האם המכונית החשמלית להשכרה מגיעה לתל אביב?

דה-מרקר מדווח כי רון חולדאי שב באחרונה מביקור בפאריס ובאמתחתו חומרי הסברה אודות פרויקט השכרת המכונית החשמלית, שהועברו לעיון אנשי העירייה.

לפני כשנתיים פירסמה עיריית פאריס מכרז להפעלת מיזם השכרת המכוניות החשמליות הזעירות. בדצמבר 2010 הוכרזה בו הזוכה – קבוצת בולורה המקומית. שנה לאחר הזכייה החל המיזם לפעול בעיר. אוטוליב מחזיק בצי של 3,000 מכוניות זעירות, הנעזרות ב-6,600 עמדות הטענה ו-1,100 תחנות שירות גדולות. הפיזור של התחנות מתוכנן כך שניתן לאתר תחנה של אוטוליב בכל 400 מטר. בכל תחנה כזאת יש עמדת רישום והשכרה, בה ניתן להירשם כמנוי בתוך שמונה דקות בלבד. המחיר למנוי שנתי משקף תשלום חודשי של 12 יורו, ועוד 5 יורו ל-30 הדקות הראשונות של השימוש. אגב, גם כרטיס ה-Navigo, הרב-קו הפאריסאי, יכול לשמש לשכירת מכונית שכזו.

המכונית החשמלית בפריז

המכונית החשמלית בפריז

המכוניות עצמן, המכונות בלוקאר, הן מכונית עירונית זעירה באורך של 330 ס"מ, עם מקום לארבעה נוסעים. למנוע החשמלי הספק של 67 כ"ס, וטווח הנסיעה המוצהר הוא 250 ק"מ. האביזר החשוב ביותר במכונית הוא מערכת ניווט משוכללת, המחוברת גם לאינטרנט. המערכת מציגה לנהג מהי הדרך הקצרה ביותר ליעדו, מעדכנת אותו לגבי פקקי התנועה ומקומות החניה הקרובים, וכן מאפשרת לו לתכנן את הנסיעה בהתאם למצב הסוללה במכונית.

חסידי ה-Car Sharing מצביעים על כך שרבים מתושבי הערים ממשיכים ממילא להחזיק במכונית המשמשת אותם בלילות או בסופי השבוע, כאשר התחבורה הציבורית אינה יעילה מספיק, או כדי לנסוע למקומות שבהם השירות של התחבורה הציבורית אינו מספק. כך, הם טוענים, מכוניות להשכרה הזמינות כמעט בכל רחוב יכולות לייתר את הצורך בבעלות על מכונית. סקר שערכה אוטוליב מראה כי 24% מהשוכרים משתמשים במכונית לקניות, 30% לחופשות ולטיולים, 23% לבילוי בערב ורק 13% עושים בו שימוש כרכב עבודה ו-12% לנסיעה לעבודה. במלים אחרות, שירותי השכרה לפי שעה הם שירות משלים לתחבורה ציבורית ולא תחליף לה.

תעשיית הרכב עברה שינויים ניכרים בשנים האחרונות, עם הניסיונות להפוך את המכוניות למזהמות פחות (בהנעה היברידית או חשמלית) ובהשקעה הגוברת בייצור מכוניות קטנות באירופה, ואף בארה"ב. ואולם המהפכה האמיתית בענף, כך נראה, תגיע עם שינוי מודל הבעלות על המכונית. כלי רכב, חסכוני ונקי ככל שיהיה, שנמצא בשימוש למשך שעתיים בלבד בכל יום – וביתר שעות היממה עומד מיותם ותופס מקום חניה – אינו יעיל לסביבה האורבנית הצפופה. כאשר המכונית אינה שייכת לנהג אלא מוצעת לשימוש ציבורי בתשלום, היא אמנם תהיה בתנועה רציפה יחסית במטרופולין, אך תביא בסך הכל לנוכחות של פחות מכוניות בכבישים ולחיסכון במשאבי קרקע שנהפכים לנדירים. אוטוליב מציגה לפיכך קפיצה נוספת בהתפתחות של הנישה התחבורתית, כאשר הרשות המקומית היא זו שעורכת את המכרז ומקצה מקומות חניה עבור השירות ההשכרה.

המכונית החשמלית בסן סבסטיאן, ספרד

המכונית החשמלית בסן סבסטיאן, ספרד

מודל השכרת הרכב, נושא עדיין בחיסרון גדול. בשלב זה, שירותי ההשכרה אינם רווחיים. להוציא זיפקאר האמריקאית, מרבית הפעילות בתחום מסובסדת בידי השלטון המקומי או בידי משקיעים שרואים בתחום סטארט-אפ שיניב פירות בעתיד. בולורה, למשל, קיבלה מהעירייה מענק של 30 מיליון יורו עבור תחילת הפעילות בפאריס, וזכתה גם לרשת ביטחון של 200 מיליון יורו בשנה. הכנסות מיזם אוטוליב צפויות להסתכם ב-2012 ב-57 מיליון יורו, ואלה לא ימנעו ממנה לסיים את השנה בהפסד של 10.7 מיליון יורו. לפי תחזיות החברה, ב-2014 היא תעבור לרווח נקי של 11 מיליון יורו, ורק ב-2018 היא תכסה את ההשקעות שביצעה.

לא ברור אם לעיריית תל אביב יש די משאבים כדי לתמוך בניסוי בסדר גודל שכזה. "פאריס משרתת 10 מיליון תושבים. תל אביב קטנה מכדי להצדיק פרויקט שכזה, שאולי יתאים ברמה המטרופולינית", אומר גורם בעירייה. "אני לא חושב שמהלך כזה ישים כיום, אבל לא פוסל את יישומו בעתיד". מחקר של חברת הייעוץ פרוסט אנד סאליבן שפורסם השנה חוזה, כי ב-2016 ישתמשו תושבי ערים רבים דווקא בפתרונות של Micro Mobility, כלומר אופניים חשמליים זעירים או כלי רכב אישיים זעירים אחרים, שישמשו את בעליהם לניידות גמישה יותר בעיר וניתן יהיה לקפלם ולהניח אותם ברכבת או באוטובוס. בתרחיש כזה, המכוניות המושכרות יכולות להיהפך למיותרות עוד לפני שהשפעתן תהיה מורגשת. למאמר המלא בדה-מרקר

מאמרים קשורים: העיר סן סבסטיין משיקה את תכנית השכרת הרכבים החשמליים | עיר ללא מכוניות בבוגוטה | תכנית הגבלת כניסת רכבים לבולוניה | איך האופניים משנים את העיר | הרכבת הקלה בתל אביב- מה? מתי? ואיך?

מודעות פרסומת

לייק: תל אביב ופייסבוק בשיתוף פעולה שיווקי

בפוסט קודם הוצגה העיר הוירטואלית הראשונה בעולם: הפרויקט הנקרא MonmouthpediA נוצר לאחר שויקיפדיה בריטניה ומועצת Monmouthshire (ווילס) חברו עם ספריית העיר, מוזיאונים ומתנדבים כדי לעבוד על הפרויקט בו מבקרים בעיר יוכלו להשתמש בטלפונים חכמים ולסרוק ברקודים בנקודות עניין בעיר, ויקבלו מידע דרך וויקיפדיה בנושא האתר שהברקוד שלו נסרק, בכל שפה. מאות מאמרים בנוגע לחיים ולהיסטוריה של העיר יהיה זמינים אונליין ביותר מ-26 שפות.

לפי מיטב המסורת הישראלית, כל גימיק בעולם מקבל גירסה מקומית- העיר תל אביב תהפוך בקרוב ל"עיר הלייק" הראשונה בעולם. במסגרת הפרויקט, שאושר בחודש בעירייה, ייתלו בעיר למשך חודשיים כ-20 שלטים עם ריבועי QR (ברקודים) לסריקה באמצעות הסמארטפונים. סריקת הברקודים תוביל את המשתמש לדף מידע באינטרנט על המקום שבו הוא נמצא וגם תסמן לייק בחשבון הפייסבוק שלו לאותו מקום. סימון ה"לייק" יחשוף את כל חבריו של התייר או התיירת המצלמים לתמונה ולפרטים על תל אביב באתר מיוחד שיוקם לצורך הפרויקט. השלטים מתוכננים להיתלות באתרים המתוירים בעיר, כגון נווה צדק, נמל תל אביב, פלורנטין, מתחם התחנה ועוד. העלות, אגב, 140 אלף שקל.

למרות הציניות שהובעה קודם, יש לציין כי עיריית תל אביב ממשיכה את הפעילות המרשימה באינטרנט בכלל וברשתות החברתיות, במטרה לקדם את התיירות לעיר, ומציגה תוצאות מרשימות. על אף ביקורת שעלתה בעירייה לגבי הפרויקט, זהו מהלך שיווקי חיובי נוסף, שאין לראותו רק במסגרת מספר האנשים שייחשפו לתמונות, אלא כמהלך בעל משמעות רחבה יותר, בו עיריית תל אביב מרחיבה את פעילותה למדיות החדשות וממצבת את תל אביב כעיר עדכנית וחדשנית. חזון העיר, למיצוב תל אביב כעיר עולם קובע:

העיר תל אביב-יפו הינה מרכזה העסקי והפיננסי של המדינה כולה ומרכזו של המטרופולין הגדול בישראל המספק תעסוקה לתושבי הערים הסמוכות ויישובים מרוחקים. העיר מהווה סביבה אטרקטיבית במיוחד לתעשיות היצירתיות ועתירות הידע בזכות ה-ECO SYSTEM הייחודי שלה, סינרגיה מנצחת של אוכלוסייה צעירה, אווירה תוססת וסביבה תומכת. ככזאת, היא מהווה מוקד של חדשנות ויזמות טכנולוגי המזין את תעשיית ההיי-טק הלאומית כולה.

עיריית תל-אביב-יפו מזהה בעוצמותיה של העיר פוטנציאל למיצובה כמרכז עסקי בין-לאומי עם דגש חזק על תחום החדשנות הטכנולוגית שיהווה מנוע צמיחה חדש למשק כולו. כדי למשוך לעיר יזמים וחברות הזנק זרות, לטפח קשרים עם הקהילה היצירתי והיזמית המקומית, ולקדם חווייה אורבנית כוללת כעיר טכנולוגית ובין-לאומית, העיר תשיק מספר יוזמות ותהליכים הכוללים:

  • הקמת "מרכז גיקי" לאירועים טכנולוגים חדשניים ("הספרייה") ועידוד הקמת מרכזי יזמות  (co-working space, accelerator programs) ועריכת אירועים חודשיים ועונתיים בתחום היזמות והחדשנות.
  • העצמת חוויית העיר לתושבים ומבקרים בה באמצעות פיתוח מוצרים ואפליקציות עירוניות.
  • הגברת נגישות העיר ליזמים זרים כגון באמצעות מרכז מידע בין-לאומי ליזמים (One Stop Information Portal).
  • קידום פיתוח תוכניות באנגלית באוניברסיטאות נושאי יזמות, טכנולוגיה ועיצוב.
  • עריכת כנס בין-לאומי טכנולוגי שנתי בעיר.

מאמרים קשורים: עיר הויקיפדיה הראשונהשיווק ערים ברשתות חברתיות | שיווק תל אביב באירוויזיון | האתרים והאפליקציות הטובים ביותר לערים | אתר התיירות החדש של ירושלים


סאו פאולו וברזיל, תל אביב וישראל. האם עיר יכולה לשנות דימוי של מדינה?

התיאוריה לגבי מיתוג אפקטיבי בנויה סביב ההגדרה "place" שמשמש מילה נרדפת לאומה יותר מאשר לוקח בחשבון כי ערים, אזורים ומדינות נבדלים בדרך בה תושביהם חיים, תופסים וצורכים אותם. יתרה מכך, המיקוד על היחסים בין ערים, אזורים ומדינות והאופן בו הם משפיעים או משלימים זה את זה לא נחשב מעולם כנושא מרכזי במחקרים. ועם זאת, ברור כי אם רוצים שמותג מדינה ישדר תחכום ובאותו זמן גם מורשת –צריך שני מותגים. כשהמשווקים הצרפתים רוצים לשדר אורבניות מתוחכמת, הם לא מדברים על צרפת. הם משתמשים בתת מותג הנקרא פריז.

מיתוג ברזיל

מיתוג ברזיל

מיתוג מקום הוא הרבה יותר מאשר קידום התיירות אליו. פקטורים רבים אחרים כמו עידוד השקעות זרות, שיפור איכות החיים, פיתוח התרבות, משיכת כוח אדם וקידום היצוא, הם שיקולים חשובים כשבונים מותג מקום place brand. השלב הראשון וההכרחי למיתוג מקום הוא לבחון מה התושבים חושבים עליו. לעיתים דרוש שינוי ארגוני מהותי על מנת שהחוויה של המקום לא תהפוך לאכזבה עבור תיירים או אנשי עסקים הנמשכים בגלל המותג. תהליך המיתוג צריך, באופן אידיאלי, להתחיל לאחר שינוי מבני וחברתי, אך אם שינויים כאלה כבר החלו, או שקיימת אסטרטגיה ברורה לשיפור המקום, "חזון המקום" יכול להנחות את המיתוג שיספר על המקום כיום ומה הוא רוצה להיות בעתיד.

רוב מקרי הבוחן שנכתבו בעשור האחרון והתמקדו בהצלחות של מיתוג עיר או מדינה, בעיקר במקרים של לונדון, ניו יורק, יפן, ספרד, אוסטרליה ולאחרונה גם סין. ערים ומדינות באמריקה הלטינית, חוץ ממקסיקו, לרוב אינן מוזכרות בפרסומים בנושא מיתוג. ברזיל, כשהיא מוזכרת, משמשת דוגמה למדינה ללא אסטרטגיית מותג ממשית, ושהדימוי שלה עדיין קשור לתפיסות ישנות.

מיתוג סאו פאולו

מיתוג סאו פאולו

מחקר שהתבצע ב-2009 ניסה לחקור את הדימוי של ברזיל באירופה, והאם ניתן לחזקו בעזרת המיתוג של העיר סאו פאולו. המחקר מעלה באופן ברור את הבלבול הקיים לגבי הדימוי של ברזיל. המדינה נתפסת בו זמנית כמקום שמח ועני, מיושנת ואותנטית או יצירתית מאד אבל לא אמינה. כל זאת בשל חוסר ההבנה או ההכרות עם המדינה והפוטנציאל שלה להיות מקום טוב יותר. ניתוח של המיתוג של ברזיל הוכח כלא אפקטיבי לפיתוח תחומים אחרים מלבד תיירות ופנאי, ולמעשה לא היה מעולם ניסיון לשקף במיתוג ברזיל את מה שהמדינה רוצה להיות, מעבר למה שזרים כבר יודעים עליה. העיר סאו פאולו, המקודמת במקביל למיתוג ברזיל, יכולה לעזור למדינה להיות מובנת יותר לזרים – תיירים, משקיעים ועובדים – אבל באותו זמן תוסיף מידה של בגרות ועתיד למערכת הערכים של מותג המדינה.

ועכשיו לישראל. הדוגמה של ברזיל (גם אם הדימוי של ברזיל בעולם שונה בתכלית מהדימוי של ישראל) משקף מצב דומה. מדינה שאינה מצליחה לייצר תהליך מיתוג אמיתי, היוצק ערכים חדשים לאופן בו אנשים ברחבי העולם תופסים אותה. שלא השכילה להשתית את המיתוג על חזון המדינה, גם אם החזון קיים, ושהדימוי שלה ברחבי העולם לא השתנה כמעט במהלך 3-4 העשורים האחרונים. זהו בדיוק המצב של מדינת ישראל, וה"הסברה".

מיתוג תל אביב

מיתוג תל אביב

לעומת זאת, בדיוק כפי שהוצג בתחילת המאמר לגבי צרפת, כשרוצים לומר על ישראל כמה היא מתקדמת, חדשנית, עדכנית ומתוחכמת – מדברים על תל אביב. העיר שהצליחה למצב את עצמה הן כיעד תיירותי אטרקטיבי וייחודי, הן כמרכז חדשנות ופיתוח בינלאומי ובאופן כללי כעיר מתקדמת, מעודכנת ומסעירה. גם האופן בו תל אביב מיתגה עצמה, וגם האופן בו העיר מתפקדת במדיה, בעדכניות ומהירות, משקפים את ההבדל העצום בין העיר למדינת ישראל.

ניסוי פשוט בו הוקלדה המילה תל אביב והמילה ירושלים למנוע חיפוש התמונות של גוגל הציג תוצאות שונות באופן מוחלט: 15 הדפים הראשונים של החיפוש על תל אביב הציגו חופי ים, נופים עירוניים, מסיבות, אוכל, טיילת, ספורט, אוניברסיטה, ושוב ים, ים וים. החיפוש על ישראל הציג מפות חלוקת הארץ בגרסאות שונות, תנך, חיילים, טנקים, מטוסים, פלסטינים, מתנחלים, הר הבית, קריקטורות שונות, פוליטיקאים ישראלים, אירן ולבנון.

ההצלחה של תל אביב היא ההצלחה של ישראל כולה, זה ברור. אולם, אם ישראל תשכיל לנצל הצלחה זו, באופן שיגדיר אסטרטגית את שני המותגים ואת חלוקת התפקידים בינהם, ואת האופן בו הם יכולים להשלים זה את זה – הרווח יהיה כפול ומכופל, גם לישראל וגם לתל אביב.

מאמרים קשורים: מיתוג ישראל- הבעיה היא לא מה חושבים עלינו | שיווק תל אביב | מיתוג סאו פאולו | הקרנבל בברזיל- אירוע יחיד שמיתג מדינה שלמה | משרד ההסברה והתפוצות – קמפיין "הפנים של ישראל" | שיווק ניו זילנד מול שיווק ישראל | משנים את השיח על ישראל


מיהם ראשי הערים הטובים בארץ?

הבחירה בראשי הערים הטובים ביותר בארץ קשה ומורכבת, שכן קיים שוני עצום בין היישובים השונים מבחינה דמוגרפית, גיאוגרפית וסוציו-אקונומית – לכל יישוב יש המאפיינים הייחודיים לו – כך שנקודת הפתיחה של כל ראש רשות היא שונה. אתר nrg מפרסם מאמר המנסה לעשות זאת:
איך בכל זאת מדרגים את 18 ראשי הרשויות הטובים ביותר? אין שום דרך מדעית לעשות זאת. הרכבת הרשימה התבססה על 3 קריטריונים עיקריים, הנובעים מתוך שלוש שאלות מרכזיות: 1. האם ראש הרשות חתום על הישג בעירו שמהווה פריצת דרך ברמה ארצית בחברה הישראלית? 2.  האם לראש הרשות הייתה, או יש, השפעה מכרעת על התפתחות העיר שבראשה הוא עומד? 3. מהו מצב העיר כיום לעומת המצב שבו ראש העיר קיבל אותה כשנבחר לתפקידו? המדדים, מתייחסים בעיקר לרמת הקושי בהשגת המהפך ולהשפעתו הכללית של אותו ראש רשות.

מוטי ששון ראש עיריית חולון. צילום רענן כהן

מוטי ששון ראש עיריית חולון. צילום רענן כהן

1. מוטי ששון – חולון: מכהן כראש העירייה מאז 1993. בתקופתו הפכה חולון מעיר פועלים אפורה בפאתי תל-אביב, לעיר המתחרה בתל אביב. חולון היא בירת הילדים הישראלית: פועלים בה חמישה מוזיאונים יחידים מסוגם, והוקמו ופותחו בה מוסדות תרבות מפוארים. בזכות אלה זוכה ששון מדי שנה בפרסים בתחומי החינוך, האדריכלות, איכות הסביבה, ניהול התקציב ועוד. מאז שהעיר מותגה כ"עיר הילדים," החלום של כל ראש עיר הוא להצליח כמו חולון במיתוג. הצלחתו של ששון אף זכתה להכרה בינלאומית: המגזין הבריטי היוקרתי "מונוקל" בחר בו בשנת 2010 לאחד מעשרת ראשי הערים המובילים בעולם.

2. רון נחמן- אריאל: משמש ראש עיריית אריאל זה 27 שנים. הוא ראש העירייה המכהן היחיד שהקים עיר בישראל מראשיתה, כיו"ר הגרעין המייסד שקם בשומרון בשנת 1978. על אף מיקומה של אריאל מעבר לקו הירוק, הוא יצר עובדות שיחייבו כל ראש ממשלה לכלול אותה בהסדר שלום עתידי. יש לו יכולות אדירות בכל הנוגע לגיוס כספים, שבאו לידי ביטוי גם כשבשלטון היו ממשלות שמאל ש"ייבשו" את עירו. במשך כהונתו גייס מאות מיליוני שקלים מכספי תרומות לקידום פרויקטים בעיר, ובעזרתם הקים אוניברסיטה שזכתה לאחרונה להכרה רשמית, מערכת חינוך מעולה, מרכזי ספורט, פארקים, היכל תרבות מהיפים בארץ ואזור תעשייה פורח. כיום מונה העיר כ-17,000 תושבים, בעיקר בזכותו.

מרים פיירברג ראש עיריית נתניה. צילום רענן כהן

מרים פיירברג ראש עיריית נתניה. צילום רענן כהן

3. מרים פיירברג – נתניה: מכהנת בתפקיד משנת 1998, והיא ראש העיר הראשונה שעברה את כל "מסלול הפיקוד" בעירייה – מעובדת סוציאלית לראש מנהל החינוך והרווחה, לחברת מועצה ובסוף לראש הפירמידה.  פיירברג מנהלת עיר לא פשוטה בעלת דימוי של בסיס משפחות הפשע בארץ. עובדה זו הופכת אותה לראש עיר מובילה לעומת ראשי ערים קודמים, שלא הצליחו להתמודד עם הפשיעה בעיר וברחו. פיירברג גם יודעת להתנהל היטב בנפתולי הפוליטיקה. כשהיה מאבק בינה ובין עיריית הרצליה על משרדי חברת סלקום, היא שכנעה את בנימין נתניהו, אז שר אוצר, לתקצב ב-30 מיליון שקל מחלף מיוחד – וסלקום גלשה לנתניה. היא בת בית בלשכות ראש הממשלה והשרים. גם כשחברת איקאה התלבטה היכן תמקם את סניפה הראשון, פיירברג פסקה חד משמעית: נתניה. עד סוף השנה עומד להיחנך בעיר אצטדיון כדורגל חדש ומודרני שיחליף את אצטדיון הקופסה המיושן.
נתניה חווה גם פריחה נדל"נית, וכיום יהודים צרפתים מתנפלים על כל נכס פנוי – מה שתרם לעליית מחירי הדירות בעיר. במקביל, מוקמות בנתניה אלפי יחידות דיור ושכונות חדשות. פיירברג גם ידעה לנצל את משאב הטבע המוביל של העיר: חוף הים, המשתרע לאורך 13 קילומטרים וחצי. בתקופתה הוקמה, בין השאר, המעלית אל הים, הממוקמת במרכז "טיילת הראשונים", ואליה צפויות להצטרף שתי מעליות חדשות. גם בתי המלון בעיר חווים תנופה, ולא פחות משישה מלונות חדשים מצויים כעת בשלבי הקמה.

4. שלמה בוחבוט- מעלות תרשיחא: מכהן כראש מועצת מעלות משנת 1976. תחילה כיהן כמזכיר המועצה והיום הוא ותיק ראשי עיירות הפיתוח מדור המייסדים, ומודל לחיקוי לראשי הרשויות שמונו אחריו. מעלות היא דוגמה לשילוב מוצלח בין יהודים לערבים: לבוחבוט יש ממלא מקום ערבי. באוכלוסיית היישוב חיים עולים חדשים מכל העדות יחד עם תושבים ותיקים. גרעין היישוב הוא עולים ממרוקו ומארצות מצוקה, וגם לעלייה הרוסית של שנות ה-90 יש נוכחות.  גם תרבות יש במעלות: באגם מונפורט היפה נערך מדי שנה פסטיבל פיסול המושך אליו אנשים מרחבי העולם, ויש גם היכל תרבות מפואר ותזמורת של נערי העיר. לא לחינם נבחר בוחבוט לתפקיד היוקרתי של יו"ר מרכז השלטון המקומי, שכן אנשי עיירות הפיתוח והיישובים הערביים הצביעו עבורו בהמוניהם. גם ראשי ערים ותיקות הצביעו עבורו. המאבק, אגב, לא היה קל: מולו התייצב ראש עיר פופולרי לא פחות – שלומי לחיאני – ובכל זאת, בוחבוט ניצח.

5. דוד בוסקילה – שדרות: בוסקילה הגיע לתפקיד בפעם השנייה בשל יותר, מנוסה יותר וגם מיליטנטי יותר, במטרה להכין וליישם תוכנית הבראה לעיר שעמדה בפני קריסה. ואכן, מאז שנבחר ירדה שדרות מהכותרות השליליות והחל תהליך הבראתה. בוסקילה, שנבחר בינתיים ליו"ר פורום ערי הפיתוח במרכז השלטון המקומי, מצליח לשקם את שדרות לאט אבל בטוח, הוא צובר הישגים ומצליח להחזיר את החיוך לאנשי שדרות.  בוסקילה מתנסח היטב, שומר על קור רוח ומקרין עוצמה, אבל גם לא מהסס לדפוק על שולחנות כשצריך. התוצאה – הליך מובנה ומסודר של הבראה מלמטה. העיר, שהתפרסמה בעיקר כעיר מוכת קסאמים, הפכה לעיר מבוקשת, הרחובות שופצו ושופרו, התשתיות חודשו וערך הנדל"ן עלה בהתאם. אם השקט בדרום יימשך, סביר להניח שרוב החדשות יגיעו, כבעבר, מלהקות הרוק שיצאו מהעיר.

ראמז ג'ראיסי ראש עיריית נצרת. צילום רענן כהן

ראמז ג'ראיסי ראש עיריית נצרת. צילום רענן כהן

6. ראמז ג'ראיסי – נצרת: מאז שנת 1994 עומד ראמז ג'ראיסי בראשות העיר השנייה בחשיבותה לעולם הנוצרי.  נצרת היא עיר מסובכת מאוד לניהול:  יש בה מוסלמים, נוצרים, מקומות קדושים למכביר ומאות אלפי תיירים בשנה, ובצמוד אליה נושפת בעורפה נצרת עילית המודרנית, המרווחת, החדשה והמיושבת ביהודים.  לכאורה, יש בנצרת פוטנציאל נפיץ – מדובר במקום רגיש שבקלות יכולה להתפתח בו התגוששות עדתית – אבל עד כה ג'ראיסי מצליח למצוא את הדרך למנוע זאת. גם כשמשרדי הממשלה לא ששים לעזור לו, הוא מנהל את העיר ביד רמה, ברגישות ובנחישות. נכון שהוא לא יכול להתגאות בהישגים מרשימים בתחום התרבות, החינוך, איכות הסביבה וכו', אבל עבורו אלה מותרות. העובדה שהוא מצליח לשמור על שקט ועל סטטוס קוו הופכת אותו לאחד מראשי הערים הטובים בארץ – ולו רק בזכות יכולתו לפעול בתנאים כמעט בלתי אפשריים.

רון חולדאי ראש עיריית תל אביב-יפו. צילום רענן כהן

רון חולדאי ראש עיריית תל אביב-יפו. צילום רענן כהן

7. רון חולדאי – תל אביב-יפו: העיר ללא הפסקה, עברה מהפכה גדולה מיד עם  מינויו של רון חולדאי לתפקיד בשנת 1998 עלו עשרות טרקטורים על כבישים ועל מדרכות בעיר והפכו אותה לעיר חפירות. כשהתפזרו ענני האבק גילו התושבים עיר מודרנית ובה שבילי אופניים באורך 100 ק"מ ושלל פינות מנוחה מוצלות. אין כמעט דירוג של ערי העולם שתל-אביב לא נמצאת בו במקום גבוה (אגב, גם במדד יוקר המחיה). בין השאר, חולדאי יזם את אזור המועדונים בנמל תל-אביב, ואפילו קפץ ראש למימי הירקון כדי להראות שהמים נקיים וראויים לשחייה.
הביקורת העיקרית על חולדאי נוגעת לכך שהוא הפך אותה ל"עיר לעשירים" עם מגדלי מגורים, אבל בכל שאר הפרמטרים היא נחשבת למובילה בעולם. הכרזת "העיר הלבנה," שימור של 2,000 מבנים בעיר ההיסטורית, ניסיון אמיתי להתייחס ליפו כאל חלק מהעיר – בחירת יקיר עיר ערבי, העדפה מתקנת בדירקטוריונים ובקבלה לעבודה, פיתוח של תרבות ערבית, הנצחת ערבים בשמות של רחובות ביפו, ייסוד הפסטיבל המצליח "לילות יפו" – כל אלה ועוד נזקפים לזכותו של הראש.
כמו כן, הוקם בתקופתו אגף חדש למוזיאון תל-אביב, נחנך הקאמרי החדש ובנייתו של תיאטרון הבימה. תל-אביב היא העיר המובילה בפסטיבלים ובאירועים שונים שזלגו גם לערים אחרות, בהם, "לילה לבן", "חג המוזיקה", "מצעד הגאווה", "מרתון תל-אביב", "סובב תל-אביב באופניים" ו"שעת כדור הארץ".
רק לאחרונה נבחר חולדאי מטעם הארגון הבינלאומי CityMayors לראש העיר של חודש מרס. תל-אביב מוגדרת בנימוקי הבחירה כ"בירת ה-cool החדשה של אזור הים התיכון". אפשר בהחלט גם להצדיע לפרויקט השכרת האופניים המרשים. הקלה נוספת – הרכבת הקלה – כבר נראית, למיטיבי ראות, אי שם באופק.

המשך הדירוג: 8. צביקה גרינגולד- אופקים, 9. יונה יהב – חיפה, 10. מאיר כהן – דימונה, 11. רוביק דנילוביץ – באר שבע, 12. ניר ברקת – ירושלים, 13. שלמה לחיאני – בת ים, 14. יהודה בן חמו – כפר סבא, 15. שמעון לנקרי – עכו. לכתבה המלאה ב-nrg

מאמרים קשורים: חולון מרעננת את החזון. התושבים שותפים | שדרות רוטשילד יהפכו למדרחוב | מגמות במיתוג ערים בישראל | בת ים מסתערת על הגופים הממשלתיים | נתניה- מיתוג מרכז העיר, ספרייה מרכזי, בניין עירייה חדש |


פרויקט פינוי בינוי ענק במתחם דפנה ארלוזורוב בתל אביב

הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב יפו החליטה להמליץ על הפקדת תכנית הפינוי בינוי במתחם "דפנה-ארלוזורוב" בעיר, תוך הכנסת מספר. כעת התכנית תעבור לדיון בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל אביב.

התוכנית מתפרשת כ-80 דונם וכוללת שישה מתחמים, שכל אחד מהם יבנה סביב חצר פנימית. חמישה מתחמים לאורך דרך נמיר, יכללו מגדל בן 29 קומות כל אחד וכן בנייה מרקמית לאורך הרחוב עצמו, של בניינים בני 6 קומות. מתחם אחד שייבנה ברחוב ארלוזורוב יכלול מגדל של עד 40 קומות, ובנייה נמוכה של 6-7 קומות. עוד כוללת התוכנית שדרה ירוקה משני צידיו של רחוב דפנה. כיום ישנן במקום 470 יחידות דיור ב-21 בניינים בני 3 קומות.

בסך הכול, צפויה התוכנית לכלול 1,234 יחידות דיור, שייבנו לאורך הרחובות נמיר, דפנה וארלוזורוב בעיר. בתוכנית צפויות להיבנות כ-200 יחידות דיור בנות שלושה חדרים אשר יימכרו במחיר מופחת כ"דיור בר השגה".

את התוכנית תכנן האדריכל אבנר ישר ממשרד ישר אדריכלים, שתכנן בתל אביב בין השאר את מגדל הגימנסיה, מגדל רוטשילד 1, מגדל נווה צדק, ומתחם שוק בצלאל, ניהול הפרויקט הופקד בידי גלי דולב מחברת ניהול הפרויקטים וקסמן גוברין גבע.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מאמרים קשורים: מגרש המכבייה ההיסטורי בתל אביב יהרס | איך תראה תל אביב ב-2025 | הבניין החדש של עיריית תל אביב | תכנית המתאר של תל אביב לעשור הקרוב | מחקר על היבטים קוגניטיביים של תכנון


מגרש המכבייה ההיסטורי בנמל תל אביב ייהרס

אצטדיון המכביה הינו אצטדיון הספורט הראשון שנבנה בישראל. הוא נמצא בשטח מגרשי התערוכה הישנים בתל אביב, סמוך לשפך הירקון. האצטדיון נבנה לקראת משחקי המכביה הראשונה שנערכו במרץ 1932 עלות ההקמה הייתה 3,000 לירות (15,000 דולר) סכום עתק באותם הימים. האצטדיון תוכנן על ידי האדריכלית ג'ניה אוורבוך, על שטח חולי שמסרה ממשלת המנדט. בניית האצטדיון החלה באיחור רב, ולכן הוא נבנה בעשרה ימים. בנייתו הסתיימה ביום פתיחת התחרויות, 28 במרץ 1932.

האצטדיון הכיל כ-5,000 מקומות ישיבה (בטריבונות עץ) וכ-15,000 מקומות עמידה. לקראת פתיחת משחקי המכביה נסלל המשך רחוב בן יהודה שקישר בין השטח הבנוי של תל אביב לאצטדיון. סמוך לאצטדיון נבנו מתקני ספורט נוספים. לקראת המכביה השנייה, שנערכה בשנת 1935 הורחב האצטדיון, נבנו מתקני שירות, והוגדל מספר מקומות הישיבה. לאחר תום משחקי המכביה שימש האצטדיון כמגרשה הביתי של קבוצת מכבי תל אביב עד שעברה לאצטדיון בלומפילד ביפו בשנת 1965.

לקראת פתיחת משחקי המכביה השלישית ב- 1950, הוחלט שלא להמשיך ולשחק באצטדיון הקטן אלא לבנות אצטדיון חדיש (לתקופתו) וגדול ברמת גן, שיוכל להכיל עשרות אלפי צופים. משחקי המכביה השלישית התקיימו באצטדיון רמת גן.

השבוע הוחלט כי מכבי ת"א תיפרד ממגרש המכבייה המיתולוגי שבמתחם נמל ת"א אחרי הסדר משפטי שסיים מאבק משפטי ממושך מול עיריית ת"א. פעילות מחלקת הנוער של מכבי ת"א התקיימה בשנים האחרונות במספר מוקדים, בראשם קרית שלום, אבל גם במגרש המכבייה שבמתחם נמל ת"א ובאוניברסיטת ת"א. השבוע נקבע כי מכבי תיאלץ להיפרד מהמתחם, ששימש בהיסטוריה של המועדון במשך שנים גם את קבוצת הבוגרים. בדומה לאולם אוסישקין שנמצא כמאה מטר בלבד מהמקום. גם מגרש המכבייה ייהרס ובמקומו צפוי להיבנות גן ציבורי ובהמשך ייתכן שהקרקע תופקע לטובת חניון או נדל"ן

מצגת זאת דורשת JavaScript.

המכבייה הראשונה- מתוך ארכיון ספילברג

מאמרים קשורים: תכנית השיפוץ לטיילת תל אביב, תל אביב בעוד 10 שנים, תל אביב ב-2025, מכבייה בירושלים ב-2013


ירושלים מתכוננת לאולימפיאדה?

העיר ירושלים כנראה מתכוננת לארח אולימפיאדה בשנים הקרובות, ואם לא, אז לפחות מכביה. בשנת 2013 תתארח המכביה ה-19 בירושלים, ולראש העיר יש כוונות להפוך את ירושלים למרכז הספורט של המזרח התיכון. אמנם קטאר מסתמנת בשנים האחרונות כבירת הספורט האזורית, ותארח את המונדיאל בשנת 2022, ובנוסף מתמודדת, במקביל לאיסטנבול, על אירוח המשחקים האולימפיים בשנת 2020, אבל העיר ירושלים כנראה רוצה לשחק במגרש של הגדולים. בנתיים, כחימום, ירושלים ותל אביב מתנגחות סביב המרתון העירוני שכל אחת מהן מקדמת בנפרד, ובמועד זהה.

פרויקט היכל הפיס ירושלים הוא פרויקט בסטנדרטים בינלאומיים בשטח של 40 אלף מטר מרובע. בסיום בנייתו יהיו בו למעלה מעשרת אלפים מקומות ישיבה. כמו כן, יכלול המבנה מתקני קבוצות, חדר כושר, מתקנים שונים, אזור עיתונות ומזנונים. ההיכל ישמש מלבד לפעולות ספורט על ענפיו השונים, גם כמרכז תרבות, בידור והיכל התכנסויות לוועידות מהארץ ומהעולם, מרכז למופעי רוק וכנסים בינלאומיים.
"היכל הפיס" יהיה מן המתקדמים והמשוכללים שנבנו בישראל ברמה בינלאומית שיתחרה במתקנים דומים בעולם. הפרויקט יכלול גם חלל תחתון רחב ממדים בהיקף של אלפי מ"ר אותם תכשיר העירייה בעתיד למתקני ספורט משלימים בענפים שונים ותחרויות מהארץ והעולם.

ראש העיר ירושלים, ניר ברקת "היכל הפיס הוא חלק ממכלול של פיתוח והשקעות מסיביות בתחומי הספורט והתרבות הממקמים את ירושלים כעיר מובילה ופורצת דרך בתחומים אלה. בנוסף אליו אנו מרחיבים את אצטדיון טדי ומתכננים בריכה אולימפית שתמוקם במתחם בסמוך להיכל הפיס ירושלים. מכלול מתקנים אלה יהפכו את האזור לכפר אולימפי חדיש ומתקדם ויסייעו לצמיחה כלכלית ולחיזוק מעמדה הכלכלי של ירושלים בכך שיאפשרו אירועים לאומיים ובינלאומיים בתחומי הספורט, התרבות ואף קיומם של כנסים בינלאומיים בבירה".

איזור מלחה יהפוך לקריית ספורט בינלאומית ומתקדמת של בירת ישראל, ויאפשר לבירת ישראל לארח לראשונה את המכבייה. מתחמי הספורט החדשים שמוקמים:

  • היכל הפיס ירושלים – מרכז רב תכליתי חדש ובינלאומי לספורט ולתרבות: פרויקט "היכל הפיס ירושלים", שבנייתו נמצאת בעיצומה.
  • הרחבת אצטדיון טדי: אצטדיון טדי יורחב ל-31 אלף מקומות ויהפוך לאצטדיון הלאומי, בהשקעה של למעלה מ- 100 מיליון ₪. כמו כן קיימת תכנית עתידית להגדלה נוספת של האיצטדיון ל- 51,000 מקומות.
  • מרכז השחייה האולימפי הבינלאומי החדש של ירושלים: מרכז השחייה הירושלמי הבינלאומי העתיד לקום בקרית הספורט במלחה, מיועד לארח תחרויות שחייה ארציות ובינלאומיות. התוכנית אותה יזמו עיריית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים כוללת הקמת מרכז שחיה בינלאומי ובו שלוש בריכות שחייה, מתוכם בריכה אולימפית אחת, מתקני שחייה ומתקני ספורט בשטח של 25,000 מ"ר ובנוסף שטחי מסחר ושירות בשטח של 3,500 מ"ר. בנוסף לאירוח תחרויות, ישרת מרכז השחייה החדש את תושבי ירושלים לאורך כל ימות השנה, כמרכז ספורט קהילתי. מרכז השחייה האולימפי החדש יוקם בהמשכו של פארק עמק רפאים, בסמוך להיכל הפיס ירושלים ולטדי.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מאמרים קשורים: איסטנבול מתמודדת על אירוח האולימפיאדה ב-2020, דוחא, קטאר מתמודדת על אירוח האולימפיאדה ב-2020, התכנית לשיפוץ מרכז ירושלים, תל אביב וירושלים מתחרות וכולם מפסידים, הקריה הלאומית לארכאולוגיה בירושלים, ירושלים- קו פרסומי חדש