למה עסקים קטנים זה עסק גדול (של כולנו). ואיך ערים יכולות להתערב

עסקים קטנים

מאת מעוז ינון ואיל צאום

אם על כל פעם שבעל עסק קטן שמע את המשפט "עסקים קטנים הם מנוע הצמיחה של הכלכלה" הוא היה מקבל שקל, כל הבעיות של המגזר היצרני הכי מדוכא במשק היו נפתרות. להלן מספר ציטוטים מהשנים האחרונות:

"כדי להניע את גלגלי המשק צריך שורה של צעדים שייתנו לנו צמיחה ומנואל טרכטנברג, מועמד המפלגה לתפקיד שר האוצר, יטפל בנושא במלוא המרץ"  יצחק הרצוג, ינואר 2015.

" אנחנו נעודד עסקים קטנים ובינוניים"בנימין נתניהו, ישיבת הממשלה, ספטמבר 2014.

לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת

זו לא הכמות אלא האיכות (של התיירות). מאת מעוז ינון

סדרת הכתבות 2y/300k מהאנשים המעניינים והמשפיעים ביותר על החיים העירוניים בישראל ממשיכה, עם מאמר של מעוז ינון, אחד היזמים המעניינים, הפוריים והחדשניים ביותר בתחום התיירות בישראל, שהפך בשנים האחרונות למודל לחיקוי ולאימת הרשויות האמונות על התיירות בישראל.

אתר התיירות של ניו זילנד

אתר התיירות של ניו זילנד

זו לא הכמות אלא האיכות (של התיירות). מאת מעוז ינון

בפעמיים בהן ביקרתי בניו-זילנד לא יכולתי שלא להימנע מהשוואה לישראל: שתי המדינות הן למעשה איים ללא גבולות יבשתיים עבירים – בעוד ניו זילנד מורכבת משני איים המוקפים בים, ישראל מוקפת במדינות אשר אין לה יחסים נורמליים איתן, ותנועת האנשים, הסחורות והתיירים הינה מוגבלת ביותר.

שתי המדינות קטנות למדי – ניו זילנד, גדולה פי שמונה מישראל, ובשתי המדינות מגוון נופי עשיר. המדינות מאכלסות מיליונים בודדים של אזרחים, 8.4 מליון ישראל ו 4.3 מיליון בניו זילנד, ובשתי המדינות אלפי ק"מ מסומנים של מסלולי הליכה מסומנים.

לקרוא את ההמשך »


איך לנסוע לחופשה, להתארח ולבלות עם מקומיים (ולא על הספה)

כולנו מכירים את תחושת הקנאה, כשחבר מספר על נסיעה למקום נחשק, בה התארח אצל ידיד נחשק לא פחות, כזה שיודע בדיוק לאן כדאי ללכת, ויש לו את הזמן, הרצון ואהבת האירוח לעשות זאת. מארח המונע ממך לאכול במסעדות תיירים, לטובת אוכל מקומי ואותנטי, שחושף אותך למקומות שלא מופיעים במדריכי התיירים, ושנותן לך להרגיש שבאמת הכרת מקום חדש, הבנת אותו וחווית חוויה משמעותית, מרגשת ומספקת.

אם מאסתם בנסיעות סתמיות, מהן אתם חוזרים בידיעה ברורה שהולכתם בהן, כמו המוני תיירים, עיוורים אחרי מדריך תיירים מיושן, למקומות שכבר ראיתם מכל כיוון בטלוויזיה או באינטרנט, רק כדי לגלות שהמציאות מרשימה פחות, וצפופה יותר, שילמתם הון עבור מלון בינוני, בו שתייה בלובי מחסלת תקציב יומי, ועל חיבור לאינטרנט גובים מחירים מופקעים, שהחדר בינוני ומשעמם, והנוף הוא של קיר בניין סמוך, אכלתם במקדונלדס, ולא גיליתם שום דבר חדש – כנראה שגם אתם מחפשים נסיעות מסוג אחר. החדשות הטובות הן, שנסיעות כאלה הן אפשריות, זמינות וזולות, אתם פשוט לא מחפשים במקומות הנכונים: יש גם תעשיית תיירות אחרת, שיכולה לשמש עבורכם בדיוק את אותו חבר נחשק שאין לכם.

הוסטלים, היוו חלופה של אין ברירה, עבור דלי התקציב, אבל הם הפכו בשנים האחרונות לחלופה מתוך בחירה בנסיעה מסוג אחר. המהפך שעברו ההוסטלים בעולם הוא מרשים, ומתאים בדיוק לסוג הנסיעות שהתייר המתקדם והמתוחכם יותר מחפש כיום, רק שלא רבים מודעים לכך.

כשפיתחתי את האסטרטגיה למיתוג "אברהם הוסטל" בירושלים, האכסניה הגדולה בישראל, עם רמות תפוסה שכל עסק תיירות יכול להתקנא בהן, שאלתי את מעוז ינון, גל מור, ירון בורגין ושותפיהם, שהקימו את האכסניה, איזו חוויה הם רוצים לתת לתייר שמגיע אליהם. התשובה הייתה מאד ברורה- הם רוצים להיות אותו חבר נחשק עבור התייר, בירושלים: להיות בית לתייר, מקור מידע אמין ועדכני, לתת חוויה חברתית ותרבותית שלא ניתן לקבל בשום מלון.

ואכן, לא במקרה אכסניית אברהם בירושלים זוכה לפופולריות עצומה כל כך. במיקום מרכזי, באחת הערים המעניינות בעולם, עם מחיר שהייה זול, אבל חדרים ושירות ברמה גבוהה, אינטרנט חופשי, סיורים חינמיים בעיר, ספריה, מטבח לשימוש האורחים, ובעיקר חללים ציבוריים גדולים ומזמינים, המאפשרים למבקרים להכיר תיירים אחרים, לבלות איתם ולקבל מידע, נוצרה באכסניה תרבות טיול אחרת המאפשרת, בעזרת צוות מקצועי ונגיש מאד, להכיר את ירושלים כאילו חבר מקומי מארח אותך. לבלות עם תיירים כמוך, ולקבל באמת תחושה שנחשפת לתרבות ולאוכלוסייה המקומית בצורה בלתי אמצעית וישירה.

תעשיית התיירות הייתה לאורך שנים מנוכרת וקרירה, ולא השכילה לתרגם את רצון התייר לחוויה מעמיקה יותר, לטובת שירות שידע לתת אותו. דווקא הוסטלים הבינו את הצורך של התיירים בחוויה מסוג זה, והתאימו עצמם לתייר המתוחכם, כזה שסבון יוקרתי באמבטיית החדר לא מרגש אותו כמו אוכל, שוק או מסיבה של מקומיים.

אברהם הוסטל. חווית תיירות חברתית ומקומית

אברהם הוסטל. חווית תיירות חברתית ומקומית

ההוסטלים בעולם עוברים התפתחות ומעבר מלתת שירות שהוא רק זול יותר, לטובת מתן שירות ייחודי, שונה וטוב יותר מזה של המלונות, והופכים כך לאלטרנטיבה המציעה חוויה מקומית וחברתית במחיר שפוי. ההוסטלים של הדור החדש הם מעוצבים, חדשניים ומעודכנים, ממוקמים במקומות הטובים ביותר במרכזי הערים המרכזיות בעולם, ומעניקים חוויה מחוברת למקום, מעודכנת ומשוחררת. באמצעות שיווק ישיר באינטרנט וברשתות חברתיות, מצליחים ההוסטלים להגיע ישירות לקהלי היעד שלהם, ללא תיווך (או דמי תיווך), ולייצר קשר אישי עם התייר לפני, במהלך ואחרי החופשה.

אברהם הוסטל. אורחים מבשלים ארוחות משותפות

אברהם הוסטל. אורחים מבשלים ארוחות משותפות

השינוי שעוברים ההוסטלים בעולם, וההתמקדות בתיירות חברתית יותר, מקיימת יותר ואותנטית יותר, הוא תהליך הדרגתי, שרוב הציבור עדיין אינו מודע אליו. בתפיסה הרווחת בציבור, הוסטל הוא עדיין מלון זול, צפוף ומלוכלך שמאכסן תרמילאים מאובקים או צעירים רועשים. אבל המגמה של התמקצעות ההוסטלים, שיפור איכות השירות, בשילוב הקשר עם הקהילה המקומית, מייצרת עבור התייר חוויה מחוברת למקום, שהיא כבר בגדר תופעה חובקת עולם.

בכנס ההוסטלים הבינלאומי, שיערך השנה לראשונה בישראל (5-7/11/12), נקיים פאנל בנושא המיתוג מחדש של תעשיית הוסטלים בעולם, כתיירות חלופית, חברתית ומקומית, המציעה חווית תיירות אותנטית, נגישה ומקומית, ועל הדרכים בהן הוסטלים מתמקדים בסוג שירות זה כאסטרטגיה לפיתוח התיירות והקהילה, ובאופן בו הציבור משנה את התפיסות שלו לגבי הוסטלים.

מאמרים קשורים: מלון שהוא שכונה שלמה | הוסטל זה לא מה שחשבת | סיכום התיירות ב-2011 | מבט על התיירות בישראל | תיירות מקיימת- מה זה? ואיך זה קשור לישראל?


תיירות מקיימת: מה זה? ואיך זה קשור לישראל?

תיירות היא עסק ענק, שהגיע בשנת 2010 להיקף של טריליון דולר בשנה. במדינות מסוימות (העניות בעיקר) התיירות אחראית ל-70% מהכנסות המדינה.

בשונה מהאופן בו רבים תופשים את התיירות המקיימת, כמגמה חדשה, הרעיון הזה התפתח כבר משנות ה-60 בקרב התנועה הירוקה למען הסביבה. בעוד הציבור סביב העולם מבין יותר ויותר את ההשלכות של סגנון החיים המערבי על הסביבה, התרבות והחברה, זהו מושג שמתייחס לתעשייה המחויבת לצמצום ההשפעה הסביבתית והתרבותית תוך יצירת הכנסה עבור מקומיים. הנושא של תיירות מקיימת ואחראית רלוונטי במיוחד בימים אלה, בהם יש סלידה גוברת והולכת מתרבות הבזבוז והשפע, וחיפוש אחר אופני צריכה אחראיים יותר, גם כלפי הסביבה וגם כלפי החברה.

כדי לפשט את הרעיון מה היא תיירות מקיימת, ניתן לומר כי הכוונה היא לשמור על העולם. רעיון שלפיו נכדינו יוכלו לחוות את אותם אתרים יפים שלנו הייתה הזכות לבקר בהם. קיימת הנחה מוטעית לפיה תיירות מקיימת יכולה להיות מושגת רק על ידי החרמת טיסות ונסיעות לטווחים ארוכים, החלפת המפואר בכפרי, ולא לגעת בחלקים ה"אמיתיים" של העולם. אבל כל זה פשוט אינו נכון. תיירות מקיימת אינה עורכת רשימה של דברים שאין לעשות. היא עוסקת בדרכים לשיפור הדברים שאנו כן עושים, ובלהבטיח כי בעוד 20 שנה, אותן הזדמנויות עדיין יהיו קיימות.

תיירות מקיימת עוסקת במספר נושאים:

  • נסיעות ליעדי טבע, המצמצמים את התלות באטרקציות תיירותיות גדולות, כגון פארקי נושא ואתרי חופשה גדולים (resorts), שלעיתים קרובות בעלי השפעה עצומה ומזיקה על הסביבה.
  • מינימום השפעה – בעולם אידיאלי, לתיירות לא תהייה השפעה על הסביבה. זה כמובן אינו אפשרי, אולם, תיירות מקיימת מנסה לפגוע עד כמה שפחות בסביבה באמצעות בחירת אופני תחבורה ידידותיים לסביבה, מניעת זיהום, ואפילו הימנעות מאזורים מסוימים.
  • מודעות סביבתית –  יש תיירים הבוחרים חופשות התומכות בתכניות המקדמות מודעות סביבתית, או חופשות שהכנסותיהן מועברות לטובת שימור צמחיה, בעלי חיים וטבע בסכנת הכחדה או הרס.
  • חופשות שהכנסותיהן תורמות לקהילות והאוכלוסיות המקומיות (במקום לרשתות מלונאות בינלאומיות), והבטחה כי צורות חיים מסורתיות יושפעו באופן המינימלי מהתיירות.
  • תמיכה בזכויות אדם ותנועה דמוגרפית – לצד המיקוד בנושאי הסביבה והטבע, איכות החיים של החברה גם כן נלקח בחשבון, על ידי הימנעות מנסיעה למדינות בהן קיימת פגיעה בזכויות אדם.

עד לא מזמן, אנשים התלהבו מהרעיון של הטיסה עצמה, והיו מוכנים לעלות על מטוס רק בכדי להחליף את מזג האוויר. אבל הצרכנים השתנו בעשורים האחרונים, וכיום זה לא מספיק. אנשים רוצים יותר מסתם לנסוע למקום כלשהו. תיירים מחפשים כיום נסיעה עם משמעות, עם ערך ועם חוויה, ולחזור בתחושה של גילוי, של עשייה, או של תרומה.

חברות רבות בעולם מתמחות בחופשות מסוג זה, חופשות שאינן סביב השיזוף או הקניות. כתרבות, אנו נעשים יותר מודעים לבחירות בסגנון החיים שלנו, ועם עסקים ירוקים, מוצרים אורגניים, תכניות לחסכון באנרגיה, ומודעות לבריאות, תיירות מקיימת הינה צעד מקומי שהולך יד ביד עם הרצון של הציבור להרגיש גאה בעצמו בזכות בחירות מסוג זה.

טרקים בקניה או קוסטה ריקה, ביקור בחופי אוסטרליה הבלתי נגמרים, לחוות את החיים באפריקה, או לבקר בכמה מהאתרים המרוחקים ביותר בעולם לא חייבים להיות בעלי עלויות לסביבה. כשהתיירות אחראית לכ-30% מההכנסות של המדינות המתפתחות, תיירות מקיימת יכולה להיות הדרך בה ההכנסה מגיעה לידיים הנכונות. ההבדל המשמעותי שמציעות תיירות אחראית ותיירות מקיימת הוא המיקוד החזק בהשקעה ושימור לא רק של הסביבה, אלא גם של האנשים, והתעשייה עצמה.

ועכשיו לישראל: מפת התיירות לישראל, עבור התייר הנכנס, מורכבת למעשה מ-3 יעדים: תל אביב, ירושלים ואילת. זהו גם האופן בו משרד התיירות משווק את ישראל בעולם- אילת משווקת כיעד תיירות שיזוף וים, המתבסס על אפס עשייה, חוסר תנועה, ללא תוכן תרבותי, ואין פלא שהתיירות לעיר נמצאת במגמת ירידה מתמשכת. תל אביב וירושלים משווקות כמרכזים תרבותיים עירוניים, ירושלים גם כמרכז היסטורי ודתי, ונקודות מוצא לטיולים חד יומיים באתרים כגון קיסריה, מצדה, הכנרת וכדומה.

רוב שטחה של ישראל אינו נמצא כלל על מפת התיירות, ואינו מציע חלופה לשלוש הערים המוזכרות, וחבל. הצפון והדרום של  ישראל יכולים להיהפך למרכזים לתיירות מקיימת, המציעים גם חוויה תרבותית עשירה, עם מגוון האוכלוסיות והדתות המיוחד שיש בישראל (יהודים, מוסלמים, נוצרים, בדואים, דרוזים…), גם חוויה המחוברת לטבע, ולערכים הייחודיים לישראל כמו מכתש רמון, ים המלח, הגליל ואחרים, ואפילו לטבע שקיים בארץ הכולל טבע מדברי ייחודי, נדידת ציפורים, צלילה ועוד.

מעבר לכך, התיירות כמנוע צמיחה, יכול להביא פריחה כלכלית, יצירת מקומות תעסוקה ועסקים לפריפריה, שלא מצליחה למשוך מקורות תעסוקה משמעותיים אחרים, ולמעשה הולכת ודועכת, ואת הפתרון הממשלתי אפשר לסכם בסיסמה "לקרב את הפריפריה למרכז". גישה זו משקפת הכרה בחוסר היכולת לשקם את הפריפריה ולייצר סיבה ותנאים לחיים באזורים אלה, ולכן הפתרון בדמות "לקצר להם את הדרך למרכז" נראית כפתרון היחיד.

המרחק הקצר של ישראל מאירופה, ומרחקי הנסיעה הקצרים בתוך ישראל, בשילוב הנכסים התיירותיים, היו יכולים להציע לתייר הנכנס מוצר תיירותי, קרוב לאירופה, שלצד התיירות העירונית הקיימת, תציע סוג אחר של תיירות- מקיימת, סביבתית, מחוברת לטבע, לתרבות ולמגוון האוכלוסייה בישראל.

בפוסט קודם הצגתי מאמר מאת מעוז ינון, יזם תיירות (שזכה בפרס היוקרתי של Responsible Tourism Awards), המפרט את הכשלים של מדיניות התיירות בישראל, ומציע במה כדי לישראל להתמקד. בפוסט נוסף הצגתי בפירוט את נושא התיירות האקולוגית והצפרות בעולם, ומה ישראל עושה בתחום (רמז- לא מספיק). אתר משרד התיירות על תיירות מקיימת בישראל

מאמרים קשורים: מבט על התיירות בישראל | ציפורים נודדות ותיירות אקולוגית | קידום תיירות מקיימת באמריקה הלטינית ובקריביים | מגמות בתיירות העולמית 2012 | המדינה שאוהבת אופניים


האם נצרת פיצחה את הנוסחה לתיירות?

השוק בנצרת

השוק בנצרת

מיטב המוחות, או לפחות מוחות רבים, מנסים כבר שנים למצוא את הדרך למשוך תיירים בכמויות משמעותיות יותר לישראל. כמו ילד סורר, גם התיירות לארץ מלאה בפונטציאל שאינו ממומש, והתיירות, אף כי מתגברת, עדיין לא מביאה את המספרים המיוחלים, ואינה משמשת כמנוף כלכלי חברתי באופן שהייתה יכולה. כתבה ב-nrg מפרטת את האופן בו נצרת, העיר הערבית הגדולה בישראל, הפכה למעצמת תיירות גם עבור ישראלים וגם עבור תיירות חוץ.

כנסיית הבשורה

כנסיית הבשורה

נצרת מגישה תמהיל מדויק של חדש וישן, אותנטי ומפנק, ומציעה מקום גם למשחיז הסכינים, לקולה הקפה בעיר העתיקה, ולגלידת גורמה ולגסטרונומיה צרפתית.  בשנת השיא, 2000, נרשמו בנצרת כ־293 אלף לינות, 215 אלף מתוכן של תיירים. תפוסת החדרים הייתה אז 45%. שנה לאחר מכן צנח המספר בשל אירועי האינתיפאדה ל־26 אלף, התפוסה השנתית התרסקה ל־8%. ב־5 השנים האחרונות הציגו הגרפים עלייה מתמדת, ושנת 2010 רושמת שיא חדש: 357 אלף לינות, ש־301 אלף מתוכן של תיירים.
השינוי הדרמטי הוא דווקא במספר הלינות של הישראלים: עד כה נרשם גידול של 64% ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. גם היצע החדרים גדל באופן ניכר: 7 בתי מלון גדולים מציעים 853 חדרים, ועוד כ־400 חדרי אירוח מוצעים במנזרים ובכנסיות. מבחר מרשים של מלונות בוטיק קטנים ושל אכסניות משודרגות שנפתחו בשנה האחרונה משלימים את היצע החדרים בעיר לכ־1,500.  7 מיזמי תיירות חדשים עתידים להוסיף לעיר כ־800 חדרים – 400 מתוכם ייפתחו השנה – בהשקעה כוללת של כ־164 מיליון שקל. במסגרת החוק לעידוד השקעות הון מעניק משרד התיירות כ־20% מהעלות הנדרשת בגין פרויקטים העומדים בקריטריונים, ולאור הצלחת המקומות שנפתחו הרשימה מתארכת. בשנים האחרונות אישר המשרד מענקים של 33 מיליון שקל.
גרדניה, מלון פאר שבו 120 חדרים, נפתח בשנה האחרונה בהשקעה של כ־8.2 מיליון שקל.קראון פלאזה נפתח מחדש ולפני חודש פתח סניף נוסף במרכז העיר בשם "קראון אולד סיטי", ובו 99 חדרים, הסמוך למלון רימונים המעיין, אחד הוותיקים בעיר, שכל 226 חדריו שופצו. לפני כחצי שנה נפתח וילה נצרת, מלון בוטיק בן 18 חדרים, בהשקעה של 2.2 מיליון שקל. לפני 4 חודשים נפתח מלון בוטיק נוסף, קאזה דה מריה, המונה 34 חדרים, בהשקעה של 9 מיליון שקל. אפילו בניין משטרת נצרת, מוסקוביה, שהוקם בתחילת המאה שעברה כבית מלון לצליינים הרוסים, נכלל בתוכניות, והתאחדות בתי המלון ומשרד התיירות ביקשו להשיב את התב"ע המקורית שלו.

אכסניית פאוזי עזר

אכסניית פאוזי עזר

"נצרת היא כבר מזמן לא רק ניגובי חומוס וממתקי בקלאווה", טוען אמיר שחאד, שפתח את מלון הבוטיק וילה נצרת לפני כחצי שנה. "הישראלים שמגיעים הנה לאחרונה מופתעים מאוד שהעיר מציעה חוויה אלטרנטיבית בניחוח אירופי ושהמסעדות מציעות פיוז'ן מערבי עם טוויסט מזרחי. המהפכה בעיר שייכת לילדי שנות ה־80, שיצאו ללמוד בלונדון או בתל־אביב, חזרו לנצרת בראש פתוח ורצו ליהנות כאן מאותם הדברים שחוו בחו"ל. פני העיר משתנים, כי נצרת עברה שינוי חברתי".
אחת הדוגמאות הטובות לכך הוא סאמר מילאד ‏(26‏), שלפני כחצי שנה פתח את אחת המסעדות המבוקשות בעיר, אולגה, במבנה עתיק ששימש פעם כבית ספר. אולגה נראית כשכפול גנטי של הטרנדים האחרונים בסצנת המסעדנות התל־אביבית. אחרי שלמד ועבד במסעדות המובילות בתל־אביב, חזר סאמר לעיר הולדתו כדי לפתוח מסעדה. "בתל־אביב לא למדתי לבשל, אלא להיות מקצוען", הוא מסביר, "אמא שלי לימדה אותי לבשל. אבל מסעדנות, אירוח, עיצוב של מקום – זו המקצוענות שעושה את כל ההבדל. לא לקחתי חומוס ושמתי עליו שרימפס. יש מספיק מקומות שמגישים חומוס, אני מביא כאן את מה שאין לתושבים בבית".
לצד חנויות בוטיק קטנות ומעוצבות הפזורות בעיר העתיקה, גלידריות, בתי קפה ומסעדות טרנדיות התמלאו סמטאות העיר העתיקה בלא מעט בתי הארחה ואכסניות מדוגמות המציעים אירוח במחירים שפויים וחוויה יוצאת דופן. לשינוי המהותי אחראי מעוז ינון ‏(36‏), שסיים את טיולו בשביל ישראל והבין שהמוצר התיירותי הישראלי מיושן מעט. אחרי שאיתר בלב השוק מבנה עתיק בן 200 שנה שבו ציורי תקרה מדהימים, הפך אותו עם סוריידה נאסר, שמנהלת את המקום, לאכסניית הבוטיק פאוזי עאזר אין. המקום הפך למוקד עלייה לרגל של תרמילאים הודות למחמאות חמות במיוחד ממדריך הטיולים לונלי פלנט, ומאז משמש כמנוע צמיחה כלכלי לכל האזור.

כ־1.5 מיליון תיירים ביקרו בנצרת במהלך שנת 2011. מרביתם צליינים, כך שאין פלא שהאתר המבוקש ביותר ‏(81% מהם "החתימו כרטיס"‏) הוא כנסיית הבשורה. בשנים 2007־2011 השקיע משרד התיירות כ־13 מיליון שקל בשיפוץ ובשדרוג התשתיות, כ־3 מיליון שקל מתוכם בפיתוח דרך הבשורה, שמתחילה בהר הקפיצה בנצרת ומסתיימת בכפר נחום.
ההשקעה של המשרד בעיר משנת 2010 ‏(ועד 2013‏) תסתכם ב־12 מיליון שקל, ו־5 מיליון שקל מתוכם הושקעו השנה בשיקום הסמטאות, המעיין, התאורה והעיר העתיקה. לכתבה המלאה ב-nrg

מאמרים קשורים: מבט על התיירות בישראל | התכנית החדשה לפיתוח אילת | מיתוג פלסטין והאוקטוברפסט בטייבה | תכנית "נתיבי ישראל" וההשפעה על ערי הצפון | טבריה חוגגת 2000


דברים מחוץ לארץ, עבור אנשים מחוץ לארץ – מבט על התיירות בארץ

אכסניית אברהם בירושלים. האכסניה הגדולה בארץ

אכסניית אברהם בירושלים. האכסניה הגדולה בארץ

מעוז ינון הוא יזם תיירות שכבר רשם לזכותו הצלחות מרשימות ביותר כמו הקמת אכסנייה בנצרת, האכסניה הגדולה בארץ במרכז ירושלים וכן יוזמות תיירות כגון "שביל ישו". עם פילוסופיה של חיבור למקום ולקהילה, הבנת הצרכים האמיתיים של התיירים, ושימוש ברשתות חברתיות ומדיה דיגיטלית לשיווק, מצליח ינון למשוך תיירים מכל העולם ולהעניק להם חוויה ייחודית, מקומית ואותנטית ברמה הגבוהה ביותר. כיזם תיירות, נאלץ ינון להתמודד עם מדיניות ממשלתית בעייתית, אותה הוא מפרט, וגם ממליץ במה כדאי למדינה להשקיע, ומדוע:

מדינות מעוניינות בעידוד תיירות נכנסת כחלק מהפעילות הכלכלית. התפיסה הרווחות היא ש"תיירות יוקרתית", עבור אלו היכולים לשלם על סחורות ושירותים יקרים כגון: בתי מלון, ספא וסיורים מאורגנים, היא שתיצור את עיקר ההכנסות מתיירות. ביסוסה של תיירות זו נשען על קבוצות מאורגנות ופחות עידוד התיירות של "בודדים" המכונה FIT.

הנחת היסוד היא שהכסף אותו מוציאים התיירים, יגדיל את הכנסות המדינה ואת פעילותה הכלכלית. אולם, החוקרת רגינה שייונס (Regina Scheyvens) מצאה, שלמרות האופטימיות מההשקעה ב"תיירות יוקרתית" המציאות מורכבת יותר. בספרהּ "תיירות למען פיתוח", טוענת החוקרת שדווקא תיירות זו יוצרת תלות ברכישת מוצרים מיובאים יקרים, דורשת השקעה משמעותית מחוץ לארץ ומנצלת ידע מקצועי זר במקום פיתוחן של מיומנות מקומית.

במילים אחרות, "תיירות יוקרתית" מספקת דברים מחוץ לארץ, עבור אנשי חוץ לארץ, ובכך חוזרים הרווחים מהתיירות לארצות המוצא. המחקר גם רומז שההכנסות מִ"תיירות יוקרתית" לא מגיעים לפריפריה, מכיוון שרוב המתקנים המיועדים ל"תיירי יוקרה" מרוכזים באזורים עירוניים מפותחים, ונמצאים בבעלות גורמים זרים. מצב זה משאיר את הפריפריה והאזורים המרוחקים כמעט בלתי נגישים לתיירות הנכנסת.

במקום להשקיע ב"תיירות יוקרה" על מדינות להשקיע ולפתח "תיירות עצמאית" (FIT) המתבססת על תקציב נמוך לחופשות, וטיולים לאורך זמן. השקעה בפלח תיירותי זה היא מנוע לצמיחה כלכלית והתפתחות כלכלית לכלל השכבות – המטיילות והתיירניות.

תיירים עצמאיים מוציאים הרבה יותר כסף ובהרבה יותר מקומות. ע"פ מחקר, התרמילאי האוסטרלי הממוצע מוציא 2,667 דולר, בהשוואה לתייר ממוצע שיוציא 1,272 דולר. כלומר, תרמילאי יוציא פי שתיים. בישראל תייר ממוצע הוציא 1,091 דולר בשנת 2010. מכאן, שבישראל ניתן לצפות ל- 1,000 דולר הכנסה נוספת מכל תייר עממי. בנוסף, התרמילאי נוטה לטייל ולבקר בכל רחבי המדינה, ומפזר את כספו באופן שווה יותר בין המרכז לפריפריה.

תיירים עצמאים - יותר תחבורה ציבורית, וביקורים בכל רחבי הארץ

תיירים עצמאים – יותר תחבורה ציבורית, וביקורים בכל רחבי הארץ

תיירות עצמאית נוטה להשתמש יותר בתשתיות ובתחבורה מקומיות. היא נסמכת על תחבורה ציבורית ותשתיות קיימות. השימוש בתחבורה ציבורית מקטין את העלות, ידידותי לסביבה, מוריד את הצורך בסחורות מיובאות, ומצמצם את הצורך בשירותים מיוחדים, שחלק גדול מהם מסופק ע"י תקציב הממשלה. ב- 2010, ממשלת ישראל הוציאה 1.3 מיליארד דולר בהשקעות ומימון במוצרים נלווי תיירות, במקום לספק מימון לפעילות תיירותית פר אקסלנס. כספים אלו היו יכולים לעזור בחיזוקן של מערכות ותשתיות התחבורה הציבורית הקיימות, וכה נחוצות הן לתושבים והן לתיירים.

תיירות עצמאית נוטה לצרוך פחות משאבים (מים, חשמל, אשפה וכו'). תרמילאים, לרוב, שוחים בחופים ציבוריים ומתרחצים במקלחות, בעוד ש"תיירות יוקרה" דורשת בריכות שחייה ואמבטיות בחדרי המלון. דרישות "תיירות היוקרה" הן מהגורמים למתיחת שמיכת האפשרויות של משק המים והיבטים נוספים הפוגעים בסביבה. תיירות עצמאית, מתוך מהותה מקיימת דרישות סביבתיות צנועות יותר.

תיירות עצמאית מטבעה מייצרת תעסוקה לקהילות המקומיות. היא נפגשת יותר עם האוכלוסייה המקומית. וכך גם הדרישה והצריכה למוצרים מקומיים, וזאת על פני צריכה של מוצרים מיובאים, שמאפיינת "תיירות יוקרה". בדומה, עסקים המספקים צרכי תיירות עצמאית נוטים יותר להעסיק מקומיים ולרכוש מהם את המצרכים. תמיכה בתיירות עצמאית לכן, מהווה מנוע לצמיחה כלכלית ע"י עידוד הביקוש לשירותים ומצרכים מקומיים,ומתן אפשרויות והזדמנויות תעסוקתיות. ואלו פרמטרים משמעותיים ביותר ביצירת גאות כלכלית.

בכדי שתיירות עצמאית תצליח, הקהילות המקומיות צריכות להשתתף בתהליך. אסטרטגיות לפיתוח תיירות שאינן משתפות את הקהילות המקומיות עלולות להיכשל. משמעות הדבר היא, שאספקת סחורות ושירותים לתיירים, תכנון ופיתוח החלטות, וניהול מקורות חייבים לכלול את הקהילה המקומית. החוקרת מצאה שתיירות עצמאית, בכלל, ותרמילאים בפרט, טובים יותר בחיזוק המעורבות של האוכלוסייה מאשר "תיירות היוקרה".

קיימים ניצנים של התפתחות איטית הקשים לאבחון, מהיבטים סטטיסטיים. חלק מהבעיה היא, שהסטטיסטיקה הרשמית מדווחת רק על אכסניות שחברות בארגון הישראלי של אכסניות הנוער (אנ"א), בעוד אכסניות מעמותת האכסניות הפרטיות ILH ואכסניות פרטיות אחרות, אינן נכללות במסד הנתונים. כך לדוגמא נפקד מקומה של האכסניה הגדולה ביותר בישראל, "אכסניית אברהם בירושלים".

ע"פ דיווחי הלמ"ס, מספר האכסניות ומספר המיטות שבהן, ירד בין 2001 ל- 2010. אולם אם נתחשב בקבוצה השנייה, "הנעדרת " מהרשומות,  מספר האכסניות דווקא גדל מ-48 בשנת 2007 ל- 58 בשנת 2012. גם מספר המיטות באכסניות גדל מ 7,270 בשנת 2007 ל- 8,120 בשנת 2010. גם דירות נופש ו-B&B אינם נספרים, על אף שזהו פלח שוק גובר והולך בתיירות העולמית.

מעוז ינון מארח את טוני בלייר באכסניית פאוזי עזאר בנצרת

מעוז ינון מארח את טוני בלייר באכסניית פאוזי עזאר בנצרת

מה שמעניין הוא שחלק גדול מאכסניות "החסרות" בסטטיסטיקה הרשמית נמצאות בפריפריה, ומוכוונות לתייר העצמאי ותרמילאים. דוגמא לכך היא  אכסניית "פאוזי עזאר אין" בנצרת. מבנה בן 200 שנה שהוסב לפני 7 שנים לאכסניה, ושהפכה לסיפור הצלחה ומאוזכרת באופן קבוע במדריכי תרמילאיות פופולאריים כמו  "לונלי פלנט", ואף זכתה לביקור של ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר. האכסניה היא בין זוכי הפרס התיירותי היוקרתי Responsible Tourism Awards. ועדיין אינה נכללת בנתוני הלמ"ס. במילים אחרות, אכסניות בפריפריה ממחישות את האיכויות שהחוקרים מציינים כנחוצים להצלחה כללית, לא רק לקהילה המקומית, אלא למדינה כולה.

העובדה שבישראל יש שני ארגוני אכסניות, שרק אחד מהם מקבל תמיכה, מלמדת יותר מכל על מורכבות הבעיה במדיניות התיירותית של ישראל. העדר תמיכה ממשלתית במאמצי העוסקים בתיירות בפריפריה, מחטיאה הזדמנות ההכרחית לצמיחתה של מערכת כלכלית מקומית ולאומית, כשהסטטיסטיקה מראה שתרמילאים ותיירים עצמאיים מכפילים את הערכים הכלכליים, ביחס לתיירים היושבים באוטובוסים ומסתכלים דרך החלונות.

מעוז ינון – יזם תיירותי מצליח אשר בין הפרויקטים הבולטים שלו ניתן למצוא את פאוזי עזאר אין, רשת האכסניות הפרטיות ILH, שביל ישו ו"אכסניית אברהם בירושלים", ישראל. מעוז הוא זוכה פרס Responsible Tourism Awards 2011. ניקול ריי בירג – דוקטורנטית בכלכלה פוליטית באוניברסיטת אמורי, ארצות הברית. וחוקרת אורחת באוניברסיטה העברית בירושלים.

מאמרים קשורים: אתר התיירות החדש של ירושלים | ציפורים נודדות ותיירות אקולוגית | טבריה חוגגת 2000 – תכנית לשיפור התיירות | מגמות בתיירות העולמית | שיווק ניו זילנד מול שיווק ישראל | קידום תיירות מקיימת באמריקה הלטינית