נגמרו התירוצים: המחיר אינו הסיבה לבחירת יעד לנסיעה! המגמות הבינלאומיות בנסיעות

מגמות בינלאומיות בנסיעות 2013. ויזה

מגמות בינלאומיות בנסיעות 2013. ויזה

דו"ח חברת ויזה "מגמות בינלאומיות בנסיעות 2013" חושף כי התיירות בין מדינות משגשגת וכי נוסעים מתכוונים להגדיל את תקציב הנסיעה שלהם בפעם הבאה ב-5% בממוצע, כשחלק מהנופשים טוענים שהם יכפילו ויותר את ההוצאה בנסיעה האחרונה.

הברומטר למגמות בנסיעות של ויזה מגלה כי התקציב כבר אינו אחד משלוש הסיבות העיקריות לבחירת יעד לחופשה. האטרקציות, הסביבה ותרבות עשירה הן הסיבות המרכזיות לנסיעות.

על פי הדוח, שסקר 12,631 תיירים מ-25 מדינות, התקציב הממוצע בעולם לנסיעה עומד על 2,390$ לנסיעה, והוא צפוי לגדול ל-2,501$. הבזבזנים הגדולים ביותר בנסיעות היו בעבר הסעודים, שהוציאו 6,666$ בממוצע בכל נסיעה, בעוד האוסטרלים (4,118$) והסינים (3,824$) היו לא אחריהם. ההוצאה בעתיד על נסיעות תגדל בעיקר בקרב השווקים האסייתיים עם תחזית גידול של 46% – תיירים מסינגפור, תאילנד והונג קונג, מתכננים לכל הפחות להכפיל את תקציב הנסיעות שלהם.

אטרקציות, סביבה ותרבות צוינו כסיבות המרכזיות לנסיעה, ללא קשר ליעד. השאיפה לגלות אופקים חדשים התברר גם בדוח האחרון "הברומטר לתיירות עולמית" של ארגון התיירות העולמי, שחשף שמספר התיירים בינלאומיים גדל בשנת 2012 ב-4% והגיע ל-1.035 מיליארד.

הדוח של ויזה מגלה כי ארה"ב מדורגת כיעד הפופולרי ביותר, הן עבור נסיעות שבוצעות בשנתיים האחרונות (17%) והן עבור נסיעות מתוכננות ל-2013 (10%). יעדים פופולריים אחרים הם בריטניה (12%), צרפת (12%), וסין, סינגפור, תאילנד והונג קונג (כולן 10%). במבט לעתיד, נסיעות אזוריות צפויות להתגבר, בעיקר בשל העלייה בפופולריות והתחזקות הכלכלה של אסיה והפסיפיק. 31% מהנסיעות הבינלאומיות צפויות להיות באסיה, ויעדים חדשים באסיה ובפסיפיק, כמו אוסטרליה (4%) וקוריאה (3%) נכנסים לרשימת היעדים הפופולריים ביותר לנסיעות בעתיד. הנוסעים גם דירגו את יפן (5%), אוסטרליה (4%) ובריטניה (5%) ברשימת 4 היעדים המובילים לנסיעה בעתיד.

העלייה בפופולריות של אזור אסיה והפסיפיק מונע בחלקו מתוך האזור עצמו. בין נוסעים בארבעת האזורים הגלובליים (אסיה והפסיפיק, אמריקה, מזרח תיכון ואפריקה, אירופה), משיבים מאסיה והפסיפיק הצביעו על כוונה חזקה (77%) לנסוע יותר בעתיד. חלק ניכר מגידול זה צפוי להתרחש בתוך האזור עצמו, היכן ש-80% מהמטיילים האסייתים בחרו לבלות את נסיעתם במהלך השנתיים האחרונות.

נוסעים מאסיה והפסיפיק גם מוציאים יותר במהלך נסיעתם – אלה המטיילים בתוך האזור מוציאים בממוצע 273$ ליום, יותר מבכל אזור אחר, ויותר מהממוצע העולמי (239$). הקלות על נסיעה, כדוגמת חוק השמיים הפתוחים שהתקבל בישראל והקלות בקבלת ויזות שמדינות רבות מנהיגות, והזמינות של אפשרויות נסיעה מתדלקים את הזינוק בתיירות. מגמה זו בולטת במיוחד בתעשיית התעופה בה 85% מהנוסעים בוחרים להשתמש, למרות ההעדפה לנסיעה למרחקים קצרים.

התוצאה של המחקר מציירת תמונה של המטיילים כיום: הם נוסעים עונתיים, ו-79% מהם נסעו בשנתיים האחרונות, ונסעו 1-2 פעמים בשנה. 80% מתכננים את נסיעתם מראש, ובילוי עם חברים ומשפחה צוין כסיבה הפופולרית ביותר לחופשה (38%). נסיעות אלה צפויות להיות מאורגנות באופן עצמאי (42%) ויארכו בממוצע 10 לילות.

מיתוג ישראל - דגש על תרבות

מיתוג ישראל – דגש על תרבות

ממצאי הדוח מדגישים כי מחיר החופשה כבר אינו בין הסיבות המרכזיות לבחירת יעד הנסיעה, ולכן טענות באשר למחירי המלונות בישראל או הטיסות אליה אינם יכולים לשמש תירוץ לחוסר ההצלחה להביא מספר גדול יותר של תיירים לארץ. לעומת זאת, הסיבות שכן צוינו כמרכזיות לבחירת יעד החופשה – אטרקציות, סביבה ותרבות – הם נתונים טבעיים ובולטים של ישראל, וכבר הודגשו כיתרונות הגדולים של ישראל במדד מותגי המדינות. חוסר ההצלחה בשיווק ישראל ובהבלטת היתרונות היחסיים שלה, ובהתאם לדרישות התיירים, בולט על רקע הדוח של חברת ויזה באופן ברור יותר, וקורא לפעולה מקצועית ונחושה יותר.

עם זאת, יש לציין כי הן במיתוג התיירות לירושלים, והן בתהליך מיתוג ישראל, אכן הושם דגש רב על התרבות, בניגוד לעבר, ואלו סוג הערכים והחוזקות שישראל צריכה להציג לתיירים הפוטנציאליים. גישות כמו שננקטו בפרויקטים אלה מעלה תקווה להצלחה גדולה יותר בעתיד במשיכת תיירות, ויש לקוות כי גם משרד התיירות יאמץ תובנות אלה, ויתמקד בתייר העצמאי.

מאמרים קשורים: הסינים באים, הסינים באים! אבל לאן? | איזו עיר זוכה בהכי הרבה מבקרים? | המדינות הטובות ביותר במיתוג ושיווק | איך מדינות מתייחסות למבקרים? הדירוג | דוח תחרותיות התיירות של המדינות | הכוח הכלכלי של התיירות והתחזית לעתיד

מודעות פרסומת

הקמפיין שמנסה להביא תיירים לישראל הוא מסע בזמן של אוסף מסרים מבולבלים

כרזת התיירות לכנרת

כרזת התיירות לכנרת

מאז מבצע עמוד ענן נמצאת התיירות הנכנסת לישראל במשבר. אתר התיירות educational travel פרסם בשבוע שעבר כי: "נשיא התאחדות המלונות עמי פדרמן קרא לגורמים הכלכליים הרשמיים במדינה לנקוט צעדים מידיים כדי למנוע את "קריסתה המיותרת של תעשיית התיירות" כתוצאה מהיעדר תכנית יזומה לטיפול במשבר הפוקד את תעשיית התיירות הנכנסת מאז מבצע עמוד ענן.

בחודש האחרון פנו המלונאים מספר פעמים למשרד התיירות בבקשה להקצות תקציבים שייעודו להעלאת קמפיינים שיווקיים במדינות מקור לתיירות ברחבי העולם אך נענו כי בהיעדר תקציב מדינה מאושר, אין ביכולתו לפעול בנימוק כי יתרות התקציב מאשתקד נוצלו מזמן." למאמר

אולם מסתבר שלמשרד התיירות יש תכניות, אפילו תכניות גדולות, לשיווק ישראל באמצעות שלטי ענק לאורך האוטוסטרדות בארה"ב, במטרה למשוך את התיירים הנוצרים להגיע לישראל. הכרזות שיפרסמו שני יעדים לתיירות נוצרית, הכנרת והעיר העתיקה בירושלים הוצבו לצידי כבישים ראשיים סביב הערים אטלנטה, שיקגו, דאלאס, לוס אנג'לס, מיאמי, טמפה וניו יורק. הסיסמה שמלווה את הכרזות היא: "Visit Israel. You’ll never be the same" . את הקמפיין ילוו גם פרסומות במדיה הדיגיטלית, דפוס ודיוור ישיר.

כרזת התיירות לירושלים

כרזת התיירות לירושלים

שתי הכרזות המכוונות להבאת תיירות נוצרית כאמור, נראות כאילו נשלפו מהארכיון הלאומי, או הופקו על ידי סטודנט מתחיל. הדבר הבולט ביותר בכרזות הוא הלוגו – visit Israel – בו נטוע המגן דוד בחינניות שתזכיר לכולם שגם אם הפנייה היא לקהל הנוצרי, שלא ישכחו מי פה בעל הבית. הלוגו הזה, מעבר לעיצוב המיושן והכבד שלו, לא מופיע באתר אותו הוא מקדם goisrael.com, שם גם הסיסמה היא שונה – come find the Israel in you.  חוסר העקביות בשפה התקשורתית וההמשכיות המסרים מהכרזה אל אתר האינטרנט מלמדים על העדר אסטרטגיה מגובשת, והתמקדות במסר חד וברור. הכרזות עצמן, אף כי הן מכילות מעט מאד אינפורמציה לכאורה, מעבירות תחושה של עומס ובלבול. הפונטים המתחלפים מדי שורה, הסיסמאות השונות, הלוגו והאתר אינם מתחברים למסר מגובש קליט וברור, ובעיקר מעבירים תחושה של חוסר מקצועיות, חוסר השקעה מחשבתית, וגישה ותוצאה מיושנות במיוחד.

גם אתרים היסטוריים, ואפילו אתרים דתיים ניתן לשווק באמצעים ובדרכים חדשניות, שיפרצו את השבלונות המוכרות והמיושנות. למעשה, רק בגישה חדשנית ובאופני הגשה חדשים ניתן לפרוץ את עומסי המסרים  שתיירים פוטנציאליים נחשפים אליהם ללא הפסק, וקמפיין זה רחוק בכל מובן מלהכיל איזשהו מרכיב שיצליח לגבור על הרעש התקשורתי, ולעורר עניין או ריגוש.

מאמרים קשורים: מיתוג ישראל – האמת יוצאת לאור | המסרים התיירותיים של ישראל אינם קליטים | דירוג מותגי התיירות של המדינות | מדוע אסטרטגיית השיווק של ישראל זקוקה לשינוי | "כל אחד מביא אחד"- הגירסה שעובדת


להיות עם ולהרגיש בלי: מכרז לאפליקציית תיירות (של משרד התיירות)

משרד-התיירותמשרד התיירות פרסם לאחרונה מכרז ליצירת אפליקציית תיירות לטובת התיירים המגיעים לישראל. מטרת האפליקציה, על פי מסמכי המכרז היא: "להגדיל את היקף המידע, השלם ככל הניתן, המובא לתייר הפוטנציאלי והתייר המגיע למדינת ישראל וכן את הנגישות אל המידע, באמצעים טכנולוגיים מתקדמים וזמינים". "מטרתו של מאגר המידע, לספק מידע עשיר ונגיש לתיירים המבקרים בישראל ותיירים המתכננים את ביקורם בישראל בעתיד, תוך הצגת עושר האטרקציות הקיימות בארץ ומגוון אפשרויות הסיור והטיול בישראל.  מאגר המידעי כלול תוכן מילולי בשפה האנגלית, לצד תמונות או סרטונים קצרים, ויהיה בעל אופי שיווקי.." אכן כוונה טובה וראויה, וצורך אמיתי כפי שפרטתי בפוסט שעסק בסקר שתוצאותיו הן כי תיירים מצפים לחווה דיגיטלית וניידת טובה יותר.

תנאי הסף להשתתפות במכרז כוללים: מחזור כספי של לפחות מיליון ₪ בכל אחת משלוש השנים האחרונות, וערבות בגובה 300,000 ₪. ותקופת ההתקשרות למכרז עומדת על 3 שנים, עם אופציה להארכה של עד שנתיים נוספות. זמן אספקת האפליקציה הנדרש הוא תוך חודש ימים (!) ממועד ההודעה על הזכייה. – בתרגום למי שאינו מצוי בהליכי מכרז שכאלה, מטרת תנאי סף אלה הוא להשאיר מחוץ לתהליך חברות קטנות, ולכלול בו רק כאלה שיש ברשותם מערכת דומה פעילה, שכן לא ניתן להקים מערך דומה וחדש בפרק הזמן שהמכרז מקציב.

המתמודדים במכרז נדרשים להגיש הצעה למודל עיסקי שיבוסס על מכירת שטחי פרסום באפליקציה, לצורך מימון עלויות התחזוקה, שידרוג, אירוח וכיוצ"ב, ותהיה זמינה בחינם למשתמשים (התיירים). מודל עיסקי זה מזכיר את המודל של אתר התיירות לירושלים, המבוסס גם הוא על יזם פרטי, שהקים אתר תיירותי הממומן על ידי פרסומות ותקציב מהרשות לפיתוח ירושלים.

הסעיף המטריד ביותר במכרז עוסק בהסתרת הקשר של האפליקציה למשרד התיירות, ציטוט: "האפליקציה תישא את שם בעליה או כל שם אחר, והאחריות למידע תהיה עליו. השם "משרד התיירות" או לוגו המשרד לא יצוין במישרין או ברמיזה, בצמוד או בהקשר לכך. לא תחול על המשרד כל אחריות בגין כל מידע שהוא המופיע באפליקציה ו/או באופן השימוש בה".

עולה השאלה: אם משרד התיירות מצא לנכון, וטוב מאוחר מלעולם לא, לפתח אפליקציה לטובת שיפור חווית התיירות בישראל, מדוע הוא מסתיר את הקשר אל המשרד, וכן מדוע לא מפותחת אפליקציה נקייה מפרסומות ואינטרסים כלכליים, וכזו המתרכזת רק בטובת התייר וחווית הטיול שלו בישראל? אולי זה מה שנקרא "עושים מהפכה בתיירות"…

מאמרים קשורים: תיירים מצפים לחוויה דיגיטלית וניידת טובה יותר | אתר התיירות של ירושלים | אפליקציות הערים בישראל | "כל אחד מביא אחד"- הגירסה שעובדת | שיווק ישראל מול שיווק ניו זילנד


מיתוג ערים ומדינות- תנאים להצלחה וגורמים לכישלון, ומדוע אסטרטגיית השיווק של ישראל זקוקה לשינוי

כנס חיפה ה-4 לתיירות התקיים היום באוניברסיטת חיפה, ולהלן תקציר ההרצאה שלי בכנס:

בניית מותג מסחרי, מותג עיר/ מדינה ומותג תיירות

בניית מותג מסחרי, מותג עיר/ מדינה ומותג תיירות

קיימים שני הבדלים עיקריים בין מיתוג מסחרי לבין מיתוג של עיר או מדינה. ההבדל הראשון נוגע לאופן בו בונים את המותג: כשמדובר במותג מסחרי, בוחנים את צרכי הצרכנים, את הרצונות שלהם ובהתאם בונים מותג שיענה על הצורך – המותג מותאם ותפור לפי צרכי השוק והצרכנים, כלומר, תהליך המיתוג נעשה מן החוץ (הצרכן) אל הפנים (המותג).  אולם כשמדובר במיתוג של עיר או מדינה, אופן פעולה זה אינו אפשרי. לא ניתן להתאים עיר או מדינה לצרכי הציבור, מפני שתהליכים עירוניים ומדינתיים נמשכים שנים ועשרות שנים, ומתבססים על ההיסטוריה, התרבות והמורשת של המקום. בתהליך מיתוג של עיר או מדינה אופן הפעולה הוא מן הפנים (עיר/מדינה) אל החוץ (צרכן). נבחנים הנכסים של המקום, החוזקות שלו והפוטנציאל שלו, מוצאים בהם את נקודות העניין שיעניינו את הצרכן, ורק אז נעשית פניה אל הציבור.

ההבדל השני נוגע לאופן שבו הצרכנים או הציבור מתייחס למותג. כשמדובר במותג מסחרי, הצרכן עושה בו שימוש כדי לענות על צורך שיש לו, והנאמנות למותג אינה גבוהה במיוחד. הצרכן יחליף את המותג ללא היסוס עבור מותג טוב יותר, זול יותר או מעודכן יותר, או במקרה שהצרכים שלו ישתנו. יחס הציבור כלפי מותג של עיר או מדינה הוא שונה. רמת ההזדהות שלנו עם מקום המגורים שלנו היא גבוהה במיוחד. אנחנו מוגדרים, במידה רבה, לפי המקום בו נולדנו ובו אנו חיים, ואנו גם מגדירים אותו. החלפת המותג של עיר מגורים לדוגמה, היא תהליך ארוך ומורכב, וגם אם נעשה, עיר המקור דובקת בנו לטוב או לרע, וממשיכה להגדיר את זהותנו במידה רבה.

מותג תיירות הוא מקרה מעניין המשלב מאפיינים ממותג מסחרי וממותג של מקום גם יחד. בניית מותג תיירות דומה לבניית מותג של עיר או מדינה- הוא מבוסס על הנכסים הקיימים, הוא אינו ניתן להתאמה אל הצרכן, וכמו במיתוג עיר או מדינה, מיתוג תיירות למקום נעשה מהפנים אל החוץ. אולם כאן מסתיים הדמיון למיתוג מקומות, וזאת משום שמותג תיירות, מצד הצרכן/התייר, זוכה ליחס זהה לזה של מוצר צריכה. התייר צורך את יעד התיירות כמוצר- הוא רוכש חוויה, זיכרון, חופשה, הנאמנות שלו כלפי המותג נמוכה, והוא יחליפו בזריזות עבור הצעה טובה יותר.

אוסטרליה וונקובר- הפרדה בין מותג העיר או מדינה למותג התיירות

אוסטרליה וונקובר- הפרדה בין מותג העיר או מדינה למותג התיירות

מסיבה זו מדינות וערים ברחבי העולם מפרידים הפרדה מוחלטת בין מותג המדינה למותג התיירות למדינה, או בין מותג העיר למותג התיירות לעיר. יש הגיון רב בהפרדה זו, מכיוון שקהל היעד ואופן צריכת המותג שונים בתכלית. מותג המדינה או העיר פונים, בראש ובראשונה אל תושבי העיר או אזרחי המדינה, בעוד מותגי התיירות פונים אל כל אלה שאינם תושבים או אזרחים.

מותג התיירות לישראל הוא מותג מסוכסך. הקונפליקט הפוליטי המתמשך מעיב על המותג, ואינו משחרר את דימוי המותג מהבעיות הפוליטיות הקשורות בו. צרכן התיירות, כפי שצויין קודם, מאופיין בנאמנות נמוכה, וחווה את מותג התיירות כמו זה של מוצר צריכה, ואם יש דבר שצרכנים מתרחקים ממנו, הוא מותגים מסוכסכים- מותגים שנקשרים לדימויים שליליים. אף תייר לא רוצה לשלב בחלום החופשה שלו ובזיכרונות שהוא רוכש בעיות פוליטיות, אתיות, חברתיות או אחרות. כדוגמה, ניתן לראות את המקרה האחרון של משחטות תנובה, הסערה הציבורית שהתעוררה והתרחקות הצרכנים מן המותג, אף על פי שהמוצר לא השתנה כהוא זה- הבשר נשאר אותו בשר, המחיר גם כן, ובכל זאת, הצרכן אינו מעוניין בכל נגיסה להיזכר בדימויים שנקשרו במנה שעל צלחתו, והתרחק מהמותג המסוכסך.

תוצאות חיפוש בגוגל על המילה ישראל

תוצאות חיפוש בגוגל על המילה ישראל

הפעולה הראשונה שעושה תייר, כשהוא שוקל את חופשתו הבאה, היא חיפוש בגוגל אודות היעד. החיפוש הזה, תחת המילה ישראל, יציף את המסך שלו בדימויים הכוללים צבא, מפות וסכסוכי גבולות, דימויי של כיפת ברזל וכיוצא בזה (תוצאות חיפוש מהיום). אלו הם הדימויים האחרונים שתייר רוצה לראות בבואו לבחור את יעד החופשה שלו.

לפני 20 שנה סגנון הנסיעות שלנו היה מאד שונה. היינו נוסעים אז ל- "6 מדינות ב-8 ימים" או ל"8 מדינות ב-6 ימים". אולם מאז הרגלי הנסיעות שלנו השתנו. לאן נעלמו אותן מדינות אליהן היינו נוסעים?

תפישת המדינה דרך העיר המרכזית

תפישת המדינה דרך העיר המרכזית

אם נבדוק לאיזה 'מדינות' אנו נוסעים כיום נמצא ברשימה מדינות כמו הודו, תאילנד, גיאורגיה, מקסיקו, קובה… אולם יש מדינות שהפסקנו לנסוע אליהן: אנחנו כבר לא נוסעים לאנגליה- אנחנו נוסעים ללונדון, אנחנו לא נוסעים לגרמניה, אלא לברלין או מינכן, אנחנו כבר לא נוסעים לארה"ב, כי אם לניו יורק, שיקגו ולוס אנג'לס. ההבדל בין שתי רשימות אלה הוא ההבדל בין העולם הראשון והשלישי, והוא משקף את העלייה בחשיבות הערים בעולם המתקדם, על פני המדינות. הערים מרכזות היום את הכלכלה, התרבות והחברה בעולם, ומקום המדינות הולך ומצטמצם.

יתרה מכך, גם את המדינות המוכרות לנו ביותר, אנו תופשים דרך הערים המרכזיות שלהן. הדימוי המוכר לנו ביותר של ארה"ב היא העיר ניו יורק, אין לנו דימוי אחר, של המדינה. הדימוי המוכר ביותר של בריטניה הוא לונדון, וכן הלאה.

מדינת ישראל לאורך שנים מנסה לשווק לתייר או אותו מותג מסוכסך, ולא מצליחה להעלות באופן משמעותי, שמשקף את הפוטנציאל התיירותי של ישראל, את כמות התיירים המגיעים ארצה. מספר התיירים לישראל עולה עם השנים, זה נכון, אבל ישראל לא הצליחה לבצע קפיצת מדרגה משמעותית בתחום. הסיבה לכך היא כי ישראל, לאורך שנים, ממשיכה באותה אסטרטגיה שגויה, של ניסיון למכור מותג מסוכסך, ואין פלא שהתיירים אינם מתלהבים.

מותגי המשנה של ישראל- נקיים מפוליטיקה

מותגי המשנה של ישראל- נקיים מפוליטיקה

לו הייתה ישראל משנה גישה, ובמקום להשקיע משאבים רבים כל כך במותג בעייתי, הייתה מתרכזת בקידום התיירות ישירות אל מותגי המשנה- תל אביב, ירושלים, אילת – בדיוק כמו שאנו נוסעים לברלין, ברצלונה, או לונדון, היו התיירים מגיבים באופן מיידי, משום שמותגי משנה אלה חפים מבעיות פוליטיות, ובסופו של דבר, המותג שהיה יוצא ברווח הגדול ביותר מאסטרטגיה זו היה המותג 'ישראל'.

מאמרים קשורים: מיתוג ישראל- הבעיה היא לא מה שחושבים עלינו | מיתוג התיירות לירושלים | עידו אהרוני על מיתוג ישראל | המסרים התיירותיים של ישראל לא קליטים | סיכום התיירות ב-2011: בעולם עלייה, בישראל ירידה


תיירות מקיימת: מה זה? ואיך זה קשור לישראל?

תיירות היא עסק ענק, שהגיע בשנת 2010 להיקף של טריליון דולר בשנה. במדינות מסוימות (העניות בעיקר) התיירות אחראית ל-70% מהכנסות המדינה.

בשונה מהאופן בו רבים תופשים את התיירות המקיימת, כמגמה חדשה, הרעיון הזה התפתח כבר משנות ה-60 בקרב התנועה הירוקה למען הסביבה. בעוד הציבור סביב העולם מבין יותר ויותר את ההשלכות של סגנון החיים המערבי על הסביבה, התרבות והחברה, זהו מושג שמתייחס לתעשייה המחויבת לצמצום ההשפעה הסביבתית והתרבותית תוך יצירת הכנסה עבור מקומיים. הנושא של תיירות מקיימת ואחראית רלוונטי במיוחד בימים אלה, בהם יש סלידה גוברת והולכת מתרבות הבזבוז והשפע, וחיפוש אחר אופני צריכה אחראיים יותר, גם כלפי הסביבה וגם כלפי החברה.

כדי לפשט את הרעיון מה היא תיירות מקיימת, ניתן לומר כי הכוונה היא לשמור על העולם. רעיון שלפיו נכדינו יוכלו לחוות את אותם אתרים יפים שלנו הייתה הזכות לבקר בהם. קיימת הנחה מוטעית לפיה תיירות מקיימת יכולה להיות מושגת רק על ידי החרמת טיסות ונסיעות לטווחים ארוכים, החלפת המפואר בכפרי, ולא לגעת בחלקים ה"אמיתיים" של העולם. אבל כל זה פשוט אינו נכון. תיירות מקיימת אינה עורכת רשימה של דברים שאין לעשות. היא עוסקת בדרכים לשיפור הדברים שאנו כן עושים, ובלהבטיח כי בעוד 20 שנה, אותן הזדמנויות עדיין יהיו קיימות.

תיירות מקיימת עוסקת במספר נושאים:

  • נסיעות ליעדי טבע, המצמצמים את התלות באטרקציות תיירותיות גדולות, כגון פארקי נושא ואתרי חופשה גדולים (resorts), שלעיתים קרובות בעלי השפעה עצומה ומזיקה על הסביבה.
  • מינימום השפעה – בעולם אידיאלי, לתיירות לא תהייה השפעה על הסביבה. זה כמובן אינו אפשרי, אולם, תיירות מקיימת מנסה לפגוע עד כמה שפחות בסביבה באמצעות בחירת אופני תחבורה ידידותיים לסביבה, מניעת זיהום, ואפילו הימנעות מאזורים מסוימים.
  • מודעות סביבתית –  יש תיירים הבוחרים חופשות התומכות בתכניות המקדמות מודעות סביבתית, או חופשות שהכנסותיהן מועברות לטובת שימור צמחיה, בעלי חיים וטבע בסכנת הכחדה או הרס.
  • חופשות שהכנסותיהן תורמות לקהילות והאוכלוסיות המקומיות (במקום לרשתות מלונאות בינלאומיות), והבטחה כי צורות חיים מסורתיות יושפעו באופן המינימלי מהתיירות.
  • תמיכה בזכויות אדם ותנועה דמוגרפית – לצד המיקוד בנושאי הסביבה והטבע, איכות החיים של החברה גם כן נלקח בחשבון, על ידי הימנעות מנסיעה למדינות בהן קיימת פגיעה בזכויות אדם.

עד לא מזמן, אנשים התלהבו מהרעיון של הטיסה עצמה, והיו מוכנים לעלות על מטוס רק בכדי להחליף את מזג האוויר. אבל הצרכנים השתנו בעשורים האחרונים, וכיום זה לא מספיק. אנשים רוצים יותר מסתם לנסוע למקום כלשהו. תיירים מחפשים כיום נסיעה עם משמעות, עם ערך ועם חוויה, ולחזור בתחושה של גילוי, של עשייה, או של תרומה.

חברות רבות בעולם מתמחות בחופשות מסוג זה, חופשות שאינן סביב השיזוף או הקניות. כתרבות, אנו נעשים יותר מודעים לבחירות בסגנון החיים שלנו, ועם עסקים ירוקים, מוצרים אורגניים, תכניות לחסכון באנרגיה, ומודעות לבריאות, תיירות מקיימת הינה צעד מקומי שהולך יד ביד עם הרצון של הציבור להרגיש גאה בעצמו בזכות בחירות מסוג זה.

טרקים בקניה או קוסטה ריקה, ביקור בחופי אוסטרליה הבלתי נגמרים, לחוות את החיים באפריקה, או לבקר בכמה מהאתרים המרוחקים ביותר בעולם לא חייבים להיות בעלי עלויות לסביבה. כשהתיירות אחראית לכ-30% מההכנסות של המדינות המתפתחות, תיירות מקיימת יכולה להיות הדרך בה ההכנסה מגיעה לידיים הנכונות. ההבדל המשמעותי שמציעות תיירות אחראית ותיירות מקיימת הוא המיקוד החזק בהשקעה ושימור לא רק של הסביבה, אלא גם של האנשים, והתעשייה עצמה.

ועכשיו לישראל: מפת התיירות לישראל, עבור התייר הנכנס, מורכבת למעשה מ-3 יעדים: תל אביב, ירושלים ואילת. זהו גם האופן בו משרד התיירות משווק את ישראל בעולם- אילת משווקת כיעד תיירות שיזוף וים, המתבסס על אפס עשייה, חוסר תנועה, ללא תוכן תרבותי, ואין פלא שהתיירות לעיר נמצאת במגמת ירידה מתמשכת. תל אביב וירושלים משווקות כמרכזים תרבותיים עירוניים, ירושלים גם כמרכז היסטורי ודתי, ונקודות מוצא לטיולים חד יומיים באתרים כגון קיסריה, מצדה, הכנרת וכדומה.

רוב שטחה של ישראל אינו נמצא כלל על מפת התיירות, ואינו מציע חלופה לשלוש הערים המוזכרות, וחבל. הצפון והדרום של  ישראל יכולים להיהפך למרכזים לתיירות מקיימת, המציעים גם חוויה תרבותית עשירה, עם מגוון האוכלוסיות והדתות המיוחד שיש בישראל (יהודים, מוסלמים, נוצרים, בדואים, דרוזים…), גם חוויה המחוברת לטבע, ולערכים הייחודיים לישראל כמו מכתש רמון, ים המלח, הגליל ואחרים, ואפילו לטבע שקיים בארץ הכולל טבע מדברי ייחודי, נדידת ציפורים, צלילה ועוד.

מעבר לכך, התיירות כמנוע צמיחה, יכול להביא פריחה כלכלית, יצירת מקומות תעסוקה ועסקים לפריפריה, שלא מצליחה למשוך מקורות תעסוקה משמעותיים אחרים, ולמעשה הולכת ודועכת, ואת הפתרון הממשלתי אפשר לסכם בסיסמה "לקרב את הפריפריה למרכז". גישה זו משקפת הכרה בחוסר היכולת לשקם את הפריפריה ולייצר סיבה ותנאים לחיים באזורים אלה, ולכן הפתרון בדמות "לקצר להם את הדרך למרכז" נראית כפתרון היחיד.

המרחק הקצר של ישראל מאירופה, ומרחקי הנסיעה הקצרים בתוך ישראל, בשילוב הנכסים התיירותיים, היו יכולים להציע לתייר הנכנס מוצר תיירותי, קרוב לאירופה, שלצד התיירות העירונית הקיימת, תציע סוג אחר של תיירות- מקיימת, סביבתית, מחוברת לטבע, לתרבות ולמגוון האוכלוסייה בישראל.

בפוסט קודם הצגתי מאמר מאת מעוז ינון, יזם תיירות (שזכה בפרס היוקרתי של Responsible Tourism Awards), המפרט את הכשלים של מדיניות התיירות בישראל, ומציע במה כדי לישראל להתמקד. בפוסט נוסף הצגתי בפירוט את נושא התיירות האקולוגית והצפרות בעולם, ומה ישראל עושה בתחום (רמז- לא מספיק). אתר משרד התיירות על תיירות מקיימת בישראל

מאמרים קשורים: מבט על התיירות בישראל | ציפורים נודדות ותיירות אקולוגית | קידום תיירות מקיימת באמריקה הלטינית ובקריביים | מגמות בתיירות העולמית 2012 | המדינה שאוהבת אופניים


מיתוג ישראל – פתאום אנחנו מדינה ירוקה

את בעיות ההסברה של ישראל, כל ישראלי מכיר מימים ימימה. חוסר תכנון, העדר אסטרטגיה, גופים שונים הפועלים ללא תיאום, או במילים אחרות- כישלון מתמשך של שנים. פוסט קודם מיצג דוגמה להתנהלות בנושא.

פתאום, לרגל ועידת ריו לקיימות, הנערכת כעת בריו דה ז'ניירו, בהשתתפות 50,000 איש, מכמעט כל מדינה בעולם, ובחשיפה תקשורתית חסרת תקדים, ישראל משווקת את עצמה כמדינה ירוקה. הקמפיין הוא יוזמה של מטה ההסברה במשרד ראש הממשלה, המשרד להגנת הסביבה ומשרד החוץ. לדבריהם, זוהי הפעם הראשונה שישראל יוצאת בקמפיין מיתוגי מסוג זה. מאות תשדירים ישודרו בשבועות הקרובים ברשת הטלוויזיה CNN בכל רחבי העולם.

במשרד להגנת הסביבה מסבירים כי במסגרת הקמפיין ישודרו תשדירי פרסומת ל"ישראל הירוקה" בצמוד למבזקי תחזית מזג האוויר. "התשדירים מדגישים את העובדה שישראל היא מדינה מובילה בתחום טכנולוגיות הסביבה ופיתוחים ישראליים נמצאים בשימוש בכל העולם", אומרים במשרד להגנת הסביבה. כידוע, ישראל היא המדינה המובילה בעולם בהתפלת מים ו -70% ממי הביוב בישראל ממוחזרים ונעשה בהם שימוש בענפי החקלאות השונים לאחר טיפול מיוחד.
"מטרת הקמפיין להציג לעולם את היכולות האדירות של ישראל בתחום הטכנולוגיות הירוקות", הסביר ראש הממשלה, בנימין נתניהו. "לישראל יש את הפתרונות לאתגרים הניצבים כיום בפני העולם, כגון מחסור במים ומזון. הקמפיין מעלה את ישראל לתודעה הבינלאומית כמובילה עולמית בחדשנות ירוקה", הוסיף השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, שעומד בראש המשלחת הישראלית לוועידה.

זאת דוגמה נוספת, שרק מחזקת את מה שנטען בתחילת המאמר- פעילות לא מתוכננת, לא עקבית, שמנסה לנצל אירוע יחיד כהזדמנות להעברת מסר חדש, שאינו מתקשר לפעילות מתמשכת ובונה מותג מדינה או אפילו תדמית למדינה. זו דוגמה להמשך התנהלות ללא תכנון או אסטרטגיה לטווח ארוך, שסותרת פעילויות הסברתיות קודמות, ושלבטח תשכח באותה מהירות בה הופיעה. אגב, לידיעת מטה ההסברה: קמפיין אינו זהה למיתוג. פעילות זו רחוקה מלהיקרא מיתוג מכיוון ואינה מושתת על אסטרטגיה, ותכנית פעולה ארוכת טווח, ברורה ועקבית. גם המילה קמפיין גדולה על המהלך הזה …

מאמרים קשורים: מיתוג ישראל- הבעיה היא לא מה חושבים עלינו | מיתוג דנמרק- מדינה ירוקה | הערכות ישראל לועידת ריו | התחרות לבירה הירוקה של אירופה | איך יוצרים סרט שיווק למדינה


Beautiful Israel – היוזמה הפרטית מובילה את שיווק ישראל

כבר לפני שנים הבינו במשרדי הממשלה כי יש צורך דחוף לטפל במותג מדינת ישראל, אולם למרות ההכרה בצורך, הדבר לא תורגם לתהליך ממשי ומתוקצב. ניסיונות ויוזמות שונות עלו בשנים האחרונות, אולם משרדי הממשלה פועלים ללא תכנית או אסטרטגיה, וללא תאום ביניהם. בחלל שנוצר, מול הצורך הנואש לפעילות שיווקית בתחומי התיירות בעיקר, צצות יוזמות פרטיות מפתיעות, המובילות את העשייה בתחום. Beautiful Israel הוא דוגמה להצלחת היוזמה הפרטית בפעילויות שיווק ישראל.

הפרויקט נוצר ע"י הילה וייס, סטייליסטית וצלמת, שהתלוותה אל אביה המשמש כמדריך תיירים, וצפתה מהצד בדינמיקה של התיירים בארץ. הילה הבחינה שיש פער מאוד גדול בין החוויה החושית של התיירים בארץ, דרך טעמים וריחות ומראות שהם מאוד ישראלים, לבין המזכרות שהם לוקחים איתם הביתה – גלויות של אלמוגים מאילת וצילומים שחוקים של ירושלים, ים המלח, מצדה וכו'. כלומר, את אותן חוויות חושניות שעוברים כאן בארץ, אין לתיירים דרך "לקחת הביתה".

הילה התחילה לצלם "מהבטן", צילום שונה וחדש, את כל מה שנתפס כישראלי בעיניי התיירים, שמתלהבים מדברים שעבורנו, הישראלים, מובנים מאליהם. "השפע, הטעמים, הריחות, החיבורים בין קודש לחול, הפרטים. פחות מבט "ממעוף הציפור", שהיא הטכניקה היותר מוכרת לנו בתחום" אומרת הילה.

הסלוגן שמלווה את הפרויקט הוא: Israel to take home

"המטרה של הפרויקט, שמתפתח כל הזמן, היא לשווק את ישראל בצורה אחרת בעולם. הוא תולדה של ביקורת פנימית קשה על התוצרים שאנחנו מספקים לעולם שהם שחוקים, מאוסים ולא באמת עושים לנו כבוד. יש כאן שליחות וציונות בעיננו קודם כל. דרך מעשים. כלומר, לא רק לבקר, אלא בפירוש להציע אלטרנטיבה אחרת. מתוך אהבת הארץ.

וזה עובד.

הפרויקט זוכה להתעניינות רבה, וכבר הופק מספר פעמים למטרות שונות, עבור משרד התיירות וגם עבור חברות נוספות שמבקשות להפיק אותו כ-giveaway ללקוחות מחו"ל, ובאופן מפליא גם לקהל יעד ישראלי כאשר המסר הוא גאווה ישראלית. בימים אלה אנחנו עובדות על פגישות וקשרים עם גורמים שונים בארץ ובחו"ל ונראה שצפויה התפתחות יפה בנושא. כולם ממש מתלהבים" מספרות הילה ושותפתה ליאת ב- studio-makingof.

"מה שיפה בפרויקט שהוא "פתוח קצוות", כלומר, הוא בהתהוות כל הזמן. הן בצילומים שמתווספים אליו והן בכיוונים שהוא תופס. אולי משום שהוא נעשה באמת מהבטן. הכל התחיל בצילומים שהפכו לגלויות ומשם למארזים לפי נושאים. לפי איזורים בארץ (גליל, ירושלים, ת"א וכו'). הגלויות פותחו לגלויות דו צדדיות – מצד אחד קומבינציה של צילומים ומהצד השני מתכונים הרלוונטיים לאותו איזור בליווי תבלין אופייני. לצורך העניין "זעתר ירושלמי" שייחודי לירושלים – צורף לערכת ירושלים בה נארזו גלויות עם תמונות ומתכונים איזוריים המשלבים זעתר ירושלמי. הפקנו גם יומני מסע עם בולים מצולמים וחותמות, כך שהתיירים יוכלו לכתוב בהם חוויות."

 

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אתר הסטודיו של הילה וייס וליאת אבדי: http://www.studio-makingof.com