דירוג איכות החיים בערי אירופה. והפעם על פי התושבים

סקר איכות החיים

ה"יורוברומטר" הוא סקר של האיחוד האירופי, המתקיים אחת לשלוש שנים ובוחן את "תפישת איכות החיים בערי אירופה", במדינות האיחוד, טורקיה, איסלנד, נורבגיה ושוויץ. להבדיל ממדדים אחרים המדרגים איכות חיים בערים, בסקר זה רואיינו יותר מ-40,000 איש ב-79 ערים, כדי לבחון את דעת תושבי הערים השונות באירופה, על המקום בו הם חיים, תוך שהם מדרגים את איכות השרותים כמו חינוך, תרבות ומתקני ספורט, וגם תחבורה ציבורית ושירותים מנהליים. התושבים נשאלו גם לגבי אמצעי התחבורה בהם הם משתמשים בתכיפות, האם הם מרוצים מרמת הביטחון, זיהום אויר ורעש והאם הגירה נתפשת בעינהם כנכס.

לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת

אם יש לך מה להגיד, זה הזמן: אירוע שיתוף הציבור הענק של תל אביב

שיתוף ציבור תל אביב

החודש תקיים עיריית תל אביב את מהלך שיתוף הציבור הגדול ביותר שהתקיים אי פעם בעיר, שיכלול אירוע שולחנות עגולים בכיכר רבין (10.9.14) ולאחריו אתר התייעצות וירטואלי שיהיה פתוח למשך שבוע ימים. מטרת המהלך הוא "לחשוב ביחד על החיים שלנו בעיר". 

לקרוא את ההמשך »


נגמרו התירוצים: המחיר אינו הסיבה לבחירת יעד לנסיעה! המגמות הבינלאומיות בנסיעות

מגמות בינלאומיות בנסיעות 2013. ויזה

מגמות בינלאומיות בנסיעות 2013. ויזה

דו"ח חברת ויזה "מגמות בינלאומיות בנסיעות 2013" חושף כי התיירות בין מדינות משגשגת וכי נוסעים מתכוונים להגדיל את תקציב הנסיעה שלהם בפעם הבאה ב-5% בממוצע, כשחלק מהנופשים טוענים שהם יכפילו ויותר את ההוצאה בנסיעה האחרונה.

הברומטר למגמות בנסיעות של ויזה מגלה כי התקציב כבר אינו אחד משלוש הסיבות העיקריות לבחירת יעד לחופשה. האטרקציות, הסביבה ותרבות עשירה הן הסיבות המרכזיות לנסיעות.

על פי הדוח, שסקר 12,631 תיירים מ-25 מדינות, התקציב הממוצע בעולם לנסיעה עומד על 2,390$ לנסיעה, והוא צפוי לגדול ל-2,501$. הבזבזנים הגדולים ביותר בנסיעות היו בעבר הסעודים, שהוציאו 6,666$ בממוצע בכל נסיעה, בעוד האוסטרלים (4,118$) והסינים (3,824$) היו לא אחריהם. ההוצאה בעתיד על נסיעות תגדל בעיקר בקרב השווקים האסייתיים עם תחזית גידול של 46% – תיירים מסינגפור, תאילנד והונג קונג, מתכננים לכל הפחות להכפיל את תקציב הנסיעות שלהם.

אטרקציות, סביבה ותרבות צוינו כסיבות המרכזיות לנסיעה, ללא קשר ליעד. השאיפה לגלות אופקים חדשים התברר גם בדוח האחרון "הברומטר לתיירות עולמית" של ארגון התיירות העולמי, שחשף שמספר התיירים בינלאומיים גדל בשנת 2012 ב-4% והגיע ל-1.035 מיליארד.

הדוח של ויזה מגלה כי ארה"ב מדורגת כיעד הפופולרי ביותר, הן עבור נסיעות שבוצעות בשנתיים האחרונות (17%) והן עבור נסיעות מתוכננות ל-2013 (10%). יעדים פופולריים אחרים הם בריטניה (12%), צרפת (12%), וסין, סינגפור, תאילנד והונג קונג (כולן 10%). במבט לעתיד, נסיעות אזוריות צפויות להתגבר, בעיקר בשל העלייה בפופולריות והתחזקות הכלכלה של אסיה והפסיפיק. 31% מהנסיעות הבינלאומיות צפויות להיות באסיה, ויעדים חדשים באסיה ובפסיפיק, כמו אוסטרליה (4%) וקוריאה (3%) נכנסים לרשימת היעדים הפופולריים ביותר לנסיעות בעתיד. הנוסעים גם דירגו את יפן (5%), אוסטרליה (4%) ובריטניה (5%) ברשימת 4 היעדים המובילים לנסיעה בעתיד.

העלייה בפופולריות של אזור אסיה והפסיפיק מונע בחלקו מתוך האזור עצמו. בין נוסעים בארבעת האזורים הגלובליים (אסיה והפסיפיק, אמריקה, מזרח תיכון ואפריקה, אירופה), משיבים מאסיה והפסיפיק הצביעו על כוונה חזקה (77%) לנסוע יותר בעתיד. חלק ניכר מגידול זה צפוי להתרחש בתוך האזור עצמו, היכן ש-80% מהמטיילים האסייתים בחרו לבלות את נסיעתם במהלך השנתיים האחרונות.

נוסעים מאסיה והפסיפיק גם מוציאים יותר במהלך נסיעתם – אלה המטיילים בתוך האזור מוציאים בממוצע 273$ ליום, יותר מבכל אזור אחר, ויותר מהממוצע העולמי (239$). הקלות על נסיעה, כדוגמת חוק השמיים הפתוחים שהתקבל בישראל והקלות בקבלת ויזות שמדינות רבות מנהיגות, והזמינות של אפשרויות נסיעה מתדלקים את הזינוק בתיירות. מגמה זו בולטת במיוחד בתעשיית התעופה בה 85% מהנוסעים בוחרים להשתמש, למרות ההעדפה לנסיעה למרחקים קצרים.

התוצאה של המחקר מציירת תמונה של המטיילים כיום: הם נוסעים עונתיים, ו-79% מהם נסעו בשנתיים האחרונות, ונסעו 1-2 פעמים בשנה. 80% מתכננים את נסיעתם מראש, ובילוי עם חברים ומשפחה צוין כסיבה הפופולרית ביותר לחופשה (38%). נסיעות אלה צפויות להיות מאורגנות באופן עצמאי (42%) ויארכו בממוצע 10 לילות.

מיתוג ישראל - דגש על תרבות

מיתוג ישראל – דגש על תרבות

ממצאי הדוח מדגישים כי מחיר החופשה כבר אינו בין הסיבות המרכזיות לבחירת יעד הנסיעה, ולכן טענות באשר למחירי המלונות בישראל או הטיסות אליה אינם יכולים לשמש תירוץ לחוסר ההצלחה להביא מספר גדול יותר של תיירים לארץ. לעומת זאת, הסיבות שכן צוינו כמרכזיות לבחירת יעד החופשה – אטרקציות, סביבה ותרבות – הם נתונים טבעיים ובולטים של ישראל, וכבר הודגשו כיתרונות הגדולים של ישראל במדד מותגי המדינות. חוסר ההצלחה בשיווק ישראל ובהבלטת היתרונות היחסיים שלה, ובהתאם לדרישות התיירים, בולט על רקע הדוח של חברת ויזה באופן ברור יותר, וקורא לפעולה מקצועית ונחושה יותר.

עם זאת, יש לציין כי הן במיתוג התיירות לירושלים, והן בתהליך מיתוג ישראל, אכן הושם דגש רב על התרבות, בניגוד לעבר, ואלו סוג הערכים והחוזקות שישראל צריכה להציג לתיירים הפוטנציאליים. גישות כמו שננקטו בפרויקטים אלה מעלה תקווה להצלחה גדולה יותר בעתיד במשיכת תיירות, ויש לקוות כי גם משרד התיירות יאמץ תובנות אלה, ויתמקד בתייר העצמאי.

מאמרים קשורים: הסינים באים, הסינים באים! אבל לאן? | איזו עיר זוכה בהכי הרבה מבקרים? | המדינות הטובות ביותר במיתוג ושיווק | איך מדינות מתייחסות למבקרים? הדירוג | דוח תחרותיות התיירות של המדינות | הכוח הכלכלי של התיירות והתחזית לעתיד


רובע התרבות של דבלין, ומתחם המוזיאונים של ירושלים – דרושה חשיבה הוליסטית

כיכר פארנל

כיכר פארנל

עיריית דבלין הכריזה לאחרונה על תכנית להקמת רובע תרבות חדש בבירת אירלנד, שכבר זכה לסופרלטיבים כמו "ההתפתחות התרבותית החשובה ביותר ב-100 השנים האחרונות בדבלין". החזון כולל את הפיכת אזור כיכר פארנל (Parnell Square) למרכז חדש עד שנת 2017, שיכלול את מעבר הספרייה העירונית לאזור, הרחבת פעילותה וקישורה לגלריית Lane הסמוכה. התכנית מבטאת אמון בעתיד הספריות הציבוריות, שבעבר היה להן תפקיד חשוב ומנסות למצוא את מקומן בעולם הדיגיטלי החדש. אבל היוזמה החדשה עשויה לדרבן הקמת רשת תרבות משולבת עבור העיר כולה.

דבלין, לדעת רבים, היא עיר בעלת פוטנציאל עצום שלא מומש כמרכז תרבות ואמנות. אין מדובר רק בתיירות, למרות שתיירים אינטיליגנטים יכולים להתאים בדיוק לצרכי העיר. מדובר בשני נושאים אחרים: יצירת תחושה של מקום שהפכה לחשובה יותר בעולם הגלובלי, ופיתוח הרעיון שהעיר היא יצירתית ובעלת מבנה דימיוני, שיחד בונים את העיר לא פחות מאשר רחובות ובניינים.

עם זאת, החוזקה המשמעותית ביותר של העיר היא גם הבעיה הגדולה ביותר שלה. היתרון הגדול ממנו נהנית דבלין היא היותה הבירה, ובית לרוב מוסדות התרבות המרכזיים במדינה בתחומי התאטרון, מוזיקה, מוזיאונים וגלריות. אבל מוסדות אלה אינם מתייחסים אלה לאלה בשום דרך או לתשתית התרבותית המקומית. אלו הם שני זרמים נפרדים לחלוטין: הלאומי, שבמקרה נמצא בדבלין, והמקומי שנולד מתוך הווית העיר. התכנית החדשה לכיכר פארנל, טובה ככול שתהיה, מדגישה בדיוק בעיה זו. תכנון רובע התרבות כמתחם מופרד או מבודל מהעיר.

התכנית משרתת אילוצים כלכליים לטווח הארוך על ידי איחוד משאבים קיימים כך שהסך הכל יהיה גדול מסכום חלקיו, ומביא לשיתוף פעולה הכרחי בין משרדים ממשלתיים, העירייה וגופים נוספים. אבל זה בדיוק מה שצריך לקרות בקנה מידה גדול יותר כדי שהפוטנציאל של עיר, כמרכז תרבות ברמה עולמית יתממש. יש צורך להביט בתמונה הכוללת ולא רק ברמה העירונית של מוסדות ספציפיים, אלא כעיר בכללותה על כל מוסדות התרבות שלה, הגלריות, המוזיאונים, הספריות, בתי הקולנוע ומוסדות של אמנויות במה. יש צורך לשאול האם קיימת דרך ליצר אנרגיה חדשה ורעיונות על ידי הצבתם זה ליד זה.

מיתוג התיירות לירושלים. קודם כל תרבות

מיתוג התיירות לירושלים. קודם כל תרבות

הנושא הזה אינו רלוונטי רק לדבלין. הוא רלוונטי במיוחד לירושלים. בשנים האחרונות עוברת העיר מהפך. אם נזכר בירושלים של לפני חמש שנים ואפילו פחות, זו הייתה עיר של היסטוריה ודת, והתיירות לעיר התבססה לאורך שנים על שני מרכיבים אלה. אולם ירושלים קיבלה על עצמה אסטרטגיה חדשה, שנוסחה בתהליך מיתוג התיירות לירושלים, ולפיה, על העיר לפתח את התרבות בעיר באופן משמעותי, הן לטובת התושבים והן כאסטרטגיה לצמיחת התיירות. כיום ירושלים מתגאה במרתון, מופעי אופרה, עונת התרבות, ושלל אירועי תרבות במהלך כל השנה, המציעים אינסוף אפשרויות בילוי, ושינו לחלוטין את דימוי העיר.

אזור המוזיאונים הלאומיים המתפתח בירושלים מזכיר את המודל של דבלין. שפע מוסדות ממלכתיים ועצמאיים, הנבנים באזור מוגדר, אבל שעדיין לא נמצאה הדרך לקשרם, בינם לבין עצמם, ובינם ובין הסצינה התרבותית העירונית. מוזיאון ישראל, הספרייה הלאומית, מוזיאון הטבע, הקריה הלאומית לארכאולוגיה ואחרים, כולם מוקמים במתחם המכונה קריית המוזיאונים, ומהווים ישויות עצמאיות ונפרדות המנהלות את עצמן באופן נפרד, ואינם מתקשרים בינהם או עם הסצינה התרבותית העירונית.

מוזיאון הטבע ירושלים

מוזיאון הטבע ירושלים

ערים רבות, דבלין וירושלים בינהן, מחפשות את האופן בו ניתן לפתח את התרבות בעיר כך שימצב אותן כמוקדים עולמיים וייחודיים, בעיקר עם ההתפתחות החלה בתיירות, וההבנה כי אופי התייר עבר שינוי, והוא כבר לא נוסע למקום בשביל לראות רק עתיקות וארכאולוגיה. התייר של היום מחפש בעיקר תרבות, כזו שהינה ייחודית ואותנטית למקום, ושכוללת היסטוריה, תרבות ובעיקר היצע רחב ומגוון.

גם השינויים החלים בשווקי היעד לתיירות דורשים התייחסות. בתחילת החודש פרסם ארגון התיירות העולמי כי לראשונה, סין היא שוק המקור הגדול ביותר לתיירות, ובשנת 2012 הוציאו התיירים הסינים 102 מיליארד דולר, יותר מכל שוק מקור אחר. גם שווקים אחרים במזרח הרחוק התפתחו מאד בשנים האחרונות, יחד עם מדינות מתפתחות כמו ברזיל ורוסיה, וקהלים אלה דורשים התייחסות ספציפית ומענה ייחודי.

גישת ניהול כוללת למוסדות התרבות בעיר, קישורם, בינם לבין עצמם, ואל התרבות העירונית הרחבה יותר, ופיתוח אסטרטגיה עירונית כוללת עבור התרבות ומוסדותיה יכולים לייצר מכלול תרבותי עירוני, שעובד הן ברמה הלאומית של מוסדות מרכזיים, אבל גם מתקשר ומתפקד יחד עם התרבות העירונית המקומית, זו שמתפתחת באופן אורגני, מתוך השכונות והאוכלוסייה, לטובת יצירת רשת תרבות עירונית, המתפקדת ויוצרת דיאלוג בין מוסדות, ובעיקר מציעה למבקר ולתושב שפע של קישורים ואפשרויות להמשך גילוי וחוויה.

מאמרים קשורים: מיתוג התיירות לירושלים | גישות בתכנון מוזיאונים- שילוב או בידול | המדינות הצומחות ביותר בתיירות | ירושלים עוברת למגדלים- רובע העסקים החדש | תכנון מוזיאון הטבע- הוכרזו הזוכים


22 ערים מנסות את העתיד

ערים מנסות את העתידאחרי הצלחת התחרות ב-2012, שמשכה 1,519 הגשות מ-70 מדינות, Citymart שוב מחפשת לחלק פרסים לרעיונות חדשים עבור ערים, שמטרתם "לנסות את העתיד". 22 הערים מרחבי העולם ששוב מחפשות רעיונות חדשניים הן: לאבורג, ברצלונה, בוסטון, כריסצ'רץ', איינדהובן, פוקוהומה, ל'הופיטלט, לאגוס, לאוואסה, לונדון, מרינגה, מקסיקו סיטי, אולו, פריז, ריו דה ז'ניירו, רוסריו, סן פרנסיסקו, סנט קוגאט, שפילד, טקומה, טרסה ויורק.

ערים אלה הציבו אתגרים בתחומים כמו ניידות, פיתוח כלכלי, הכללה חברתית, בריאות, ניהול עיר, תאורה, אנרגיה, תרבות, ממשל בעתיד וחיים מקיימים. חברות, יזמים, ממציאים, מכוני מחקר, ארגונים ומומחים מוזמנים לקחת חלק בהגשת הצעות היכולות לפתור אתגרים אלו.

ערים מנסות את העתיד 2

ראשי ערים סביב העולם עוקבים אחר התחרות, וראש עיריית ברצלונה, חבייר טריאס, אמר: "זוהי הזדמנות נהדרת לזהות ולחלוק פתרונות לאתגרים העולמיים עמם ערים מתמודדות. כל עיר היא עולם ומלואו, ואנו חיים בעולם עירוני, משום כך זה כל כך חשוב לזהות את הבעיות המשותפות, הדורשות פתרונות משותפים".

ראש עיריית סן פרנסיסקו, אד לי, מקווה שהתרבות בעירו תרוויח מהתכנית: "סן פרנסיסקו, כבירת החדשנות העולמית, תאפשר חילופי רעיונות ותעזור לפתח פתרונות חדשניים לאתגרים עירוניים משותפים כול תחבורה, סביבה ובריאות, שיבנו עולם טוב יותר".

ניתן לראות את 22 הערים המשתתפות ואת האתגרים עימם הן רוצות להתמודד באתר. כנס בן 3 ימים יערך במאי 2013 ויפגיש מנהיגי ערים ומציעי פתרונות בסן פרנסיסקו, לדון באתגרים ולהציע את הרעיונות, במטרה להניע את הטמעתם. אם יש לך רעיון, ניתן להגישו כאן.

22 ערים מנסות את העתיד

מאמרים קשורים: 21 ערים מחפשות פתרונות – הוברזו הזוכים | תחרות יבמ לשיפור החיים בעיר | בלומברג מכריז על תחרות כספית לערים שיפתרו בעיות מהותיות | יוזמה גלובלית של האום לקידום יחסי ערים וסביבה | כנס ריו לחדשנות בערים


איך הפכה עיר תעשייה לבירת הירוקה של אירופה – ננט, צרפת

מיצבי אמנות בננט

מיצבי אמנות בננט

העיר ננט, החמישית בגודלה בצרפת, יושבת על שפך נהר הלואר לאוקיינוס האטלנטי. למקום היסטוריה עשירה הנמתחת לפחות עד המאה השניה לספירה. מבחינה כלכלית, ננט הייתה נמל חשוב ובה מספנות רבות. אולם תעשיית הספנות ובניית הספינות במערב אירופה חוותה דעיכה בנות ה-60 וה-70, והמספנה האחרונה בננט נסגרה ב-1986. העיר, חיפשה אז חזון חדש וזהות שישמרו אותה רלוונטית, וזו הגיעה- ראשית תרבות, ואח"כ קיימות. כיום שני מרכיבים אלה התאחדו בצורות חדשניות שהובילו את האיחוד האירופי להכריז על ננט כ"בירה הירוקה של אירופה" לשנת 2013.

האיחוד האירופי יצר את התחרות לבחירת הבירה הירוקה, כששטוקהולם הייתה הראשונה שנבחרה כבירה לשנת 2010. התחרות היוקרתית כוללת תהליך מיון קפדני, ובחינה על סמך 12 מדדים סביבתיים הכוללים: מענה לשינויי האקלים, תחבורה, שטחים ציבוריים ירוקים, שימוש בקרקע, טבע ומגוון ביולוגי, איכות אויר, זיהום רעש, צמצום אשפה וניהולה, שימוש במים, טיפול במים, ניהול עירוני ירוק, והפצה של שיטות עבודה מומלצות. הבחירה בננט כבירה הירוקה לשנת 2013 לוותה בתשבחות מיוחדת על התמודדות העיר עם שינויי האקלים, תחבורה, מים ומגוון ביולוגי.

גם המבורג, שזכתה בתואר בשנת 2011, היא עיר נמל, כמו ננט, ובין הסיבות לבחירתה היו הפיכת תפעול הספינות למקיים, קיום פרויקטים ירוקים רבים לפיתוח, וחיבור מחדש של חלקי העיר על ידי קירוי כבישים מהירים. בשנת 2012 עבר התואר לעיר הספרדית ויטוריה גסטייז, ובשנת 2014, אחרי ננט, הבירה הירוקה של אירופה תהיה קופנהגן.

האזור המטרופוליני של ננט, כולל 24 רשויות מקומיות ו-600,000 תושבים. האוכלוסייה צפויה לגדול בעוד 100,000 עד שנת 2030. העיר אימצה תכנית פעולה אקלימית עם יעד של צמצום פליטות פחמן ב-30% (ביחס לרמות של  1990) עד שנת 2030. העיר גם הפכה למובילה עולמית לדאגה לבעיות האקלים, והובילה קואליציה בינלאומית של ערים שהשתתפו בדיונים באו"ם בנוגע לשינויי אקלים, והקמת קבוצה של ערים פעילות באירופה הפועלות בתחומי האקלים. בעירייה יש צוות של 15 עובדים האחראיים על הטמעת תכנית האקלים, וזה הרבה, עבור 600,000 תושבים.

בנוסף, ננט הייתה העיר הראשונה בצרפת שהכניסה חזרה לשימוש את הטראם (חשמליות) כדרך תחבורה ציבורית חדשה, ומחזיקה בתואר של מערכת התחבורה השלישית העמוסה ביותר בצרפת. עד 2015, המערכת כולה תהיה נגישה לבעלי מוגבלויות, והעיר גם הקצתה נתיבים מופרדים לאוטובוסים ומערכת אופניים להשכרה.

בשנת 1999, הייתה תחנה של כלי תחבורה ציבורית במרחק 300 מטר, מ-80% מבתי העיר. עד 2009 עלה הנתון עד 95%. לאחר עשורים של הגדלת השימוש בכלי רכב פרטיים, בשנים 2001 ו-2002 החלה ננט לצמצם את מספר הנסיעות במכוניות, ולהגדיל את השימוש בתחבורה ציבורית, הליכה רגלית, רכיבת אופניים ונסיעות משותפות במכוניות.

כחלק מביסוס המותג הירוק של העיר, Ecocity 2013, פסגה עולמית בנושא ערים מקיימות, תתקיים בננט בספטמבר הבא, מיד לאחר הקונגרס העולמי לתשתיות ירוקות. באוקטובר, יתקיים עוד אירוע בינלאומי ירוק בעיר, בנושא ביצות, ובסה"כ צפויים עוד 6 אירועים סביבתיים גדולים בעיר ב-2013.

ננט היא עיר מרוכזת, באופן יחסי, ובעיקר בהשוואה לערים אמריקאיות. 62% משטח האזור הוא עדיין חקלאי וטבעי, אולם ב-50 השנה האחרונות העיר התחילה להתפשט, והשטח הפיתוח גדל ב-50% יותר משהאוכלוסייה גדלה.

לוגו האי של ננט

לוגו האי של ננט

אולי הפרויקט השאפתני ביותר בעיר הוא ה-Ile de Nantes, הפיכה של 5 ק"מ של אזור תעשייתי לאזור אקולוגי שיאכלס 20,000 תושבים בלב העיר, על אי בנהר הלואר, וכעיר המוטרדת מההתפשטות, הניצול מחדש של שטחים בלב העיר היא אחת התשובות לתופעה.

האי של ננט

האי של ננט

עד לא מזמן, האי נשלט ברובו על ידי מחסנים מתפוררים וחלודים ששימשו למיכון כבד שהיה בשימוש על ידי המספנות, אך כשיושלם הפרויקט הוא יכלול אירועי תרבות גדולים, אזור אמנות, הצגת פרויקטים ירוקים, מערכת טראם חדשה ומערכת אוטובוסים מהירה, בית חולים, פארק גדול, ושכונות מעורבות שימוש עם עדיפות להולכי רגל. הפרויקט גם יכלול מערכת חימום וקירור אזוריים, מערכות קומפוסטינג שכונתיות, מערכת ניהול אשפה מתקדמת, שבילי אופניים, ותחנת כוח פוטו וולטאית.

שאפתנית בדרך אחרת היא התכנית הרחבה והיצירתית לשיתוף הציבור בהגדרת חזון ארוך טווח לאזור. התכנית הקרויה Ma Ville Demain (העיר שלי מחר) 2030, שהושקה ב-2010, החלה בתהליך סינון של "החלומות, הפחדים, התקווה, ההשקפות והשאלות" של תושבים באמצעות פעילויות שונות. בינהן היו שאלונים שנשלחו לכל בית, מפגשים קהילתיים ומצגות, וכן אתר בו תושבים יכלו להעלות את תקוותיהם וחששותיהם. המארגנים צמצמו את המידע שהתקבל ל-9 שאלות מרכזיות המתייחסות לכלכלת האזור, נושאי אקלים, תעסוקה, צמיחת המרחב, זהות, מרקם חברתי, אינדיבידואליות, תקשורת וחדשנות. 12,000 תושבים השתתפו, ותרמו 1,500 הצעות ורעיונות.

העיר שלי של העתיד, ננט

העיר שלי של העתיד, ננט

המקומיים אוהבים את מה שהם רואים בעיר שלהם: יותר מ-80% מאלו שענו על השאלונים מאמינים כי ננט "מתפתחת טוב בתחומי הכלכלה והתרבות", וכן כי ה"חיות" היא אחד מארבעת הסמלים שבחרו המקומיים לאפיין את האזור, אחרי הסמלים הפיזיים יותר של הנהר, מצודת דוכס בריטני והפיל המכני המפורסם של העיר.

בין השאיפות שהביעו התושבים היו שהעיר תהיה יותר בינלאומית, שתחזק את המגזר היצירתי והחדשני של הטכנולוגיה, ושתנצל ותרחיב את המרחבים הציבוריים שבה. המשתתפים גם הביעו צורך במערכת חזקה יותר של אנרגיה מתחדשת, וכלכלה מקומית חזקה.

הפרויקט השלישי, והיצירתי ביותר נקרא  Estuaire. תערוכה שאפתנית ויוצאת דופן זו הציבה פרויקטים פרובוקטיביים של אמנות בקנה מידה גדול, על גדות הנהר בתוך העיר ובין העיר ננט וסט נזייר, כדרך למשוך עניין ליתרונות הרבים של הנהר, הסביבה ועוד:

מיצבי אמנות בננט

מיצבי אמנות בננט

"ננט וסט נזייר צומחות עם השנים בשאיפה להיות המרכז הכלכלי והתרבותי של אזור מערב צרפת, בקנה מידה אירופאי. הזמנת אמנים ליצור עבודות, במתחמי תרבות בננט וסט נזייר וגם על גדות הנהר המקשר בינהן, תוך משחק עם הנוף… עוזרים לבניית הזהות של המטרופולין."

חלק מהיצירות הן לא מובנות מתוך כוונה, חלקן משתמשות באשליות אופטיות, ועוצבו כדי לאתגר את הדמיון של הצופה. חלקם ניתנים לצפייה רק בלילה, או רק ממקום ספציפי.

מאמרים קשורים: תחרות הבירה הירוקה של אירופה | קופנהגן נבחרה להיות הבירה הירוקה של אירופה 2014 | ננט- העיר עם הכסף הוירטואלי | הזוכים בפרס האירופי למרחבים ציבוריים


תיירות מקיימת: מה זה? ואיך זה קשור לישראל?

תיירות היא עסק ענק, שהגיע בשנת 2010 להיקף של טריליון דולר בשנה. במדינות מסוימות (העניות בעיקר) התיירות אחראית ל-70% מהכנסות המדינה.

בשונה מהאופן בו רבים תופשים את התיירות המקיימת, כמגמה חדשה, הרעיון הזה התפתח כבר משנות ה-60 בקרב התנועה הירוקה למען הסביבה. בעוד הציבור סביב העולם מבין יותר ויותר את ההשלכות של סגנון החיים המערבי על הסביבה, התרבות והחברה, זהו מושג שמתייחס לתעשייה המחויבת לצמצום ההשפעה הסביבתית והתרבותית תוך יצירת הכנסה עבור מקומיים. הנושא של תיירות מקיימת ואחראית רלוונטי במיוחד בימים אלה, בהם יש סלידה גוברת והולכת מתרבות הבזבוז והשפע, וחיפוש אחר אופני צריכה אחראיים יותר, גם כלפי הסביבה וגם כלפי החברה.

כדי לפשט את הרעיון מה היא תיירות מקיימת, ניתן לומר כי הכוונה היא לשמור על העולם. רעיון שלפיו נכדינו יוכלו לחוות את אותם אתרים יפים שלנו הייתה הזכות לבקר בהם. קיימת הנחה מוטעית לפיה תיירות מקיימת יכולה להיות מושגת רק על ידי החרמת טיסות ונסיעות לטווחים ארוכים, החלפת המפואר בכפרי, ולא לגעת בחלקים ה"אמיתיים" של העולם. אבל כל זה פשוט אינו נכון. תיירות מקיימת אינה עורכת רשימה של דברים שאין לעשות. היא עוסקת בדרכים לשיפור הדברים שאנו כן עושים, ובלהבטיח כי בעוד 20 שנה, אותן הזדמנויות עדיין יהיו קיימות.

תיירות מקיימת עוסקת במספר נושאים:

  • נסיעות ליעדי טבע, המצמצמים את התלות באטרקציות תיירותיות גדולות, כגון פארקי נושא ואתרי חופשה גדולים (resorts), שלעיתים קרובות בעלי השפעה עצומה ומזיקה על הסביבה.
  • מינימום השפעה – בעולם אידיאלי, לתיירות לא תהייה השפעה על הסביבה. זה כמובן אינו אפשרי, אולם, תיירות מקיימת מנסה לפגוע עד כמה שפחות בסביבה באמצעות בחירת אופני תחבורה ידידותיים לסביבה, מניעת זיהום, ואפילו הימנעות מאזורים מסוימים.
  • מודעות סביבתית –  יש תיירים הבוחרים חופשות התומכות בתכניות המקדמות מודעות סביבתית, או חופשות שהכנסותיהן מועברות לטובת שימור צמחיה, בעלי חיים וטבע בסכנת הכחדה או הרס.
  • חופשות שהכנסותיהן תורמות לקהילות והאוכלוסיות המקומיות (במקום לרשתות מלונאות בינלאומיות), והבטחה כי צורות חיים מסורתיות יושפעו באופן המינימלי מהתיירות.
  • תמיכה בזכויות אדם ותנועה דמוגרפית – לצד המיקוד בנושאי הסביבה והטבע, איכות החיים של החברה גם כן נלקח בחשבון, על ידי הימנעות מנסיעה למדינות בהן קיימת פגיעה בזכויות אדם.

עד לא מזמן, אנשים התלהבו מהרעיון של הטיסה עצמה, והיו מוכנים לעלות על מטוס רק בכדי להחליף את מזג האוויר. אבל הצרכנים השתנו בעשורים האחרונים, וכיום זה לא מספיק. אנשים רוצים יותר מסתם לנסוע למקום כלשהו. תיירים מחפשים כיום נסיעה עם משמעות, עם ערך ועם חוויה, ולחזור בתחושה של גילוי, של עשייה, או של תרומה.

חברות רבות בעולם מתמחות בחופשות מסוג זה, חופשות שאינן סביב השיזוף או הקניות. כתרבות, אנו נעשים יותר מודעים לבחירות בסגנון החיים שלנו, ועם עסקים ירוקים, מוצרים אורגניים, תכניות לחסכון באנרגיה, ומודעות לבריאות, תיירות מקיימת הינה צעד מקומי שהולך יד ביד עם הרצון של הציבור להרגיש גאה בעצמו בזכות בחירות מסוג זה.

טרקים בקניה או קוסטה ריקה, ביקור בחופי אוסטרליה הבלתי נגמרים, לחוות את החיים באפריקה, או לבקר בכמה מהאתרים המרוחקים ביותר בעולם לא חייבים להיות בעלי עלויות לסביבה. כשהתיירות אחראית לכ-30% מההכנסות של המדינות המתפתחות, תיירות מקיימת יכולה להיות הדרך בה ההכנסה מגיעה לידיים הנכונות. ההבדל המשמעותי שמציעות תיירות אחראית ותיירות מקיימת הוא המיקוד החזק בהשקעה ושימור לא רק של הסביבה, אלא גם של האנשים, והתעשייה עצמה.

ועכשיו לישראל: מפת התיירות לישראל, עבור התייר הנכנס, מורכבת למעשה מ-3 יעדים: תל אביב, ירושלים ואילת. זהו גם האופן בו משרד התיירות משווק את ישראל בעולם- אילת משווקת כיעד תיירות שיזוף וים, המתבסס על אפס עשייה, חוסר תנועה, ללא תוכן תרבותי, ואין פלא שהתיירות לעיר נמצאת במגמת ירידה מתמשכת. תל אביב וירושלים משווקות כמרכזים תרבותיים עירוניים, ירושלים גם כמרכז היסטורי ודתי, ונקודות מוצא לטיולים חד יומיים באתרים כגון קיסריה, מצדה, הכנרת וכדומה.

רוב שטחה של ישראל אינו נמצא כלל על מפת התיירות, ואינו מציע חלופה לשלוש הערים המוזכרות, וחבל. הצפון והדרום של  ישראל יכולים להיהפך למרכזים לתיירות מקיימת, המציעים גם חוויה תרבותית עשירה, עם מגוון האוכלוסיות והדתות המיוחד שיש בישראל (יהודים, מוסלמים, נוצרים, בדואים, דרוזים…), גם חוויה המחוברת לטבע, ולערכים הייחודיים לישראל כמו מכתש רמון, ים המלח, הגליל ואחרים, ואפילו לטבע שקיים בארץ הכולל טבע מדברי ייחודי, נדידת ציפורים, צלילה ועוד.

מעבר לכך, התיירות כמנוע צמיחה, יכול להביא פריחה כלכלית, יצירת מקומות תעסוקה ועסקים לפריפריה, שלא מצליחה למשוך מקורות תעסוקה משמעותיים אחרים, ולמעשה הולכת ודועכת, ואת הפתרון הממשלתי אפשר לסכם בסיסמה "לקרב את הפריפריה למרכז". גישה זו משקפת הכרה בחוסר היכולת לשקם את הפריפריה ולייצר סיבה ותנאים לחיים באזורים אלה, ולכן הפתרון בדמות "לקצר להם את הדרך למרכז" נראית כפתרון היחיד.

המרחק הקצר של ישראל מאירופה, ומרחקי הנסיעה הקצרים בתוך ישראל, בשילוב הנכסים התיירותיים, היו יכולים להציע לתייר הנכנס מוצר תיירותי, קרוב לאירופה, שלצד התיירות העירונית הקיימת, תציע סוג אחר של תיירות- מקיימת, סביבתית, מחוברת לטבע, לתרבות ולמגוון האוכלוסייה בישראל.

בפוסט קודם הצגתי מאמר מאת מעוז ינון, יזם תיירות (שזכה בפרס היוקרתי של Responsible Tourism Awards), המפרט את הכשלים של מדיניות התיירות בישראל, ומציע במה כדי לישראל להתמקד. בפוסט נוסף הצגתי בפירוט את נושא התיירות האקולוגית והצפרות בעולם, ומה ישראל עושה בתחום (רמז- לא מספיק). אתר משרד התיירות על תיירות מקיימת בישראל

מאמרים קשורים: מבט על התיירות בישראל | ציפורים נודדות ותיירות אקולוגית | קידום תיירות מקיימת באמריקה הלטינית ובקריביים | מגמות בתיירות העולמית 2012 | המדינה שאוהבת אופניים