בלי מדרכות, בלי רמזורים וכמעט בלי תמרורים: גם שיקגו מנסה את "המרחב המשותף"

תכנית המרחב המשותף

תכנית המרחב המשותף

העיר פוינטון בבריטניה ניהלה את אחד הניסויים המרתקים והשאפתניים ביותר בשנים האחרונות בתחום התחבורה, כשאימצה את תפישת "המרחב המשותף" לתחבורה והולכי רגל. וריאציות של מודל המרחב המשותף כבר נוסו בערים אחרות באירופה מאז שנות ה-90, אולם מעולם לא יושמה השיטה בצומת כל כך סואנת. מאמר זה, שפורסם באפריל 2013, היה המאמר הפופולרי ביותר בבלוג וגרר שרשרת ארוכה של תגובות, שיתופים והתייחסויות.

לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת

עשרת המאמרים הנקראים ביותר ב-2013

מתחבורה, ליוקר מחייה ואיכות חיים, מפיתוח והתחדשות עירונית ועד חדשנות, מנתניה, ירושלים וראשון לציון ועד לדירוגי ערים ומדינות עולמיים – אלה עשרת המאמרים שהכי הרבה מכם קראו ושעוררו את עניין הרב ביותר בבלוג בשנת 2013:

המרחב המשותף לתחבורה והולכי רגל

המרחב המשותף לתחבורה והולכי רגל

לקרוא את ההמשך »


העיר שביטלה את חוקי התנועה ולמדה שיעור מפתיע על התנהגות אנושית

פוינטון . מרחב משותף ללא תמרורים

פוינטון . מרחב משותף ללא תמרורים

העיר פוינטון בבריטניה ניהלה את אחד הניסויים המרתקים והשאפתניים ביותר בשנים האחרונות בתחום התחבורה, כשאימצה את תפישת "המרחב המשותף" לתחבורה והולכי רגל, שהתומך הנלהב ביותר שלו הוא מהנדס התנועה ההולנדי האנס מונדרמן. וריאציות של מודל המרחב המשותף כבר נוסו בערים אחרות באירופה מאז שנות ה-90, אולם מעולם לא יושמה השיטה בצומת כל כך סואנת.

לאורך השנים, העלייה בנפחי התנועה והצעדים שננקטו כדי להתמודד עימה שינו את המקום ממרכז של עיירה כפרית שקטה לצומת תחבורה סואן הנשלט על ידי רמזורים ותמרורים, הסביר בן המילטון, מעצב הרחוב שחברתו ביצעה את השינוי הדרמטי. המהנדסים שינוי לחלוטין את הצומת במרכז העיר, והחליפו את הרמזורים בשתי כיכרות שהרכבים חייבים להתמודד איתן ללא הכוונה של תמרורים או רמזורים, כשריצוף בצבעים וטקסטורות שונות הם הרמז היחיד לאופן בו צריך להשתמש בדרך.

המהלך היה שנוי במחלוקת עבור העיר בת ה-14,000 תושבים, הנמצאת בקרבת מנצ'סטר, אולם כיום, שנה לאחר תחילת הניסוי מתברר כי "המרחב המשותף" לכלי רכב שונים והולכי רגל מאפשר תנועה חלקה של הנסיעה והופך את מרכז העיירה למקום נעים יותר ובטוח יותר עבור הולכי הרגל, ומגביר את הפעילות המסחרית במרכז.

הרעיון של המרחב המשותף מבוסס על האינטראקציה הנוצרת בו בקשר עין בין הולכי הרגל והנהגים ועל התקשורת הנוצרת בינהם. הרעיון מתאר מעבר מצורת חשיבה מקובלת לגבי תחבורה, בה ציוויים, הגבלות ואיסורים מנסים להשתלט על כלי הרכב והולכי הרגל, לכזו המשתמשת ביכולות הטבעיות של אנשים לתקשר, להבין את סביבתם ולקבל החלטות.

הניסוי הוכיח כי ניתן ליצור תנועת תחבורה רציפה, במהירות נמוכה, שתשמור על הולכי הרגל, ובעיקר תיצור מחדש מרחב ציבורי נעים ובטוח שאינו נשלט על ידי המכוניות. הניסוי מגלה כי כשמסירים את כל ההוראות והמגבלות, נהגים ואנשים המגיעים לצומת הבלתי מסומן, מרגישים בטוחים פחות, מאטים, בוחנים את סביבתם, ומבינים לבד כיצד יש להתנהג, תוך דאגה רבה יותר כלפי כל מי שגם כן נמצא במרחב.

מאמרים קשורים: למה הרחובות שייכים למכוניות ולא לאנשים? | מהפכת החנייה בציריך. שיעור לערים בעולם | איך ערים נלחמות במכונית הפרטית? | הטכנולוגיה לבנייה מעל נתיבי תחבורה כבר קיימת. כעת רק צריך להפוך את נתיבי איילון לפארק | עד כמה הרחוב שלך "הליך"? אתר חדש מדרג | תכנית שיתוף הרכבים של תל אביב | הפרויקט השנוי במחלוקת ששינה לחלוטין את בטסטון | כך זכתה מדליין בתואר העיר החדשנית בעולם | הרכבות הקלות פורחות בכל העולם. גם ברבאט ובקזבלנקה | הטכנולוגיה לבניה מעל נתיבי תחבורה כבר קיימת. כעת צריך להפוך את נתיבי איילון לפארק