איך עושים עיר מעולה? דוח מקינזי להתפתחות הערים

איך לעשות עיר מעולהעד שנת 2030, 60% מאוכלוסיית העולם תחייה בערים. משמעות הדבר היא אפשרויות עצומות לצמיחת הכלכלה, אם הערים ינהלו את התרחבותם בחכמה. חברת הייעוץ הבינלאומית מקינזי מציעה את הדרכים לעשות זאת.

מה עושה עיר מעולה? זוהי שאלה חשובה משום שעד 2030, 5 מיליארד איש, 60% מאוכלוסיית העולם, יחיו בערים, לעומת 3.6 מיליארד כיום, ויזניקו את צמיחת הכלכלה העולמית. מנהיגים במדינות המתפתחות חייבים להתמודד עם העיור ברמה שטרם הייתה, בעוד המדינות המפותחות נאבקות בתשתיות מזדקנות ובתקציבים מוגבלים. כולם נלחמים כדי להבטיח או לשמר את התחרותיות של עריהם ואת איכות החיים של תושביהן. כולם מודעים למורשת הסביבתית שעליהם להשאיר אם הם נכשלים בניסיון למצוא דרכים מקיימות יותר ויעילות יותר לניהול הערים.

לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת

ערי המדע המובילות בעולם. מי מייצרת ידע, ומי צורכת אותו?

מדע וטכנולוגיה הן מנועים מרכזיים לצמיחה כלכלית, מחקר חדש שפורסם ב-Nature מדרג את הערים המובילות במחקרים בפיזיקה ברחבי העולם. המחקר עקב אחר "דפוסי ציטוט" של פרסומים אמריקאים בתחום הפיזיקה בין השנים 1960 ועד 2009, ויצר "רשת גלוקאלית של ציטוטים" המקיפה יותר מ-2,000 ערים בעולם. המידע שימש לזיהוי הערים המייצרות ידע ואלו הצורכות אותו.

יצירת וצריכת ידע מדעי ב1990 וב-2009 בעולם

יצירת וצריכת ידע מדעי ב1990 וב-2009 בעולם

ממצאי המחקר מצביעים על כך שערי ארה"ב איבדו את מעמדן כמרכזים למחקר פיזיקלי. בשנות ה-60, ארה"ב הייתה אחראית ל-85.6% מהפרסומים בפיזיקה, ואילו בעשור האחרון היא ירדה לרמה של 36.7%. המפות מתוך המחקר מציגות את הגאוגרפיה המשתנה של הפקת מחקרי פיזיקה וצריכתם לאורך חצי המאה האחרונה. ערים המייצרות ידע מסומנות באדום, ואלו הצורכות אותו בכחול. "ידע בפיזיקה היה מרוכז במספר מצומצם של ערים בחוף המזרחי והמערבי של ארה"ב, ובמספר אזורים של בריטניה וצפון אירופה. ב-2009 התמונה שונה לחלוטין, עם ערים יצרניות רבות במרכז ודרום ארה"ב, אירופה ויפן" מציין המחקר.

הערים המובילות בייצור ובצריכת ידע ב-1990 וב-2009

הערים המובילות בייצור ובצריכת ידע ב-1990 וב-2009

ההתפזרות הגאוגרפית הזו התרחשה הן בארה"ב והן באירופה. בארה"ב ייצור הידע עבר מהאזורים האורבניים הגדולים של החוף המזרחי והמערבי לפיזור גאוגרפי נרחב יותר הכולל מרכזים במידווסט ובדרום. תנועה דומה התרחשה באירופה, מבריטניה ומדינות צפון אירופה לכיוון ספרד, איטליה וצרפת. תנועה משמעותית היא העלייה של הערים המרכזיות בסין כצרכניות גדולות של ידע בעשור האחרון, אבל מגמה זו אינה נכונה במדינות ה- BRICS  האחרות. המחקר מצא כי ערים ברוסיה ובהודו "צרכו פחות ב-2009 מאשר ב-1990".

הערים המובילות בעולם לידע מדעי

הערים המובילות בעולם לידע מדעי

הטבלה מהמחקר מציגה את הערים המרכזיות לפיזיקה כל 5 שנים, בין 1990 ועד 2009. למרות הירידה הכללית של ארה"ב, מרכזים עירוניים בחוף המזרחי והמערבי נותרו המובילים בתקופה זו. לארה"ב היו 17 מתוך 20 הערים המובילות בשנת 2009, ו-14 בשנת 2009. מספר ערים בארה"ב כמו בוסטון, סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס, ניו יורק, ניו הייבן, פילדלפיה, לאמונט, שיקגו, רוצ'סטר וקולומבוס מדורגות בקביעות בין 20 המובילות. ניו יורק, באופן מעניין, נעלמה מרשימת 20 המובילות בשנת 2009.

מחוץ לארה"ב, טוקיו, לונדון ואוקספורד, פריז ואורסיי, ורומא משתלבות בין 20 הערים המובילות בעולם ב-2009.  בעוד המדע הופך להיות מפוזר יותר גלובלית, הייצור של הידע נותר מרוכז מאד. המרכזים המובילים בעולם נותרו זהים בשלושת העשורים האחרונים, בעוד ערי סין צמחו להיות צרכניות של ידע מדעי, ומעניין יהיה לראות אם הן גם יתחילו לייצר ידע כזה.

מרכזים מדעיים גדולים צריכים לא רק אוניברסיטאות מעולות ומעבדות, הם זקוקים לסביבה רחבה יותר של כשרון ופתיחות למגוון היכול למשוך כישרונות מובילים מרחבי העולם. מסיבה זו נראה כי לא יתרחש שינוי משמעותי בערים המובילות בעשורים הקרובים. המדע כיום קשור יותר לצמיחה כלכלית מאי פעם. מרכזי מחקר אוניברסיטאיים כיום מתפקדים גם כמרכזי ידע כלכליים, וקיום מרכז מדעי גדול הוא כשלעצמו מקור לחדשנות וצמיחה כלכלית. דבר זה צפוי להוביל יתר התרכזות של חדשנות ופיתוח כלכלי גם בעתיד, ויגביר את הפער בין המרכזים המדעיים לאלו שאינם.

מאמרים קשורים: הערים החדשניות ביותר בעולם | איפה צומח ההייטק בעולם? | הערים התחרותיות ביותר בעולם | קורנל והטכניון חושפים את התכנית למרכז הטכנולוגיה בניו יורק | מהו "הקריאייטיב קלאס" ומדוע כל הערים מחזרות אחריו?


המזרח התיכון משתנה. על אילו מקומות חולם הנוער במדינות ערב? ואילו מדינות ינצלו את השינויים?

הנוער במדינות ערב המזרח התיכון עובר שינויי פוליטיים היסטוריים, מרכז התעופה העולמית עובר למזרח התיכון, חברות העוסקות בתיירות שולחות את המטה שלהן לדובאי כדי ללמוד על האזור, ומדינות כמו קטאר הן הצומחות ביותר בתיירות בעולם. מה חושבים 200 מיליון הצעירים הערבים על האזור ועל שאר העולם? ואיך זה ישפיע על הרגלי הנסיעה ומקום המגורים שלהם בעתיד, בעוד מדינות המזרח התיכון יוצאות משנים של דיכוי? לאן הם יטיילו, ואילו מדינות צריכות לנסות למשוך אותם?

בדובאי פורסם סקר Asdaa השנתי הבוחן תפישות בקרב הנוער הערבי ב-15 מדינות במזרח התיכון. בין הממצאים, ניתן לראות את השינויים בקרב הנוער, שאחרי האביב הערבי, נראה אופטימי ביותר. רוב הנוער מאמין כי העתיד צפוי להיות טוב יותר עבורם, הם בעלי גאווה לאומית גדולה יותר בעקבות האביב הערבי, והדאגה המשמעותית ביותר היא השתכרות הולמת ועליית יוקר המחייה.

איחוד האמירויות הערביות היא המדינה לדוגמה בעיניהם, ומחוץ למזרח התיכון הם מעדיפים את צרפת. המחסומים הגדולים ביותר עבור האזור, בעיניי הנוער הערבי, הם אי שקט אזרחי וחוסר דמוקרטיה (בין 42-44%), ואילו הסכסוך הישראלי פלסטיני נתפס כמחסום המשמעותי ביותר על ידי 24-29%. המדינה אליה רוב הנוער היה רוצה לנסוע בעדיפות ראשונה היא איחוד אמירויות הערביות (31%), ואחריה צרפת (18%), ארה"ב וטורקיה (16%) וסעודיה (14%).

אתר התיירות חוף הסולטן בעיר בודרום נראה במבט ראשון כמו כל אתר תיירות אחר, הכולל בריכת שחייה, כורסאות שיזוף וקוקטלים. אבל באתר הזה לא תמצא אישה ליד הבריכה והמשקאות הצבעוניים אינם כוללים אלכוהול. המלון מנוהל על פי כללי האיסלאם, שוק תיירות צומח שטורקיה שואפת לכבוש. המלון מבוסס על קונספט אלטרנטיבי הפונה לשוק המוסלמים הדתיים הגדל.

בודרום בטורקיה מוכרת כמקום של מסיבות פרועות, חופשות לחוף הים וקלאבים שהישראלים מכירים כל כך טוב. זה אינו מקום מתאים לכאורה לקהל המוסלמי הדתי, אבל מלונות "האלאל", כפי שהם מכונים, מתרבים באזור לאחרונה. הכלכלה, וכן החזרה של טורקיה למסורת האיסלם, הם הגורמים המסבירים את המגמה. במשך העשור האחרון של מפלגת הצדק האיסלאמי בטורקיה, המדינה חווה צמיחה כלכלית מרשימה, אולם במקום שהנהנים ממנה יהיו אנשי האליטה החילונית, העושר מגיע דווקא לתומכי המפלגה והצמיח את מעמד הביניים האיסלאמי.

הצלחת הקבוצות האיסלמיות בכלכלה פרושה שהם דורשים לצאת לחופש תחת כללי האסלאם, ויש מספר גדל והולך של מלונות המתאימים את עצמם לקהל זה. שוק התיירות למוסלמים הדתיים מוערך בכ-126 מיליארד דולר, על פי מחקר שנערך ב-2012.

halalהמלון בבודרום, המכנה עצמו "אלטרנטיבי", ולא "האלאל", מתכוון כבר לבנות מלון נוסף באזור כדי לענות על הביקוש. המלון כולל בריכה נפרדת לנשים, מתקני תפילה ואיסור על אלכוהול. לפני הקמת מלונות אלה, לקהל המסורתי לא היו יעדים לחופשה, וכעת לא רק שהם מתרבים, הם גם מציעים מחירים נוחים במיוחד. על פי משרד התיירות הטורקי יש כיום בטורקיה 18 מלונות "האלאל", אבל חיפוש באינטרנט מעלה מספר יותר מכפול.

באיסטנבול, בה יש 3 מלונות כאלה, נבנה כעת מלון 5 כוכבים המותאם לאוכלוסייה הדתית, ובשנה שעברה חברה קטארית הודיעה על השקעה של 500 מיליון דולר לבניית מלונות "האלאל" נוספים באיסטנבול וערים אחרות בטורקיה. תנועת התיירות המוסלמית המתגברת מאיצה את התהליך. התיירות מערב הסעודית לטורקיה עלתה ב-151% בשנה שעברה. אתר halaltrip מציע חופשות דומות בסעודיה, איחוד האמירויות, מלזיה, כווית, תאילנד ואפילו טנזניה.

אבל טורקיה לא לבד. אירן פרסמה תכנית ממשלתית שמטרתה הזנקת התיירות וההשקעות בתיירות באזור הים הכספי. התכנית מכוונת להגברת הביטחון באזור, קידום אתרי החוף ואירועי ספורט וכן יצירת מקומות עבודה. השלב הראשון של התכנית כוללת קו ספנות למדינות אחרות לחוף הים הכספי. בין 2004 ועד 2010 קצב גידול התיירות לאירן היה 3.2%, על פי ארגון התיירות העולמי, ומספר התיירים שהגיעו אליה היה 3 מיליון.

מרוקו

מרוקו

חוסר היציבות והאלימות בארצות צפון אפריקה מעודדות את מרוקו למשוך יותר תיירים אל חופי המדינה, עריה ואזורי ההרים, ולפצות בכך על הירידה בתיירות שנגרמה מהמשבר הכלכלי באירופה.

במרוקו לא התרחשה צניחה קוטסטרופלית בתיירות כמו שקרתה במצרים או תוניסיה, אולם מספר התיירים המגיעים אליה ירדה גם כן. יותר מחצי מ-9.3 מיליון התיירים שהגיעו למרוקו ב-2011 היו צרפתים או ספרדים, אבל אלו הגיע במספרים קטנים יותר, ונשארו פחות לילות בשל המשבר הכלכלי במדינותיהם. כדי לפצות על אלה, מרוקו רוצה למשוך יותר מבקרים מבריטניה, גרמניה וסעודיה. אבל כדי לעשות זאת, יהיה על מרוקו להתמודד עם האתגר של בידול המדינה משכנותיה, השקועות בחוסר היציבות של האביב הערבי.

בשנת 2011 חוותה מרוקו הפגנות פרו דמוקרטיות, בדומה למדינות אחרות באזור, אולם אלה שכחו במהירות לאחר שהמלך הכניס שינויים חוקתיים ומפלגת האופוזיציה זכתה בשלטון. ועדיין, תעשיית התיירות של מרוקו החלה לדשדש. מצב התיירות הוא דאגה משמעותית למרוקו, שם התיירות נחשבת לסקטור מוביל, מקור משמעותי למטבע זר, ומעסיק כמעט חצי מיליון איש. התיירות למרוקו מתאפיינת בהתרכזות לאורך חופי המדינה ובערים העתיקות כמו מרקש, שהיא היעד החשוב ביותר של התיירות במרוקו.

תכנית מרוקו 2020 לתיירות מבקשת להרחיב את אתרי התיירות בה גם אל ההרים ואל המדבר ולהציע מוצר תיירותי מגוון יותר. גרמניה ובריטניה שנפגעו פחות מהמשבר הכלכלי הן שווקי היעד העיקריים לתכנית למשיכת תיירים נוספים. מבריטניה מגיעים כיום כחצי מיליון תיירים למרוקו והכוונה היא להכפיל את המספר. גם תיירות העשירים מהמפרץ הפרסי הוא יעד בתכנית, מכיוון ותיירים אלה נוהגים להישאר זמן ארוך יותר ולהוציא סכומים גדולים יותר. למדינות אליהן הם נהגו לנסוע כמו מצרים או לבנון, הם לא יכולים לנסוע כעת בגלל בעיות הביטחון, ובשוק זה כבר מורגשת צמיחה של כ-20%.

מאמרים קשורים: שדה התעופה העמוס בעולם ב-2015 יהיה במזרח התיכון | האם שדה התעופה החדש בעמאן ימצב את ירדן כצומת אזורית? | דירוג מותגי התיירות של המדינות | שיקום ביירות- להחזיר לעיר את העבר המפואר | מיתוג קטאר – עצמאית כמו שאתה


שדות תעופה: לונדון מובילה, איסטנבול מזנקת, דובאי מהמרת ובייג'ינג בונה

בשנת 2012 שדה התעופה היתרו בלונדון המשיך לשמור על תואר שדה התעופה העמוס ביותר באירופה עם 69.9 מיליון נוסעים, למרות ההאטה שעצרה את הגידול ברוב שדות התעופה. המרכזיות של היתרו משקפת את מרכזיות העיר לונדון במדדים שונים (הערים הטובות ביותר לעסקים, איפה צומח ההייטק בעולם?), ועל הקשר בין שדות תעופה שגשוג ערים כתבתי בפוסט קודם. הצמיחה הכלכלית של טורקיה, כפי שבאה לידי ביטוי במדד מותגי המדינות, משתקף גם בזינוק בתנועה של שדה התעופה של איסטנבול, שעלה ב-20%, וטיפס ל-44.9 מיליון נוסעים ב-2012.

שדה התעופה שארל דה גול בפריז הוא השני באירופה מבחינת תנועה, ועברו בו שנה החולפת 61.6 מיליון נוסעים. במקום השלישי ניצב שדה התעופה של פרנקפורט עם 57.7 מיליון נוסעים. סכיפול, אמסטרדם, נמצא במקום ה-4 באירופה, והציג את העלייה הגדולה ביותר במספר הנוסעים (2.6%) ל-51 מיליון. הירידה הגדולה ביותר הייתה בשדה המדורג 5, מדריד ברחאס, עם צניחה של 9% בתנועה ל-45.2 מיליון, והמראות ונחיתות צנחו ב-13%, ורק בקושי עבר את שדה התעופה של איסטנבול (ב-2010 היה מדורג 4 באירופה).

מרכזי התעופה המסורתיים באירופה נאבקים על עליה בתנועה מול כלכלה מדשדשת המצמצמת את הדרישה, ובמקביל, שדות התעופה במפרץ הפרסי תופסים חלק גדל והולך כמרכזי החלפת טיסות, ובעיקר דובאי, הצפוי להיות השדה העמוס בעולם בשנת 2015. המראות ונחיתות בהיתרו דווקא ירדו השנה באחוז אחד (ל-471,000), מה שמצביע שהעלייה במספר הנוסעים הייתה במקביל לשימוש במטוסים גדולים יותר. טרמינל חדש שנפתח השבוע בשדה התעופה של דובאי, והראשון שנבנה בהתאמה למטוסי הענק, האירובוס A380 , המכונים סופרג'מבו. בניית הטרמינל עלתה יותר מ-3 מיליארד דולר, והוא כולל 20 שערים דו-קומתיים להעברת הנוסעים מהמטוסים לבניין. הטרמינל הוא עצום, ויש אומרים כי דובאי מהמרת על מטוס יחיד. אבל בגלל גודלו, האיירבוס משמש מרכיב חשוב בתכניות של דובאי לצמיחת הכלכלה, תוך הגברת התיירות והמסחר. דובאי פועלת להתבסס כמרכז אווירי בין אירופה לאסיה, וחברת התעופה של איחוד האמירויות היא החברה הצומחת ביותר בעולם. החברה רכשה 31 מטוסי סופרג'מבו, והזמינה 51 נוספים. איירובוס בהחלט זקוקה לדובאי, אבל דובאי גם זקוקה לאיירבוס, והקישור ההדוק בין מטוס יחיד לאסטרטגיית פיתוח מדינה הוא ייחודי, ורב סיכון.

טרמינל הסופרג'מבו דובאי

טרמינל הסופרג'מבו דובאי

היתרו הוא שדה התעופה השלישי הכי עמוס בעולם, ומתכונן להגברה נוספת של התנועה דרכו, ובסקר נוסעים שעברו בהיתרו התגלה כי 70% דירגו את החוויה בשדה ב"מעולה" או "טובה מאד". היתרו מתייעל ועושה מאמצים כדי להעלות את האחוזים האלה, ומבחינת מסחר, השדה מדורג ראשון בעולם במכירות, וזכה זו השנה השלישית ברציפות בתואר "שדה התעופה הטוב ביותר לקניות", וגלגל 2.4 מיליארד דולר במכירות. השני אחריו הוא שדה התעופה איצ'יאון בדרום קוריאה, שנבנה יותר כמכרז בילוי מאשר כשדה תעופה, כחלק ממגמה עולמית של שינויים בתפקיד של שדות התעופה.

פתיחת טרמינל 5 בהיתרו ב-2008, הביא לזינוק משמעותי במסחר, תוך כדי הוספת אאוטלטים שבד"כ לא מוצאים בשדות תעופה. טרמינל 2 המחודש יפתח ב-2013/4 ואמור להציג את הדור הבא של טרמינלים וקניות, בעיקר תוך פנייה לעליה בתנועה ממדינות ה- BRIC , חובבי הקניות. בנוסף בוחנים בלונדון אפשרויות להקמת שדה תעופה נוסף, שיצוף על מי נהר התמזה, כדי לענות על הדרישה.

היתרו-לונדון, טרמינל 5

היתרו-לונדון, טרמינל 5

בייג'ינג אישרה לאחרונה תכנית בהיקף 11.2 מיליארד דולר, לבניית שדה תעופה חדש בעיר, כולל קו רכבת שיחבר אותו עם מרכז העיר, והוא צפוי להפתח ב-2018. שדה התעופה הקיים בעיר אינו מותאם לעומס התנועה שעוברת בו, סובל באופן קבוע מאיחורים בטיסות, והמסעדה הטובה ביותר בשדה היא פיצה-האט. השדה בבייגי'נג הוא השני הכי עמו בעולם, עם 81.8 מיליון נוסעים ב-2012 (השדה העמוס בעולם הוא אטלנטה, ארה"ב, עם 90 מיליון).

מאמרים קשורים: הקשר בין שדות תעופה ושגשוג של ערים | שדות התעופה של העתיד הם הרבה יותר ממקום נחות בו | שדה התעופה העמו בעולם ב-2015 יהיה במזה"ת | נתב"ג 2020- האופציה הימית | שדה התעופה בעמאן, ירדן


עיר חכמה: מה זה? ואיך להתחיל?

העולם שלנו צומח במהירות ונעשה עירוני יותר ויותר. רוב הצמיחה בשנים הקרובות יתרחש בערים, שכבר כיום מאכלסות יותר מחצי מהאנושות, אבל צמיחת הערים צפויה להתגבר עוד יותר, וניהול הערים והחיים בהן הופך למורכב יותר ויותר.

הדאגה באשר לאפשרות הערים להציע שירותים בסיסיים כמו אספקת מזון או מים לתושביהן, איכות חיים טובה לאוכלוסייה ההולכת וגדלה, ומניעת אסונות בריכוזי אוכלוסייה צפופים, הם מהמניעים המרכזיים לפיתוח הטכנולוגיות לערים חכמות.

יותר ויותר ערים בעולם מתחילות לאחרונה במסע לקראת היותן חכמות יותר, והמומנטום הזה כבר מגובה על ידי מימון ממשלתי במדינות שונות, כמו לדוגמה בבריטניה, שם ה-UK by the Technology Strategy Board’s השיק תחרות בה 30 ערים זכו במימון למחקר שיוביל לפרויקטים בתחומי עיר חכמה. לונדון היא גם אחת המובילות העולמיות בתחום, ובפוסט קודם הצגתי כי העיר אימצה את מערכת ההפעלה לערים. בארה"ב, קרן בלומברג השיקה תחרות לערים שיפתרו בעיות מהותיות, וערי ארה"ב הגדולות חוברות כדי לפעול להיות חכמות יותר. האו"ם משיק יוזמה לערים חכמות, ובברצלונה כותבים את ה"סיטי פרוטוקול", מסגרת עקרונות, קווים מנחים ושיטות עבודה לתנועה הצומחת של ערים חכמות

דווקא בישראל, אחת המדינות האורבניות ביותר בעולם, עם תעשיית טכנולוגיה מהמפותחות בעולם, התחום של עיר חכמה כמעט ואינו מוכר, ואף כי מתקיימות בערים שונות פעולות מבודדות המתקשרות לתחום, אין עיר בישראל שפיתחה מדיניות וחזון בתחום זה. ובאמת, בתחום כל כך חדש, לא מוכר ומורכב, איך מתחילים? להלן הצעדים הראשונים כדי להתחיל לפעול בתחום:

הגדרת מהי עיר חכמה עבור העיר שלך – כתחום חדש בעולם, לא קיימת עדיין הגדרה ברורה ומוסכמת של מהי עיר חכמה, וקיימות הגדרות והסברים שונים, מקיפים יותר או פחות. נושא הגדרת התחום ובניית שפה משותפת בין ערים, ארגונים וחברות בתחום זה נמצא כעת בפיתוח בינלאומי, אולם ניתן להגדיר עיר חכמה כ: עיר אשר משתמשת במידע וטכנולוגיות תקשורת בכדי להיות חכמה יותר ויעילה יותר בשימוש במשאבים, ובכך לחסוך בעלויות ואנרגיה, לשפר את השירות לתושבים ואת איכות החיים, ולצמצם את טביעת הרגל הסביבתית, כשהמהלך נתמך בחדשנות וכלכלה מקיימת. הגדרת עיר חכמה צריכה לכן לכלול מספר מרכיבים:

העיר נמצאת במסלול לקראת עתיד של הצלחה – עם מערכת חינוך המספקת את המיומנויות שיהיו נדרשות בשוק העבודה העתידי. עם חינוך והזדמנויות תעסוקה הזמינים לכל התושבים, ועם התמקדות על השיגים חברתיים וסביבתיים כמו גם על צמיחה כלכלית.

העיר מתפקדת באופן יעיל וחכם עד כמה שניתן – כך שהמשאבים כמו אנרגיה, תחבורה ומים מנוצלים באופן מיטבי, ומספקים צמיחה כלכלית וחברתית בעלות נמוכה, לא מזהמת וכן סביבה אטרקטיבית, בריאה בה אנשים יכולים לעבוד ולחיות.

העיר החכמה מאפשרת לתושבים, קהילות, יזמים ועסקים להצליח – משום שהפיכת התשתיות לחכמות יותר הוא אתגר הנדסי, אבל להפוך עיר לחכמה יותר הוא אתגר חברתי, ואלו המבינים טוב ביותר כיצד חברה יכולה להשתנות, הם אלו היכולים לחדש מתוכה.

כל עיר צריכה להגדיר חזון עיר חכמה ספציפית לה, הלוקחת בחשבון את מאפייניה הייחודיים, חוזקות ואתגרים. תהליך זה דורש בדרך כלל מעורבות, שילוב ויצירתיות של בעלי העניין.

כינוס קבוצת בעלי העניין לפיתוח חזון עיר חכמה – כדי שעיר תגיע להסכמה על חזון עיר חכמה יש לכנס קבוצה לא שגרתית של בעלי עניין: מנהיגים פוליטיים, מנהיגי קהילות, מעסיקים מרכזיים, ספקי תחבורה , יזמים, אוניברסיטאות, ארגונים חברתיים וכדומה. המשימה עבור בעלי עניין אלה הוא להסכים על חזון משכנע, מקיף וספציפי מספיק כדי להוביל ליצירת מפת דרכים לפרויקטים ספציפיים ויוזמות שיניעו את העיר קדימה.

כדי להוציא לפועל את החזון לעיר חכמה, נחוצה מפת דרכים עם פרויקטים ספציפיים ויוזמות, מפה אשר כוללת פרויקטים קצרי טווח שיביאו תוצאות מהר, וכן פרויקטים אסטרטגיים ארוכים טווח. פרויקטים ויוזמות אלה יכולים להיות באופנים שונים, ויכול להיות משתלם להתרכז בשלב הראשון במאמצים ביוזמות פשוטות יותר לביצוע משום שהן מערבות ארגון אחד בלבד, לדוגמה.

מימון – פקטור קריטי בבחינת היתכנות של פרויקטים, והוצאתם לפועל, הוא דרישות המימון, אותן יש להגדיר מהשלב הראשון. קיימות דרכים רבות למימון פרויקטים כאלה: מענקי מחקר התומכים בנושא, ניצול פוטנציאל שיתוף המידע לשירותים שונים על אותה פלטפורמה, איתור ותמיכה ביזמים מקומיים, בחינת הפוטנציאל בחיסכון הקיים בטכנולוגיות חכמות, ואף בחינת שיתוף ספונסרים ביוזמות שונות.

חשיבה אל מעבר לעתיד: איך להבטיח תהליך המקיים את עצמו –  עיר חכמה היא כזו, שהניחה את היסודות והתשתית באופן שהתהליך יוכל להתעצם, להתחדש ולהתקיים באופן מתמשך.

הפלטפורמה לטכנולוגיה החדשה לעיר החכמה היא הבסיס ליוזמות בתחום, וככזו היא צריכה להיות פתוחה לקהילה וליזמים שבאופן מתמיד יוכלו לחדש, בתחומים הקשורים אליהם. כשזה עובד, התוצאה היא יצירת מוצרים ושירותים חדשים ואפילו שווקים המאפשרים לתושבי העיר ומבקריה לבחור בכל יום בחירות אשר מחזקות את הערכים המקומיים ואת הסינרגיה., והחלק מההכנסות מיוזמות אלה יכולות לממן את היוזמות הבאות, וכך המערכת ממשיכה להתחדש, להתעדכן ולקיים את עצמה.

"העולם האורבני" מצגת אינטראקטיבית ב- HTML5 של העולם, משנת 1950 ועד 2050, שבה במקום גבולות של מדינות מוצגים רק מרכזי אוכלוסייה וצמיחתם לאורך השנים ובעתיד:

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מאמרים קשורים: מיפוי הכוח הכלכלי של הערים- דוח מקינזי | 13 ערי הענק של סין | מאיפה יגיע הגל הבא של הצמיחה העירונית | הערים החכמות בעולם | מערכת ההפעלה לערים של IBM


אצטדיונים עירוניים: צורך או מגלומניה?

אצטדיון באר שבע, הדמיה

אצטדיון באר שבע, הדמיה

עיריית באר שבע הכריזה היום על הזוכה במכרז לבניית האצטדיון החדש של באר שבע. חברת "עדין מתכות" תבנה את המעטפת של האצטדיון בעלות של 110 מיליון שקל, המתווספים ל-65 מיליון שקל שכבר השקיע החברה הכלכלית ביסודות המבנה.

האצטדיון העירוני החדש הוא חלק מקריית ספורט גדולה וחדשנית שהולכת ונבנית בצפונה של העיר, ותכלול בין היתר אולם ספורט רב תכליתי שבנייתו תסתיים בעוד כשנה, חמישה מגרשי אימונים בקומפלקס מיוחד שכבר נבנו, מבנה חדש בן שלוש קומות שיקרא בית האגודות ובנייתו הסתיימה ובהמשך תיבנה גם בריכת שחייה.

האצטדיון החדש יכיל  16 אלף מושבים, קירוי מיוחד מעל היציעים יאפשר חווית צפייה בחום הקיץ ובימי החורף גשומים. בנוסף, ייבנו חדרי תקשורת חדשניים ותשתיות טכנולוגיות מתקדמות. לאחר סיום בניית האצטדיון החדש, ייהרס מתחם אצטדיון וסרמיל ובשטח המתחם תוקם שכונת מגורים חדשה בלב העיר.

אצטדיון חיפה, הדמיה

אצטדיון חיפה, הדמיה

ברחבי הארץ מוקמים במקביל מספר של אצטדיונים עירוניים חדשים: בחיפה (500 מיליון שקל), ארנה ירושלים (250 מיליון שקל), הרחבת אצטדיון טדי בירושלים, נתניה (200 מיליון שקל), פתח תקווה (200 מיליון שקל), אצטדיון בלומפילד בתל אביב עובר שיפוץ וקירוי, ואצטדיון רמת גן עומד בפני הריסה ובנייה מחדש: נציגי ארבעה משרדי אדריכלים בינלאומיים הגיעו במטרה לסייע בקידום תכנונו מחדש של האצטדיון הלאומי ברמת גן, שאותו מובילים מינהל מקרקעי ישראל ועיריית רמת גן.
בשנים האחרונות התבססה ההבנה כי אצטדיונים מוצלחים הם אלו המשתלבים במערכת האורבנית. היות והאצטדיון הלאומי במתכונתו הנוכחית אינו פעיל אלא רק מספר ימים מועט במהלך השנה הוחלט כי ראוי לנצל באופן מושכל את השטח הגדול עליו יושב האצטדיון לפעילויות נוספת וכחלק פעיל ושימושי מהמרקם הבנוי.

אצטדיון בלומפילד המקורה, הדמיה

אצטדיון בלומפילד המקורה, הדמיה

התכנית אותה מבקשים במינהל ובעיריית רמת גן לקדם נועדה לענות על דרישות עולם הכדורגל המודרני, ולכלול שטחי מסחר ושטחים לפעילות חופפת ומשלימה לשעות בהן האצטדיון אינו פעיל בחלקו הספורטיבי. בין היתר הכוונה לפעול להגדלה משמעותית של מספר המושבים ל-55,000 מושבים, הוספת שימושי פנאי מסחר ועסקים במתחם האצטדיון לשימוש יעיל יותר של הקרקע.

על רקע תנופת הבנייה המרשימה בתחום האצטדיונים עולות כמובן השאלות המתבקשת על מימון הפרויקטים מכספי ציבור, שאינם מסתכמים רק בבניה וההקמה של המבנים המורכבים, אלא גם מעלויות אחזקה שנתיות גבוהות, שעדיין לא ברורות בחלק מהערים לגבי האצטדיונים החדשים שנבנים, משחקי הכדורגל אינם מצליחים למלא אפילו את האצטדיונים הקטנים, ומספר המופעים האחרים באצטדיונים הוא קטן, ומנגד, תחומים עירוניים אחרים משוועים למימון.
הכדאיות הכלכלית של אצטדיונים, על פי מחקרים רבים, אינה מצדיקה את הקמתם, והם הופכים להיות נטל על התקציב העירוני, ובמקרים הגרועים יותר, למפגע סביבת. בימים בהם הם פעילים, גורמים האצטדיונים לעומסי תנועה עצומים. כתוצאה מכך, מתקנים הספורט שנבנו בלונדון עבור המשחקים האולימפיים, תוכננו באופן שניתן יהיה לפרקם ולהקימם שוב במקומות אחרים על פי הצורך. כך למשל יועברו חלק מהמבנים לשימוש חוזר באולימפיאדת ריו 2016 ובחלקם יעשה שימוש במשחקי חבר העמים הבריטי ב-2014 בגלזגו. באתיופיה נקטו בגישה אחרת לחסכון בעלויות הבנייה הגבוהות, שם בונים אצטדיון חדש שכולו שקוע בתוך מכתש טבעי, ובריו דה ז'ניירו כמעט ולא יבנו מתקנים חדשים לאולימפיאדה ב-2016, אלא ישפצו את הקיימים.

על הצורך במתקני ספורט ברמה גבוה אין ויכוח, אולם גם בתחום זה ניכר חוסר תכנון ארצי כולל וחוסר שיתוף פעולה בין ערים. בעוד הערים הגדולות יכולות, אולי, להצדיק בניית מתקנים כאלה מבחינת צרכים ותדירות שימוש, הרי בערים הקטנות והבינוניות אין צורך במתקנים יקרים כל כך, וטוב היה אילו היו מוקמים מתקנים אזוריים, משותפים שהיו גם מקלים על התקציב העירוני,  וגם מנוצלים טוב יותר, ולטובת ציבור גדול יותר.

אחד הנימוקים להקמת מתקני ספורט גדולים, כמו אצטדיונים, הוא ההכנסה הכלכלית וצמיחה כלכלית שמצפים שהם יביאו לעיר. כאמור, מחקרים מראים כי ברוב המקרים זה לא קורה, וערים רבות בעולם מפרקות אצטדיונים יקרים שבנו מסיבה זו.

אבל ספורט הוא בהחלט מנוע צמיחה רציני, שבתכנון נכון, יכול להזרים לעיר הכנסות רבות ולסייע בצמיחה הכלכלה המקומית בעיקר באמצעות התחום המאד מתפתח של תיירות ספורט. בניגוד לאצטדיונים היקרים הנבנים ברחבי הארץ, והמיועדים כמעט ורק לאוכלוסייה המקומית, ישנם אירועי ספורט אחרים שיכולים להביא לעיר תיירי ספורט, על משפחותיהם וחבריהם.

מרתונים לדוגמה, הפכו להיות עסק רציני מאד בשנים האחרונות. המשתתפים במרוצי המרתון המקצועיים והסמי-מקצועיים נוהגים לנסוע למספר תחרויות כל שנה, בדרך כלל בליווי בני משפחתם, חברים או בקבוצות גדולות, להגיע מספר ימים לפני התחרות ולהישאר אחריה, והם מוכנים לנסוע רחוק. ההחלטה להשתתף בתחרות כזו נעשית זמן רב מראש ודורשת תכנון, שלא כמו ההחלטה המתקשרת עם אירועי האצטדיונים, הבידוריים יותר, בסגנון: נלך לראות כדורגל, או לסרט?

אירועים כמו מרתונים, טריאטלונים, תחרויות אופניים וספורט עממי, אינם מצריכים מתקני ענק יקרים, הם משלבים את הקהילה המקומית כצופים, מתנדבים ועובדים, ממלאים מלונות, מסעדות ואתרי תיירות, משמשים עוגן לאירועים רבים נוספים הנבנים סביב התחרות, והם מביאים תיירות נכנסת ומקדמים את תדמית העיר והתיירות אליה.

מאמרים קשורים: תיירות ספורט, מיתוג ושיווק ערים | המרתונים הטובים בעולם | ברוכים הבאים למדינה שאוהבת אופניים | ירושלים מתכוננת לאולימפיאדה? | ספורט כאסטרטגיה למיתוג וצמיחה, אידיאנפוליס


ירושלים עוברת למגדלים – רובע העסקים בכניסה לעיר

שעור ההשתתפות בכוח העבודה 2010

שעור ההשתתפות בכוח העבודה 2010

מאז כניסתו לתפקיד ראש עיריית ירושלים, מנסה ניר ברקת למשוך לעיר חברות וארגונים שיביאו לעיר מקומות תעסוקה ותנופה כלכלית, עד כה ללא הצלחה רבה. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בעיר נמוך במיוחד ועמד ב-2010 על 46% בלבד, מול ממוצע ארצי של 57%, ומול 67% בתל אביב. למעשה, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים נמצא במגמת ירידה משנת 1997, אז היה שיעורו 51% ומאז ירד בהדרגה עד ל46% בשנת 2010, בישראל עלה שיעור ההשתתפות בכוח העבודה באותן שנים מ-50% ל-57%. העיר גם נלחמת תמידית עם הגירה שלילית (בשנת 2011 עזבו את העיר 7,500 תושבים יותר משהיגרו אליה על פי מכון ירושלים), ואבדן כוח העבודה האיכותי והצעירים המשכילים, שלא מוצאים בה את מקומם.

אם עיר רוצה צמיחה במספר מקומות העבודה, היא גם זקוקה לצמיחה בשטחי משרדים. הגישה שאומרת "אם תבנה משרדים החברות יגיעו" הביאו את עיריית ירושלים לאשר תכנית להקמת 12 מגדלים בגובה שבין 24 ועד 33 קומות בכניסה לעיר, בקרבת תחנת הרכבת לתל אביב (שאמורה להיפתח בעוד 5 שנים) והתחנה המרכזית. רובע העסקים החדש בכניסה לירושלים, ישנה לחלוטין את המראה שיקבל את פני הנכנסים לעיר, שיעברו, אם התכנית תצא לפועל, על פני מקבץ של מגדלים (שאינם מאפיינים את העיר).

בעיריית ירושלים מקווים כי המגדלים החדשים יובילו צמיחה כלכלית לאזור זה של העיר, שיכלול גם מגורים ומלונאות, וייצר 40,000 מקומות עבודה. תכנית זו הייתה בפיתוח במשך כשלוש וחצי שנים וכוללת מגוון כיכרות בין המגדלים וקישורים תחבורתיים.

קו הרכבת המהיר מתל אביב לירושלים שנמצא בבנייה מאז 2001, צפוי להיפתח בשנת 2017, ומתוכנן לקצר את זמן הנסיעה ברכבת ל-28 דקות. מתחם העסקים החדש ממוקם גם בסמיכות לקו הרכבת הקלה הקיים ולקו הנוסף שיפתח בעתיד. תכנית רובע הכניסה לעיר פוכננה על ידי משרד פרחי-צפריר

מאז תחילת המאה ה-20, ובעיקר בעשורים האחרונים מתקיים מאבק מתמיד בירושלים על אופי הבנייה בעיר. העיר שמרה לאורך שנים על גובה בנייה נמוך, והבנייה לגובה הוגבלה בה, וכשהותרה עוררה תמיד מחלוקות. את המראה הייחודי של ירושלים יש לזקוף לזכות שלטון המנדט הבריטי, והתכניות הרבות שהכתיבו את כללי הבנייה לעיר, והפכו אותה למה שהיא היום. עם תחילת השלטון הבריטי, בדצמבר 1917 החלה תנופת בנייה גדולה בעיר – בעיקר בשל השינוי בסטטוס שלה. בתקופה העות'מאנית הייתה ירושלים עיר מחוז קטנה. עם תחילת המנדט הפכה לבירת ארץ ישראל. בשנים 1918 – 1926 החלו הבריטים בתוכניות בנייה נרחבות שכללו החלפת התשתית ומערכת הדרכים. בתקופת זו נחקק חוק העזר העירוני, הקיים עד ימינו, הכופה על בנייה באבן בעיר, ומעניק לעיר את צביונה. הבריטים גם החליטו על שימור העיר העתיקה, איסור בנייה מסביב לחומות, והותרת האזורים המקיפים את חומות העיר העתיקה כשטחים פתוחים ציבוריים.

מאמרים קשורים: ירושלים מתכוננת לאולימפיאדה? | התכנית לשיפוץ מרכז ירושלים | היכל הזכרון הלאומי בירושלים | אתר התיירות החדש של ירושלים | מי הם ראשי הערים הטובים בארץ?