תיירות מקיימת: מה זה? ואיך זה קשור לישראל?

תיירות היא עסק ענק, שהגיע בשנת 2010 להיקף של טריליון דולר בשנה. במדינות מסוימות (העניות בעיקר) התיירות אחראית ל-70% מהכנסות המדינה.

בשונה מהאופן בו רבים תופשים את התיירות המקיימת, כמגמה חדשה, הרעיון הזה התפתח כבר משנות ה-60 בקרב התנועה הירוקה למען הסביבה. בעוד הציבור סביב העולם מבין יותר ויותר את ההשלכות של סגנון החיים המערבי על הסביבה, התרבות והחברה, זהו מושג שמתייחס לתעשייה המחויבת לצמצום ההשפעה הסביבתית והתרבותית תוך יצירת הכנסה עבור מקומיים. הנושא של תיירות מקיימת ואחראית רלוונטי במיוחד בימים אלה, בהם יש סלידה גוברת והולכת מתרבות הבזבוז והשפע, וחיפוש אחר אופני צריכה אחראיים יותר, גם כלפי הסביבה וגם כלפי החברה.

כדי לפשט את הרעיון מה היא תיירות מקיימת, ניתן לומר כי הכוונה היא לשמור על העולם. רעיון שלפיו נכדינו יוכלו לחוות את אותם אתרים יפים שלנו הייתה הזכות לבקר בהם. קיימת הנחה מוטעית לפיה תיירות מקיימת יכולה להיות מושגת רק על ידי החרמת טיסות ונסיעות לטווחים ארוכים, החלפת המפואר בכפרי, ולא לגעת בחלקים ה"אמיתיים" של העולם. אבל כל זה פשוט אינו נכון. תיירות מקיימת אינה עורכת רשימה של דברים שאין לעשות. היא עוסקת בדרכים לשיפור הדברים שאנו כן עושים, ובלהבטיח כי בעוד 20 שנה, אותן הזדמנויות עדיין יהיו קיימות.

תיירות מקיימת עוסקת במספר נושאים:

  • נסיעות ליעדי טבע, המצמצמים את התלות באטרקציות תיירותיות גדולות, כגון פארקי נושא ואתרי חופשה גדולים (resorts), שלעיתים קרובות בעלי השפעה עצומה ומזיקה על הסביבה.
  • מינימום השפעה – בעולם אידיאלי, לתיירות לא תהייה השפעה על הסביבה. זה כמובן אינו אפשרי, אולם, תיירות מקיימת מנסה לפגוע עד כמה שפחות בסביבה באמצעות בחירת אופני תחבורה ידידותיים לסביבה, מניעת זיהום, ואפילו הימנעות מאזורים מסוימים.
  • מודעות סביבתית –  יש תיירים הבוחרים חופשות התומכות בתכניות המקדמות מודעות סביבתית, או חופשות שהכנסותיהן מועברות לטובת שימור צמחיה, בעלי חיים וטבע בסכנת הכחדה או הרס.
  • חופשות שהכנסותיהן תורמות לקהילות והאוכלוסיות המקומיות (במקום לרשתות מלונאות בינלאומיות), והבטחה כי צורות חיים מסורתיות יושפעו באופן המינימלי מהתיירות.
  • תמיכה בזכויות אדם ותנועה דמוגרפית – לצד המיקוד בנושאי הסביבה והטבע, איכות החיים של החברה גם כן נלקח בחשבון, על ידי הימנעות מנסיעה למדינות בהן קיימת פגיעה בזכויות אדם.

עד לא מזמן, אנשים התלהבו מהרעיון של הטיסה עצמה, והיו מוכנים לעלות על מטוס רק בכדי להחליף את מזג האוויר. אבל הצרכנים השתנו בעשורים האחרונים, וכיום זה לא מספיק. אנשים רוצים יותר מסתם לנסוע למקום כלשהו. תיירים מחפשים כיום נסיעה עם משמעות, עם ערך ועם חוויה, ולחזור בתחושה של גילוי, של עשייה, או של תרומה.

חברות רבות בעולם מתמחות בחופשות מסוג זה, חופשות שאינן סביב השיזוף או הקניות. כתרבות, אנו נעשים יותר מודעים לבחירות בסגנון החיים שלנו, ועם עסקים ירוקים, מוצרים אורגניים, תכניות לחסכון באנרגיה, ומודעות לבריאות, תיירות מקיימת הינה צעד מקומי שהולך יד ביד עם הרצון של הציבור להרגיש גאה בעצמו בזכות בחירות מסוג זה.

טרקים בקניה או קוסטה ריקה, ביקור בחופי אוסטרליה הבלתי נגמרים, לחוות את החיים באפריקה, או לבקר בכמה מהאתרים המרוחקים ביותר בעולם לא חייבים להיות בעלי עלויות לסביבה. כשהתיירות אחראית לכ-30% מההכנסות של המדינות המתפתחות, תיירות מקיימת יכולה להיות הדרך בה ההכנסה מגיעה לידיים הנכונות. ההבדל המשמעותי שמציעות תיירות אחראית ותיירות מקיימת הוא המיקוד החזק בהשקעה ושימור לא רק של הסביבה, אלא גם של האנשים, והתעשייה עצמה.

ועכשיו לישראל: מפת התיירות לישראל, עבור התייר הנכנס, מורכבת למעשה מ-3 יעדים: תל אביב, ירושלים ואילת. זהו גם האופן בו משרד התיירות משווק את ישראל בעולם- אילת משווקת כיעד תיירות שיזוף וים, המתבסס על אפס עשייה, חוסר תנועה, ללא תוכן תרבותי, ואין פלא שהתיירות לעיר נמצאת במגמת ירידה מתמשכת. תל אביב וירושלים משווקות כמרכזים תרבותיים עירוניים, ירושלים גם כמרכז היסטורי ודתי, ונקודות מוצא לטיולים חד יומיים באתרים כגון קיסריה, מצדה, הכנרת וכדומה.

רוב שטחה של ישראל אינו נמצא כלל על מפת התיירות, ואינו מציע חלופה לשלוש הערים המוזכרות, וחבל. הצפון והדרום של  ישראל יכולים להיהפך למרכזים לתיירות מקיימת, המציעים גם חוויה תרבותית עשירה, עם מגוון האוכלוסיות והדתות המיוחד שיש בישראל (יהודים, מוסלמים, נוצרים, בדואים, דרוזים…), גם חוויה המחוברת לטבע, ולערכים הייחודיים לישראל כמו מכתש רמון, ים המלח, הגליל ואחרים, ואפילו לטבע שקיים בארץ הכולל טבע מדברי ייחודי, נדידת ציפורים, צלילה ועוד.

מעבר לכך, התיירות כמנוע צמיחה, יכול להביא פריחה כלכלית, יצירת מקומות תעסוקה ועסקים לפריפריה, שלא מצליחה למשוך מקורות תעסוקה משמעותיים אחרים, ולמעשה הולכת ודועכת, ואת הפתרון הממשלתי אפשר לסכם בסיסמה "לקרב את הפריפריה למרכז". גישה זו משקפת הכרה בחוסר היכולת לשקם את הפריפריה ולייצר סיבה ותנאים לחיים באזורים אלה, ולכן הפתרון בדמות "לקצר להם את הדרך למרכז" נראית כפתרון היחיד.

המרחק הקצר של ישראל מאירופה, ומרחקי הנסיעה הקצרים בתוך ישראל, בשילוב הנכסים התיירותיים, היו יכולים להציע לתייר הנכנס מוצר תיירותי, קרוב לאירופה, שלצד התיירות העירונית הקיימת, תציע סוג אחר של תיירות- מקיימת, סביבתית, מחוברת לטבע, לתרבות ולמגוון האוכלוסייה בישראל.

בפוסט קודם הצגתי מאמר מאת מעוז ינון, יזם תיירות (שזכה בפרס היוקרתי של Responsible Tourism Awards), המפרט את הכשלים של מדיניות התיירות בישראל, ומציע במה כדי לישראל להתמקד. בפוסט נוסף הצגתי בפירוט את נושא התיירות האקולוגית והצפרות בעולם, ומה ישראל עושה בתחום (רמז- לא מספיק). אתר משרד התיירות על תיירות מקיימת בישראל

מאמרים קשורים: מבט על התיירות בישראל | ציפורים נודדות ותיירות אקולוגית | קידום תיירות מקיימת באמריקה הלטינית ובקריביים | מגמות בתיירות העולמית 2012 | המדינה שאוהבת אופניים

מודעות פרסומת

ציפורים נודדות ותיירות אקולוגית: היום הבינלאומי לציפורים נודדות, לא בישראל

היום הבינלאומי לציפורים נודדות WMBD שהוכרז ע"י האו"ם יתקיים ב-12-13 למאי, ומטרתו להעלות את המודעות העולמית להגנה על הציפורים הנודדות וסביבות המחייה שלהן. מאז שנת 2006 מצוין היום מדי שנה בסופ"ש השני של חודש מאי, ואנשים סביב העולם מקיימים פעילויות ואירועים כגון פסטיבלים, אירועים חינוכיים וצפרות לציון האירוע.

תחת הסיסמה – Migratory birds and people – together through time היום העולמי יתרכז בחשיבות התרבותית והסביבתית של הציפורים הנודדות. קיימת מגמה גוברת בקרב מארגני טיולי צפרות לשלב קיימות ואחריות חברתית, תיירות אקולוגית (ecotourism), ולהתבסס על מוצרים ושירותים מקומיים ותמיכה בפרויקטים של שימור.

דוח האו"ם על כלכלה ירוקה אכן מאשר שההוצאות העולמיות בכל התחומים של תיירות אקולוגית נמצאת בעלייה מתמדת, וצומחת פי 6 מקצב הצמיחה של התיירות הכללית.

מחקר בארה"ב (United States Fish & Wildlife Service) מציב את הערך של תיירות הצפרות, וסוגים אחרים של צפייה בחיות בר סביב 32 מיליארד דולר בשנה, בארה"ב לבדה. נתון זה מקביל לתמ"ג של מדינה כמו קוסטה ריקה, אשר במקרה גם מהווה יעד פופולרי לצפרי ארה"ב. בסקוטלנד, החברה להגנת הציפורים (RSPB) גילתה כי בשנת 2011 בין 5 ל-8 מיליון ליש"ט הוצאו ע"י תיירים שרצו לצפות בעיט לבן הזנב באי מול (Mull ) בלבד. 110 משרות נתמכות למעשה בסקוטלנד מדי שנה ע"י התיירים הבאים לצפות במין דורס זה לבדו, וההכנסות הכלכליות שהציפור מביאה לאי שילשו עצמן משנת 2005.

בתחילת אפריל החליטה ממשלת ישראל להשקיע 37 מיליון ₪ להקמת 4 מרכזי צפרות חדשים בישראל ושדרוג 3 קיימים. המרכזים יהוו חלק מרשת מוקדי צפרות וצפויים למשוך אליהם עשרות אלפי תיירים בשנה מכל העולם. על פי התכנית יוקמו ארבעה מוקדי צפרות חדשים בשדה בוקר, עין גדי, לוטן וחצבה, וישודרגו שלושת המרכזים הקיימים בכפר רופין, מעגן מיכאל ואילת. מטרת ההחלטה הינה לקדם את התיירות, החינוך, הסביבה והמחקר בתחום הצפרות.

מיקומה של ישראל במפגש בין שלוש יבשות, מהווה נתיב נדידה מרכזי של 500 מיליון ציפורים הנודדות בסתיו מאירופה ומערב אסיה לאפריקה וחזרה באביב. בתי הגידול בישראל מגוונים ומושכים מגוון ביולוגי של 540 מינים, תופעה ייחודית למדינה קטנה כמו ישראל. השילוב של כמות אדירה ומגוונת של ציפורים, לצד תשתית תיירותית מצוינת ומזג אוויר נוח הופכים את ישראל ל"גן עדן" בתצפיות על ציפורים. עשרות אלפי מבקרים, צפרים וחובבים, פוקדים את מוקדי הצפרות והפסטיבלים השונים הנערכים בישראל מידי שנה. מספר הצפרים בעולם מוערך בכ- 100 מיליון איש.

שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב: "החלטת הממשלה תאפשר את מימוש הפוטנציאל התיירותי בתחום הצפרות בישראל ותהפוך אותה ליעד מוביל בעל שם בינלאומי בתחום. רשת הצפרות החדשה תגוון גם את המוצר התיירותי ותביא לגידול בכמות התיירים המגיעה לישראל".

החלטת הממשלה היא כמובן צעד חיובי בכיוון הנכון, אולם, כמו בפעילויות רבות אחרות של ממשלת ישראל ההחלטות והיוזמות הן נקודתיות ומקומיות, ובשל כך, לעיתים קרובות, אינן מביאות את התוצאות המיוחלות. ההחלטה על הקמת מרכזי הצפרות צריכה לבוא מתוך תכנית כוללת לתיירות אקולוגית, שמרכזי הצפרות הם חלק ממנה, והיא מציעה לתייר חוויה אקולוגית מלאה בישראל ולא אירוע יחיד ונקודתי. באתר יום הצפרות הבין לאומי לדוגמה, אין שום אזכור לפעילות בנושא המתקיימת בישראל, ודווקא ברשות הפלסטינית, בירדן, במצרים ואפילו בסוריה אירועים כאלה מתקיימים, בין מאות אירועים ברחבי העולם. פסטיבל הצפרות הבינלאומי באילת, של החברה להגנת הטבע, התקיים בסוף מרץ.

מאמרים קשורים: יום הסביבה הבינלאומי | ועידת האקלים בריו דה ז'ניירו | מיפוי כל שמורות הטבע באפריקה | קידום תיירות מקיימת באמריקה הלטינית | מגמות בתיירות העולמית 2012