הכוח הכלכלי של התיירות בעולם ובישראל והתחזית לעשור הקרוב

מיליארד תיירים חצו מדינות בשנת 2012, מספר שיא שהינו חסר משמעות אם לא בוחנים את ההשפעה שיש לתעשייה עצומה זו על כלכלת המדינות ותושביהן. התיירות יצרה בשנה שעברה 5 מיליון מקומות עבודה חדשים, מה שהביא את מספר המועסקים בתיירות ובעסקים קשורים לתיירות ל-260 מיליון איש בעולם. משמעות המספר הוא כי אחד מתוך כל 11 מקומות עבודה בעולם קשור לתיירות.

תעשיית התיירות גם הייתה אחראית ל-6.6 טריליון, או 9%, מהתמ"ג העולמי בשנת 2012, ומספר זה צפוי לגדול ב-3.2% בשנה הבאה, ולמרות ההאטה הכלכלית העולמית, התיירות צפויה להמשיך ולגדול ברוב אזורי העולם. נתונים אלה מפורסמים על ידי World Travel and Tourism Council. כלכלות התיירות הצומחות ביותר ימצאו באסיה בשנים הקרובות. סין צפויה לעקוף את ארה"ב ולהפוך לכלכלת התיירות הגדולה בעולם בשנת 2023, כשהתיירות תהיה אחראית ל-10.4% מהתוצר הסיני, ול-11.1% משוק העבודה במדינה.

בשנים הקרובות, לנסיעות ולתיירות תהיה השפעה משמעותית על התוצר הלאומי של רוב מדינות אסיה. התרומה לתוצר צפויה לגדול ל-11.5% בקמבודיה, 9% בסין, 5.8% בפיליפינים, ו-1.6% בהונג קונג. לעומת מדינות אלה, בספרד, גרמניה, איטליה, יוון ובריטניה התיירות צפויה לגדול רק בין 1.1% עד 2.1%. באופן דומה, גם בארה"ב התיירות צפויה לצמוח רק ב-2.1% בשנת 2013. תעשיית התיירות המזנקת באסיה תייצר מקומות תעסוקה רבים, וגם באירופה התיירות תמשיך ליצור מקומות עבודה, למרות חולשת השוק. עם זאת, אפריקה ואמריקה יהיו המקומות בהן יווצרו הכי הרבה מקומות עבודה הקשורים לתיירות בשנים הקרובות.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

בישראל, תרומת התיירות הישירה לתוצר הלאומי בשנת 2012 עמדה על 21.3 מיליארד שקל, או 2.3% מסך כל התוצר הלאומי הגולמי הישראלי, והיא צפויה לצמוח ב-0.5% בשנת 2013, ולהמשיך ולגדול עד שנת 2023 ב-3.7% ל-102.3 מיליארד שקל.

ב-2012 התיירות העסיקה באופן ישיר 81,500 איש (2.7% מכלל המועסקים), ומספר זה צפוי לצנוח ב-1.2% בשנת 2013, ולצמוח עד שנת 2023 ב-1.5% ל-93,000 מועסקים (2.7% מכלל המועסקים).

ההשקעות בתיירות בישראל בשנת 2012 עמדו על 8.5 מיליארד שקל, והיוו 4.8% מכלל ההשקעות. מספר זה צפוי לצמוח ב-5.9% בשנת 2013, ולהמשיך לצמוח בעוד 5.4% ב-10 השנים הקרובות עד ל-15.1 מיליארד שקל ב-2023 (5.8% מכלל ההשקעות).

מבחינת תרומת התיירות הישירה לכלכלה, במונחים נומינליים ב-2012, ישראל מדורגת במקום ה-51 (מתוך 184 מדינות), מבחינת התרומה הכוללת של התיירות לתוצר הלאומי, ישראל מדורגת מעט טוב יותר, במקום ה-45. תרומת התיירות הישירה ליצירת מקומות תעסוקה היא חלשה בישראל, והמדינה מדורגת רק במקום ה-95 בעולם במדד זה, בתרומה הכוללת של תיירות ליצירת מקומות עבודה ישראל מדורגת 89. גם ההשקעות בתיירות בישראל אינן גבוהות, ומציב את המדינה במקום ה-48 בעולם בתחום זה.

אולם החולשה האמיתית של תעשיית התיירות בישראל ב-2012 נחשפת לא במונחים נומינליים, כי אם בהשוואה כוח תעשיית התיירות ביחס לכלכלה הישראלית, מול מדינות אחרות. כך לדוגמה תרומת התיירות הישירה לתוצר הלאומי הגולמי הישראלי הוא 2.3% בלבד, מקום 127 בעולם (מתוך 184 מדינות). התרומה הכוללת של התיירות לתמ"ג הוא 7.8%, מקום 111 בעולם, תרומת התיירות הישירה ליצירת מקומות תעסוקה מציבה את ישראל במקום 113 בעולם, עם 2.7%, והתרומה הכוללת של התיירות ליצירת מקומות תעסוקה בישראל עומד על 8.2%, מקום 98 בעולם. ההשקעה בתיירות בישראל היא נמוכה גם כן, מקום 105 בעולם.

אם המצב המתואר לעיל ושפרט את נתוני 2012 נראה חמור, העתיד נראה גרוע עוד יותר. בשנת 2013 תרומת התיירות הישירה לכלכה הישראלית תצנח, וישראל תרד למקום 163 בעולם (127 בשנת 2012), ואילו התרומה הכוללת של התיירות לכלכלה הישראלית תציב את ישראל במקום 159 בעולם (111 בשנת 2012). מבחינת התרומה הישירה ליצירת מקומות תעסוקה תרד ישראל למקום 129 בעולם (113 בשנת 2012), והתרומה הכוללת ליצירת מקומות תעסוקה תציב את ישראל במקום 161 מתוך 184 מדינות (98 בשנת 2012).

התחזית ל-10 השנים הבאות, על פי הדוח, חוזות ישראל דירוג במקום 123 מבחינת התרומה הכלכלית הישירה של התיירות לתמ"ג הישראלי, ודרוג זהה מבחינת התרומה הכוללת של התיירות לתמ"ג. ישראל מדורגת במקום 129 בתרומת התיירות הישירה ליצירת מקומות תעסוקה עד 2023, במקום 126 מבחינת התרומה הכוללת של התיירות ליצירת מקומות תעסוקה עד 2023.

מאמרים קשורים: הקמפיין שמנסה להביא תיירים לישראל הוא אוסף מסרים מבולבלים | דירוג ערי השופינג הטובות ביותר | מגמות התיירות בעולם ל-2013 | אסטרטגיית השיווק של ישראל זקוקה לשינוי | המסרים התיירותיים של ישראל לא קליטים

מודעות פרסומת

תיירות מקיימת: מה זה? ואיך זה קשור לישראל?

תיירות היא עסק ענק, שהגיע בשנת 2010 להיקף של טריליון דולר בשנה. במדינות מסוימות (העניות בעיקר) התיירות אחראית ל-70% מהכנסות המדינה.

בשונה מהאופן בו רבים תופשים את התיירות המקיימת, כמגמה חדשה, הרעיון הזה התפתח כבר משנות ה-60 בקרב התנועה הירוקה למען הסביבה. בעוד הציבור סביב העולם מבין יותר ויותר את ההשלכות של סגנון החיים המערבי על הסביבה, התרבות והחברה, זהו מושג שמתייחס לתעשייה המחויבת לצמצום ההשפעה הסביבתית והתרבותית תוך יצירת הכנסה עבור מקומיים. הנושא של תיירות מקיימת ואחראית רלוונטי במיוחד בימים אלה, בהם יש סלידה גוברת והולכת מתרבות הבזבוז והשפע, וחיפוש אחר אופני צריכה אחראיים יותר, גם כלפי הסביבה וגם כלפי החברה.

כדי לפשט את הרעיון מה היא תיירות מקיימת, ניתן לומר כי הכוונה היא לשמור על העולם. רעיון שלפיו נכדינו יוכלו לחוות את אותם אתרים יפים שלנו הייתה הזכות לבקר בהם. קיימת הנחה מוטעית לפיה תיירות מקיימת יכולה להיות מושגת רק על ידי החרמת טיסות ונסיעות לטווחים ארוכים, החלפת המפואר בכפרי, ולא לגעת בחלקים ה"אמיתיים" של העולם. אבל כל זה פשוט אינו נכון. תיירות מקיימת אינה עורכת רשימה של דברים שאין לעשות. היא עוסקת בדרכים לשיפור הדברים שאנו כן עושים, ובלהבטיח כי בעוד 20 שנה, אותן הזדמנויות עדיין יהיו קיימות.

תיירות מקיימת עוסקת במספר נושאים:

  • נסיעות ליעדי טבע, המצמצמים את התלות באטרקציות תיירותיות גדולות, כגון פארקי נושא ואתרי חופשה גדולים (resorts), שלעיתים קרובות בעלי השפעה עצומה ומזיקה על הסביבה.
  • מינימום השפעה – בעולם אידיאלי, לתיירות לא תהייה השפעה על הסביבה. זה כמובן אינו אפשרי, אולם, תיירות מקיימת מנסה לפגוע עד כמה שפחות בסביבה באמצעות בחירת אופני תחבורה ידידותיים לסביבה, מניעת זיהום, ואפילו הימנעות מאזורים מסוימים.
  • מודעות סביבתית –  יש תיירים הבוחרים חופשות התומכות בתכניות המקדמות מודעות סביבתית, או חופשות שהכנסותיהן מועברות לטובת שימור צמחיה, בעלי חיים וטבע בסכנת הכחדה או הרס.
  • חופשות שהכנסותיהן תורמות לקהילות והאוכלוסיות המקומיות (במקום לרשתות מלונאות בינלאומיות), והבטחה כי צורות חיים מסורתיות יושפעו באופן המינימלי מהתיירות.
  • תמיכה בזכויות אדם ותנועה דמוגרפית – לצד המיקוד בנושאי הסביבה והטבע, איכות החיים של החברה גם כן נלקח בחשבון, על ידי הימנעות מנסיעה למדינות בהן קיימת פגיעה בזכויות אדם.

עד לא מזמן, אנשים התלהבו מהרעיון של הטיסה עצמה, והיו מוכנים לעלות על מטוס רק בכדי להחליף את מזג האוויר. אבל הצרכנים השתנו בעשורים האחרונים, וכיום זה לא מספיק. אנשים רוצים יותר מסתם לנסוע למקום כלשהו. תיירים מחפשים כיום נסיעה עם משמעות, עם ערך ועם חוויה, ולחזור בתחושה של גילוי, של עשייה, או של תרומה.

חברות רבות בעולם מתמחות בחופשות מסוג זה, חופשות שאינן סביב השיזוף או הקניות. כתרבות, אנו נעשים יותר מודעים לבחירות בסגנון החיים שלנו, ועם עסקים ירוקים, מוצרים אורגניים, תכניות לחסכון באנרגיה, ומודעות לבריאות, תיירות מקיימת הינה צעד מקומי שהולך יד ביד עם הרצון של הציבור להרגיש גאה בעצמו בזכות בחירות מסוג זה.

טרקים בקניה או קוסטה ריקה, ביקור בחופי אוסטרליה הבלתי נגמרים, לחוות את החיים באפריקה, או לבקר בכמה מהאתרים המרוחקים ביותר בעולם לא חייבים להיות בעלי עלויות לסביבה. כשהתיירות אחראית לכ-30% מההכנסות של המדינות המתפתחות, תיירות מקיימת יכולה להיות הדרך בה ההכנסה מגיעה לידיים הנכונות. ההבדל המשמעותי שמציעות תיירות אחראית ותיירות מקיימת הוא המיקוד החזק בהשקעה ושימור לא רק של הסביבה, אלא גם של האנשים, והתעשייה עצמה.

ועכשיו לישראל: מפת התיירות לישראל, עבור התייר הנכנס, מורכבת למעשה מ-3 יעדים: תל אביב, ירושלים ואילת. זהו גם האופן בו משרד התיירות משווק את ישראל בעולם- אילת משווקת כיעד תיירות שיזוף וים, המתבסס על אפס עשייה, חוסר תנועה, ללא תוכן תרבותי, ואין פלא שהתיירות לעיר נמצאת במגמת ירידה מתמשכת. תל אביב וירושלים משווקות כמרכזים תרבותיים עירוניים, ירושלים גם כמרכז היסטורי ודתי, ונקודות מוצא לטיולים חד יומיים באתרים כגון קיסריה, מצדה, הכנרת וכדומה.

רוב שטחה של ישראל אינו נמצא כלל על מפת התיירות, ואינו מציע חלופה לשלוש הערים המוזכרות, וחבל. הצפון והדרום של  ישראל יכולים להיהפך למרכזים לתיירות מקיימת, המציעים גם חוויה תרבותית עשירה, עם מגוון האוכלוסיות והדתות המיוחד שיש בישראל (יהודים, מוסלמים, נוצרים, בדואים, דרוזים…), גם חוויה המחוברת לטבע, ולערכים הייחודיים לישראל כמו מכתש רמון, ים המלח, הגליל ואחרים, ואפילו לטבע שקיים בארץ הכולל טבע מדברי ייחודי, נדידת ציפורים, צלילה ועוד.

מעבר לכך, התיירות כמנוע צמיחה, יכול להביא פריחה כלכלית, יצירת מקומות תעסוקה ועסקים לפריפריה, שלא מצליחה למשוך מקורות תעסוקה משמעותיים אחרים, ולמעשה הולכת ודועכת, ואת הפתרון הממשלתי אפשר לסכם בסיסמה "לקרב את הפריפריה למרכז". גישה זו משקפת הכרה בחוסר היכולת לשקם את הפריפריה ולייצר סיבה ותנאים לחיים באזורים אלה, ולכן הפתרון בדמות "לקצר להם את הדרך למרכז" נראית כפתרון היחיד.

המרחק הקצר של ישראל מאירופה, ומרחקי הנסיעה הקצרים בתוך ישראל, בשילוב הנכסים התיירותיים, היו יכולים להציע לתייר הנכנס מוצר תיירותי, קרוב לאירופה, שלצד התיירות העירונית הקיימת, תציע סוג אחר של תיירות- מקיימת, סביבתית, מחוברת לטבע, לתרבות ולמגוון האוכלוסייה בישראל.

בפוסט קודם הצגתי מאמר מאת מעוז ינון, יזם תיירות (שזכה בפרס היוקרתי של Responsible Tourism Awards), המפרט את הכשלים של מדיניות התיירות בישראל, ומציע במה כדי לישראל להתמקד. בפוסט נוסף הצגתי בפירוט את נושא התיירות האקולוגית והצפרות בעולם, ומה ישראל עושה בתחום (רמז- לא מספיק). אתר משרד התיירות על תיירות מקיימת בישראל

מאמרים קשורים: מבט על התיירות בישראל | ציפורים נודדות ותיירות אקולוגית | קידום תיירות מקיימת באמריקה הלטינית ובקריביים | מגמות בתיירות העולמית 2012 | המדינה שאוהבת אופניים