"הסינים מעתיקים הכל", ולא רק הם. בניין מוזיאון תל אביב צץ שוב, בסין

וואנגג'ין סוהו, זאהה חדיד

וואנגג'ין סוהו, זאהה חדיד

האמרה כי "הסינים מעתיקים הכול" כבר הפכה לשגורה, ומקיפה כל תחום: מהעתקי מותגי יוקרה ועד העתקים, אחד לאחד, של בניינים מפורסמים. המקרה האחרון שהתפרסם הוא העתקת בניין המשרדים והמסחר וואנגג'ין סוהו שתכננה האדריכלית זאהה חדיד בעיר בייג'ינג, בעיר אחרת במרכז סין, צ'ונגצ'ינג.

עבור הצופה מן הצד, סוג זה של התנהלות מקושר עם גניבת רעיונות והפרת זכויות יוצרים. בתחומי האופנה, הטכנולוגיה והארכיטקטורה, רעיונות טובים מחלחלים אל השוק החופשי, ודיון בין מהי השראה ומהי העתקה לעולם אינו מסתיים. אולם בסין, העתקת אדריכלות בדרך כלל אינה עוסקת באדריכלות מודרנית.

בין בייג'ינג לצ'ונגצ'ינג פרוס עולם שלם של סימולקרה ארכיטקטונית השואפת לרעיון אחר. בפרברי הערים הצומחות בסין, נבנים העתקים של ערים שלמות כמו הלסטאד האוסטרית, או דורצ'סטר האנגלית. גם בתים פרטיים ובנייני משרדים מעוצבים כדי שיראו כמו ורסאי או בניין קרייזלר, ואפילו הבית הלבן. נראה כי מדינת הענק העוברת תהליך עיור מזורז, לא בוחנת את ההיסטוריה או מגזינים של עיצוב כדי לקבל השראה, היא צופה בקולנוע.

באזור Palais de Fortune בבייג'ינג, 200 טירות מסוגרות מאחורי גדרות בעלות קצוות מוזהבים. בעיר הבריטית בצ'נגדו, גגות משופעים ופנסי רחוב מברזל יצוק יוצרים סביבה אירופאית. תרבות ההעתקה של סין, מתיקי יד ועד בניינים, מוערכת על ידי רבים כהוכחה לפער בחדשנות בין סין למערב, ולחולשתה של המעצמה העולה.

אבל יש גם דרך אחרת לראות את הדברים. בספר הראשון שעוסק בנושא: Original Copies: Architectural Mimicry in Contemporary China, ביאנקה בוסקר טוענת שהמשמעות של בנייה זו אינה מובנת כראוי. לאחר שביקרה בהעתקים הסיניים במשך כשש שנים, היא הגיעה למסקנה כי העתקים אלה מאפשרים לסינים הצצה לעבר התקווה, החלומות  והסתירות שמבעמד הביניים הסיני.

בהקשר זה יש להבין גם את הפרשנות השונה הקיימת בסין לגבי המושג חדשנות, לזו הקיימת במערב. בעוד החדשנות במערב, כולל בשפה העברית, מקושרת ונובעת מתוך המילה "חדש", ומתייחסת לראשוניות שבמעשה. בסין החדשנות נתפשת באופן שונה, והחדשן אינו נתפש כמי שעשה ראשון או המציא, אלא כמי שהיה הראשון להצליח. וזהו הבדל גדול.

ההעתקים, על פי בוסקר, מאפשרים לסינים לראות את הצלחת המערב, אבל גם מאפשרים להם "לעשות זאת בעצמם". בוסקר טוענת בספרה, כי ניתן לראות את החלום הסיני בהתהוותו. הדבר קשור ביכולת לקבל שליטה על חייך, ויש שלל אפשרויות לבחור מהן. זהו דבר חדש בסין, וזהו תפקידו של המגזר הפרטי לבנות סביבה שתגיב לפנטזיות של הציבור.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

העתקת מבנים, או ערים שלמות בסין אינו חדש. גם בלאס וגאס מלונות בנויים סביב נושאים כמו ונציה ומעתיקים סביבות שלמות, ולא רק שם. מקוריות וייחודיות של מקום, כנראה, הוא דבר שהתרבות הקפיטליסטית לומדת ומתרגלת לותר עליו. רחובות קניות מרכזיים בעולם הופכים דומים יותר ויותר זה לזה, כשהם מאוכלסים בדיוק באותן רשתות מותגים, מזון מהיר ושירותים. המלחמה על זהות הערים ושמירה על ייחודן, היא מלחמה כנגד הכלכלה הגלובלית.

תל אביב טיואןוקיים צד נוסף למשוואה. האדריכלים עצמם. אדריכלים מובילים, המזוהים עם קו סגנוני ייחודי, נתפשים כיום כמותגים, ועבודותיהן הייחודיות והמזוהות מוזמנות על ידי ערים, כפי שהצרכן מוסיף לאוסף שלו תיק של לואי ויטון או שאנל. כל עיר רוצה גשר של קלטראווה, או בניין של פרנק גרי, והן אינן מחפשות דבר חדש או ייחודי, אלא דווקא דורשות את המוכר, המזוהה והממותג. בדיוק כמו הפרויקט הקודם, המוכר והמפורסם. תפישה זו, יחד עם גורמים נוספים, מובילה אדריכלים שונים ליצר העתקים של עצמם בווריאציות שונות, ולייצר "קולקציה" של בניינים, המתקשרים בין עצמם, ומפוזרים בעולם, בערים שונות.

משרד האדריכלים preston scott cohen שתכנן את האגף החדש של מוזיאון תל אביב, תכנן גם את המוזיאון בעיר טיואן בסין, הנמצא כעת בבנייה, והמבנים דומים זה לזה לא רק בתפקודם, אלא גם בצורתם ובחומרים. הדמיון בין המבנים, מעורר שאלות של זהות של מקום, העתקה עצמית ושכפול, ומדגיש טענות שעולות במקרים רבים כנגד האדריכלים בנוגע להעדר קשר בין בניין לסביבתו, התעלמות מהסביבה העירונית הקיימת וביטול מושג המקום, לטובת עולם אחיד, משוכפל וחסר אותנטיות. כך שאם אתם מטיילים בטיואן, סין ופתאום מרגישים בבית, זה כנראה בגלל המוזיאון.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מאמרים קשורים: מיתוג שכונה ברוסיה- רעיון המבוסס על העתקה | מוזיאונים בפריז ואמסטרדם, ואיך הם מתקשרים לבילבאו | המוזיאון החדש של תל אביב | מיתוג בילבאו- "הרבה יותר מגוגנהים" | הלסינקי דוחה את ההצעה לבניית מוזיאון גוגנהיים בעיר

מודעות פרסומת

מיהם ראשי הערים הטובים בארץ?

הבחירה בראשי הערים הטובים ביותר בארץ קשה ומורכבת, שכן קיים שוני עצום בין היישובים השונים מבחינה דמוגרפית, גיאוגרפית וסוציו-אקונומית – לכל יישוב יש המאפיינים הייחודיים לו – כך שנקודת הפתיחה של כל ראש רשות היא שונה. אתר nrg מפרסם מאמר המנסה לעשות זאת:
איך בכל זאת מדרגים את 18 ראשי הרשויות הטובים ביותר? אין שום דרך מדעית לעשות זאת. הרכבת הרשימה התבססה על 3 קריטריונים עיקריים, הנובעים מתוך שלוש שאלות מרכזיות: 1. האם ראש הרשות חתום על הישג בעירו שמהווה פריצת דרך ברמה ארצית בחברה הישראלית? 2.  האם לראש הרשות הייתה, או יש, השפעה מכרעת על התפתחות העיר שבראשה הוא עומד? 3. מהו מצב העיר כיום לעומת המצב שבו ראש העיר קיבל אותה כשנבחר לתפקידו? המדדים, מתייחסים בעיקר לרמת הקושי בהשגת המהפך ולהשפעתו הכללית של אותו ראש רשות.

מוטי ששון ראש עיריית חולון. צילום רענן כהן

מוטי ששון ראש עיריית חולון. צילום רענן כהן

1. מוטי ששון – חולון: מכהן כראש העירייה מאז 1993. בתקופתו הפכה חולון מעיר פועלים אפורה בפאתי תל-אביב, לעיר המתחרה בתל אביב. חולון היא בירת הילדים הישראלית: פועלים בה חמישה מוזיאונים יחידים מסוגם, והוקמו ופותחו בה מוסדות תרבות מפוארים. בזכות אלה זוכה ששון מדי שנה בפרסים בתחומי החינוך, האדריכלות, איכות הסביבה, ניהול התקציב ועוד. מאז שהעיר מותגה כ"עיר הילדים," החלום של כל ראש עיר הוא להצליח כמו חולון במיתוג. הצלחתו של ששון אף זכתה להכרה בינלאומית: המגזין הבריטי היוקרתי "מונוקל" בחר בו בשנת 2010 לאחד מעשרת ראשי הערים המובילים בעולם.

2. רון נחמן- אריאל: משמש ראש עיריית אריאל זה 27 שנים. הוא ראש העירייה המכהן היחיד שהקים עיר בישראל מראשיתה, כיו"ר הגרעין המייסד שקם בשומרון בשנת 1978. על אף מיקומה של אריאל מעבר לקו הירוק, הוא יצר עובדות שיחייבו כל ראש ממשלה לכלול אותה בהסדר שלום עתידי. יש לו יכולות אדירות בכל הנוגע לגיוס כספים, שבאו לידי ביטוי גם כשבשלטון היו ממשלות שמאל ש"ייבשו" את עירו. במשך כהונתו גייס מאות מיליוני שקלים מכספי תרומות לקידום פרויקטים בעיר, ובעזרתם הקים אוניברסיטה שזכתה לאחרונה להכרה רשמית, מערכת חינוך מעולה, מרכזי ספורט, פארקים, היכל תרבות מהיפים בארץ ואזור תעשייה פורח. כיום מונה העיר כ-17,000 תושבים, בעיקר בזכותו.

מרים פיירברג ראש עיריית נתניה. צילום רענן כהן

מרים פיירברג ראש עיריית נתניה. צילום רענן כהן

3. מרים פיירברג – נתניה: מכהנת בתפקיד משנת 1998, והיא ראש העיר הראשונה שעברה את כל "מסלול הפיקוד" בעירייה – מעובדת סוציאלית לראש מנהל החינוך והרווחה, לחברת מועצה ובסוף לראש הפירמידה.  פיירברג מנהלת עיר לא פשוטה בעלת דימוי של בסיס משפחות הפשע בארץ. עובדה זו הופכת אותה לראש עיר מובילה לעומת ראשי ערים קודמים, שלא הצליחו להתמודד עם הפשיעה בעיר וברחו. פיירברג גם יודעת להתנהל היטב בנפתולי הפוליטיקה. כשהיה מאבק בינה ובין עיריית הרצליה על משרדי חברת סלקום, היא שכנעה את בנימין נתניהו, אז שר אוצר, לתקצב ב-30 מיליון שקל מחלף מיוחד – וסלקום גלשה לנתניה. היא בת בית בלשכות ראש הממשלה והשרים. גם כשחברת איקאה התלבטה היכן תמקם את סניפה הראשון, פיירברג פסקה חד משמעית: נתניה. עד סוף השנה עומד להיחנך בעיר אצטדיון כדורגל חדש ומודרני שיחליף את אצטדיון הקופסה המיושן.
נתניה חווה גם פריחה נדל"נית, וכיום יהודים צרפתים מתנפלים על כל נכס פנוי – מה שתרם לעליית מחירי הדירות בעיר. במקביל, מוקמות בנתניה אלפי יחידות דיור ושכונות חדשות. פיירברג גם ידעה לנצל את משאב הטבע המוביל של העיר: חוף הים, המשתרע לאורך 13 קילומטרים וחצי. בתקופתה הוקמה, בין השאר, המעלית אל הים, הממוקמת במרכז "טיילת הראשונים", ואליה צפויות להצטרף שתי מעליות חדשות. גם בתי המלון בעיר חווים תנופה, ולא פחות משישה מלונות חדשים מצויים כעת בשלבי הקמה.

4. שלמה בוחבוט- מעלות תרשיחא: מכהן כראש מועצת מעלות משנת 1976. תחילה כיהן כמזכיר המועצה והיום הוא ותיק ראשי עיירות הפיתוח מדור המייסדים, ומודל לחיקוי לראשי הרשויות שמונו אחריו. מעלות היא דוגמה לשילוב מוצלח בין יהודים לערבים: לבוחבוט יש ממלא מקום ערבי. באוכלוסיית היישוב חיים עולים חדשים מכל העדות יחד עם תושבים ותיקים. גרעין היישוב הוא עולים ממרוקו ומארצות מצוקה, וגם לעלייה הרוסית של שנות ה-90 יש נוכחות.  גם תרבות יש במעלות: באגם מונפורט היפה נערך מדי שנה פסטיבל פיסול המושך אליו אנשים מרחבי העולם, ויש גם היכל תרבות מפואר ותזמורת של נערי העיר. לא לחינם נבחר בוחבוט לתפקיד היוקרתי של יו"ר מרכז השלטון המקומי, שכן אנשי עיירות הפיתוח והיישובים הערביים הצביעו עבורו בהמוניהם. גם ראשי ערים ותיקות הצביעו עבורו. המאבק, אגב, לא היה קל: מולו התייצב ראש עיר פופולרי לא פחות – שלומי לחיאני – ובכל זאת, בוחבוט ניצח.

5. דוד בוסקילה – שדרות: בוסקילה הגיע לתפקיד בפעם השנייה בשל יותר, מנוסה יותר וגם מיליטנטי יותר, במטרה להכין וליישם תוכנית הבראה לעיר שעמדה בפני קריסה. ואכן, מאז שנבחר ירדה שדרות מהכותרות השליליות והחל תהליך הבראתה. בוסקילה, שנבחר בינתיים ליו"ר פורום ערי הפיתוח במרכז השלטון המקומי, מצליח לשקם את שדרות לאט אבל בטוח, הוא צובר הישגים ומצליח להחזיר את החיוך לאנשי שדרות.  בוסקילה מתנסח היטב, שומר על קור רוח ומקרין עוצמה, אבל גם לא מהסס לדפוק על שולחנות כשצריך. התוצאה – הליך מובנה ומסודר של הבראה מלמטה. העיר, שהתפרסמה בעיקר כעיר מוכת קסאמים, הפכה לעיר מבוקשת, הרחובות שופצו ושופרו, התשתיות חודשו וערך הנדל"ן עלה בהתאם. אם השקט בדרום יימשך, סביר להניח שרוב החדשות יגיעו, כבעבר, מלהקות הרוק שיצאו מהעיר.

ראמז ג'ראיסי ראש עיריית נצרת. צילום רענן כהן

ראמז ג'ראיסי ראש עיריית נצרת. צילום רענן כהן

6. ראמז ג'ראיסי – נצרת: מאז שנת 1994 עומד ראמז ג'ראיסי בראשות העיר השנייה בחשיבותה לעולם הנוצרי.  נצרת היא עיר מסובכת מאוד לניהול:  יש בה מוסלמים, נוצרים, מקומות קדושים למכביר ומאות אלפי תיירים בשנה, ובצמוד אליה נושפת בעורפה נצרת עילית המודרנית, המרווחת, החדשה והמיושבת ביהודים.  לכאורה, יש בנצרת פוטנציאל נפיץ – מדובר במקום רגיש שבקלות יכולה להתפתח בו התגוששות עדתית – אבל עד כה ג'ראיסי מצליח למצוא את הדרך למנוע זאת. גם כשמשרדי הממשלה לא ששים לעזור לו, הוא מנהל את העיר ביד רמה, ברגישות ובנחישות. נכון שהוא לא יכול להתגאות בהישגים מרשימים בתחום התרבות, החינוך, איכות הסביבה וכו', אבל עבורו אלה מותרות. העובדה שהוא מצליח לשמור על שקט ועל סטטוס קוו הופכת אותו לאחד מראשי הערים הטובים בארץ – ולו רק בזכות יכולתו לפעול בתנאים כמעט בלתי אפשריים.

רון חולדאי ראש עיריית תל אביב-יפו. צילום רענן כהן

רון חולדאי ראש עיריית תל אביב-יפו. צילום רענן כהן

7. רון חולדאי – תל אביב-יפו: העיר ללא הפסקה, עברה מהפכה גדולה מיד עם  מינויו של רון חולדאי לתפקיד בשנת 1998 עלו עשרות טרקטורים על כבישים ועל מדרכות בעיר והפכו אותה לעיר חפירות. כשהתפזרו ענני האבק גילו התושבים עיר מודרנית ובה שבילי אופניים באורך 100 ק"מ ושלל פינות מנוחה מוצלות. אין כמעט דירוג של ערי העולם שתל-אביב לא נמצאת בו במקום גבוה (אגב, גם במדד יוקר המחיה). בין השאר, חולדאי יזם את אזור המועדונים בנמל תל-אביב, ואפילו קפץ ראש למימי הירקון כדי להראות שהמים נקיים וראויים לשחייה.
הביקורת העיקרית על חולדאי נוגעת לכך שהוא הפך אותה ל"עיר לעשירים" עם מגדלי מגורים, אבל בכל שאר הפרמטרים היא נחשבת למובילה בעולם. הכרזת "העיר הלבנה," שימור של 2,000 מבנים בעיר ההיסטורית, ניסיון אמיתי להתייחס ליפו כאל חלק מהעיר – בחירת יקיר עיר ערבי, העדפה מתקנת בדירקטוריונים ובקבלה לעבודה, פיתוח של תרבות ערבית, הנצחת ערבים בשמות של רחובות ביפו, ייסוד הפסטיבל המצליח "לילות יפו" – כל אלה ועוד נזקפים לזכותו של הראש.
כמו כן, הוקם בתקופתו אגף חדש למוזיאון תל-אביב, נחנך הקאמרי החדש ובנייתו של תיאטרון הבימה. תל-אביב היא העיר המובילה בפסטיבלים ובאירועים שונים שזלגו גם לערים אחרות, בהם, "לילה לבן", "חג המוזיקה", "מצעד הגאווה", "מרתון תל-אביב", "סובב תל-אביב באופניים" ו"שעת כדור הארץ".
רק לאחרונה נבחר חולדאי מטעם הארגון הבינלאומי CityMayors לראש העיר של חודש מרס. תל-אביב מוגדרת בנימוקי הבחירה כ"בירת ה-cool החדשה של אזור הים התיכון". אפשר בהחלט גם להצדיע לפרויקט השכרת האופניים המרשים. הקלה נוספת – הרכבת הקלה – כבר נראית, למיטיבי ראות, אי שם באופק.

המשך הדירוג: 8. צביקה גרינגולד- אופקים, 9. יונה יהב – חיפה, 10. מאיר כהן – דימונה, 11. רוביק דנילוביץ – באר שבע, 12. ניר ברקת – ירושלים, 13. שלמה לחיאני – בת ים, 14. יהודה בן חמו – כפר סבא, 15. שמעון לנקרי – עכו. לכתבה המלאה ב-nrg

מאמרים קשורים: חולון מרעננת את החזון. התושבים שותפים | שדרות רוטשילד יהפכו למדרחוב | מגמות במיתוג ערים בישראל | בת ים מסתערת על הגופים הממשלתיים | נתניה- מיתוג מרכז העיר, ספרייה מרכזי, בניין עירייה חדש |


מיתוג שנת 2012 כשנת האמנות בתל אביב

תל אביב – עיר עולם: עיריית תל-אביב-יפו השיקה זה מכבר מהלך עירוני-לאומי שמטרתו מיצוב העיר כ'עיר עולם'. המונח 'עיר עולם' מתאר עיר מרכזית בתחומי הכלכלה, התרבות והחברה; עיר מובילה ובעלת חשיבות בין-לאומית; עיר המשמשת 'עוגן' לאומי המקשר אותה ואת מדינתה למשק הגלובלית בפעילות פיננסית, תרבותית, אקדמית-חינוכית, פוליטית, תקשורתית, טכנולוגית, יצירתית ומסחרית. למהלך שותפים העירייה, משרדי ממשלה וגופים לאומיים נוספים. כל השותפים רואים במהלך אינטרס לאומי, שישפיע לטובה על העיר והמטרופולין, על המדינה, ועל דמותה הבין-לאומית של ישראל. מיצוב תל אביב-יפו כעיר גלובלית, יבוצע בשני תחומים:

  • מרכז עסקים בין-לאומי, עם דגש על תעשיות ההייטק והיזמות.
  • מרכז תרבות בין-לאומי, המבוסס על ה DNA הייחודי של העיר.

המהלך למיתוג תל אביב כעיר עולם חורג מגבולותיה המוניציפליים של העיר וכולל שיתופי פעולה עם ערים שכנות, וזאת כחלק מההתייחסות לתל אביב כמטרופולין.

2012 – שנת האמנותבמסגרת הפעילות למיצוב תל אביב יפו כעיר עולם, וכמרכז תרבות בין לאומי, הוכרזה שנת 2012 כשנת האמנות בתל אביב. הילה אורן, מנכ"ל עיר עולם: "בשנת 2012 תועשר המפה התרבותית בתל אביב יפו בשלושה נכסים מרגשים: מוזיאון תל אביב לאמנות, התאטרון הלאומי הבימה, וסינמטק תל אביב. פתיחת המוסדות היא הזדמנות מצוינת להעלות למודעות הבין לאומית את העשייה האמנותית בעיר באמצעות עשרות אירועים ייחודיים ולהשאיר מורשת יצירתית לדורות הבאים."

האירוע המרכזי בשנת האמנות יתקיים במרץ 2012, ה-Tel Aviv Art Weekend. במהלך ארבעת ימי האירוע תתקיים חגיגה עירונית נרחבת שתמשוך תשומת לב רבה בקרב חובבי האמנות והקהל הרחב – בארץ ובעולם.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

המיתוג לשנת האמנות בוצע ע"י חברת ברוך נאה סטרטיג'יק דיזיין, שמלווה את עיריית תל אביב מאז חגיגות ה-100 לעיר.

תכניית שנת האמנות      מה זה עיר עולם: ויקיפדיה