מדד הערים בישראל – מי הכי ירוקה?

לאחרונה קיימת פעילות הולכת וגדלה של רשויות מקומיות לקידום עשייה סביבתית בעיר ולהעלאת המודעות בקרב התושבים לשיפור איכות החיים המקומית. יותר ויותר ערים מכריזות על עצמן כ"ערים ירוקות", ומקדמות יוזמות סביבתיות שונות: פרויקט גינות קהילתיות בירושלים, שיקום מדרון יפו בתל אביב, בנייה ירוקה בכפר סבא, התייעלות אנרגטית באשדוד, חינוך סביבתי בדימונה ועוד. לאחרונה החלו גם פרויקטים נרחבים של הפרדת פסולת ומיחזור ברשויות רבות.

"המרכז לקיימות מקומית" של "מרכז השל" וחיים וסביבה – ארגון הגג של ארגוני הסביבה, פיתחו מדד הבוחן את העשייה של העיריות לפי "עשרה העקרונות לעיר מקיימת", שאומצו על-ידי מרכז השלטון המקומי והמשרד להגנת הסביבה, ועל-ידי מרבית הערים עצמן. המדד בוחן את העשייה בפועל של כל אחת מהערים בתחומים הבאים: חסכון במשאבי מים וחשמל, שימור השטחים הפתוחים, קידום סביבת מחייה בריאה בעיר, חינוך סביבתי ועוד. המדד יתפרסם אחת לשנה ויבחן את התקדמותן של הרשויות המקומיות בקידום תכניות סביבתיות בתחומן.

נתוני המדד מצביעים על כך שיותר ויותר רשויות מקומיות לוקחות תפקיד פעיל בהגנה על הסביבה ובחסכון במשאבים, במטרה לשפר את איכות החיים של תושביהן. העובדה שקרוב ל-50 ערים הגישו תכניות להפרדת פסולת במקור, ועשרות הצטרפו לתכנית "תג הסביבה" להפחתת שימוש באנרגיה ומים, מצביעה על המחויבות הגבוהה לנושא בקרב ראשי הערים. השנה, כפיילוט, המדד נבחן על כ-20 הערים שהשתתפו ב"שעת כדור הארץ" ושהתחייבו באופן רשמי לקידום מדיניות סביבתית, ובעתיד הוא יכלול רשויות נוספות. המגמות המרכזיות העולות מן המדד:

  • השלטון המקומי הופך לשחקן משמעותי, יש עשייה רחבה בתחומי איכות הסביבה ברשויות בכל רחבי הארץ.
  • כאשר נושא הקיימות נמצא על סדר יומם של מקבלי החלטות מרכזיים, הוא הופך למרכזי ומקבל משאבים ותשומות.
  • כשרשות מקומית מאמצת ומיישמת קיימות, ניתן לראות עשייה רוחבית, בשילוב מספר רב של אגפים ומחלקות.
  • ברוב העיריות נעדרת ראייה כוללת. בשלב זה רוב הרשויות עדיין אינן פועלות מתוך אסטרטגיה כוללת ואינטגרטיבית.
  • העדר משמעותי בתקנות פנים עירוניות, למשל בתחום הרכש, הנסיעות. הרשויות עדיין לא הפנימו את עקרונות הקיימות בתוך המינהל העירוני והציבורי בישוב.
  • למרות שניתן לזהות מספר התחלות במדיניות של חלוקת משאבים, בהיבטים כמו תשתיות ודיור בהישג יד, הנושאים הללו עדיין בשלבים התחלתיים ואינם בסדר היום של מרבית הרשויות.
  • למעט עיריית אילת ודימונה, אף עירייה אינה מקדמת מדיניות ברורה לעידוד כלכלה מקומית מקיימת ותעשייה ירוקה.
  •  וועדות איכות סביבה הופכות לכתובת קבועה ברשות המקומית
  • מנגנוני שיתוף הציבור עדיין מצומצמים ואקראיים
  • קיים מחסור בנתונים לגבי שטחים פתוחים עירוניים, בעיקר בכל הנוגע לפריסתם ואיכותם.

למרות שהמדד נמנע מלהעניק ציונים מספריים סופיים, אם בשל מורכבות החישוב של משקל כל מאפיין על הסביבה העירונית ואם בשל הניסיון להימנע מלדרג את הערים, תרגמתי את הטבלה המסכמת (בה הציונים מוצגים בסמלים של פרצופים שמחים יותר ופחות) לטבלת מספרים כדי להקל על קריאת הנתונים. ציון 4 משמעו ע"פ הדו"ח- דוגמה מצוינת, 3- מתקדמים בצורה טובה, 2- רצוי להשקיע יותר מאמץ, 1- נדרשת מחויבות והקצאת משאבים, 0- הנושא לא על בדר היום של הרשות. הציון המקסימלי האפשרי הוא 40 (וכאמור, אין בציונים התייחסות למשקלם בהשפעה על הסביבה והתושבים). לדו"ח המלא. דירוג הערים:

1. תל אביב. 30 נק'

2. כפר סבא. 26 נק'

3. רעננה, ירושלים, בת ים, הרצליה. 22 נק'

4. נס ציונה, נתניה ופתח תקווה. 20 נק'

5. אשדוד, יבנה. 19 נק'

6. ירוחם, חיפה, חולון, ערד. 17 נק'

7. מודיעין, ראשל"צ, דימונה. 16 נק'

8. רחובות, אילת,, יקנעם. 14 נק'

9. גבעתיים. 11 נק'

מבחינת הדוח עולה כי התחומים בהם הרשויות זכו לניקוד הגבוה ביותר הם: טיפוח ושמירה על שטחים פתוחים – חיפה רעננה ותל אביב קיבלו את הציון המירבי. שימור וטיפוח מקורות המים – יבנה, חולון, הרצליה, בת ים, כפר סבא, נתניה ופתח תקווה קיבלו את הציונים המירביים. צמצום נפח הפסולת – כפר סבא ומודיעין קיבלו ציונים מרביים.

בתחום החינוך הסביבתי כל הערים קיבלו ציון 2 או 3, למעט אילת ורחובות שקיבלו ציון 1. בתחום שימור האנרגיה דורגו כל העיריות בציון 2 או 3, למעט ירוחם, רחובות, ערד בת ים ובעתיים שקיבלו ציון 1. בולט במיוחד לרעה תחום הניהול הסביבתי של העיריה בו 15 עיריות דורגו בציון 1, 6 עיריות בציון 2, ועיריית ירוחם בציון 0.

מאמרים קשורים: מיתוג ישראל- פתאום אנחנו מדינה ירוקה | הרצליה עוברת לבנייה ירוקה | איך האופנים משנים את הערים | ת"א – שדרות רוטשילד יהפכו למדרחוב | ראשי הערים הטובים בארץ

מודעות פרסומת

העיר הירוקה ביותר: חלק ה' – אירופה

העיר הירוקה ביותר, אירופה

העיר הירוקה ביותר, אירופה

ערי סקנדינביה שולטות בדירוגים הגבוהים במדד זה. קופנהגן מדורגת בדירוג הכללי ראשונה, אחריה שטוקהולם, ושלישית אוסלו. מבין ערי סקנדינביה הבאה היא הלסינקי (7). וינה, אמסטרדם וציריך ממוקמות במקומות הרביעי, חמישי ושישי בהתאמה.

קיים קשר חזק בין עושר העיר לבין מיקומה בדירוג. ל-9 מבין 10 הערים המדורגות בראש הטבלה יש GDP per Head של יותר מ- 31,000 אירו. באופנים רבים זה לא מפתיע: ערים עשירות יותר יכולות להשקיע יותר בתשתיות חסכניות ולהרשות לעצמן מומחים ומנהלים בתחומי הקיימות לדוגמה. אבל עושר העיר זה לא הכול, יש ערים הבולטות הקטגוריות מסוימות מעבר למשקלן הכלכלי, לדוגמה ברלין בתחום הבנייה.

בין הערים המזרח אירופאיות, בעלות ההכנסה בנמוכה יחסית, וילניוס (ליטה) מדורגת הגבוהה ביותר (13) ואחריה ריגה (לטביה) במקום ה-15. שאר ערי מזרח אירופה מדורגות בתחתית המדד. ערים אלה מתמודדות עם היסטוריה של הזנחה סביבתית בתקופה הקומוניסטית. דבר זה מתבטא במיוחד בדיור בבנייני ענק מבטון שהיו נפוצים, כמו גם תעשייה כבדה ומזהמת במרכזי הערים. למרות שלרבות מהן יש יוזמות חדשניות ביחס לבעיות סביבתיות ספציפיות, כמו הלוטו בלובליאנה שמקדם הפרדת אשפה ומיחזור, ערים אלה צריכות גם להתאזן בתחומים דחופים אחרים, מאבטלה וצמיחה כלכלית ועד דיור בלתי פורמלי.

המחקר מגלה קורלציה בין גודל העיר וההישגים שלה. הערים המובילות, הן במזרח אירופה והן במערבה נוטות להיות קטנות יותר, עם אוכלוסייה של פחות ממיליון תושבים. במובנים מסוימים זה הגיוני: בערים קטנות יותר לתושבים קל יותר להתנייד באופניים או ללכת לעבודה, לדוגמה, עם זאת עושר, ואף יותר חשוב, ניסיון, יכולים להתגבר על הקשיים של עיר גדולה, כשמדיניות המשתמש בגודל העיר כיתרון לכלכלה מקיימת, כמו חימום אזורי, או מערכת תחבורה ציבורית גדולה. כך, ערים גדולות עם 3 מיליון תושבים ויותר, מציגות ביצועים טובים יחסית במדד, וממוקמות בחצי העליון שלו. ברלין עם הביצועים הטובים ביותר (8), אחריה פריז (10), לונדון (11), ומדריד (12). לעומתן אתונה (22) ואיסטנבול (25) מציגות ביצועים חלשים.

ערים עם אוכלוסייה פעילה ומעורבת מציגות ביצועים טובים יותר, ויש קורלציה ברורה וחזקה בין ערים המדורגות גבוה במדד לבין רמת המעורבות של אוכלוסייתן.

A research project conducted by the Economist Intelligence Unit

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מאמרים קשורים: העיר הירוקה ביותר- צפון אמריקה, העיר הירוקה ביותר- אמריקה הלטינית, העיר הירוקה ביותר – אסיה, העיר הירוקה ביותר – אפריקה,


העיר הירוקה בעולם: חלק ד' – אפריקה

הערים הירוקות ביותר - אפריקה

הערים הירוקות ביותר - אפריקה

תהליך העיור באפריקה הוא המהיר בעולם, ועדיין רובה כפרית. בשני עשורים האחרונים מספר תושבי הערים יותר מהכפיל את עצמו ועומד על 40% מהאוכלוסייה באפריקה. בעשור הקרוב יהיו באפריקה יותר תושבי ערים מבכל יבשת אחרת, מלבד אסיה.

הגידול יהיה חזק במיוחד בדרום הסהרה. לאגוס (ניגריה) וקינשאסה (קונגו) הן כיום הערים המדורגות 18 ו-29 מבחינת גודל האוכלוסייה בעולם, ובשנת 2025 הן יהיו במקומות 11 ו-12, כשהן יעקפו את העיר המאוכלסת ביותר באפריקה כיום – קהיר. מבחינת אחוזי גדילה, הערים הבינוניות באפריקה יגדלו אף יותר ב-10 עד 15 השנים הקרובות כשהאוכלוסייה בדאר א-סאלם וניירובי תוכפל, ובאדיס אבבה היא תגדל ב-60%.

גידול בהיקף כזה יהיה קשה להתמודדות אפילו לערים בעלות הממשל הטוב ביותר, אולם ערי אפריקה סובלות לעיתים קרובות מגידול לא מתוכנן, ולערי אפריקה יש את היחס הגבוה ביותר של גידול עירוני בהתיישבות לא רשמית. התשתיות נמתחות עד קצה גבול יכולתן, עם צורך דחוף לאספקה סדירה של חשמל ומים, ושירותים כגון פינוי אשפה וניקיון. מצב ערי אפריקה הוא כזה, שעל פי דיווחים של האו"ם על מצב הערים "אף ממשלה אפריקאית יכולה להרשות לעצמה להתעלם מהגידול המהיר והמתמיד בערים, וערים חייבות להיות מקודמות לראש סדרי העדיפויות של מדיניות ציבורית".

בעוד ממשלת אפריקה מתמודדות עם כל כך הרבה אתגרים דחופים – מבריאות וביטחון ועד תעסוקה וחוסר שוויון – רבים תוהים האם ימצאו המשאבים והזמן להקדיש לפרויקטים של שיפור הערים.

מדד זה בדק 15 ערים מרכזיות באפריקה. אף לא אחת מהערים שנבדקו דורגה בדירוג הגבוה ביותר "הרבה מעל הממוצע", מה שמצביע שאפילו לערים עם הביצועים הטובים ביותר באפריקה יש מקום לשיפור. 3 משש הערים שדורגו "מעל הממוצע" הן מדרום אפריקה – קייפטאון, דרבן ויוהנסבורג. לשלושתן רמות פליטת פחמן גבוהות, בעיקר משום שהן מתבססות על ייצור חשמל מפחם, עם זאת הן מפצות על כך במדיניות סביבתית מתמידה וחזקה. קייפטאון לדוגמה, בנתה תכנית פעולה יסודית לאנרגיה והתמודדות עם שינויי אקלים, יש לה תכנית לפיתוח עירוני ושמירה על מרחבים ירוקים. דרבן ויוהנסבורג גם מחזיקות במדיניות סביבתית חזקה. באופן כללי, דרום אפריקה עם הכלכלה החזקה שלה מסוגלת להתמודד עם רוב הבעיות ודומה למדינה מערבית.

ערי צפון אפריקה מדורגות כמעט ברמה של ערי דרום אפריקה, אבל הן חזקות באופן אחר. מבחינת מדיניות הן חלשות יותר,, עם זאת, ביחס לגישה לשירותים הן מציגות ביצועים טובים יותר. שתי הערים הצפון אפריקאיות שהשיגו ציון "מעל הממוצע" – קזבלנקה וטוניס, מאד חזקות בגישה לחשמל, מים וניקיון. טוניס לדוגמה, השקיעה רבות ברכבת קלה ורכבות פרבריות. קזבלנקה בולטת בשירותים בסיסיים כמו אספקת חשמל, מים, אשפה וניקיון שהופרטו.

אף עיר מדרום לסהרה, מלבד אקרה (גאנה), לא דורגה גבוה יותר מ"ממוצע" בדירוג הכללי. דאר א-סאלם (טנזניה) ומפוטו (מוזמביק) אף דורגו "הרבה מתחת לממוצע". הן מתמודדות עם בעיות חברתיות, כלכליות וסביבתיות שהן ברמה אחרת מאלה של ערי צפון אפריקה. לדאר א-סאלם יש אתגרים סביבתיים עצומים בעיקר בתחום האשפה והניקיון. בעיר אין מערכת איסוף אשפה סדירה ותושבים רבים פשוט שורפים את הזבל שלהם, ולמרות שליותר ממחצית מהאוכלוסייה יש גישה לשירותי ניקיון בסיסיים, רק כ-7% מהבתים מחוברים לביוב. בעיות אלה רווחות בערים שמדרום לסהרה. במדינות דרום הסהרה נהוגה הגישה המכונה "האג'נדה החומה" שמתרכזת בבריאות ובצמצום העוני, להבדיל מ"האג'נדה הירוקה" שמחפשת לשפר את קיימות של מערכות אקולוגיות.

ב-15 הערים שנבדקו חיים עד 40% מהתושבים בצורות התיישבות לא פורמליות, אבל הטווח נע בין כ-15% בקזבלנקה ועד 70% במפוטו. קיים קשר חזק בין המיקום במדד לבין אחוז התושבים החיים בצורות התיישבות לא פורמליות.

A research project conducted by the Economist Intelligence Unit

מאמרים קשורים: העיר הירוקה ביותר באסיה, העיר הירוקה ביותר בצפון אמריקה, העיר הירוקה ביותר באמריקה הלטינית, פרויקט הפיתוח הגדול באפריקה, סומליה- שדות הנפט, מיפוי שמורות הטבע של אפריקה


העיר הירוקה ביותר: חלק ב' – אמריקה הלטינית

העיר הירוקה ביותר אמריקה הלטינית

העיר הירוקה ביותר אמריקה הלטינית

האתגרים בשטחים הפתוחים של אמריקה הלטינית כגון כריתת היערות באמזונס, לרוב מקבלים את רוב תשומת הלב של המדיה העולמית, ארגוני איכות סביבה ואחרים. למרות שנושאים אלה חשובים בהחלט, דאגות של קיימות אורבנית כמו תחבורה, מדיניות שימשו בקרקע, טיפול בפסולת ואיכות אוויר הם יותר דחופים לרוב תושבי אמריקה הלטינית, פשוט מפני ש-81% מהאוכלוסייה כבר חיה בערים. על פי המחלקה לאוכלוסייה באו"ם, אמריקה הלטינית היא האזור האורבני ביותר בעולם המתפתח, והוא כבר מעוייר יותר מחלק מהאזורים בעולם המפותח. עד 2030 צפויות ערי אמריקה הלטינית לאכלס 86% מהאוכלוסייה בחלק זה של העולם, בדומה למערב אירופה.

לעלייה המהירה בגודל האוכלוסייה בערים הייתה השפעה כלכלית, פוליטית וחברתית, וכמון שגם סביבתית. לחץ עצום על תשתיות קיימות עם השפעות על בנייה, תחבורה ציבורית, רשת כבישים, גישה ואיכות מים, איסוף אשפה וניקיון. במדד זה נבחנו 17 ערים מרכזיות באמריקה הלטינית במגוון נושאים.

קורטיבה, מובילה בתחום הקיימות באזור. מקום ההמצאה של ה-(bus rapid transit (BRT והרחוב המרכזי הראשון בברזיל להולכי רגל בלבד, קורטיבה היא העיר היחידה במדד המדורגת "מעל הממוצע" בדירוג המסכם. העיר השיגה דירוג זה בשתי קטגוריות נפרדות, איכות אוויר ופסולת, ודורגה מעל הממוצע ב-5 קטגוריות אחרות.

חמש משש הערים שדורגו בדירוג הכללי מעל הממוצע או הרבה מעל הממוצע הן מברזיל – בלו הוריזונטה, ברזיליה, קורטיבה, ריו דה ז'ניירו וסאו פאולו. למרות שלערים אלה יש מקורות אנרגיה המופקת ממים, שנותנים להן דירוג גבוה בתחום האנרגיה ופליטת דו תחמוצת הפחמן, על פני השטח אין להן חוזקות ייחודיות אחרות. עם זאת לכל הערים הברזילאיות יש מדיניות סביבתית חזקה. לסאו פאולו לדוגמה יש את אחת התכניות החזקות ביותר בעולם להתמודדות עם שינויי אקלים, בלו הוריזונטה בולטת במדיניות הבניה אקולוגית, מים ואיכות אוויר, בעוד ריו דה ז'ניירו בולטת במדיניות האנרגיה הנקייה שלה.

התוצאות של ברזיל לא מפתיעות, הדאגה של ברזיל לגבי מדיניות מקיימת החלה כבר לפני שנים. ב-1988 החוקה הברזילאית העניקה לעיריות את הכוח "להגן על הסביבה ולהילחם בזיהום מכל סוג", וגם "לקדם… את שיפור הדיור ותנאי ניקיון בסיסיים". ב1991 ריו דה ז'ניירו אירחה את ועידת האקלים הראשונה והמדינה הקימה את המשרד לאיכות הסביבה. מאז נושאי איכות סביבה קיבלו יותר ויותר קדימות במדיניות הערים הברזילאיות.

תוצאה מפתיעה מהדירוג הכללי היא חוסר הקשר בין תפקוד סביבתי לבין ההכנסות כלכליות של הערים, לעומת אירופה ואסיה שם הקשר חזק מאד. חלק מהתשובות לכך נמצאות באופן שבו ערים הגיבו לעלייה המהירה באוכלוסייה והתרחבות הערים. המטרופולין של מקסיקו סיטי לדוגמה גדל מ-11 מיליון תושבים ל-18 מיליון בין השנים 1975 ועד 2000. בדומה, סאו פאולו גדלה בין 1970 ל-1990 בכמעט 90% מ-8.1 מיליון תושבים ל-15.4 מיליון. גם ערים בגודל בינוני חוו שינויים מהותיים שכאלה. כתוצאה מכך, פקידים יכלו רק להגיב ולנסות לעקוב אחר השינויים. אפילו בערים העשירות יותר, הם נטו לתקן את מה שדחוף רק כשהיה לחץ פוליטי חזק לפתרון, במקום לעסוק בפעילות מעמיקה או תכנון קדימה. סוג זה של מתן פתרונות מידיים פירושו התעלמות מאזורים מסוימים.

במבט לעתיד, האתגרים הסביבתיים של ערי אמריקה הלטינית רק יגדלו. מומחים חוזים שערים, ובמיוחד הערים הבינוניות ימשיכו לגדול באוכלוסייה ושטח. התשתיות יסבלו לחץ גדל והולץ מאוכלוסייה גדולה יותר, השפעות שינויי האקלים כמו שיטפונות, בצורות וסערות.

A research project conducted by the Economist Intelligence Unit

מאמרים קשורים: העיר הירוקה ביותר- צפון אמריקה, וועידת האקלים בריו דה ז'ניירו, כנס ריו לחדשנות בערים, האם תצליח מקסיקו למתג את עצמה, מיתוג קולומביה, הקרנבל בברזיל- אירוע שמיתג מדינה, מיתוג פרו, הערים המסוכנות בעולם