מיתוג ערד – חוויה אתגרית

מיתוג ערדבחודש דצמבר נערך בערד שלב נוסף בהליך שיתוף הציבור, כחלק מתהליך המיתוג העירוני, בו אמרה ראש העיר, טלי פלוסקוב: "היה לי חשוב שכמה שיותר תושבים יהיו שותפים לקבלת ההחלטה המכרעת, שכן אלו שאלות שכולנו עוסקים בהם: איך תיראה העיר בעוד עשר שנים? מי התושבים שיחיו בה? מה תהיה הסיבה שבגללה יגיעו תושבים ותיירים לעיר? "

מיתוג ערד הוא חלק ממהלך שמובילה קרן מיראז', למיתוג במקביל של כל ערי הדרום על ידי חברת 'שיר שפיצר'. על המהלך הגורף ועל הבעייתיות שבו פרטתי בפוסט בחודש יוני – מגפת המיתוג של ערי הדרום, ולמה זה ייגמר בכישלון – והסברתי מדוע לא כל עיר בנגב זקוקה למיתוג, ואיך גישה אסטרטגית מוטעית מובילה למהלך שכזה. בפוסט אף הצעתי אסטרטגיית מיתוג חלופית ולפיה יש לקיים מהלך אזורי, במקום מיתוג כל עיר בנפרד.

לפי האסטרטגיה שהצעתי ימותגו אזורים שלמים בנגב, לדוגמה ערד ודימונה כמזרח הנגב; אופקים, נתיבות ושדרות כמערב הנגב; אזורים בהם הערים בו אינן נבדלות כמעט זו מזו, וחסרות ייחודיות באזור עצמו, אבל לאזורים בהם הן נמצאות יש ייחודיות ברמה הארצית. אזורים כאלה צריכים להתאחד למיתוג אזורי, המגדיר את הייחודיות המקומית ויתרונותיה, וכולל גם יישובים לא עירוניים. איחוד כוחות בין ערים ויישובים למיתוג אזור שלם, ולא כל עיר בנפרד.

התחרות שנפתחה בין ערי הנגב לא תהיה לטובתן, אלו ערים קטנות, ללא כוח תקשורתי ותשתית מספיקה בכדי להילחם מלחמה שכזו ברמה הלאומית. יש כאן כשל אסטרטגי של ניתוח הבעיה. המלחמה אותה יש לנצח ראשית היא: האם בכלל לעבור לנגב? זו מלחמה שמתחוללת מאז קום המדינה ועדיין לא הוכרעה. הנגב עצמו עדיין לא הוצג ומוצב כחלופה אמיתית למרכז, ושילוב כוחות יכול היה להכריע מלחמה שכזו. אולם כשכל עיירה נלחמת לבד, היא נלחמת בעיקר בשכנתה.

ראיות לבעייתיות של הליך המיתוג המתנהל לערי הנגב, ניתן לראות במיתוג ערד. בשל אי ההצלחה באיפיון הייחוד המקומי, בבידול העיר מול שכנותיה, בחרו בתהליך המיתוג "להמציא" את העיר מחדש. אין התייחסות לקיים או לעבר, אלא מתקיים ניסיון להגדיר את ההווה בעיר, על פי התכניות לעתיד, וכך זוכה ערד לסיסמה: ערד – עיר הספורט האתגרי!

עוד בעיה בהליך מיתוג זה, כמו באחרים שהתקיימו בישראל בשנים האחרונות, הוא ההמצאה הישראלית של נוסחת "עיר ה_____" (מלא את החסר). זו תופעה שאין לה אח ורע בעולם כולו, ונוגד עקרונית את רעיון המיתוג. מיתוג הוא תהליך שמכוון להרחבת התפיסה הציבורית לגבי מקום, וערים ומקומות המוכרים בזכות אתר תיירות מסוים, או תכונה עירונית ייחודית, עושים מאמצים עילאיים כדי להרחיב את התפישה של הציבור ולהציג פנים נוספות של המקום, שיש בו יותר ממה שמוכר. אבל בישראל, תחת הסיסמאות "עיר ה____" קורה בדיוק ההפך. הצמדת שמות לעיר כמו "עיר הספורט", "עיר המוזיקה" וכדומה מצמצמות את התפיסה על העיר ומציגות אותה באופן חד מימדי, שטוח וכאתר ספורט או מתקן אימונים, ומסתיר את כל הפנים האחרות של העיר.

אז מה בין העיר ערד ובין ספורט אתגרי? את הרעיון למיתוג ערד כעיר הספורט האתגרי, קיבלו מהנתונים הטבעיים הייחודיים של ערד: שטח שיפוט גדול ופתוח, נוף עוצר נשימה, אקלים המאפשר פעילות ספורטיבית לאורך כל השנה, אוויר נקי, תשתית תיירותית ותשתיות פיזיות כמו: היכל ספורט, נבחרות ספורט, שביל ישראל שעובר דרך העיר, שבילים מסומנים סובב ערד, קרבת העיר לאתרי תיירות חשובים כמצדה, ים המלח, מדבר יהודה.

כתכנית אסטרטגית לעיר, הבחירה בפיתוח תחום הספורט האתגרי היא לגיטימית. על פי המיתוג, ערד תכוון עצמה בשנים הקרובות לתחום הספורט האתגרי, על כל ענפיו: אופניים, טיולים רגליים, פעילויות אתגריות לכל המשפחה ואולי אפילו ספורט מוטורי. "המונח 'ספורט אתגרי' במשמעותו הרחבה כולל גם את הבחירה באורח חיים בריא, קיימות, תיירות מרפא ותפיסה ירוקה של המרחב העירוני" מציינת ראש העיר.

אולם כלל ברזל בתהליכי מיתוג הוא כי אין לצאת בהכרזות לפני ביסוס מציאות בשטח, וזה בדיוק מה שקורה במקרה של ערד. ראשית מפרסמים כי העיר היא מרכז הספורט האתגרי, ובנתיים גם מנסים לייצר את המציאות הזו בשטח.

מבחן המיתוג יהיה ביכולת ליישם אותו ולבנות כמה עוגנים מרכזיים בתחום הספורט האתגרי, שימשכו לערד משפחות וחובבי ספורט מהארץ ומהעולם. ההערכה בעיר היא כי התוצאות יראו רק בעוד 5 שנים. פלוסקוב: "מדובר בתהליך ארוך ומורכב, אליו נפנה את כלל המשאבים העומדים לרשותנו בשנים הקרובות, תוך גיוס שותפים נוספים לדרך. אני מאמינה בכל לבי שבעקבות המיתוג החדש, תגיע תנופה חדשה של התיישבות, תיירות והתחדשות לעיר – לטובת העתיד החדש שבחרנו לעצמנו". בנתיים אפשר היה להתאפק עם הפרסום, ולהתמקד בבניית המציאות החדשה.

מאמרים קשורים: מגפת המיתוג של ערי הדרום, ולמה זה ייגמר בכישלון | לוגו 50 שנה לערד, ומיתוג העיר | גם מקומות קטנים יכולים להיות מותג אטרקטיבי, אבל..! | מגמות במיתוג ערים בישראל | מיתוג באר שבע – בירת ההזדמנויות

מודעות פרסומת

גם מקומות קטנים יכולים להיות מותג אטרקטיבי. אבל…!

מיתוג מקום או ארגון גדול היא משימה מורכבת מאד. היא מורכבת בעיקר בשל ריבוי בעלי העניין המעורבים, שלכל אחד מהם יש אג'נדה משלו אותה הוא מעוניין לקדם, לעתים בסתירה לזו של בעל עניין אחר מאותה עיר או מקום.

במיוחד עבור ארגונים עם בעלי עניין רבים, אחת המשימות החשובות ביותר של מי שמוביל את תהליך המיתוג היא להוביל את כולם להסכמה על חזון משותף, שיוביל את תהליך המיתוג עצמו ואת המותג בשנים הבאות. זהו החלק הקשה והמורכב ביותר של התהליך: להשיג הסכמה וקונצנזוס בין כולם, והרבה פרויקטים של מיתוג מקומות נכשלים בדיוק מסיבה זו- הכישלון להגיע לקונצנזוס. אולם כאשר מתקיים חזון משותף, אפילו מקומות נידחים ובלתי מוכרים יכולים לעלות על המפה ולהופיע כמותגים. כזה הוא המקרה של איל ד'אורליאנס, קנדה.

איל ד'אורליאנס הוא אי בינוני הקרוב לקוויבק סיטי, קנדה, הידוע בחוות החקלאיות שלו. קוויבק סיטי היא יעד תיירותי יפיפה, שלא חסרה תיירים. עם זאת, איך משכנעים את התיירים האלה לבקר באי שעולו חוות חקלאיות? על ידי מאמץ משותף.

חוואים וקימעונאים באיל ד'אורליאנס הבינו כי כשלעצמו לאי אין סיכוי למשוך תיירות. לכן הם התאחדו ובנו מותג גג. ברגע שהשיגו מאסה קריטית של שותפים, הם יכלו להתחיל לשווק את עצמם עבור תיירים: חצי יום של תיירות חקלאית, כולל טיולים ביקבים, טעימת גבינות וכדומה. כהוכחה ליושרה, משרד המידע לתייר אינו מורשה להמליץ על מקומות מסוימים, הוא רק יכול להציע מידע.

באופן דומה, מקומות ואזורים רבים, בעיקר כאלה המקורבים למרכזי תיירות הומים, יכולים ליהנות מקרבה כזו, על ידי פיתוח מוצר תיירותי משלים לעיר הגדולה הקרובה אליהם. מובן כי לא יוכלו להתחרות עם העיר הגדולה בתחומים בהם היא חזקה- תרבות, אמנות, חיי לילה וכיוצא בזה, אבל הם בהחלט יכולים להציע מותג שונה, ייחודי, סוג בילוי אחר, שמגוון עבור התייר העירוני את ההיצע, מגיש לו אפשרות שעיר אינה יכולה לספק, ובכך נהנית גם העיר הגדולה שעבור תייריה יש מגוון פעילויות גדול יותר, וגם האזורים הסמוכים לעיר, שמצליחים למשוך חלק מהתיירות אליהם. התנאי לביסוס מותג כזה, הוא כאמור איחוד כוחות ובניית חזון משותף ופעולה משותפת.

בהקשר זה, כתבתי בעבר על מגפת המיתוג של ערי הדרום בישראל, ואיך כל עיר קטנה מנסה לבנות את עצמה כמותג. הטענה המרכזית שלי במאמר, שניבא כישלון למהלכים אלו, היה בדיוק הרעיון המפורט מעלה: המהלך שצריך להיעשות בהקשר הזה הוא מהלך אזורי. בו אזור שלם בנגב, לדוגמה ערד ודימונה כמזרח הנגב; אופקים, נתיבות ושדרות כמערב הנגב; אזורים בהם הערים בו אינן נבדלות כמעט זו מזו, וחסרות ייחודיות באזור, אבל בעלות ייחודיות ברמה הארצית, מתאחדות למיתוג אזורי המגדיר את הייחודיות האזורית ויתרונותיו וכולל גם יישובים לא עירוניים. איחוד כוחות בין ערים ויישובים למיתוג אזור שלם, ולא כל עיר בנפרד.

התחרות שנפתחה בין ערי הנגב לא תהיה לטובתן, אלו ערים קטנות, ללא כוח תקשורתי ותשתית מספיקה בכדי להילחם מלחמה שכזו ברמה הלאומית. יש כאן כשל אסטרטגי של ניתוח הבעיה. המלחמה אותה יש לנצח ראשית היא: האם בכלל לעבור לנגב? זו מלחמה שמתחוללת מאז קום המדינה ועדיין לא הוכרעה. הנגב עצמו עדיין לא הוצג ומוצב כחלופה אמיתית למרכז, ושילוב כוחות יכול היה להכריע מלחמה שכזו. אולם כשכל עיירה נלחמת לבד, היא נלחמת בעיקר בשכנתה.

מאמרים קשורים: מגפת המיתוג של ערי הדרום, ולמה זה ייגמר בכישלון | מיתוג ערים: מדוע רוב המותגים נכשלים? | חופשה בבאר שבע- נשמע דמיוני? | התייר צועד על קיבתו- גסטרונומיה ככלי במיתוג מקומות | מיתוג רמת הגולן


מדד הערים בישראל – מי הכי ירוקה?

לאחרונה קיימת פעילות הולכת וגדלה של רשויות מקומיות לקידום עשייה סביבתית בעיר ולהעלאת המודעות בקרב התושבים לשיפור איכות החיים המקומית. יותר ויותר ערים מכריזות על עצמן כ"ערים ירוקות", ומקדמות יוזמות סביבתיות שונות: פרויקט גינות קהילתיות בירושלים, שיקום מדרון יפו בתל אביב, בנייה ירוקה בכפר סבא, התייעלות אנרגטית באשדוד, חינוך סביבתי בדימונה ועוד. לאחרונה החלו גם פרויקטים נרחבים של הפרדת פסולת ומיחזור ברשויות רבות.

"המרכז לקיימות מקומית" של "מרכז השל" וחיים וסביבה – ארגון הגג של ארגוני הסביבה, פיתחו מדד הבוחן את העשייה של העיריות לפי "עשרה העקרונות לעיר מקיימת", שאומצו על-ידי מרכז השלטון המקומי והמשרד להגנת הסביבה, ועל-ידי מרבית הערים עצמן. המדד בוחן את העשייה בפועל של כל אחת מהערים בתחומים הבאים: חסכון במשאבי מים וחשמל, שימור השטחים הפתוחים, קידום סביבת מחייה בריאה בעיר, חינוך סביבתי ועוד. המדד יתפרסם אחת לשנה ויבחן את התקדמותן של הרשויות המקומיות בקידום תכניות סביבתיות בתחומן.

נתוני המדד מצביעים על כך שיותר ויותר רשויות מקומיות לוקחות תפקיד פעיל בהגנה על הסביבה ובחסכון במשאבים, במטרה לשפר את איכות החיים של תושביהן. העובדה שקרוב ל-50 ערים הגישו תכניות להפרדת פסולת במקור, ועשרות הצטרפו לתכנית "תג הסביבה" להפחתת שימוש באנרגיה ומים, מצביעה על המחויבות הגבוהה לנושא בקרב ראשי הערים. השנה, כפיילוט, המדד נבחן על כ-20 הערים שהשתתפו ב"שעת כדור הארץ" ושהתחייבו באופן רשמי לקידום מדיניות סביבתית, ובעתיד הוא יכלול רשויות נוספות. המגמות המרכזיות העולות מן המדד:

  • השלטון המקומי הופך לשחקן משמעותי, יש עשייה רחבה בתחומי איכות הסביבה ברשויות בכל רחבי הארץ.
  • כאשר נושא הקיימות נמצא על סדר יומם של מקבלי החלטות מרכזיים, הוא הופך למרכזי ומקבל משאבים ותשומות.
  • כשרשות מקומית מאמצת ומיישמת קיימות, ניתן לראות עשייה רוחבית, בשילוב מספר רב של אגפים ומחלקות.
  • ברוב העיריות נעדרת ראייה כוללת. בשלב זה רוב הרשויות עדיין אינן פועלות מתוך אסטרטגיה כוללת ואינטגרטיבית.
  • העדר משמעותי בתקנות פנים עירוניות, למשל בתחום הרכש, הנסיעות. הרשויות עדיין לא הפנימו את עקרונות הקיימות בתוך המינהל העירוני והציבורי בישוב.
  • למרות שניתן לזהות מספר התחלות במדיניות של חלוקת משאבים, בהיבטים כמו תשתיות ודיור בהישג יד, הנושאים הללו עדיין בשלבים התחלתיים ואינם בסדר היום של מרבית הרשויות.
  • למעט עיריית אילת ודימונה, אף עירייה אינה מקדמת מדיניות ברורה לעידוד כלכלה מקומית מקיימת ותעשייה ירוקה.
  •  וועדות איכות סביבה הופכות לכתובת קבועה ברשות המקומית
  • מנגנוני שיתוף הציבור עדיין מצומצמים ואקראיים
  • קיים מחסור בנתונים לגבי שטחים פתוחים עירוניים, בעיקר בכל הנוגע לפריסתם ואיכותם.

למרות שהמדד נמנע מלהעניק ציונים מספריים סופיים, אם בשל מורכבות החישוב של משקל כל מאפיין על הסביבה העירונית ואם בשל הניסיון להימנע מלדרג את הערים, תרגמתי את הטבלה המסכמת (בה הציונים מוצגים בסמלים של פרצופים שמחים יותר ופחות) לטבלת מספרים כדי להקל על קריאת הנתונים. ציון 4 משמעו ע"פ הדו"ח- דוגמה מצוינת, 3- מתקדמים בצורה טובה, 2- רצוי להשקיע יותר מאמץ, 1- נדרשת מחויבות והקצאת משאבים, 0- הנושא לא על בדר היום של הרשות. הציון המקסימלי האפשרי הוא 40 (וכאמור, אין בציונים התייחסות למשקלם בהשפעה על הסביבה והתושבים). לדו"ח המלא. דירוג הערים:

1. תל אביב. 30 נק'

2. כפר סבא. 26 נק'

3. רעננה, ירושלים, בת ים, הרצליה. 22 נק'

4. נס ציונה, נתניה ופתח תקווה. 20 נק'

5. אשדוד, יבנה. 19 נק'

6. ירוחם, חיפה, חולון, ערד. 17 נק'

7. מודיעין, ראשל"צ, דימונה. 16 נק'

8. רחובות, אילת,, יקנעם. 14 נק'

9. גבעתיים. 11 נק'

מבחינת הדוח עולה כי התחומים בהם הרשויות זכו לניקוד הגבוה ביותר הם: טיפוח ושמירה על שטחים פתוחים – חיפה רעננה ותל אביב קיבלו את הציון המירבי. שימור וטיפוח מקורות המים – יבנה, חולון, הרצליה, בת ים, כפר סבא, נתניה ופתח תקווה קיבלו את הציונים המירביים. צמצום נפח הפסולת – כפר סבא ומודיעין קיבלו ציונים מרביים.

בתחום החינוך הסביבתי כל הערים קיבלו ציון 2 או 3, למעט אילת ורחובות שקיבלו ציון 1. בתחום שימור האנרגיה דורגו כל העיריות בציון 2 או 3, למעט ירוחם, רחובות, ערד בת ים ובעתיים שקיבלו ציון 1. בולט במיוחד לרעה תחום הניהול הסביבתי של העיריה בו 15 עיריות דורגו בציון 1, 6 עיריות בציון 2, ועיריית ירוחם בציון 0.

מאמרים קשורים: מיתוג ישראל- פתאום אנחנו מדינה ירוקה | הרצליה עוברת לבנייה ירוקה | איך האופנים משנים את הערים | ת"א – שדרות רוטשילד יהפכו למדרחוב | ראשי הערים הטובים בארץ


מיהם ראשי הערים הטובים בארץ?

הבחירה בראשי הערים הטובים ביותר בארץ קשה ומורכבת, שכן קיים שוני עצום בין היישובים השונים מבחינה דמוגרפית, גיאוגרפית וסוציו-אקונומית – לכל יישוב יש המאפיינים הייחודיים לו – כך שנקודת הפתיחה של כל ראש רשות היא שונה. אתר nrg מפרסם מאמר המנסה לעשות זאת:
איך בכל זאת מדרגים את 18 ראשי הרשויות הטובים ביותר? אין שום דרך מדעית לעשות זאת. הרכבת הרשימה התבססה על 3 קריטריונים עיקריים, הנובעים מתוך שלוש שאלות מרכזיות: 1. האם ראש הרשות חתום על הישג בעירו שמהווה פריצת דרך ברמה ארצית בחברה הישראלית? 2.  האם לראש הרשות הייתה, או יש, השפעה מכרעת על התפתחות העיר שבראשה הוא עומד? 3. מהו מצב העיר כיום לעומת המצב שבו ראש העיר קיבל אותה כשנבחר לתפקידו? המדדים, מתייחסים בעיקר לרמת הקושי בהשגת המהפך ולהשפעתו הכללית של אותו ראש רשות.

מוטי ששון ראש עיריית חולון. צילום רענן כהן

מוטי ששון ראש עיריית חולון. צילום רענן כהן

1. מוטי ששון – חולון: מכהן כראש העירייה מאז 1993. בתקופתו הפכה חולון מעיר פועלים אפורה בפאתי תל-אביב, לעיר המתחרה בתל אביב. חולון היא בירת הילדים הישראלית: פועלים בה חמישה מוזיאונים יחידים מסוגם, והוקמו ופותחו בה מוסדות תרבות מפוארים. בזכות אלה זוכה ששון מדי שנה בפרסים בתחומי החינוך, האדריכלות, איכות הסביבה, ניהול התקציב ועוד. מאז שהעיר מותגה כ"עיר הילדים," החלום של כל ראש עיר הוא להצליח כמו חולון במיתוג. הצלחתו של ששון אף זכתה להכרה בינלאומית: המגזין הבריטי היוקרתי "מונוקל" בחר בו בשנת 2010 לאחד מעשרת ראשי הערים המובילים בעולם.

2. רון נחמן- אריאל: משמש ראש עיריית אריאל זה 27 שנים. הוא ראש העירייה המכהן היחיד שהקים עיר בישראל מראשיתה, כיו"ר הגרעין המייסד שקם בשומרון בשנת 1978. על אף מיקומה של אריאל מעבר לקו הירוק, הוא יצר עובדות שיחייבו כל ראש ממשלה לכלול אותה בהסדר שלום עתידי. יש לו יכולות אדירות בכל הנוגע לגיוס כספים, שבאו לידי ביטוי גם כשבשלטון היו ממשלות שמאל ש"ייבשו" את עירו. במשך כהונתו גייס מאות מיליוני שקלים מכספי תרומות לקידום פרויקטים בעיר, ובעזרתם הקים אוניברסיטה שזכתה לאחרונה להכרה רשמית, מערכת חינוך מעולה, מרכזי ספורט, פארקים, היכל תרבות מהיפים בארץ ואזור תעשייה פורח. כיום מונה העיר כ-17,000 תושבים, בעיקר בזכותו.

מרים פיירברג ראש עיריית נתניה. צילום רענן כהן

מרים פיירברג ראש עיריית נתניה. צילום רענן כהן

3. מרים פיירברג – נתניה: מכהנת בתפקיד משנת 1998, והיא ראש העיר הראשונה שעברה את כל "מסלול הפיקוד" בעירייה – מעובדת סוציאלית לראש מנהל החינוך והרווחה, לחברת מועצה ובסוף לראש הפירמידה.  פיירברג מנהלת עיר לא פשוטה בעלת דימוי של בסיס משפחות הפשע בארץ. עובדה זו הופכת אותה לראש עיר מובילה לעומת ראשי ערים קודמים, שלא הצליחו להתמודד עם הפשיעה בעיר וברחו. פיירברג גם יודעת להתנהל היטב בנפתולי הפוליטיקה. כשהיה מאבק בינה ובין עיריית הרצליה על משרדי חברת סלקום, היא שכנעה את בנימין נתניהו, אז שר אוצר, לתקצב ב-30 מיליון שקל מחלף מיוחד – וסלקום גלשה לנתניה. היא בת בית בלשכות ראש הממשלה והשרים. גם כשחברת איקאה התלבטה היכן תמקם את סניפה הראשון, פיירברג פסקה חד משמעית: נתניה. עד סוף השנה עומד להיחנך בעיר אצטדיון כדורגל חדש ומודרני שיחליף את אצטדיון הקופסה המיושן.
נתניה חווה גם פריחה נדל"נית, וכיום יהודים צרפתים מתנפלים על כל נכס פנוי – מה שתרם לעליית מחירי הדירות בעיר. במקביל, מוקמות בנתניה אלפי יחידות דיור ושכונות חדשות. פיירברג גם ידעה לנצל את משאב הטבע המוביל של העיר: חוף הים, המשתרע לאורך 13 קילומטרים וחצי. בתקופתה הוקמה, בין השאר, המעלית אל הים, הממוקמת במרכז "טיילת הראשונים", ואליה צפויות להצטרף שתי מעליות חדשות. גם בתי המלון בעיר חווים תנופה, ולא פחות משישה מלונות חדשים מצויים כעת בשלבי הקמה.

4. שלמה בוחבוט- מעלות תרשיחא: מכהן כראש מועצת מעלות משנת 1976. תחילה כיהן כמזכיר המועצה והיום הוא ותיק ראשי עיירות הפיתוח מדור המייסדים, ומודל לחיקוי לראשי הרשויות שמונו אחריו. מעלות היא דוגמה לשילוב מוצלח בין יהודים לערבים: לבוחבוט יש ממלא מקום ערבי. באוכלוסיית היישוב חיים עולים חדשים מכל העדות יחד עם תושבים ותיקים. גרעין היישוב הוא עולים ממרוקו ומארצות מצוקה, וגם לעלייה הרוסית של שנות ה-90 יש נוכחות.  גם תרבות יש במעלות: באגם מונפורט היפה נערך מדי שנה פסטיבל פיסול המושך אליו אנשים מרחבי העולם, ויש גם היכל תרבות מפואר ותזמורת של נערי העיר. לא לחינם נבחר בוחבוט לתפקיד היוקרתי של יו"ר מרכז השלטון המקומי, שכן אנשי עיירות הפיתוח והיישובים הערביים הצביעו עבורו בהמוניהם. גם ראשי ערים ותיקות הצביעו עבורו. המאבק, אגב, לא היה קל: מולו התייצב ראש עיר פופולרי לא פחות – שלומי לחיאני – ובכל זאת, בוחבוט ניצח.

5. דוד בוסקילה – שדרות: בוסקילה הגיע לתפקיד בפעם השנייה בשל יותר, מנוסה יותר וגם מיליטנטי יותר, במטרה להכין וליישם תוכנית הבראה לעיר שעמדה בפני קריסה. ואכן, מאז שנבחר ירדה שדרות מהכותרות השליליות והחל תהליך הבראתה. בוסקילה, שנבחר בינתיים ליו"ר פורום ערי הפיתוח במרכז השלטון המקומי, מצליח לשקם את שדרות לאט אבל בטוח, הוא צובר הישגים ומצליח להחזיר את החיוך לאנשי שדרות.  בוסקילה מתנסח היטב, שומר על קור רוח ומקרין עוצמה, אבל גם לא מהסס לדפוק על שולחנות כשצריך. התוצאה – הליך מובנה ומסודר של הבראה מלמטה. העיר, שהתפרסמה בעיקר כעיר מוכת קסאמים, הפכה לעיר מבוקשת, הרחובות שופצו ושופרו, התשתיות חודשו וערך הנדל"ן עלה בהתאם. אם השקט בדרום יימשך, סביר להניח שרוב החדשות יגיעו, כבעבר, מלהקות הרוק שיצאו מהעיר.

ראמז ג'ראיסי ראש עיריית נצרת. צילום רענן כהן

ראמז ג'ראיסי ראש עיריית נצרת. צילום רענן כהן

6. ראמז ג'ראיסי – נצרת: מאז שנת 1994 עומד ראמז ג'ראיסי בראשות העיר השנייה בחשיבותה לעולם הנוצרי.  נצרת היא עיר מסובכת מאוד לניהול:  יש בה מוסלמים, נוצרים, מקומות קדושים למכביר ומאות אלפי תיירים בשנה, ובצמוד אליה נושפת בעורפה נצרת עילית המודרנית, המרווחת, החדשה והמיושבת ביהודים.  לכאורה, יש בנצרת פוטנציאל נפיץ – מדובר במקום רגיש שבקלות יכולה להתפתח בו התגוששות עדתית – אבל עד כה ג'ראיסי מצליח למצוא את הדרך למנוע זאת. גם כשמשרדי הממשלה לא ששים לעזור לו, הוא מנהל את העיר ביד רמה, ברגישות ובנחישות. נכון שהוא לא יכול להתגאות בהישגים מרשימים בתחום התרבות, החינוך, איכות הסביבה וכו', אבל עבורו אלה מותרות. העובדה שהוא מצליח לשמור על שקט ועל סטטוס קוו הופכת אותו לאחד מראשי הערים הטובים בארץ – ולו רק בזכות יכולתו לפעול בתנאים כמעט בלתי אפשריים.

רון חולדאי ראש עיריית תל אביב-יפו. צילום רענן כהן

רון חולדאי ראש עיריית תל אביב-יפו. צילום רענן כהן

7. רון חולדאי – תל אביב-יפו: העיר ללא הפסקה, עברה מהפכה גדולה מיד עם  מינויו של רון חולדאי לתפקיד בשנת 1998 עלו עשרות טרקטורים על כבישים ועל מדרכות בעיר והפכו אותה לעיר חפירות. כשהתפזרו ענני האבק גילו התושבים עיר מודרנית ובה שבילי אופניים באורך 100 ק"מ ושלל פינות מנוחה מוצלות. אין כמעט דירוג של ערי העולם שתל-אביב לא נמצאת בו במקום גבוה (אגב, גם במדד יוקר המחיה). בין השאר, חולדאי יזם את אזור המועדונים בנמל תל-אביב, ואפילו קפץ ראש למימי הירקון כדי להראות שהמים נקיים וראויים לשחייה.
הביקורת העיקרית על חולדאי נוגעת לכך שהוא הפך אותה ל"עיר לעשירים" עם מגדלי מגורים, אבל בכל שאר הפרמטרים היא נחשבת למובילה בעולם. הכרזת "העיר הלבנה," שימור של 2,000 מבנים בעיר ההיסטורית, ניסיון אמיתי להתייחס ליפו כאל חלק מהעיר – בחירת יקיר עיר ערבי, העדפה מתקנת בדירקטוריונים ובקבלה לעבודה, פיתוח של תרבות ערבית, הנצחת ערבים בשמות של רחובות ביפו, ייסוד הפסטיבל המצליח "לילות יפו" – כל אלה ועוד נזקפים לזכותו של הראש.
כמו כן, הוקם בתקופתו אגף חדש למוזיאון תל-אביב, נחנך הקאמרי החדש ובנייתו של תיאטרון הבימה. תל-אביב היא העיר המובילה בפסטיבלים ובאירועים שונים שזלגו גם לערים אחרות, בהם, "לילה לבן", "חג המוזיקה", "מצעד הגאווה", "מרתון תל-אביב", "סובב תל-אביב באופניים" ו"שעת כדור הארץ".
רק לאחרונה נבחר חולדאי מטעם הארגון הבינלאומי CityMayors לראש העיר של חודש מרס. תל-אביב מוגדרת בנימוקי הבחירה כ"בירת ה-cool החדשה של אזור הים התיכון". אפשר בהחלט גם להצדיע לפרויקט השכרת האופניים המרשים. הקלה נוספת – הרכבת הקלה – כבר נראית, למיטיבי ראות, אי שם באופק.

המשך הדירוג: 8. צביקה גרינגולד- אופקים, 9. יונה יהב – חיפה, 10. מאיר כהן – דימונה, 11. רוביק דנילוביץ – באר שבע, 12. ניר ברקת – ירושלים, 13. שלמה לחיאני – בת ים, 14. יהודה בן חמו – כפר סבא, 15. שמעון לנקרי – עכו. לכתבה המלאה ב-nrg

מאמרים קשורים: חולון מרעננת את החזון. התושבים שותפים | שדרות רוטשילד יהפכו למדרחוב | מגמות במיתוג ערים בישראל | בת ים מסתערת על הגופים הממשלתיים | נתניה- מיתוג מרכז העיר, ספרייה מרכזי, בניין עירייה חדש |


קריית גת 2025 – איך הופכים עיירת פיתוח מנומנמת לעיר הייטק מודרנית

מתוך הבלוג של "קריית גת 2025": פרויקט משותף שמתרחש בימים אלה ועוסק בערים החדשות בעולם, ובמסגרתו נבחרה קרית גת להוות מקרה המבחן. זהו פרויקט משותף של אוניברסיטת תל אביב, המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ועיריית קרית גת, המעבדה לעיצוב עירוני (LCUD) באוניברסיטת תל אביב בראשות ד"ר טלי חתוקה וקבוצת עיצוב פיתוח עירוני (CDD) ב-MIT בראשות פרופ' ערן בן-יוסף.

החוקרים משתמשים בקריית גת כמעבדה חיה לסוג חדש של עיר הייטק מתוכננת. המטרה היא ליצור תכנית עבור קריית גת שיכולה לשמש ערים אחרות בעולם. הניסיון הוא לגבש רעיונות חדשים בתחום התכנון העירוני ולהציע מודל יישומי לסביבות מגורים בישראל 2025. במוקד המחקר נמצאות הערים החדשות שהוקמו בשנות ה-50 וה-60 בישראל וביניהם ניתן למצוא ערים כמו שדרות, דימונה, יבנה, כרמיאל. ערים דומות הוקמו בכל העולם ובעיקר באסיה, אירופה וארצות הברית. אלה ערים שניצבות כיום בפני שינויים חברתיים וסביבתיים, ובראשם הזדקנות האוכלוסיה, תדמית נמוכה וגם הזנחה וחוסר גמישות של המרחב העירוני. אל מול אתגרים אלו, מציע הפרויקט אסטרטגיה עירונית הכוללת ניצול יעיל יותר של משאבים קיימים, חשיבה מחודשת על סביבות המגורים, שילוב של טכנולוגיות חדשות, חיבור לנוף הטבעי וגמישות תכנונית.

מתוך בלוג של המעבדה לעיצוב עירוני (LCUD)

מתוך בלוג של המעבדה לעיצוב עירוני (LCUD)

פרויקט NexCity מתרכז בקריית גת, עיר שרובנו לא ביקרו בה, או מכירים אותה מהחלפת אוטובוסים בדרך לבסיס צבאי בדרום, אבל תושבי העיר אוהבים אותה מאד. זו קהילה משפחתית ותומכת, אבל העיר מציעה מעט מאד אפשרויות לבני ה-20-30. בעיר יש גם בעיות רבות שיש להתגבר עליהן. חוסר בעירוב שימושים (פארק תעשייתי ענק המופרד לחלוטין מאזורי המגורים), מסילת רכבת החוצה בין השכונות לאזור התעשייה, אותה ניתן לחצות רק על גבי גשר יחיד, ובעיות סוציואקונומיות שונות.

מתוך בלוג של המעבדה לעיצוב עירוני (LCUD)

מתוך בלוג של המעבדה לעיצוב עירוני (LCUD)

בוגרי ה- MIT והחוקרים מאוניברסיטת תל אביב באו עם כמה הצעות עבור קריית גת, המתרכזות ב-4 נושאים: the mobile city (תחבורה ונגישות),  the mediated city (תשתית טכנולוגית),  the compact city (שטח עירוני וגדילת האוכלוסיה),  the natural city (שילוב קיימות במרחב העירוני). בינהם:

  • שבירת העיר ל"תאים אורבניים"
  • משיכת דיור, קמעונאות ופיתוח לעיר כמו לאזור התעשייתי כדי להפוך אותה לחיונית יותר
  • פתיחת שווקים בסופי שבוע באזורים ללא שימוש
  • השמשת מחסנים ומבנים ישנים לחללי מגורים/עבודה וחללים לסטרטאפים
  • פיתוח אזור תחנת הרכבת לכלול צמחיה וצל ע"מ לעשות את השהייה בחוץ נעימה יותר
  • שילוב אזורי בילוי לצד האזורים התעשייתיים כדי לשנות את הדרך בה אנשים חושבים על בילוי לצד תעשייה

העירייה אינה מחוייבת ליישם את ההמלצות, אבל היא כבר מתחילה לעשות כן. העיר אימצה מיד חלק מההמלצות והרעיונות בקנה מידה קטן, כולל הקמת ליגת כדורגל, Wi-Fi עירוני, יותר שבילי אופניים, ויוזמה לשתול עץ לכל משפחה.

מאמרים קשורים: מיתוג אזור התעשייה בבת ים | רמלה – מיתוג עירוני | מגמות במיתוג ערים בישראל | פארק חדש בראשל"צ במקום מחנה צריפין | הפריצה של קריית אתא


לוגו חגיגות 50 שנה לערד, ומיתוג העיר כ"עיר הספורט האתגרי"

עיריית ערד מפרסמת את לוגו שנת היובל לעיר ערד, שנבחר על ידי תלמידי תיכון אורט בעיר, בעיצוב של נירה רובין.

זאת במקביל לתהליך מיתוג העיר, עליו כותבת ראש עיריית ערד, טלי פלוסקוב: "הליך המיתוג שהתחלנו עם חברת 'שיר שפיצר', בסיועה של קרן מיראז'… תכליתו של התהליך הוא לחשוב על העתיד של העיר ועל הכיוון האסטרטגי שיתאים לנו יותר מכל… הגענו לשלב חשוב ביותר שהתקיים במוזיאון ערד: שיתוף הציבור בתהליך המיתוג. היה לי חשוב שכמה שיותר תושבים יהיו שותפים לקבלת ההחלטה המכרעת, שכן אלו שאלות שכולנו עוסקים בהם: איך תיראה העיר בעוד עשר שנים? מי התושבים שיחיו בה? מה תהיה הסיבה שבגללה יגיעו תושבים ותיירים לעיר?

…פירטו נציגי 'שיר שפיצר' את ממצאי המחקר שביצעו בערד. הממצאים היו בחלקם מפתיעים: ההגירה לעיר חיובית; מצבה של ערד טוב יותר משל דימונה, ברמה הכלכלית והחברתית; ועוד. אחר כך נחשף לציבור הכיוון האסטרטגי עליו החלטנו אחרי התלבטויות ארוכות. מהיום אימרו: ערד – עיר הספורט האתגרי!

ערד תכוון עצמה בשנים הקרובות לתחום הספורט האתגרי, על כל ענפיו: אופניים, טיולים רגליים, פעילויות אתגריות לכל המשפחה ואולי אפילו ספורט מוטורי. זאת בשל היתרונות הטבעיים של ערד – הנוף עוצר הנשימה, האוויר המאפשר פעילות ספורטיבית לאורך כל השנה, התנאים הטופוגרפיים המאתגרים והתשתית התיירותית הקיימת בעיר. המונח 'ספורט אתגרי' במשמעותו הרחבה כולל גם את הבחירה באורח חיים בריא, קיימות, תיירות מרפא ותפיסה ירוקה של המרחב העירוני.

מבחן המיתוג יהיה ביכולתנו ליישם אותו ולבנות כמה עוגנים מרכזיים בתחום הספורט האתגרי, שימשכו לכאן משפחות וחובבי ספורט מהארץ ומהעולם. יצאנו לדרך ארוכה, שאת תוצאותיה נוכל לראות לפחות 5 שנים מהיום. מדובר בתהליך ארוך ומורכב, אליו נפנה את כלל המשאבים העומדים לרשותנו בשנים הקרובות, תוך גיוס שותפים נוספים לדרך. אתם, התושבים, השותפים החשובים ביותר לתהליך. ככל שתאמינו במיתוג, תזמו רעיונות בכיוון זה ותספרו על מה שקורה בעיר לחבריכם בכל הארץ, כך תגבר עצמת המיתוג, ובהתאם לכך תגדל הצלחתנו.

אני מאמינה בכל לבי שבעקבות המיתוג החדש, תגיע תנופה חדשה של התיישבות, תיירות והתחדשות לעיר – לטובת העתיד החדש שבחרנו לעצמנו."

מאמרים קשורים: מיתוג חדרה | אשקלון מעלה הילוך | מיתוג רמת הגולן | מיתוג אופקים | ירושלים- קו פרסומי חדש


עמק הסיליקון החדש של ישראל

הדמייה של קריית ההדרכה (קולקר-קולקר-אפשטיין אדריכלים)

הדמייה של קריית ההדרכה (קולקר-קולקר-אפשטיין אדריכלים)

חברת מנרב זכתה לפני שבועיים במכרז להקמת קריית ההדרכה בעיר הבה"דים בנגב, ואמורה להתחיל לעבוד בשטח בשבועות הקרובים במטרה לאכלס את הקריה ב-2015. מבני התשתית של חברת חשמל ומקורות כבר עומדים, ותשתיות התקשורת מונחות. בתחילת מארס תונח אבן הפינה לקריית התקשוב, והיא אמורה להיות מאוכלסת ב-2017. באמ"ן מקווים לגדר את שטח הקריה החדשה בחצי השני של 2012, ולהתחיל מיד בהקמת תשתיות בתקווה לאכלס אותה ב-2019 (1,000 חיילים ראשונים של החיל יהגרו כבר ב-2015). מדי שנה יוכשרו בבסיסים החדשים 100 אלף חיילים.

בשבע השנים הבאות יושקעו בשלושת המתחמים 22 מיליארד שקל מכספי הציבור. מיליון מ"ר ייבנו וכ-30 אלף חיילים – רובם "חיילי היי-טק", המשרתים ביחידות טכנולוגיות – עומדים לעבור דרומה. "הם יעבירו את הקריירות שלהם, חתיכה מחייהם", אומר בכיר באמ"ן. "הם לא עוברים לדרום לקדנציה אחת. אנחנו בונים שם את מרכז ההיי-טק של אמ"ן, ונעביר אליו את כל הטכנולוגיה של החיל. אם רוצים להבין את המשמעות של העניין, צריך להיזכר שלא במקרה אזורי ההיי-טק של רעננה והרצליה פיתוח נמצאים במרחק חמש דקות נסיעה מגלילות".

22 מיליארד שקל אינם סכום זניח: הם שווים לכ-10% מהתקציב השנתי של ישראל. סכום כזה יכול היה ליצור אפשרויות תעסוקה עצומות ברחבי המדינה, ולקדם באופן משמעותי את מערכת הבריאות, החינוך והרווחה. זהו הפרויקט בעל המשמעות הגדולה ביותר שמערכת הביטחון הוציאה אי פעם לדרך, והמשמעות שלו גדולה אף יותר כשמביאים בחשבון את השטחים הרחבים שיתפנו באזור המרכז.

משרד הביטחון צופה שלמעבר תהיה השפעה כלכלית חיובית ביותר: עם השלמת המעבר ב-2020 יצמח התוצר הלאומי ב-3.7 מיליארד שקל בשנה. העלייה תגיע לשיאה ב-2030, שבה יגדל התוצר ב-6 מיליארד שקל ביחס למצבו כיום. בנוסף מעריכים כי ערך הנכסים בדרום יצמח ב-30%; כי אנשי הקבע יוציאו מדי שנה חצי מיליארד שקל בעסקים בדרום; כי מתוך 4,000 חיילים שישתחררו מהבסיסים מדי שנה, רבע יישארו בנגב; וכי על כל חייל שיעבור לשרת בנגב ייתוספו ארבעה מקומות עבודה חדשים בשוק המקומי.

רוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע, אומר כי "עבור הנגב, זאת הזדמנות היסטורית לפריצת דרך. המעבר של צה"ל דרומה, בשילוב השינויים שאנחנו עורכים בנגב, יביאו לכך שעד 2020 המדינה תשתנה לגמרי".

"המעבר הזה צריך להמשיך לחזק את הנגב", אומר מקור במשרד הביטחון המעורב בפרויקט. "צריך למנף אותו כדי להקים כבישים, קווי רכבת, מוסדות חינוך, מערכת בריאות ואפשרויות תעסוקה לבני ובנות הזוג. המעבר של חיל המודיעין וחיל התקשוב הוא הזדמנות להפוך את הנגב לעמק הסיליקון. בן לילה יגיעו לנגב 10,000 אנשי טכנולוגיה, והיחידות שלהם יזדקקו מדי שנה לשירותים טכנולוגיים בהיקף של מאות מיליוני שקלים. החברות שיהיו מעוניינות להעניק להן שירותים יצטרכו לעבור לדרום כדי שיהיה להן יתרון במכרזים. זאת הסיבה לכך שהחברות הגדולות מתכננות את המעבר לפארק ההיי-טק בבאר שבע כבר עכשיו, שש שנים לפני שהצבא מגיע. החברות האלה יזדקקו לעובדים, וזה יוביל בעקיפין לפיתוח האקדמיה בנגב".

ברמה האזרחית, לעומת זאת, המעבר לדרום לא לווה בתוכנית לאומית מתוקצבת. כל הגורמים הרלוונטיים מודעים להזדמנות, אבל אף אחד מהם לא נערך בקצב של צה"ל. ועדת ההיגוי העליונה לליווי מעבר צה"ל לנגב, שמובילים המנכ"לים של משרדי הממשלה הרלוונטיים, זכתה בדו"ח מבקר המדינה של 2011 לביקורת על תפקודה הלקוי. גם משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר ספגו ביקורת על שלא הסירו מהר מספיק את החסמים העומדים בפני התוכנית, שהוציא לדרך אריאל שרון לפני תשע שנים.

במשרד לפיתוח הנגב והגליל אמנם מציגים סדרה ארוכה של מהלכים כלכליים לפיתוח הנגב, אך רק באחרונה יזמו את תוכנית "מעגלים בנגב" להעמקת שיתוף הפעולה האזורי בין הרשויות השונות סביב המעבר, ועל תוכנית הפיתוח האסטרגית עובדים רק בימים אלה; הרשויות המקומיות השונות, דוגמת ירוחם, דימונה ורמת נגב, השואפות לקלוט אוכלוסיה איכותית, פועלות בנפרד מול מינהלת משרד הביטחון; במשרד התמ"ת עדיין לא השלימו את התוכניות להכשרת העובדים שאמורים לקחת חלק בבניית הבסיסים; ברשות להסדרת התיישבות הבדווים בנגב אין תוכנית ישירה להתמודדות עם המעבר, ונדמה כי הפרויקט כולו מדלג מעל האוכלוסיה הזקוקה לקידום יותר מכל; וברכבת ישראל, במשרד הבריאות ובמשרד החינוך תמונת המצב עדיין לא ברורה. כולם מציגים נכונות לסייע לפרויקט – אבל רצון טוב לא מספיק כשבשטח אין גורם אחד המרכז תוכנית אסטרטגית כוללת.

לכתבה המלאה בדהמרקר

מאמרים קשורים: רהט דרום, מיתוג אופקים, צה"ל מפנה חוף ים לטובת ראשל"צ, אשקלון מעלה הילוך