מדד הערים בישראל – מי הכי ירוקה?

לאחרונה קיימת פעילות הולכת וגדלה של רשויות מקומיות לקידום עשייה סביבתית בעיר ולהעלאת המודעות בקרב התושבים לשיפור איכות החיים המקומית. יותר ויותר ערים מכריזות על עצמן כ"ערים ירוקות", ומקדמות יוזמות סביבתיות שונות: פרויקט גינות קהילתיות בירושלים, שיקום מדרון יפו בתל אביב, בנייה ירוקה בכפר סבא, התייעלות אנרגטית באשדוד, חינוך סביבתי בדימונה ועוד. לאחרונה החלו גם פרויקטים נרחבים של הפרדת פסולת ומיחזור ברשויות רבות.

"המרכז לקיימות מקומית" של "מרכז השל" וחיים וסביבה – ארגון הגג של ארגוני הסביבה, פיתחו מדד הבוחן את העשייה של העיריות לפי "עשרה העקרונות לעיר מקיימת", שאומצו על-ידי מרכז השלטון המקומי והמשרד להגנת הסביבה, ועל-ידי מרבית הערים עצמן. המדד בוחן את העשייה בפועל של כל אחת מהערים בתחומים הבאים: חסכון במשאבי מים וחשמל, שימור השטחים הפתוחים, קידום סביבת מחייה בריאה בעיר, חינוך סביבתי ועוד. המדד יתפרסם אחת לשנה ויבחן את התקדמותן של הרשויות המקומיות בקידום תכניות סביבתיות בתחומן.

נתוני המדד מצביעים על כך שיותר ויותר רשויות מקומיות לוקחות תפקיד פעיל בהגנה על הסביבה ובחסכון במשאבים, במטרה לשפר את איכות החיים של תושביהן. העובדה שקרוב ל-50 ערים הגישו תכניות להפרדת פסולת במקור, ועשרות הצטרפו לתכנית "תג הסביבה" להפחתת שימוש באנרגיה ומים, מצביעה על המחויבות הגבוהה לנושא בקרב ראשי הערים. השנה, כפיילוט, המדד נבחן על כ-20 הערים שהשתתפו ב"שעת כדור הארץ" ושהתחייבו באופן רשמי לקידום מדיניות סביבתית, ובעתיד הוא יכלול רשויות נוספות. המגמות המרכזיות העולות מן המדד:

  • השלטון המקומי הופך לשחקן משמעותי, יש עשייה רחבה בתחומי איכות הסביבה ברשויות בכל רחבי הארץ.
  • כאשר נושא הקיימות נמצא על סדר יומם של מקבלי החלטות מרכזיים, הוא הופך למרכזי ומקבל משאבים ותשומות.
  • כשרשות מקומית מאמצת ומיישמת קיימות, ניתן לראות עשייה רוחבית, בשילוב מספר רב של אגפים ומחלקות.
  • ברוב העיריות נעדרת ראייה כוללת. בשלב זה רוב הרשויות עדיין אינן פועלות מתוך אסטרטגיה כוללת ואינטגרטיבית.
  • העדר משמעותי בתקנות פנים עירוניות, למשל בתחום הרכש, הנסיעות. הרשויות עדיין לא הפנימו את עקרונות הקיימות בתוך המינהל העירוני והציבורי בישוב.
  • למרות שניתן לזהות מספר התחלות במדיניות של חלוקת משאבים, בהיבטים כמו תשתיות ודיור בהישג יד, הנושאים הללו עדיין בשלבים התחלתיים ואינם בסדר היום של מרבית הרשויות.
  • למעט עיריית אילת ודימונה, אף עירייה אינה מקדמת מדיניות ברורה לעידוד כלכלה מקומית מקיימת ותעשייה ירוקה.
  •  וועדות איכות סביבה הופכות לכתובת קבועה ברשות המקומית
  • מנגנוני שיתוף הציבור עדיין מצומצמים ואקראיים
  • קיים מחסור בנתונים לגבי שטחים פתוחים עירוניים, בעיקר בכל הנוגע לפריסתם ואיכותם.

למרות שהמדד נמנע מלהעניק ציונים מספריים סופיים, אם בשל מורכבות החישוב של משקל כל מאפיין על הסביבה העירונית ואם בשל הניסיון להימנע מלדרג את הערים, תרגמתי את הטבלה המסכמת (בה הציונים מוצגים בסמלים של פרצופים שמחים יותר ופחות) לטבלת מספרים כדי להקל על קריאת הנתונים. ציון 4 משמעו ע"פ הדו"ח- דוגמה מצוינת, 3- מתקדמים בצורה טובה, 2- רצוי להשקיע יותר מאמץ, 1- נדרשת מחויבות והקצאת משאבים, 0- הנושא לא על בדר היום של הרשות. הציון המקסימלי האפשרי הוא 40 (וכאמור, אין בציונים התייחסות למשקלם בהשפעה על הסביבה והתושבים). לדו"ח המלא. דירוג הערים:

1. תל אביב. 30 נק'

2. כפר סבא. 26 נק'

3. רעננה, ירושלים, בת ים, הרצליה. 22 נק'

4. נס ציונה, נתניה ופתח תקווה. 20 נק'

5. אשדוד, יבנה. 19 נק'

6. ירוחם, חיפה, חולון, ערד. 17 נק'

7. מודיעין, ראשל"צ, דימונה. 16 נק'

8. רחובות, אילת,, יקנעם. 14 נק'

9. גבעתיים. 11 נק'

מבחינת הדוח עולה כי התחומים בהם הרשויות זכו לניקוד הגבוה ביותר הם: טיפוח ושמירה על שטחים פתוחים – חיפה רעננה ותל אביב קיבלו את הציון המירבי. שימור וטיפוח מקורות המים – יבנה, חולון, הרצליה, בת ים, כפר סבא, נתניה ופתח תקווה קיבלו את הציונים המירביים. צמצום נפח הפסולת – כפר סבא ומודיעין קיבלו ציונים מרביים.

בתחום החינוך הסביבתי כל הערים קיבלו ציון 2 או 3, למעט אילת ורחובות שקיבלו ציון 1. בתחום שימור האנרגיה דורגו כל העיריות בציון 2 או 3, למעט ירוחם, רחובות, ערד בת ים ובעתיים שקיבלו ציון 1. בולט במיוחד לרעה תחום הניהול הסביבתי של העיריה בו 15 עיריות דורגו בציון 1, 6 עיריות בציון 2, ועיריית ירוחם בציון 0.

מאמרים קשורים: מיתוג ישראל- פתאום אנחנו מדינה ירוקה | הרצליה עוברת לבנייה ירוקה | איך האופנים משנים את הערים | ת"א – שדרות רוטשילד יהפכו למדרחוב | ראשי הערים הטובים בארץ

מודעות פרסומת

מגפת המיתוג של ערי הדרום, ולמה זה ייגמר בכשלון

מיתוג באר שבע

מיתוג באר שבע

הדרום של ישראל מתעורר בבהלה. עיר הבה"דים נמצאת כבר בבנייה, כביש 6 מתקדם לכיוון ורכבת ישראל גם כן מתפרסת על פני הדרום. בנגב זיהו את ההזדמנות היוצאת דופן, ומנסים להיערך ולנצל את המהלך הלאומי המרשים. רוב הערים בנגב, למעשה, נתפסו לא מוכנות. שנים של הזנחה מוצאות את הערים הללו ללא יכולת להציע מוצר עירוני איכותי לקהלים הפוטנציאליים שעשויים לרצות לגור בדרום. כשאין מה להציע באמת, פונות הערים למהלך שיווקי, של מיתוג עירוני, שלא הרבה תוכן עומד מאחוריו, ולכן נדון לכישלון מראש.

בכתבה ב"הארץ" מפורטים חלק מהמהלכי המיתוג שעוברות ערי הנגב:

"קרן מיראז', ארגון פילנתרופי המרכז את פעילותו באזור הנגב, החליטה לסייע במימון הליך המיתוג בערי הדרום, פרט לבאר שבע. הקרן, שחתמה על הסכם עם חברת הפרסום "שיר-שפיצר" המתמחה במיתוג, החלה את פעילותה בעיר אופקים, וההליך מתנהל בשלבים שונים גם בערד, מצפה רמון וירוחם. מנכ"לית קרן מיראז', נעמה דהן, הסבירה מה עומד מאחורי המהלך: "אנחנו רוצים להראות לתושבי המדינה את הייחוד שיש בכל יישוב בנגב, את המיוחדות שלו ואת האופציות וההזדמנויות. אנחנו מתחילים תהליך שבסופו נעבור רשות-רשות כדי לעבור למיתוג מלא של יישובי הנגב".

באופקים, לדוגמא, הליך המיתוג נמצא כבר בשלב מתקדם. לדברי ראש הוועדה הקרואה צביקה גרינגולד, "אם נמתג נכון את אופקים על כל היתרונות המיוחדים שלה באמת – קירבה למרכז, קירבה לבירת הנגב, מזג אוויר נעים ונוח, שירותי תחבורה משופרים – אולי חלק מהמשפחות שישרתו באזור יחשבו עלינו כעל אופציה לא רעה לגידול ילדים בסביבה חמה ומוגנת".

בערד שילבו את התושבים בהליך המיתוג. הצוות שאחראי על קביעת תדמית העיר ערך ראיונות עם תושבים משפיעים, ועל בסיס המסקנות הללו נכתב דו"ח על מאפייני המיתוג בעיר, כגון שיתוף הציבור והחלטה דמוקרטית על כיוון המיתוג, הכנת קו עיצובי מוביל, הטמעת המיתוג באירועים, ועוד.

"תהליך המיתוג של ערד הוא למעשה החלטה לאן העיר רוצה ללכת לטווח ארוך", אמרה טלי פלוסקוב, ראש העיר ערד. "לכן היה לנו מאוד חשוב לשתף את התושבים בקבלתה. אנחנו יודעים שלערד יתרונות אדירים שאין בשום מקום אחר: הנוף, האוויר, האנשים הטובים, העובדה שאנחנו על מסלול התיירות העולמית. אני מאמינה שאפיון ברור של העיר ויתרונותיה יביאו גם לתנופה תיירותית וגם להמשך התנופה בהתיישבות בעיר. התהליך מורכב וכולל הרבה התלבטויות, אבל אני מאמינה שיש לו המון כוח בטווח הארוך". (למאמר המלא ב"הארץ")

עולה השאלה: מה באמת מבדיל את ערי הנגב זו מזו? מה הייחוד בכל אחת מהן, שעליו יתבסס מיתוג עירוני? כששומעים את צביקה גרינגולד מפרט את יתרונות העיר אופקים: "קירבה למרכז, קירבה לבירת הנגב, מזג אוויר נעים ונוח, שירותי תחבורה משופרים", או את ראש עיריית ערד, טלי פלוסקוב מפרטת את יתרונות העיר ערד: "הנוף, האוויר, האנשים הטובים" – זה לא ממש עושה חשק. אם על ייחודיות זו יתבסס מיתוג עירוני, כדאי לוותר עליו. אין בזה ייחוד (אנשים טובים יש בכל עיר) ואין בזה הצעה אמיתית לתושבי המרכז כחלופה.

ועולה שאלה גדולה יותר- מדוע כל עיר בת 25,000 תושבים צריכה מיתוג? והאם יש לכך הצדקה? והתשובה היא שלא כל עיר צריכה מיתוג. בעיקר לא מיתוג שיתבסס על מזג אוויר נוח וקירבה למקומות אחרים. אילו אינם ערכים עליהם ניתן לבנות מיתוג, ואחרי ששומעים את הצהרות ראשי הערים, אנו נשארים עם אותה חוסר ההבנה שהייתה, במה מבדל עיר אחת מהשנייה.

המהלך שצריך להיעשות בהקשר הזה הוא מהלך אזורי. בו אזור שלם בנגב, לדוגמה ערד ודימונה כמזרח הנגב; אופקים, נתיבות ושדרות כמערב הנגב; אזורים בהם הערים בו אינן נבדלות כמעט זו מזו, וחסרות ייחודיות באזור, אבל בעלות ייחודיות ברמה הארצית, מתאחדות למיתוג אזורי המגדיר את הייחודיות האזורית ויתרונותיו וכולל  גם יישובים לא עירוניים. איחוד כוחות בין ערים ויישובים למיתוג אזור שלם, ולא כל עיר בנפרד.

התחרות שנפתחה בין ערי הנגב לא תהיה לטובתן, אלו ערים קטנות, ללא כוח תקשורתי ותשתית מספיקה בכדי להלחם מלחמה שכזו ברמה הלאומית. יש כאן כשל אסטרטגי של ניתוח הבעיה. המלחמה אותה יש לנצח ראשית היא: האם בכלל לעבור לנגב? זו מלחמה שמתחוללת מאז קום המדינה ועדיין לא הוכרעה. הנגב עצמו עדיין לא הוצג ומוצב כחלופה אמיתית למרכז, ושילוב כוחות יכול היה להכריע מלחמה שכזו. אולם כשכל עיירה נלחמת לבד, היא נלחמת בעיקר בשכנתה.

מאמרים קשורים: מיתוג באר שבע | מגמות במיתוג ערים בישראל | מיתוג אופקים | 50 שנה לערד, והמיתוג העירוני |


עמק הסיליקון החדש של ישראל

הדמייה של קריית ההדרכה (קולקר-קולקר-אפשטיין אדריכלים)

הדמייה של קריית ההדרכה (קולקר-קולקר-אפשטיין אדריכלים)

חברת מנרב זכתה לפני שבועיים במכרז להקמת קריית ההדרכה בעיר הבה"דים בנגב, ואמורה להתחיל לעבוד בשטח בשבועות הקרובים במטרה לאכלס את הקריה ב-2015. מבני התשתית של חברת חשמל ומקורות כבר עומדים, ותשתיות התקשורת מונחות. בתחילת מארס תונח אבן הפינה לקריית התקשוב, והיא אמורה להיות מאוכלסת ב-2017. באמ"ן מקווים לגדר את שטח הקריה החדשה בחצי השני של 2012, ולהתחיל מיד בהקמת תשתיות בתקווה לאכלס אותה ב-2019 (1,000 חיילים ראשונים של החיל יהגרו כבר ב-2015). מדי שנה יוכשרו בבסיסים החדשים 100 אלף חיילים.

בשבע השנים הבאות יושקעו בשלושת המתחמים 22 מיליארד שקל מכספי הציבור. מיליון מ"ר ייבנו וכ-30 אלף חיילים – רובם "חיילי היי-טק", המשרתים ביחידות טכנולוגיות – עומדים לעבור דרומה. "הם יעבירו את הקריירות שלהם, חתיכה מחייהם", אומר בכיר באמ"ן. "הם לא עוברים לדרום לקדנציה אחת. אנחנו בונים שם את מרכז ההיי-טק של אמ"ן, ונעביר אליו את כל הטכנולוגיה של החיל. אם רוצים להבין את המשמעות של העניין, צריך להיזכר שלא במקרה אזורי ההיי-טק של רעננה והרצליה פיתוח נמצאים במרחק חמש דקות נסיעה מגלילות".

22 מיליארד שקל אינם סכום זניח: הם שווים לכ-10% מהתקציב השנתי של ישראל. סכום כזה יכול היה ליצור אפשרויות תעסוקה עצומות ברחבי המדינה, ולקדם באופן משמעותי את מערכת הבריאות, החינוך והרווחה. זהו הפרויקט בעל המשמעות הגדולה ביותר שמערכת הביטחון הוציאה אי פעם לדרך, והמשמעות שלו גדולה אף יותר כשמביאים בחשבון את השטחים הרחבים שיתפנו באזור המרכז.

משרד הביטחון צופה שלמעבר תהיה השפעה כלכלית חיובית ביותר: עם השלמת המעבר ב-2020 יצמח התוצר הלאומי ב-3.7 מיליארד שקל בשנה. העלייה תגיע לשיאה ב-2030, שבה יגדל התוצר ב-6 מיליארד שקל ביחס למצבו כיום. בנוסף מעריכים כי ערך הנכסים בדרום יצמח ב-30%; כי אנשי הקבע יוציאו מדי שנה חצי מיליארד שקל בעסקים בדרום; כי מתוך 4,000 חיילים שישתחררו מהבסיסים מדי שנה, רבע יישארו בנגב; וכי על כל חייל שיעבור לשרת בנגב ייתוספו ארבעה מקומות עבודה חדשים בשוק המקומי.

רוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע, אומר כי "עבור הנגב, זאת הזדמנות היסטורית לפריצת דרך. המעבר של צה"ל דרומה, בשילוב השינויים שאנחנו עורכים בנגב, יביאו לכך שעד 2020 המדינה תשתנה לגמרי".

"המעבר הזה צריך להמשיך לחזק את הנגב", אומר מקור במשרד הביטחון המעורב בפרויקט. "צריך למנף אותו כדי להקים כבישים, קווי רכבת, מוסדות חינוך, מערכת בריאות ואפשרויות תעסוקה לבני ובנות הזוג. המעבר של חיל המודיעין וחיל התקשוב הוא הזדמנות להפוך את הנגב לעמק הסיליקון. בן לילה יגיעו לנגב 10,000 אנשי טכנולוגיה, והיחידות שלהם יזדקקו מדי שנה לשירותים טכנולוגיים בהיקף של מאות מיליוני שקלים. החברות שיהיו מעוניינות להעניק להן שירותים יצטרכו לעבור לדרום כדי שיהיה להן יתרון במכרזים. זאת הסיבה לכך שהחברות הגדולות מתכננות את המעבר לפארק ההיי-טק בבאר שבע כבר עכשיו, שש שנים לפני שהצבא מגיע. החברות האלה יזדקקו לעובדים, וזה יוביל בעקיפין לפיתוח האקדמיה בנגב".

ברמה האזרחית, לעומת זאת, המעבר לדרום לא לווה בתוכנית לאומית מתוקצבת. כל הגורמים הרלוונטיים מודעים להזדמנות, אבל אף אחד מהם לא נערך בקצב של צה"ל. ועדת ההיגוי העליונה לליווי מעבר צה"ל לנגב, שמובילים המנכ"לים של משרדי הממשלה הרלוונטיים, זכתה בדו"ח מבקר המדינה של 2011 לביקורת על תפקודה הלקוי. גם משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר ספגו ביקורת על שלא הסירו מהר מספיק את החסמים העומדים בפני התוכנית, שהוציא לדרך אריאל שרון לפני תשע שנים.

במשרד לפיתוח הנגב והגליל אמנם מציגים סדרה ארוכה של מהלכים כלכליים לפיתוח הנגב, אך רק באחרונה יזמו את תוכנית "מעגלים בנגב" להעמקת שיתוף הפעולה האזורי בין הרשויות השונות סביב המעבר, ועל תוכנית הפיתוח האסטרגית עובדים רק בימים אלה; הרשויות המקומיות השונות, דוגמת ירוחם, דימונה ורמת נגב, השואפות לקלוט אוכלוסיה איכותית, פועלות בנפרד מול מינהלת משרד הביטחון; במשרד התמ"ת עדיין לא השלימו את התוכניות להכשרת העובדים שאמורים לקחת חלק בבניית הבסיסים; ברשות להסדרת התיישבות הבדווים בנגב אין תוכנית ישירה להתמודדות עם המעבר, ונדמה כי הפרויקט כולו מדלג מעל האוכלוסיה הזקוקה לקידום יותר מכל; וברכבת ישראל, במשרד הבריאות ובמשרד החינוך תמונת המצב עדיין לא ברורה. כולם מציגים נכונות לסייע לפרויקט – אבל רצון טוב לא מספיק כשבשטח אין גורם אחד המרכז תוכנית אסטרטגית כוללת.

לכתבה המלאה בדהמרקר

מאמרים קשורים: רהט דרום, מיתוג אופקים, צה"ל מפנה חוף ים לטובת ראשל"צ, אשקלון מעלה הילוך