בירושלים לא שולט הליכוד, חיפה לא אדומה, ותל אביב לא שמאלנית. תוצאות הבחירות בערים

בחירותתוצאות הבחירות לכנסת ה-19 מגלות כמה נתונים מעניינים, וחלקם חדשים, לגבי ערי ישראל ואופן הבחירה הפוליטית של תושביהן. במודיעין עילית נרשם שיעור ההצבעה הגבוה ביותר, 90.69%, כשהרשימה השולטת, לא עוררין, היא יהדות התורה, השנייה מבחינת אחוזי הצבעה היא מודיעין-מכבים- רעות עם 78.73% מצביעים (יותר מבני ברק 77.93%).

באילת ובבקעה אל גרביה נרשמו אחוזי ההצבעה הנמוכים ביותר מבין הערים,כ-42.5%, שהלכו בעיקר לליכוד ולרע"מ בהתאמה. בירושלים המפלגה שזכתה למירב הקולות היא יהדות התורה, ובתל אביב מרבית הבוחרים בחרו במפלגת המרכז יש עתיד של יאיר לפיד. בעיר חיפה שולט הליכוד ללא עוררין, כמו גם בבאר שבע, אשדוד, אשקלון, בת ים, חולון, נתניה, פתח תיקווה, ראשל"צ, רחובות ועוד.

מפלגת יש עתיד זכתה במירב הקולות בערים גבעתיים, הוד השרון, הרצליה, כפר סבא, מודיעין, נס ציונה, קריית אונו, רמת גן, רמת השרון, רעננה ותל אביב. מפלגת העבודה לא זכתה במירב הקולות באף אחת מהערים, ואילו ש"ס היא המפלגה הנבחרת ביותר באופקים ובנתיבות. יהדות התורה היא המפלגה הנבחרת ביותר ב-4 ערים: בית שמש, בני ברק, ירושלים ומודיעין עילית, חד"ש היא המפלגה הנבחרת ביותר באום אל פאחם, נצרת ושפרעם, ורע"מ היא הנבחרת ביותר בבקעה אל גרביה וברהט.

מאמרים קשורים: דירוג המדינות הדמוקרטיות בעולם | דירוג המדינות המושחתות בעולם | איפה הישראלים הכי רוצים לגור? | סיכום דוח מבקר המדינה 2012 | מיהם ראשי הערים הטובים בארץ?

מודעות פרסומת

גם מקומות קטנים יכולים להיות מותג אטרקטיבי. אבל…!

מיתוג מקום או ארגון גדול היא משימה מורכבת מאד. היא מורכבת בעיקר בשל ריבוי בעלי העניין המעורבים, שלכל אחד מהם יש אג'נדה משלו אותה הוא מעוניין לקדם, לעתים בסתירה לזו של בעל עניין אחר מאותה עיר או מקום.

במיוחד עבור ארגונים עם בעלי עניין רבים, אחת המשימות החשובות ביותר של מי שמוביל את תהליך המיתוג היא להוביל את כולם להסכמה על חזון משותף, שיוביל את תהליך המיתוג עצמו ואת המותג בשנים הבאות. זהו החלק הקשה והמורכב ביותר של התהליך: להשיג הסכמה וקונצנזוס בין כולם, והרבה פרויקטים של מיתוג מקומות נכשלים בדיוק מסיבה זו- הכישלון להגיע לקונצנזוס. אולם כאשר מתקיים חזון משותף, אפילו מקומות נידחים ובלתי מוכרים יכולים לעלות על המפה ולהופיע כמותגים. כזה הוא המקרה של איל ד'אורליאנס, קנדה.

איל ד'אורליאנס הוא אי בינוני הקרוב לקוויבק סיטי, קנדה, הידוע בחוות החקלאיות שלו. קוויבק סיטי היא יעד תיירותי יפיפה, שלא חסרה תיירים. עם זאת, איך משכנעים את התיירים האלה לבקר באי שעולו חוות חקלאיות? על ידי מאמץ משותף.

חוואים וקימעונאים באיל ד'אורליאנס הבינו כי כשלעצמו לאי אין סיכוי למשוך תיירות. לכן הם התאחדו ובנו מותג גג. ברגע שהשיגו מאסה קריטית של שותפים, הם יכלו להתחיל לשווק את עצמם עבור תיירים: חצי יום של תיירות חקלאית, כולל טיולים ביקבים, טעימת גבינות וכדומה. כהוכחה ליושרה, משרד המידע לתייר אינו מורשה להמליץ על מקומות מסוימים, הוא רק יכול להציע מידע.

באופן דומה, מקומות ואזורים רבים, בעיקר כאלה המקורבים למרכזי תיירות הומים, יכולים ליהנות מקרבה כזו, על ידי פיתוח מוצר תיירותי משלים לעיר הגדולה הקרובה אליהם. מובן כי לא יוכלו להתחרות עם העיר הגדולה בתחומים בהם היא חזקה- תרבות, אמנות, חיי לילה וכיוצא בזה, אבל הם בהחלט יכולים להציע מותג שונה, ייחודי, סוג בילוי אחר, שמגוון עבור התייר העירוני את ההיצע, מגיש לו אפשרות שעיר אינה יכולה לספק, ובכך נהנית גם העיר הגדולה שעבור תייריה יש מגוון פעילויות גדול יותר, וגם האזורים הסמוכים לעיר, שמצליחים למשוך חלק מהתיירות אליהם. התנאי לביסוס מותג כזה, הוא כאמור איחוד כוחות ובניית חזון משותף ופעולה משותפת.

בהקשר זה, כתבתי בעבר על מגפת המיתוג של ערי הדרום בישראל, ואיך כל עיר קטנה מנסה לבנות את עצמה כמותג. הטענה המרכזית שלי במאמר, שניבא כישלון למהלכים אלו, היה בדיוק הרעיון המפורט מעלה: המהלך שצריך להיעשות בהקשר הזה הוא מהלך אזורי. בו אזור שלם בנגב, לדוגמה ערד ודימונה כמזרח הנגב; אופקים, נתיבות ושדרות כמערב הנגב; אזורים בהם הערים בו אינן נבדלות כמעט זו מזו, וחסרות ייחודיות באזור, אבל בעלות ייחודיות ברמה הארצית, מתאחדות למיתוג אזורי המגדיר את הייחודיות האזורית ויתרונותיו וכולל גם יישובים לא עירוניים. איחוד כוחות בין ערים ויישובים למיתוג אזור שלם, ולא כל עיר בנפרד.

התחרות שנפתחה בין ערי הנגב לא תהיה לטובתן, אלו ערים קטנות, ללא כוח תקשורתי ותשתית מספיקה בכדי להילחם מלחמה שכזו ברמה הלאומית. יש כאן כשל אסטרטגי של ניתוח הבעיה. המלחמה אותה יש לנצח ראשית היא: האם בכלל לעבור לנגב? זו מלחמה שמתחוללת מאז קום המדינה ועדיין לא הוכרעה. הנגב עצמו עדיין לא הוצג ומוצב כחלופה אמיתית למרכז, ושילוב כוחות יכול היה להכריע מלחמה שכזו. אולם כשכל עיירה נלחמת לבד, היא נלחמת בעיקר בשכנתה.

מאמרים קשורים: מגפת המיתוג של ערי הדרום, ולמה זה ייגמר בכישלון | מיתוג ערים: מדוע רוב המותגים נכשלים? | חופשה בבאר שבע- נשמע דמיוני? | התייר צועד על קיבתו- גסטרונומיה ככלי במיתוג מקומות | מיתוג רמת הגולן


תחת מתקפה – ניהול משברים בתקשורת לעיריות

בימים בהם דרום הארץ שוב סופג מתקפה מתמשכת, מתגלה הצורך המתמיד בתכנית ניהול משברים בתקשורת בעיריות. מטרת תכנית כזו היא לאסוף אינפורמציה במהירות, ולהעבירה לתושבים, מבקרים, בעלי תפקידים ועובדי ציבור, ולתקשורת. גופים מסוימים יעדיפו בזמן של "חדשות רעות" פשוט להתעלם מהן או לא לפרסמן באתרי האינטרנט שלהם, אולם התנהלות כזו רק חושפת את חוסר השליטה שלהם במצב וחוסר היכולת להתמודד עמו, ויגרום לציבור לחפש את המידע במקומות אחרים.

ערים צריכות תכנית ניהול משברים בתקשורת המשולבת באופן הדוק עם ניהול המשברים של העירייה. האופן בו תתמודד העיר עם המשבר יכול להשפיע על מהירות היציאה וההתאוששות מן המשבר והחזרת המומנטום הכלכלי של העיר. האופן שבו מתמודדת העירייה עם המשבר בתקשורת גם ממצב אותה מול הציבור כגוף משמעותי או חסר משמעות.

באופן כללי ניתן לומר כי העיריות אינן משכילות להשתמש באתרי האינטרנט שלהן כדי לנהל את המשברים, להעביר מידע לציבור או לקבל ממנו מידע, השימוש בפייסבוק פעיל מעט יותר. בכל המקרים, לא נראה כי קיימת בעיריות השונות תכנית ניהול משברים בתקשורת הכוללת מעבר של אמצעי התיקשור העירוניים למצב חירום, ומערכת דיווח המפיצה מידע עדכני ובאופן אוטומטי לכל ערוצי המידע עבור הציבור – אתר עירוני, דף פייסבוק, חשבון טוויטר וכו'. תמוה במיוחד הוא חוסר הפעילות של פיקוד העורף הן באתר האינטרנט והן בדף הפייסבוק שכלל אינם מתעדכנים.

מצגת זאת דורשת JavaScript.


פרס שרת התרבות והספורט לרשויות מקומיות על קידום התרבות והספורט

שרת התרבות והספורט לימור לבנת: "אני מברכת את הרשויות הזוכות על פעילותן בתחומי התרבות והספורט. זוהי השנה הראשונה שבה מוענק הפרס, אני מאמינה שיהפוך בשנים הבאות למפעל חשוב כדי שיתמרץ ויעודד רשויות להשקיע יותר בתחומים שיש להם השפעה משמעותית על איכות חיי התושבים"
לבנת יזמה את הפרס על מנת לעודד את הרשויות המקומיות לקדם ולטפח פעילות מגוונת וענפה בתחומי התרבות והספורט לרווחת התושבים. הפרס בשווי 600,000 ₪  חולק לשתי קטגוריות, ספורט ותרבות, כאשר בכל אחת מהקטגוריות יוענקו 4 פרסים בשווי 75,000 ₪ כל אחד. כחלק מתנאי הסף של התקנון נדרשות הרשויות לצרף התחייבות אישית חתומה מטעם ראש הרשות שסכומי הפרס ישמשו לשיפור וקידום נושאי הספורט והתרבות בתחומן לרווחת התושבים.

הרשויות הזוכות בגביע הזהב

בתחום התרבות: באר שבע, מעלות-תרשיחא, מ.א. מגידו, מ.מ. גני תקווה

בתחום הספורט: אשקלון, רמת השרון, מ.א. משגב, מ.מ. מזכרת בתיה

הרשויות הזוכות בגביע הכסף

בתחום התרבות: בת-ים, הרצליה, מ.א. חבל-אילות, מ.מ. קריית טבעון

בתחום הספורט: נתניה, יבנה, מ.א. עמק הירדן, מ.מ. כפר ורדים

הרשויות הזוכות בגביע הארד

בתחום התרבות: ראשון-לציון, נתיבות, מ.א. תמר, מ.מ. שוהם

בתחום הספורט: אשדוד, מעלות-תרשיחא, מ.א. חבל אילות, מ.מ. שוהם