קל, זריז וזול: השינוי הדרמטי בתכנון העירוני

פיטסבורג מרקט סקוור

פיטסבורג מרקט סקוור

בעבר, תכנון עירוני ותכנון מחדש של ערים נחשב לצעד גדול, המלווה בתכניות גדולות. אבל בשנים האחרונות ערים בכל העולם ממציאות את עצמן מחדש דרך מנטרה חדשה: "קל, זריז וזול". זוהי מגמה חדשה של תכנון עירוני המכונה באנגלית placemaking, שאינו מתרכז יותר בארכיטקטורה או פרויקטים ציבוריים גדולים, אלא בלהבטיח שהמרחבים העירוניים באמת יתפקדו לטובת התושבים.

לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת

דירוג הערים הצומחות ביותר בארה"ב

nycבארצות הברית יש 9 ערים שאוכלוסייתן עולה על מיליון תושבים. ניו יורק, עם יותר מ-8 מיליון, היא העיר הגדולה במדינה, בהפרש ניכר. בלוס אנג'לס, העיר השנייה בגודלה, חיים כמעט 4 מיליון איש, ובשיקגו וביוסטון חיים יותר משני מיליון איש. בין הערים האחרות בהן חיים מעל מיליון תושבים נמצאות פילדלפיה, פיניקס וסן-דייגו. סן אנטוניו עקפה את דאלאס והפכה לעיר השמינית בגודלה במדינה. וושינגטון הבירה, היא העיר ה-24 בגודלה בארה"ב, ואף כי היא נמצאת בצמיחה, חיים בה רק 632,323 תושבים. אלו הם חלק מממצאי סקר שנערך על ידי משרד מפקד האוכלוסין של ארה"ב ב-2012.

ערי ארה"ב הגדולות גדלו משמעותית בין השנים 2000 ו-2012. בשנת 2012 כמעט 78 מיליון אמריקאים חיו ב-200 הערים הגדולות בארה"ב, לעומת 71 מיליון, 12 שנים מוקדם יותר. אולם במונחים יחסיים אחוז החיים בערים אלו ירד מעט מ-24.8% ב-2003 ל24.6% כיום. באותה תקופה אוכלוסיית ארה"ב גדלה מ-293.6 מיליון ל-315.9 מיליון.

לקרוא את ההמשך »


דירוג מותגי התיירות של מדינות ארה"ב

דירוג מותגי התיירות של מדינות ארהב

דירוג מותגי התיירות של מדינות ארהב

לא בלי סיבה, השיר קליפורניה דרימינג, הפך ללהיט אמריקאי. המדינה קידמה את הדימוי של עצמה כמקום של שמש, כוכבי קולנוע, קניות, ולאחרונה גם חדשנות, מה שהביא אליה מבקרים מכל רחבי העולם. את אותו הדבר ניתן לומר גם לגבי פלורידה, כ"מדינת שמש" מלאה בפארקי שעשועים, או ניו יורק כ"עיר הטובה בעולם". בדיוק כמו שמדינות ממתגות את עצמן ואת התיירות אליהן, המדינות המרכיבות את הפדרציה של ארה"ב מתחרות בינהן על תיירים ודימוי בינלאומי.

זו השנה הראשונה שחברת הייעוץ בלום מפרסמת דו"ח הבוחן את הביצועים הכלכליים ויעילות המותגים של 51 המדינות בארה"ב. אופן בחינת המותגים הוא זהה לזה שבמדד מותגי התיירות למדינות.

אין זה מפתיע כי קליפורניה, ניו יורק ופלורידה זוכות להכנסות הגבוהות ביותר מתיירות. יש בהן את החופים הארוכים ביותר, הערים הגדולות ביותר, והאטרקציות המוכרות ביותר בארה"ב. קליפורניה היא הזוכה הגדולה, בזכות רשימת יעדים ארוכה ומוכרת בעולם כולו: מחופים ארוכים ועד הוליווד, מסן פרנסיסקו ושער הזהב ועד כביש מס' 1, אולם המדינה גם גיבתה כל זאת במיתוג מדויק ומצליח.

דירוג מותגי התיירות של מדינות ארהב 1-10

דירוג מותגי התיירות של מדינות ארהב 1-10

מפתיע למצוא מדינות כמו אילינוי, מישיגן וקולורדו גם כן במקומות גבוהים. התיירות לאילינוי מתרכזת סביב העיר שיקגו. דטרויט, העיר הגדולה במישיגן (6), היא גם כן יעד חביב על תיירים. מישגן מסתמנת כמדינה התופסת תאוצה והמותג שלה מתחדש, ומעניין יהיה לעקוב אחריה בשנים הקרובות.

העשירייה הראשונה מלאה במדינות המציגות ביצועים כלכליים חזקים שאיבדו מומנטום עם דירוגים בינוניים. ג'ורג'יה (7), פנסילבניה (8) ווירג'יניה (9) רק בקושי הצליחו להישאר לפני קולורדו (10).

קולורדו היא מדינה שכדאי לעקוב אחריה, שהציגה ביצועים טובים המדיות חברתיות, ולעקוף כך מדינות אחרות כמו יוטה (35), ניו מקסיקו (38) ומונטנה (39). המיתוג של קולורדו מתבסס על פעילות מחוץ לערים ופעילויות משפחתיות. מדינת מיין היא עוד מדינה שהפתיעה, למרות שדירוג במקום 32 לא נראה מרשים. אסטרטגיית המותג שלה מניבה תוצאות, וקידמה את המדינה מאד בתחום התיירות.

מדינות המידווסט הן כנראה הגרועות ביותר בנודע למיתוג – מונטנה (39), וויומינג (43), נברסקה (45) וקנזס (47), הן בעלות הביצועים החלשים ביותר, וכולן נמצאות בין ה-12 המדורגות נמוך ביותר. מדינות אלה זקוקות לאסטרטגיות מותג חזקות וברורות יותר, שיוכלו גם לחלץ אותן מהמיתון.

דירוג מותגי התיירות של מדינות ארהב 11-51

דירוג מותגי התיירות של מדינות ארהב 11-51

מאמרים קשורים: מיתוג דאלאס – הגודל בהחלט קובע | הערים הכי "קוליות" בארה"ב | מיתוג מינסוטה- המדינה שאוהבת אופניים | אטלנטיק סיטי ממציאה עצמה מחדש | ספורט כאסטרטגיה לצמחיה בנאשוויל טנסי


דירוג איכות החיים בערים בעולם, ודירוג תשתיות הערים. מרסר 2012

מרסר לוגוערי אירופה ממשיכות לשלוט בטבלה, כשוינה נשארת העיר המדורגת ראשונה, ובגדד אחרונה. סינגפור מדורגת ראשונה בעולם מבחינת תשתיות עירוניות, ופורט א-פרינס, האיטי אחרונה. הונלולו וסן פרנסיסקו הן הערים המובילות בארה"ב לאיכות חיים, אבל ערי אירופה שולטות בדירוג החדש לתשתיות עירוניות.

וינה ממשיכה גם השנה להוביל את טבלת איכות החיים בערים של מרסר, כשציריך ואוקלנד אחריה. מינכן היא הרביעית בדירוג, ואחריה וונקובר (5). דיסלדורף יורדת מקום אחד למקום הששי בדירוג, ואחריה פרנקפורט (7), ג'נבה (8), קופנהגן (9) וברן וסידני יחד מדורגות במקום העשירי.

בארה"ב, הונלולו (28) וסן פרנסיסקו (29) הן הערים המדורגות גבוה ביותר, ואחריהן בוסטון (35). שיקגו מדורג במקום ה-42, ווושינגטון 43. דטרויט היא העיר המדורגת נמוך ביותר מבין ערי ארה"ב (71).

הערים עם הדירוג הנמוך בעולם הן חרטום, סודן (217), נדג'מנה, צ'אד (218), פורט א-פרינס, האיטי (219), בנגוי, מרכז אפריקה (220), ובגדד, עירק (221).

מרסר מדרגת מדי שנה את ערי העולם במטרה לעזור לארגונים וחברות בינלאומיות לפצות את עובדיהן כאשר הם מוצבים ברחבי העולם. הדירוג כולל 221 ערים הנמדדות ביחס לנתוני הבסיס של העיר ניו יורק.

השנה הדירוג מציע מדד נפרד המדרג את ערי העולם במונחים של תשתית, ומבוסס על אספקת חשמל, זמינות מים, שירותי טלפון ודואר, תחבורה ציבורית, עומסי תנועה וזמינות של טיסות בינלאומיות ליעד. סינגפור מדורגת במדד זה ראשונה, ואחריה פרנקפורט ומינכן (2), קופנהגן (4), דיסלדורף (5), הונג קונג ולונדון (6). פורט א-פרינס מדורגת בתחתית מדד זה (221). ערי ארה"ב המובילות בדירוג  התשתיות הן אטלנטה (13), דאלאס (15), וושינגטון (22) ושיקגו (28).

דירוג מרסר- 5 המובילות

דירוג מרסר- 5 המובילות

אמריקה – ערי קנדה שולטות בראש הרשימה באזור זה, עם וונקובר (5), אוטוווה (14), טורונטו (15) ומונטריאול (23). ערי קנדה כמעט ולא זזו בדירוג ביחס לשנה שעברה. הונלולו היא המובילה מבין ערי ארה"ב (28), ואחריה סן פרנסיסקו (29) ובוסטון (35). ניו יורק מדורגת 44. במרכז ודרום אמריקה פויטה-א-פיטרה, גואדלופ (63) מדורגת גבוה ביותר באיכות החיים, אחריה סן חואן, פורטו ריקו (72) ומונטבידאו, אורוגוואי (77).

אירופה – 15 ערים אירופאיות מדורגות בין 25 המקומות הראשונים בדירוג לאיכות חיים. וינה ממשיכה להוביל את הדירוג גם לאזור וגם בעולם, שאר 10 הערים האירופאיות המובילות הן בעיקר גרמניות או שווצריות.

ערים אירופאיות אחרות בין ה-25 מקומות הראשונים הן אמסטרדם (12), ברלין (16), המבורג (17), לוקסמבורג (19), שטוקהולם (19), בריסל (22), נירנברג (24) ושטוטגארט (27). פריז מדורגת 29, הלסינקי 32, אוסלו 32, ולונדון 38. דבלין, אירלנד צונחת 9 מקומות מהשנה שעברה למקום 35 בעיקר בגלל עלייה דרמטית בפשיעה והצפות חמורות. ליסבון מדורגת 44, מדריד 49, ורומא 52. פראג היא העיר המזרח אירופאית המדורגת גבוה ביותר (69), ואחריה בודפשט, הונגריה (74), לובליאנה, סלובניה (75), ויליניוס, ליטא (79) וורשה, פולין (84). העיר האירופית המדורגת נמוך ביותר היא טיביליסי, גיאורגיה (213).

ערי אירופה גם שולטות בעשיריה הראשונה של דירוג התשתיות העירוניות, כשפרנקפורט ומינכן מדורגות במקום השני העולמי, אחריהן קופנהגן (4), דיסלדורף (5), לונדון (6), המבורג (9), ופריז (12). בודהפשט היא העיר המזרח אירופית הראשונה בדירוג התשתיות (67) ואחריה ויליניוס (74) ופראג (75).

התשתיות בערי גרמניה ודנמרק הן מהטובות בעולם, הודות לשדות תעופה מעולים, קישוריות מקומית ובינלאומית, ורמה גבוהה של שירותים ציבוריים. הדירוג הגבוה של לונדון במדד התשתיות משקף שילוב של שירותים ציבוריים ברמה גבוהה, עם מערכת תחבורה ציבורית כולל שדות תעופה, רכבת תחתית ושירותי רכבות.

אסיה-פסיפיק –אוקלנד (3) ממשיכה להיות העיר עם איכות החיים הטובה באזור, אחריה סידני (10), וולינגטון (13), מלבורן (17) ופרת' (21). סינגפור ממשיכה להוביל את הערים האסיתיות (25), ואחריה ערי יפן – טוקיו (44), קובה (48), יוקוהמה (49), ואוסקה (57). הונג קונג (70), סיאול (75), קואלה לומפור (80), טייפה (85) ושנגחאי (95) הן ערים אסיתיות נוספות בין המאה המדורגות ראשונות בעולם, והערים המדורגות נמוך ביותר באיזור הן דאקה, בנגלדש (203), בישקק, קירגיסטן (204), ודונבה, טג'יקיסטן (207).

מבחינת תשתיות סינגפור מדורגת ראשונה בעולם, ואחריה באזור הונג קונג (6), סידני (8), פרת' (25), טוקיו (32) ומלבורן (34). פער ניכר נראה בין ערי אסיה פסיפיק, בעוד מספר ערים השקיעו באופן מאסיבי בשיפור תשתיות ושירותים ציבוריים, כחלק מהתחות העזה למשיכת זרים, מומחים ותיירים. עם זאת, מספר לא מבוטל של ערים באסיה מדורגות ברדע הנמוך של המדד, בעיקר בגלל בעיות פוליטיות, תשתיות גרועות והעדר שירותים ציבוריים.

המזרח התיכון ואפריקה – דובאי (73) ואבו דאבי (78) באיחוד האמירויות הן המובילות האזוריות במדד לאיכות חיים. אחריהן פורט לואיס, מאוריציוס (82), קייפטאון, דרום אפריקה (89), יוהנסבורג (94), ויקטוריה, סיישל (96) ותל אביב (99) הן הערים היחידות שנכנסו בין מאה המקומות הראשונים במדד. לאזור יש 15 ערים בין 20 המקומות האחרונים, כולל לאגוס, ניגריה (202), חרטום, סודן (217), נג'דמנה, צ'אד (218) ובגדד, עירק (221)- העיר המדורגת כבעלת איכות החיים הגרועה במדד.

במדד התשתיות דובאי (34) מובילה את האזור, תל אביב (58), אבו דאבי (72), פורט לואיס (91), מוסקט (94), קהיר (95), וקייפטאון (97).

מאמרים קשורים: דירוג מרסר לאיכות החיים בערים 2011 | דירוג מרסר לערים היקרות בעולם 2012 | 300 הערים הצומחות והמתכווצות בעולם | דירוג ערי הסטארטאפ בעולם | הערים הטובות בעולם


הקניון חוגג 60 (ומתכונן לפרוש)

מרכז הקניון הסגור הפך לשם נרדף לנוף הפרברים האמריקאי, במידה שקשה כיום לדמיין את מקור הרעיון. ברור כי האמריקאים רוצים חווית קניות של אלפי מטרים רבועים ממוזגים של חניות, וברור כי צריך אזור עם מסעדות להפסקת אוכל ושתיה, וברור שצריך אלפי מקומות חנייה, אבל פעם זה לא היה קיים.

הרעיון למרכז הקניות הסגור שמור לאדריכל ויקטור גרואן, שהציג את הרעיון לראשונה בשנת 1952 במאמר שהכה את הקוראים בתדהמה. רוב האמריקאים אז עדיין עשו את הקניות שלהם במרכז העיר. הרעיון היה להפוך את דפוס הקניות, ואת כל הסביבה שלו, למעשה. הוא פתח את הקניון הראשון באדינה מינסוטה בשנת 1956, והקונספט התפשט כמו שריפה בשדה קוצים. בשיא הפופולריות שלהם, ב-1990, נפתחו בארה"ב 19 קניונים חדשים. אולם מאז 2006 לא נפתח אפילו קניון אחד חדש. להפך, ניתן לראות דרכים שונות בהם קניונים אלה משנים ייעוד, וחוויית הקניות משתנה שוב.

גרואן ניסה לייצר גירסה טובה יותר של הדאון טאון האמריקאי בפרברים. הוא רצה שמרכזים אלה ישמשו כמרכזים אזרחיים באותה מידה שישמשו כמרכזים מסחריים, ושיכלולו גני ילדים, ספריות, דואר, מרכזים קהילתיים ואמנות. הוא רצה שהקניונים יהיו עבור הפרברים מרחב ציבורי כמו הכיכרות בערי אירופה העתיקות. למעשה, אותו קניון באדינה, הקרוי סאות'דייל, אמור היה להיות מרכז של תכנית אב הכוללת בתים, דירות, בנייני משרדים, מרכז רפואי ובתי ספר. ביום בו נפתח הקניון, 75,000 איש הציפו אותו.

הוא גם בנה סדרה של קניונים סביב דטרויט. כשתפתח הראשון, ב-1954, דטרויט הייתה העיר החמישית בגודלה בארה"ב, והעיר הצומחת במהירות הרבה ביותר במידאיסט. כמובן שהקניונים האלה אינם הסיבה היחידה להתדרדרות של העיר מאז. אבל הרעיון שלו עזר להניע מהלך שקרה בערים רבות מאד. הקניונים משכו את הקונים אל מחוץ לעיר, איפה שמצאו חניה. תנועת הקונים הזו גררה עסקים ותושבים לעבור אל הפרברים, ואילו במרכזי הערים שהתרוקנו, התחיל להרוס בניינים וניסו ללא הצלחה לספק חווית קניה וחנייה דומה לזו שהציעו הפרברים, מה שרק החמיר את הבעיה.

תכנית האב של גרואן לקניון הראשון וסביבתו לא יצאה לפועל. אולי הוא היה נאיבי להאמין כי יזמים יקצו שלטחים עבור הקהילה (שאינם רווחיים), אבל המחירים סביב הקניון החלו לזנק. השטחים הללו החלו להימכר לכל המרבה במחיר, והפכו לשיכונים ענקיים ללא ייחוד או תכנון נאות.

כיום, כשליש מהקניונים בארה"ב מכונים "מתים" או בדרך לשם. זה לא אומר שכולם ריקים. אבל המחיר לשטח צנח, והרשתות הגדולות עזבו. כשליש מהקניונים עדיין משגשגים, ואילו הם הגדולים, והחדשים ביותר. אבל אמריקה כבר לא בונה כבישים מהירים, כך שלא נוצרים מיקומים חדשים לפיתוח. ההמצאה שהזניקה את הקניון – מיזוג האוויר- כבר לא מרשימה אף אחד, והדמוגרפיה בפרברים השתנתה באופן דרמטי. הקניונים מושכים בעיקר את הנוער, ולבייביבומרס המאכלסים את הפרברים כבר אין בני נוער בבית.

דונהם ג'ונס שכתבה את הספר Retrofitting Suburbia, מעריכה כי יותר מ-40 קניונים ברחבי ארה"ב יעברו בקרוב שינוי מהותי, ו-29 כבר עברו שינוי ייעוד. ב-2010 קולומבוס אוהיו הרסה את הקניון המת, בורהיס ניו ג'רסי הרסה חצי קניון מת, ובנתה רחוב ראשי חדש תוך העברת בניין העירייה לתוך מה שנשאר מהקניון. בדנוור, 8 מתוך 13 הקניונים האזוריים מתוכננים לפיתוח מחדש.

מאמרים קשורים: הזוכים בפרס האירופי למרחבים ציבוריים | מתחם הנופש והפנאי החדש של המרכז | הדברים שעושים את העיר ידידותית להולכי רגל | האם התאורה היא המפתח לערים מצליחות | תחרות כספית לערים שיפתרו בעיות מהותיות


ספורט כאסטרטגיית לצמיחה ומיתוג העיר אינדיאנפוליס

לערים בארה"ב יש היררכיה ברורה של מעמד ויוקרה, כוח והשפעה. ההיררכיה הזו נגזרת בראש ובראשונה מהכוח הכלכלי של העיר – בין אם אלו תעשיות הבידור של לוס אנג'לס, הפיננסים של ניו יורק, הדיפלומטיה של וושינגטון, ההשכלה של בוסטון, המכוניות של דטרויט ועוד – התוצרת הכלכלית של עיר משחקת תפקיד מרכזי. התעשייה מושכת תושבים, אלה מביאים עמם שלל שירותים ובתי עסק, וכך הופכות ערים למטרופולינים, בעלי "כוח שוק" – שזו הדרך הכי פופולרית לדרג את ערי ארה"ב.

באינדיאנפוליס, בירת מדינת אינדיאנה (המדינה ה־38 בגודלה בארה"ב), גרים מעט יותר מ־800 אלף בני אדם – מה שמציב אותה במקום ה־12 והמכובד בין ערי ארה"ב. אבל כמטרופולין היא נמצאת הרבה מאחור – עם 1.7 מליון בני אדם היא המטרופולין ה־34 בגודלו בארה"ב בלבד. באינדיאנפוליס יש רק שתי קבוצות ספורט מקצועניות, זאת בהשוואה ליותר מחמש קבוצות לעיר בחבורה המובילה. בכלל, כמדינה, בכל אינדיאנה יש רק שתי קבוצות ספורט מקצועניות.

אז איך קרה שבסוף שנות השמונים רשתות הטלוויזיה הכי גדולות בארצות הברית שידרו למדינה, ולעולם כולו, יותר שעות ספורט מאינדיאנפוליס מאשר מכל עיר אחרת בארה"ב? איך יכול להיות שבפברואר 1990 המגזין "ספורטס טראוול" שם אותה במקום הראשון בדירוג "ערי הספורט החמות" בארה"ב? וגם בשנתיים האחרונות שניים מאירועי הספורט הכי גדולים, מתוקשרים ומוצלחים כלכלית שיש לארצות הברית להציע – הפיינל פור של טורניר המכללות בכדורסל והסופרבול – נערכו באינדיאנפוליס.

ובכן, יש לזה סיבה. זהו סיפור של אנדרדוג, של יוזמה, של תעוזה, של קצת מרפקים, של כוחה של קהילה – וגם לא מעט מזל. בשנות החמישים של המאה הקודמת החלה להירקם בעיר תכנית ארוכת טווח, שזכתה לכינוי הפשוט "אסטרטגיית הספורט". בסרט Naptown to Super City מסבירים אנשי העיר והעירייה איך עשו זאת.

המיזם המשמעותי הראשון היה הקמת קבוצה בליגת ה־ABA, ליגת הכדורסל שהתחרתה באותם ימים ב־NBA. הצלחתה המקצועית של הקבוצה הובילה לעיור הכדורסל של אינדי, עם בנייתו במרכז העיר של המרקט סקוור ארינה, אולם כדורסל בעל 16.5 אלף מקומות,

הכיוון תפס תאוצה והאחראים בעיריית אינדיאנפוליס שמו לעצמם מטרה להפוך את העיר לבירת הספורט החובבני של ארה"ב, ועמדו בה. קרן התרומות של ענקית התרופות "לילי", שבסיסה באינדיאנפוליס, שפכה בין 77' ל־88' סכום של 73 מיליון דולר, שעזרו להתניע בניית מתקנים רבים. בין 79' ל־91' הושקעו בעיר בסך הכל 122 מיליון דולר בהקמת אולמות ואצטדיונים – רובם ככולם במרכז העיר או בקרבתו, כולל פרויקטים ששיקמו אזורים מוזנחים ופארקים מזוהמים. ואוכלוסיית העיר? היא קפצה מ־476 אלף ב־1960 ל־744 אלף ב־1970 – זינוק מטורף של 56.3%. הישגי השיא היו הבאתו/גניבתו של מועדון "קולטס" – ממועדוני הפאר של ליגת הפוטבול מבולטימור – ב־1984, והנחתת משחקי פאן־אמריקה בעיר ב־1987, משחקים ששברו שיאי צפייה ונוכחות ושהיו למוצלחים ביותר בתולדות המפעל הבינלאומי.

נכון לתחילת 2012, באינדיאנפוליס יש 18 מתקני ספורט שונים, ממסלולי מירוצים ואצטדיוני פוטבול ואתלטיקה, דרך אולמות רב תכליתיים ועד מגרשי טניס ובריכות שחייה, יותר ממחציתם נבנו מאז שנות השבעים, מכילים יותר מ־460 אלף מקומות ישיבה. באינדיאנפוליס שבעה מתקני ספורט עם לפחות 10,000 מקומות – לא כולל מסלול המירוצים שיכול להכיל מספר מטורף של כ־275 אלף צופים. רק בשלוש ערים בארה"ב וב־13 ערים נוספות בכל העולם יש יותר.

בחודש שעבר זכתה העיר לשטף של יחסי ציבור מעולים כשאירחה את הסופרבול. אינספור מאמרים הפליאו בשבחי הארגון והמחויבות של התושבים, אבל לא פחות בשבחי האווירה והתרבות הספורטיביים ששוררים בעיר. אינדיאנפוליס קיבעה את מעמדה סופית כאחת מערי הספורט המובילות באמריקה. ובארצות הברית, עיר ספורט זו עיר שנמצאת גבוה בהיררכיה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

לכתבה המלאה – http://www.calcalist.co.il/sport/articles/0,7340,L-3564541,00.html

מאמרים קשורים: פולין מתחדשת לקראת יורו 2012, אולימפיאדה במזה"ת?, מיתוג נאשוויל כעיר המוסיקה, קטאר- אירועי ספורט למיתוג המדינה, לונדון 2012 – המותג

 


הערים המסוכנות ביותר בעולם

Research and analysis by Alidad Vassigh

ערים באמריקה הלטינית הם המסוכנות ביותר בעולם, ובמיוחד ערים בהונדורס ובמקסיקו. סן פדרו סולה, עיר של כ-720,000 תושבים בצפון הונדורס, נחשבת לעיר המסוכנת ביותר בעולם עם 160 מקרי רצח לכל 100,000 תושבים בשנה. שיעור הרצח בסידאד חוארז, על הגבול בין מקסיקו לארה"ב נאמד ב-148. ניו אורלינס בארה"ב עם 58 מקרי רצח בשנה לכל 100,000 תושבים, היא העיר עם שיעור הרציחות הגבוה ביותר בעולם מחוץ לאמריקה הלטינית.

נראה כי בערים במקסיקו חל שיפור, אולם יש לקבל נתונים אלה במשנה זהירות, שכן גורמים רשמיים במקסיקו ממשיכים "לגלח" את המספרים במטרה להראות שיפור ברמת הביטחון לכאורה, לאור המלחמה המתמשכת של המדינה עם הפשע המאורגן.

Most murderous cities
(Number of murders per 100,000 inhabitants per annum (hti))

מס

עיר מדינה אוכלוסיה רציחות ב-2011 רציחות ב-2010
1 San Pedro Sula Honduras 719,447 158.87 125 (2010)
2 Ciudad Juárez Mexico 1,335,890 147,77 229 (2010)
3 Maceió Brazil 1,156,278 135.26 n/a
4 Acapulco 804,412 127.92 51.4 (2010)
5 Capital district Honduras 1,126,534 99.69 108 (2010)
6 Caracas Venezuela 3,205,463 98.71 118 (2010)
7 Torreón (metropolitan) Mexico 1,128,152 87.75 68.4 (2010)
8 Chihuahua Mexico 831,693 82.96 113 (2010)
9 Durango Mexico 593,389 79.88 78.3 (2010)
10 Belém Brazil 2,100,319 78.04 n/a
11 Cali Colombia 2,207,994 77.90 87.4 (2010)
12 Guatemala City Guatemala 3,014,060 74.58 106 (2010)
13 Culiacán Mexico 871,620 74.46 87.8 (2010)
14 Medellín Colombia 2,309,446 70.32 87.4 (2010)
15 Mazatlán Mexico 445,343 68.94 88.1 (2010)
16 Tepic
(metropolitan)
Mexico 439,362 68.05 79.9 (2010)
17 Vitória Brazil 1,685,384 67.82 76.1 (2010)
18 Veracruz Mexico 697,414 59.94 n/a
19 Ciudad Guayana Venezuela 940,477 58.91 68.8 (2010)
20 San Salvador El Salvador 2,290,790 58.63 82.9 (2010)
21 New Orleans USA 343,829 57.88 69 (2009)
22 Salvador Brazil 3,574,804 56.98 n/a
23 Cúcuta Colombia 597,385 56.08 56.1 (2010)
24 Barquisemeto Venezuela 1,120,718 55.41 n/a
25 San Juan Puerto Rico 427,789 52.60 n/a

Other cities among top 50 with most murders in 2011:
26. Manaus, Brazil, 51.21/hti,
30. Detroit, USA, 48.47
32. Recife, Brazil, 48.23
33. Kingston (metropolitan), Jamaica, 47.02
34. Cape Town, South Africa, 46.15
37. Fortaleza, Brazil, 42.90
38. Monterry (metropolitan area), Mexico, 40.38
43. St. Louis, USA, 35.39
46. Panama City, Panama, 31.70
48. Baltimore, USA, 31.40
49. Durban, South Africa, 30.54
50. Johannesburg, South Africa, 30.50