רובע התרבות של דבלין, ומתחם המוזיאונים של ירושלים – דרושה חשיבה הוליסטית

כיכר פארנל

כיכר פארנל

עיריית דבלין הכריזה לאחרונה על תכנית להקמת רובע תרבות חדש בבירת אירלנד, שכבר זכה לסופרלטיבים כמו "ההתפתחות התרבותית החשובה ביותר ב-100 השנים האחרונות בדבלין". החזון כולל את הפיכת אזור כיכר פארנל (Parnell Square) למרכז חדש עד שנת 2017, שיכלול את מעבר הספרייה העירונית לאזור, הרחבת פעילותה וקישורה לגלריית Lane הסמוכה. התכנית מבטאת אמון בעתיד הספריות הציבוריות, שבעבר היה להן תפקיד חשוב ומנסות למצוא את מקומן בעולם הדיגיטלי החדש. אבל היוזמה החדשה עשויה לדרבן הקמת רשת תרבות משולבת עבור העיר כולה.

דבלין, לדעת רבים, היא עיר בעלת פוטנציאל עצום שלא מומש כמרכז תרבות ואמנות. אין מדובר רק בתיירות, למרות שתיירים אינטיליגנטים יכולים להתאים בדיוק לצרכי העיר. מדובר בשני נושאים אחרים: יצירת תחושה של מקום שהפכה לחשובה יותר בעולם הגלובלי, ופיתוח הרעיון שהעיר היא יצירתית ובעלת מבנה דימיוני, שיחד בונים את העיר לא פחות מאשר רחובות ובניינים.

עם זאת, החוזקה המשמעותית ביותר של העיר היא גם הבעיה הגדולה ביותר שלה. היתרון הגדול ממנו נהנית דבלין היא היותה הבירה, ובית לרוב מוסדות התרבות המרכזיים במדינה בתחומי התאטרון, מוזיקה, מוזיאונים וגלריות. אבל מוסדות אלה אינם מתייחסים אלה לאלה בשום דרך או לתשתית התרבותית המקומית. אלו הם שני זרמים נפרדים לחלוטין: הלאומי, שבמקרה נמצא בדבלין, והמקומי שנולד מתוך הווית העיר. התכנית החדשה לכיכר פארנל, טובה ככול שתהיה, מדגישה בדיוק בעיה זו. תכנון רובע התרבות כמתחם מופרד או מבודל מהעיר.

התכנית משרתת אילוצים כלכליים לטווח הארוך על ידי איחוד משאבים קיימים כך שהסך הכל יהיה גדול מסכום חלקיו, ומביא לשיתוף פעולה הכרחי בין משרדים ממשלתיים, העירייה וגופים נוספים. אבל זה בדיוק מה שצריך לקרות בקנה מידה גדול יותר כדי שהפוטנציאל של עיר, כמרכז תרבות ברמה עולמית יתממש. יש צורך להביט בתמונה הכוללת ולא רק ברמה העירונית של מוסדות ספציפיים, אלא כעיר בכללותה על כל מוסדות התרבות שלה, הגלריות, המוזיאונים, הספריות, בתי הקולנוע ומוסדות של אמנויות במה. יש צורך לשאול האם קיימת דרך ליצר אנרגיה חדשה ורעיונות על ידי הצבתם זה ליד זה.

מיתוג התיירות לירושלים. קודם כל תרבות

מיתוג התיירות לירושלים. קודם כל תרבות

הנושא הזה אינו רלוונטי רק לדבלין. הוא רלוונטי במיוחד לירושלים. בשנים האחרונות עוברת העיר מהפך. אם נזכר בירושלים של לפני חמש שנים ואפילו פחות, זו הייתה עיר של היסטוריה ודת, והתיירות לעיר התבססה לאורך שנים על שני מרכיבים אלה. אולם ירושלים קיבלה על עצמה אסטרטגיה חדשה, שנוסחה בתהליך מיתוג התיירות לירושלים, ולפיה, על העיר לפתח את התרבות בעיר באופן משמעותי, הן לטובת התושבים והן כאסטרטגיה לצמיחת התיירות. כיום ירושלים מתגאה במרתון, מופעי אופרה, עונת התרבות, ושלל אירועי תרבות במהלך כל השנה, המציעים אינסוף אפשרויות בילוי, ושינו לחלוטין את דימוי העיר.

אזור המוזיאונים הלאומיים המתפתח בירושלים מזכיר את המודל של דבלין. שפע מוסדות ממלכתיים ועצמאיים, הנבנים באזור מוגדר, אבל שעדיין לא נמצאה הדרך לקשרם, בינם לבין עצמם, ובינם ובין הסצינה התרבותית העירונית. מוזיאון ישראל, הספרייה הלאומית, מוזיאון הטבע, הקריה הלאומית לארכאולוגיה ואחרים, כולם מוקמים במתחם המכונה קריית המוזיאונים, ומהווים ישויות עצמאיות ונפרדות המנהלות את עצמן באופן נפרד, ואינם מתקשרים בינהם או עם הסצינה התרבותית העירונית.

מוזיאון הטבע ירושלים

מוזיאון הטבע ירושלים

ערים רבות, דבלין וירושלים בינהן, מחפשות את האופן בו ניתן לפתח את התרבות בעיר כך שימצב אותן כמוקדים עולמיים וייחודיים, בעיקר עם ההתפתחות החלה בתיירות, וההבנה כי אופי התייר עבר שינוי, והוא כבר לא נוסע למקום בשביל לראות רק עתיקות וארכאולוגיה. התייר של היום מחפש בעיקר תרבות, כזו שהינה ייחודית ואותנטית למקום, ושכוללת היסטוריה, תרבות ובעיקר היצע רחב ומגוון.

גם השינויים החלים בשווקי היעד לתיירות דורשים התייחסות. בתחילת החודש פרסם ארגון התיירות העולמי כי לראשונה, סין היא שוק המקור הגדול ביותר לתיירות, ובשנת 2012 הוציאו התיירים הסינים 102 מיליארד דולר, יותר מכל שוק מקור אחר. גם שווקים אחרים במזרח הרחוק התפתחו מאד בשנים האחרונות, יחד עם מדינות מתפתחות כמו ברזיל ורוסיה, וקהלים אלה דורשים התייחסות ספציפית ומענה ייחודי.

גישת ניהול כוללת למוסדות התרבות בעיר, קישורם, בינם לבין עצמם, ואל התרבות העירונית הרחבה יותר, ופיתוח אסטרטגיה עירונית כוללת עבור התרבות ומוסדותיה יכולים לייצר מכלול תרבותי עירוני, שעובד הן ברמה הלאומית של מוסדות מרכזיים, אבל גם מתקשר ומתפקד יחד עם התרבות העירונית המקומית, זו שמתפתחת באופן אורגני, מתוך השכונות והאוכלוסייה, לטובת יצירת רשת תרבות עירונית, המתפקדת ויוצרת דיאלוג בין מוסדות, ובעיקר מציעה למבקר ולתושב שפע של קישורים ואפשרויות להמשך גילוי וחוויה.

מאמרים קשורים: מיתוג התיירות לירושלים | גישות בתכנון מוזיאונים- שילוב או בידול | המדינות הצומחות ביותר בתיירות | ירושלים עוברת למגדלים- רובע העסקים החדש | תכנון מוזיאון הטבע- הוכרזו הזוכים

מודעות פרסומת

המוזיאון החדש של תל אביב. על ערים ומוזיאונים, שילוב או בידול, גישות שונות בתכנון

מתחם גינדי תל אביב, הדמיה

מתחם גינדי תל אביב, הדמיה

אתר xnet מציג את "פורום התערוכות" – המוזיאון החדש של תל אביב, במתחם השוק הסיטונאי שבבנייה: על חורבות השוק הסיטונאי הישן של תל אביב, בתוך משולש הרחובות קרליבך-חשמונאים-מנחם בגין, מקימים בימים אלה את אחד ממתחמי המגורים הגרנדיוזיים שנבנו בעיר. 11 מבני מגורים יאכלסו 800 יחידות דיור על גבי קומת קרקע מסחרית, ולצידם קניון פתוח ומבני ציבור. אל המתחם יצטרפו בהמשך ארבעה מגדלים, בני כ-40 קומות כל אחד, שיאכלסו 1,200 יחידות דיור נוספות.

בין הבניינים יהיה גן ציבורי מוגבה, והתכנית כוללת רצועה של בנייה ציבורית. העירייה, מעניקה כעת תמורה לציבור במסגרת אותה עסקה. "פורום התערוכות", מבנה ציבור גדול במרכז השכונה ("מתחם גינדי"). בניגוד למתחם המסוגר, עושה רושם שהפרויקט הציבורי יעניק לתושבים ולתיירים חלל ציבורי משמעותי עם רחבה נעימה לשהות בה.

פורום התערוכות, תל אביב

פורום התערוכות, תל אביב

השטח שהוקצה למבנה הוא קטנטן: 150 מטרים רבועים. האתגר התכנוני היה גדול, מסביר האדריכל שי בוכמן, חבר צוות מרכז של העירייה, "שכן השטח מצומצם וקומת הקרקע צפופה ובעייתית". לכן, קווי המתאר של המבנה מתרחבים ממפלס הגן וגולשים ומרחפים מעל לקניון או מעל למגרש הכדורסל של בית הספר שייבנה בסמוך.

פורום התערוכות, תל אביב

פורום התערוכות, תל אביב

בעירייה התכוונו לקבל השראה משני מוזיאונים במנהטן – וויטני וה-New Museum – שמהווים חלק אינטגרלי מהרקמה העירונית. שני המוזיאונים ניחנים במערכת תנועה מינימליסטית ומנצלים מגרשים קטנים באופן מיטבי.

צוות השופטים, בחר פה אחד בהצעה של קימל-אשכולות. "הצעתם מציגה מארז מוגמר שאפשר לעבוד איתו, שמשתלב במתחם אבל גם לא נבלע", אומר בוכמן. הפרויקט שואף לחבר בין מפלס הרחוב לגן הציבורי החבוי. האדריכלית מיכל קימל-אשכולות אומרת: "החלטנו 'לזרום' עם תנאי הפתיחה של הפארק העילי, ותיכננו מבואת כניסה ש'גולשת' לתוך הפארק באמצעות מערכת תנועה דומיננטית שמתחברת לקומת הכניסה של 'פורום התערוכות', בגובה 8 מטרים מעל פני הרחוב". התוצאה: בקומת הרחוב של קרליבך תהיה רחבת כניסה בעלת קווי מתאר לא שגרתיים. למאמר המלא, כולל ההצעות שלא זכו

סינגפור - הגלריה הלאומית לאמנויות

סינגפור – הגלריה הלאומית לאמנויות

תוספת חדשה לרובע התרבות והאמנות של סינגפור – ה-National Arts Gallery– מציג גישה בעלת גבולות מטושטשים להגדרת רובע התרבות הכולל את המוזיאון הלאומי של סינגפור, מוזיאון האמנות של סינגפור, מוזיאון פראנקאן, בית האמנות והמוזיאון לתרבויות האסייתיות. האזור מתפרש מגדת הנהר, דרך איזור העסקים עם הבניינים הגבוהים. ב-2016, הגלריה הלאומית לאמנויות תצטרף גם כן, לאזור המשלב מוזיאונים ומתחמי תרבות במרחב העירוני, אולם לא בכל מקום זו הגישה. בארה"ב לדוגמה נוקטים בגישה שונה.

בערים אמריקאיות גדולות רבות, המוזיאונים מבודדים בפינות העיר, פעמים רבות בתוך פארק, ויוצרים מובלעת עבור בנייני התרבות כך שיהיו טבועים בסביבה רגועה יותר, במקום במרכז הרעש העירוני, כמו בסינגפור. סן פרנסיסקו, שיקגו וסן דייגו הן 3 דוגמאות לגישת "מובלעת המוזיאון". ניתן גם לראות הבדלי גישות אלה גם בין ירושלים, עם קריית המוזיאונים המבודלת מהעיר, לתל אביב בה המוזאונים מוטמעים יותר במרחב העירוני, ו"פורום התערוכות" הוא עוד דוגמה לכך.

מוזיאון ישראל, ירושלים

מוזיאון ישראל, ירושלים

סן פרנסיסקו מפורסמת בגשר שער הזהב שלה, וגם מתגאה בפארק גשר הזהב, הכולל את מוזיאון יאנג, האקדמיה למדעים של קליפורניה, הגנים הבוטניים ומרכז המוזיקה. הפארק ממוקם במרחק 10 דקות נסיעה מחוץ לעיר, נגיש בכל אמצעי התחבורה וחביב במיוחד על רוכבי אופניים ורצים. הפארק רחוק מספיק מהמולת מרכז העיר, וקרוב מספיק ונגיש למספר גדול של מבקרים בכל השנה. בנוסף יש אוטובוס שעובר בכל אתרי הפארק.

למרות המיקום הלא מרכזי של הפארק, המוזיאונים בו נהנים מכמות מבקרים משמעותית, אולי דווקא בגלל במיקום הייחודי בטבע. הפארק עצמו נקרא "החצר האחורית של סן פרנסיסקו" וכולל אגמים, מתקנים לפיקניק ומסלולי הליכה. הוא תוכנן לפני יותר מ-100 שנה ומשמש דוגמה לחיקוי בכל העולם. תכנון שכזה מציע מעין נווה מדבר של חוויה תרבותית תוך שמירת הרלוונטיות על ידי המיקום הקרוב לעיר המשתנה במהירות.

גישה דומה קיימת בסן דייגו ושיקגו. בלבואה פארק, ממוקם מצפון למרכז העיר סן דייגו, וכולל את מוזיאון ההיסטוריה הלאומי, המוזיאון לאדם ואת מוזיאון האוויר והחלל של סן דייגו, ופארק גדול הקרוי "קמפוס המוזיאון" כולל גם פלנטריום, אקווריום ומוזיאון להיסטוריה של הטבע.

אתרי תרבות אלה הם מבודדים ויוצרים אתרים קטנים, מבודלים מהעיר. מוזיאון עירוני מחזק את סביבתו מעבר לבניין המוזיאון עצמו, לסביבה כולה. הפארקים יוצרים קישור בין המוזיאונים המשמשים כעוגנים. בסך הכל השטחים הירוקים מאפשרים גישה נוחה למוזיאונים ברגל. הפארקים גם משמשים לאירועי תרבות ומוזיקה.

למוזיאון העירוני יש יתרונות רבים, אבל החלופה אינה פחות טובה. בניו יורק המוזיאונים ארוגים לתוך המרקם העירוני של מנהטן. מוזיאון המטרופוליטן, מרכז גטה לתרבות גרמנית ומוזיאון הגוגנהיים יוצרים על השדרה החמישית את "Museum Mile", בעוד מוזיאון המומה והמוזיאון להיסטוריה של הטבע נמצאים החלק התחתון של מנהטן. הם לא כולם נמצאים באותו איזור של העיר, אלא מפוזרים בה. באופן זה, מתאפשר למבקרים לגלות חלקים אחרים של העיר ולהתערב ברחובות.

מאמרים קשורים: המתחמים החדשים שיזנקו בתל אביב בשנים הקרובות | תכנון מוזיאון הטבע בירושלים – הוכרזו הזוכים | הקרייה הלאומית לארכאולוגיה בירושלים | מיתוג שנת 2012 כשנת האמנות בתל אביב | עיצוב מחדש לכניסה למוזיאון המטרופוליטן בניו יורק