מיהו פרופ' פורטר? ואיזו אסטרטגיה הוא צפוי להגיש לעיריית ירושלים?

האסטרטגיה לירושלים. פרופ' מייקל פורטר

האסטרטגיה לירושלים. פרופ' מייקל פורטר

פרופ' מייקל פורטר, מרצה במוסד לאסטרטגיה ותחרותיות בבית הספר לעסקים בהרווארד, נחשב לסמכות מובילה במה שקשור לאסטרטגיות של תחרותיות ופיתוח כלכלי של מדינות, אזורים וערים. הוא מתואר לעיתים קרובות כמייסד תחום האסטרטגיה המודרנית, וכאחד המשפיעים בעולם בנושאים של ניהול ותחרותיות, ועובד עם ממשלות, תאגידים ומוסדות אקדמיים בכל העולם.

פורטר כתב 19 ספרים ו-125 מאמרים סביב נושא התחרויות ואסטרטגיות לתחרויות, וזכה 6 פעמים בפרס מקינזי עבור מאמרים שכתב. במאמר ב-2010 הוא אמר: "למדתי לראות כי הכישרון הגדול ביותר שלי הוא היכולת לקחת בעיה מורכבת במיוחד, משולבת, מולטידציפלינרית ולאחוז אותה רעיונית בדרך שעוזרת לעשות דברים באופן ממשי".

לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת

איגוד הערים Lonris – האם לונדון ופריז יתאחדו?

היורוסטאר - מלונדון לפריז בשעתיים

היורוסטאר – מלונדון לפריז בשעתיים

לונדון ופריז, שתים מהערים המפורסמות, הנחשקות והתחרויות בעולם, נמצאות בתחרות מתמדת כבר מאות שנים, אבל אם הן יפעלו במשותף, הן עשויות ליצור שותפות שתשלם לשתיהן.

קיימת מערכת יחסים מיוחדת בין לונדון ופריז, ולמרות הסבירות הנמוכה, הגלובליזציה המתעצמת בעולם הופכת את פריז לפרבר של לונדון ואת לונדון לפרבר של פריז.

לקרוא את ההמשך »


רובע התרבות של דבלין, ומתחם המוזיאונים של ירושלים – דרושה חשיבה הוליסטית

כיכר פארנל

כיכר פארנל

עיריית דבלין הכריזה לאחרונה על תכנית להקמת רובע תרבות חדש בבירת אירלנד, שכבר זכה לסופרלטיבים כמו "ההתפתחות התרבותית החשובה ביותר ב-100 השנים האחרונות בדבלין". החזון כולל את הפיכת אזור כיכר פארנל (Parnell Square) למרכז חדש עד שנת 2017, שיכלול את מעבר הספרייה העירונית לאזור, הרחבת פעילותה וקישורה לגלריית Lane הסמוכה. התכנית מבטאת אמון בעתיד הספריות הציבוריות, שבעבר היה להן תפקיד חשוב ומנסות למצוא את מקומן בעולם הדיגיטלי החדש. אבל היוזמה החדשה עשויה לדרבן הקמת רשת תרבות משולבת עבור העיר כולה.

דבלין, לדעת רבים, היא עיר בעלת פוטנציאל עצום שלא מומש כמרכז תרבות ואמנות. אין מדובר רק בתיירות, למרות שתיירים אינטיליגנטים יכולים להתאים בדיוק לצרכי העיר. מדובר בשני נושאים אחרים: יצירת תחושה של מקום שהפכה לחשובה יותר בעולם הגלובלי, ופיתוח הרעיון שהעיר היא יצירתית ובעלת מבנה דימיוני, שיחד בונים את העיר לא פחות מאשר רחובות ובניינים.

עם זאת, החוזקה המשמעותית ביותר של העיר היא גם הבעיה הגדולה ביותר שלה. היתרון הגדול ממנו נהנית דבלין היא היותה הבירה, ובית לרוב מוסדות התרבות המרכזיים במדינה בתחומי התאטרון, מוזיקה, מוזיאונים וגלריות. אבל מוסדות אלה אינם מתייחסים אלה לאלה בשום דרך או לתשתית התרבותית המקומית. אלו הם שני זרמים נפרדים לחלוטין: הלאומי, שבמקרה נמצא בדבלין, והמקומי שנולד מתוך הווית העיר. התכנית החדשה לכיכר פארנל, טובה ככול שתהיה, מדגישה בדיוק בעיה זו. תכנון רובע התרבות כמתחם מופרד או מבודל מהעיר.

התכנית משרתת אילוצים כלכליים לטווח הארוך על ידי איחוד משאבים קיימים כך שהסך הכל יהיה גדול מסכום חלקיו, ומביא לשיתוף פעולה הכרחי בין משרדים ממשלתיים, העירייה וגופים נוספים. אבל זה בדיוק מה שצריך לקרות בקנה מידה גדול יותר כדי שהפוטנציאל של עיר, כמרכז תרבות ברמה עולמית יתממש. יש צורך להביט בתמונה הכוללת ולא רק ברמה העירונית של מוסדות ספציפיים, אלא כעיר בכללותה על כל מוסדות התרבות שלה, הגלריות, המוזיאונים, הספריות, בתי הקולנוע ומוסדות של אמנויות במה. יש צורך לשאול האם קיימת דרך ליצר אנרגיה חדשה ורעיונות על ידי הצבתם זה ליד זה.

מיתוג התיירות לירושלים. קודם כל תרבות

מיתוג התיירות לירושלים. קודם כל תרבות

הנושא הזה אינו רלוונטי רק לדבלין. הוא רלוונטי במיוחד לירושלים. בשנים האחרונות עוברת העיר מהפך. אם נזכר בירושלים של לפני חמש שנים ואפילו פחות, זו הייתה עיר של היסטוריה ודת, והתיירות לעיר התבססה לאורך שנים על שני מרכיבים אלה. אולם ירושלים קיבלה על עצמה אסטרטגיה חדשה, שנוסחה בתהליך מיתוג התיירות לירושלים, ולפיה, על העיר לפתח את התרבות בעיר באופן משמעותי, הן לטובת התושבים והן כאסטרטגיה לצמיחת התיירות. כיום ירושלים מתגאה במרתון, מופעי אופרה, עונת התרבות, ושלל אירועי תרבות במהלך כל השנה, המציעים אינסוף אפשרויות בילוי, ושינו לחלוטין את דימוי העיר.

אזור המוזיאונים הלאומיים המתפתח בירושלים מזכיר את המודל של דבלין. שפע מוסדות ממלכתיים ועצמאיים, הנבנים באזור מוגדר, אבל שעדיין לא נמצאה הדרך לקשרם, בינם לבין עצמם, ובינם ובין הסצינה התרבותית העירונית. מוזיאון ישראל, הספרייה הלאומית, מוזיאון הטבע, הקריה הלאומית לארכאולוגיה ואחרים, כולם מוקמים במתחם המכונה קריית המוזיאונים, ומהווים ישויות עצמאיות ונפרדות המנהלות את עצמן באופן נפרד, ואינם מתקשרים בינהם או עם הסצינה התרבותית העירונית.

מוזיאון הטבע ירושלים

מוזיאון הטבע ירושלים

ערים רבות, דבלין וירושלים בינהן, מחפשות את האופן בו ניתן לפתח את התרבות בעיר כך שימצב אותן כמוקדים עולמיים וייחודיים, בעיקר עם ההתפתחות החלה בתיירות, וההבנה כי אופי התייר עבר שינוי, והוא כבר לא נוסע למקום בשביל לראות רק עתיקות וארכאולוגיה. התייר של היום מחפש בעיקר תרבות, כזו שהינה ייחודית ואותנטית למקום, ושכוללת היסטוריה, תרבות ובעיקר היצע רחב ומגוון.

גם השינויים החלים בשווקי היעד לתיירות דורשים התייחסות. בתחילת החודש פרסם ארגון התיירות העולמי כי לראשונה, סין היא שוק המקור הגדול ביותר לתיירות, ובשנת 2012 הוציאו התיירים הסינים 102 מיליארד דולר, יותר מכל שוק מקור אחר. גם שווקים אחרים במזרח הרחוק התפתחו מאד בשנים האחרונות, יחד עם מדינות מתפתחות כמו ברזיל ורוסיה, וקהלים אלה דורשים התייחסות ספציפית ומענה ייחודי.

גישת ניהול כוללת למוסדות התרבות בעיר, קישורם, בינם לבין עצמם, ואל התרבות העירונית הרחבה יותר, ופיתוח אסטרטגיה עירונית כוללת עבור התרבות ומוסדותיה יכולים לייצר מכלול תרבותי עירוני, שעובד הן ברמה הלאומית של מוסדות מרכזיים, אבל גם מתקשר ומתפקד יחד עם התרבות העירונית המקומית, זו שמתפתחת באופן אורגני, מתוך השכונות והאוכלוסייה, לטובת יצירת רשת תרבות עירונית, המתפקדת ויוצרת דיאלוג בין מוסדות, ובעיקר מציעה למבקר ולתושב שפע של קישורים ואפשרויות להמשך גילוי וחוויה.

מאמרים קשורים: מיתוג התיירות לירושלים | גישות בתכנון מוזיאונים- שילוב או בידול | המדינות הצומחות ביותר בתיירות | ירושלים עוברת למגדלים- רובע העסקים החדש | תכנון מוזיאון הטבע- הוכרזו הזוכים


מהי עיר חדשנית? והאם חדשנות יכולה להגביר תיירות?

החדשנות והיזמות צמחו בשנים האחרונות לכדי דת של ממש. כל עיר או מדינה שמכבדות את עצמן מעלות את מילות הקסם באסטרטגיה העירונית ובאמצעי השיווק שלהן. כולם רוצים להיות חדשנים, יצירתיים ומקוריים, עד כדי כך שעצם השימוש במילה כבר הפך לנדוש, ולהוכחה הפוכה לדבר עצמו.

במקרים רבים, כולל המקרה הישראלי, יש ממש בהצגת החדשנות כנכס למותג העירוני או מותג המדינה. אכן קיימות ערים ומדינות שבהן החדשנות מאפיינת את הכלכלה, החינוך, התעשייה והחברה המקומיים, וחדשנות זו אף הזניקה מקומות אלה באופן משמעותי. אולם החדשנות יכולה לבוא בצורות שונות ורבות, וקצב ההתפתחות המהיר עדיין לא אפשר למותגים העירוניים להתעדכן בהתאם.

פתאום כל עיר היא חדשנית, כולם מדברים על חדשנות, כל עיר היא מרכז הייטק ועיר סטארטאפ, וכשכולם כאלה- זה הדבר האחרון שתרצה להיות. ערים ומדינות נבדלות בסוג החדשנות שלהן, אולם רובן עדיין לא הצליחו לבדל את עצמן ולהגדיר באופן מדויק את החדשנות שלהן, ומתחילות להישמע כמו העתק משמים זו של זו.

בפגישה שקיימתי השבוע עם נציגי אחת הערים המרכזיות בישראל, טענתי כי חדשנות ותיירות יכולות וצריכות להיות מקושרות, וכי חדשנות או ייזמות יכולות גם להתפתח ולהיות מקור למשיכת תיירות לעיר. החדשנות והיזמות הן לא רק מאפיינים עירוניים שמחזקים את המותג העירוני,  ולכן כל כך הרבה ערים מציגות עצמן כחדשניות, אלא שהן יכולות להפוך למוצר תיירותי של ממש. כדוגמה לכך, ולהבדלים בסוגי החדשנות בין ערים, הצגתי את העיר מדליין, קולומביה, שבזכות החדשנות החברתית שלה זכתה לאחרונה בתואר העיר החדשנית בעולם, ומנגד את שטוקהולם ששימשה כבירה הירוקה של אירופה בשנת 2010, בזכות פעילות נמרצת וחדשנית לקידום קיימות ואיכות סביבה, וכיום תיירים מגיעים לעיר כדי לראות מה עשה את שטוקהולם לבירה הירוקה של אירופה. שטוקהולם אפילו השיקה לאחרונה אפליקציה שתנחה תיירים אלה במוקדי העשייה המקיימת של העיר.

אקספלורטוריום לוגומדליין ושטוקהולם הן דוגמאות לערים שהצליחו לבדל את החדשנות שלהן ולהעביר מסר מדויק יותר, ולכן הן גם הצליחו להפוך את החדשנות הייחודית שלהן למקור לתיירות. כעת סן פרנסיסקו מנסה לעשות דבר דומה. מוזיאון ה-Exploratorium, שיפתח ב-17 באפריל, ברציף 15, הוא מרכז לימוד, מדע וטכנולוגיה. לערים רבות יש מוזאוני מדע, אולם המוזיאון החדש בסן פרנסיסקו הוא שונה. יו"ר הדירקטוריון של המוזיאון הוא מנהל חברת טכנולוגיה גלובלית, והדירקטוריון כולל חברים נוספים, בינהם כמה המייסדים של טוויטר ולינקדאין, העובד השלישי של גוגל, ואחרים. חברות טכנולוגיה שונות תרמו כדי לבנות את המוזיאון שהקמתו עלתה 300 מיליון דולר. הבניין הוא גם המוזיאון הגדול בארה"ב הפועל על אנרגיה נקייה.

דירוג ערי הסטראטאפ מציב את סן פרנסיסקו והסיליקון ואלי כמרכז הסטראטאפים ותעשיית ההייטק העולמית (תל אביב, על פי מדד זה מדורגת שנייה), אבל כעת סן פרנסיסקו מייצרת את הקישור המתבקש בין תעשיית הטכנולוגיה בעיר אל התיירות, מתוך התפישה האסטרטגית כי כשיש לעיר יתרון יחסי, בכל תחום שלא יהיה, יהיו מי שירצו ויתעניינו בכך, ומעבר לחיזוק הדימוי העירוני, יתרון כזה גם יכול לחזק את התיירות לעיר.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מאמרים קשורים: סן פרנסיסקו- אפס זבל עד 2020 | הערים החדשניות בעולם | ניו יורק- העיר המחוברת | הברומטר לחדשנות עולמית | 22 ערים מנסות את העתיד


אתר התיירות החדש של תל אביב, והמיתוג שנזנח

אתר התיירות החדש של תל אביב - כניסה מרשימה

אתר התיירות החדש של תל אביב – כניסה מרשימה

השבוע השיקה עיריית תל אביב את אתר התיירות החדש לעיר, המיועד לתיירות נכנסת, ומוצג באנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית ורוסית. הכניסה לאתר היא מרשימה ובהחלט מעניקה לגולש את תחושת "העיר ללא הפסקה" כשמהרגע הראשון הוא נחשף לשפע של אירועי תרבות מסוגים שונים המוצגים בתמונות חזקות ובטקסט מינימלי. האתר הדינמי חופש אינפורמציה נוספת במעבר עכבר על התמונות, ובמרכז עמוד הכניסה מוצב לוח אירועי תרבות בעיר, גם כן באופן דינמי, המפרט את האירועים במעבר עכבר על התאריכים, באופן שהגולש נחשף למינימום מלל ומקסימום תמונות.

אחד הדברים הבולטים באתר החדש הוא העדר כל זכר למיתוג העיר. תל אביב נמצאת במשבר זהות מול המיתוג שלה, שפותח עבור חגיגות 100 השנה לעיר, וכבר אינו הולם אותה, את האופן בו התפתחה העיר ואת השאיפות לעתיד. האתר החדש זונח את המיתוג המוכר לטובת שפה חזותית חדשה לגמרי.

מעניין גם לבחון את האתר של תל אביב מול אתר התיירות של ירושלים שהושק לפני כחצי שנה, מכיוון שהאתרים שונים זה מזה מהותית. בעוד האתר של ירושלים הוא כלי עיסקי ברור, בו מוצע לגולש כבר מהתחלה הזמנת חדרי מלון וסיורים, הגישה בו היא טכנית ופונקציונלית, והמידע הוא בעיקרו מילולי, האתר של תל אביב פועל לחיזוק מיתוג העיר, והעברת חוויה רגשית חזקה ושפע של אינפורמציה ואפשרויות באמצעים ויזואליים.

אתר התיירות הגאה של תל אביב - מ ס י ב ה

אתר התיירות הגאה של תל אביב – מ ס י ב ה

מקום של כבוד באתר התיירות של תל אביב מוקדש לתייר הגאה, על ידי הבלטת אזור המידע לתיירות גאה בתפריט הראשי, שלמעשה מובילה את הגולש לאתר נפרד, ייחודי לתיירות גאה, שבנוי ומעוצב בהתאמה לאתר התיירות של תל אביב, עם אפיונים גאים. ואם אתר התיירות של תל אביב מציף את הגולש בתרבות אמנות ופנאי, אתר התיירות הגאה צועק "מסיבה". יש לציין כי ההשקעה בתיירות הגאה היא חלק מהאסטרטגיה העירונית בתל אביב, שקצרה הצלחות רבות בשנים האחרונות, ומהווה נדבק במיצוב העיר כמקום בעל מגוון תרבותי, פתיחות מחשבתית וגיוון.

מאמרים קשורים: אתר התיירות החדש של ירושלים | האתרים והאפליקציות הטובים ביותר לערים ומדינות | שיווק ערים ברשתות חברתיות | וודי אלן, תיירות ומיתוג ערים | שיווק ניו זילנד מול שיווק ישראל


אקסטרווגנזה בפריז ואמבטיה באמסטרדם – סוף עידן הראוותנות, ואיך זה קשור לבילבאו

בניין הפילהרמונית של פריז

בניין הפילהרמונית של פריז

עם כניסתו לתפקיד, ממשלתו של פרנסואה הולנד עצרה מיידית מספר פרויקטים ראוותניים שהושקו על ידי קודמו, סרקוזי, אולם מבנה אלומיניום אחד ניצל מגזרה דומה.

הבניין החדש והפוטוריסטי של הפילהרמונית של פריז, שעיצובו נבחר במסגרת תחרות – בניין מתכת עצום, שנבנה תוך הבטחה לשנות את קו הרקיע של צפון פריז – נמצא על המסלול הבטוח להפוך לבניין הקונצרטים היקר בעולם, למרות ניסיונות של פוליטיקאים שונים לעצור את הפרויקט, בגלל מחירו ההולך וגדל. ממשלת צרפת החליטה להמשיך בבניית הבניין, רק משום שזו התקדמה עד לנקודת אל חזור. הבניין צפוי לפתוח את שעריו, באיחור של שנתיים, ב-2015, לאחר עיכובים, דחיות, מחאות ותקציבים שהתנפחו, ולאחר שהתקציב יותר מהכפיל את עצמו לסכום הדמיוני של 510 מיליון דולר.

בניין הפילהרמונית של פריז

בניין הפילהרמונית של פריז

אולם הקונצרטים בן ה-2,400 מושבים ממוקם ב-Parc de la Villette, בצד הצפון מזרחי של פריז, בסמוך לכביש הטבעת המקיף את העיר והפרברים העניים. הוגי המבנה טענו שהוא לא רק יענה על הצורך בבניין קונצרטים ייעודי בעיר, בדומה לאלו הקיימים בלונדון או ברלין, אלא גם יחולל מהפך על ידי משיכת צעירים וקהלים "לא קלאסיים".

בניין המתכת האקסטרווגנטי, שהושווה לערימת אבני מרצפת ענקיות המשקפות את העיר, הוא היצירה האחרונה של ה"סטארכיטקט" הצרפתי ג'אן נובל, שתכנן בין השאר את ה- Institut du Monde Arabe, ואת המוזיאון האתנוגרפי השנוי במחלוקת Quai Branly. הוא תיאר את בניין הפילהרמונית כפרויקט היוקרתי ביותר בקריירה שלו, והשווה את גג המתכת לגבעה אליה מבקרים יוכלו לטפס, כשעל הלוח הגג בגובה 52 מטרים, תוקרן רשימת הקונצרטים, ותראה מכביש הטבעת של פריז, כך שהנוסעים התקועים בפקקים המפורסמים יוכלו לדעת מה מתרחש בבניין.

אגף חדש במוזיאון באמסטרדם

אגף חדש במוזיאון באמסטרדם

אגף מוזיאון חדש באמסטרדם ל-Stedelijk   Museum שנפתח לאחרונה, ושעוצב בצורת אמבט רחצה, הוא התוספת האחרונה, ויש האומרים המגוחכת לעיר, שגם היא מסמלת את סיומו של עידן התקציבים האדירים, רדיפת הפרסום, והראוותנות שאפיינו את מבני הציבור, ושדועכים יחד עם הכלכלה.

העיצוב החדש של המוזיאון באמסטרדם, שתקציב בנייתו היה 170 מיליון דולר, ושתוכנן על ידי משרד האדריכלים ההולנדי Benthem Crouwel, לא הוסבר. המבנה בן ה-12,000 מ"ר, צמוד לבניין ישן המאופיין בפסים באדום ולבן, שנבנה בשלהי המאה ה-19 בסגנון ניאו רנסנסי. התוספת החדשה הפכה את הכניסה למוזיאון, כך שהיא נמצאת כעת בכיכר שסביבה נמצאים גם מוזיאון ואן גוך ומוזיאון Rijksmuseum, כשהשאיפה הייתה לעדכן את המבנה הישן ולהוסיף שטחי תצוגה, וכן מסעדה וחנות.

לוגו המוזיאון

לוגו המוזיאון

העיצוב של האגף החדש מציגה סוג של גישה שעדיין מושפעת מאגדת מוזיאון הגוגנהיים בבילבאו. אמסטרדם סבלה עשור, או יותר, מהשקעות יקרות בתשתיות ובנייה, שחלקן לא הסתיימו או שהיו קצרות ראייה. תושבים בעיר לאורך השנים פיתוח כעס ותיסכול, כך שהתחרות לאגף החדש למוזיאון יצרה הזדמנות לשינוי מגמה. עם או בלי קשר, גם המיתוג החדש למוזיאון זכה לשלל תגובות שליליות מהציבור, ואף הוגדר באתרים מקצועיים כאחד ממהלכי המיתוג הגרועים השנה, אף כי בוצע על ידי חברת מיתוג מוערכת ביותר.

אולם אגדת הגוגנהיים בבילבאו, היא בעיקר אגדה. המוזיאון שתכנן פרנק גרי בעיר הספרדית, לא הביא לבדו את השינוי שהפך עיר תעשייה מיושנת למכה לתיירים והשקעות. המוזיאון הגיע לאחר עשורים של התחדשות עירונית, ואף שהיה בניין נוצץ ומבריק בתכנונו, הוא השתלב באסטרטגיה עירונית ופיתוח מתמשך, ושימש למעשה סמל לשינוי, ולא יצר את השינוי בעצמו, ובניינים שכאלה רק לעיתים רחוקות מצליחים לחדש שכונות או להבטיח זרימת מבקרים או הון, על בסיס עיצובם בלבד, עם זאת, במקומות שונים עדיין מאמינים ביכולת של השקעות עצומות במבנים ראוותניים לחולל שינויי כדוגמת אגדת בילבאו – סיןקטאר, והמפרץ הפרסי בכלל, הן אולי הדוגמאות הבולטות ביותר.

מאמרים קשורים: מיתוג בילבאו- לא רק גוגנהיים | בילבאו- השקעה תרבותית שהשתלמה | הלסינקי דוחה את ההצעה לבניית מוזיאון גוגנהיים בעיר | המגדל המשולש שמסעיר את פריז | מיתוג קטאר – עצמאית כמו שאתה


תל אופן, יום כיפור, אסטרטגיה עירונית וממשל ריכוזי – הכל קשור

מסורת היא מערכת של תרבות – מנהגים, טקסים, דעות ואמונות, ערכים וכללי התנהגות – הנמסרת מדור לדור בקבוצה או בחברה מסוימת. לרוב המסורת מהווה למעשה את הבסיס להגדרה של הקבוצה, הן כלפי חוץ והן כלפי פנים. (ויקיפדיה)

יום כיפור בישראל החילונית, פיתח לאורך השנים מסורות אזרחיות ייחודיות, שנטעו תוכן חילוני ביום שמקורו באמונה דתית שאינה רלוונטית יותר לחלקים גדולים באוכלוסייה. היציאה אל המרחב הציבורי הפנוי ממכוניות, הרחובות הריקים והבטוחים, השקט, המפגש החברתי והנסיעה על אופניים ללא חשש מדריסה, הפכו את היום הנורא לחגיגה חילונית, שהצליחה למצוא ייעוד ליום המיוחד הזה, במינימום פגיעה בציבור הדתי. התפתחות זו של יום כיפור החילוני, מנע למעשה עימות בין הציבור הדתי והחילוני, ובאופן קסם אפשר את המשך קיום המסורות השונות זו לצד זו. יום כיפור, לפיכך, הוא דווקא דוגמה לאופן בו ציבורים שונים יכולים לקיים מסורות שונות, זו לצד זו, לטובת כולם, ולפי ראות עיניהם.

השנה החליטה עיריית תל אביב כי תאפשר השכרת אופניים משירות תל אופן לפני כניסת החג והחזרתם בצאתו ללא עלות נוספת, עבור מנויי השרות. העירייה פעלה באופן שעוקב במדויק אחר ההתפתחות הטבעית של המסורת החילונית, כשהיא מאפשרת לחילוניים בעיר להעביר את יום כיפור כראות עיניהם, וזאת מבלי שתאלץ את עובדי השירות לעבוד ולחלל את החג. בחירה חופשית אישית, ושירות עירוני המאפשר אותה, ולא כופה אותה.

חזון העיר תל אביב מורכב מ-4 עקרונות בסיסיים: מרכז כלכלי ותרבותישמירה וחיזוק העיר כמרכז כלכלי ותרבותי מטרופוליני וארצי, תוך הפניית המשאבים לשיפור איכות החיים העירוניים. עיר לכל תושביהעיר אטרקטיבית למגורים לכל הגילים, המאופיינת בחינוך איכותי, בשוויון הזדמנויות, בפלורליזם ובלכידות קהילתית. ממשל עם הפנים לאזרח– מתייעל ומשתף, בעל מידה רבה של עצמאות בניהול ענייני העיר הפנימיים, תוך שיתוף פעולה עם רשויות שכנות. עירייה ממוקדת לקוח – שיתוף והשתתפות תושבים – עיר עצמאית – שיתוף פעולה מטרופוליני. סביבה עירונית אטרקטיביתפיתוח סביבה עירונית אטרקטיבית – עיר פתוחה להתחדשות ובו בזמן משמרת את מורשתה האדריכלית-תכנונית, פועלת לצמצום מטרדים סביבתיים ומקדמת מערכת תחבורה רב-אמצעית, יעילה ובת-קיימא.

מכאן שההחלטה של עיריית תל אביב שומרת על האסטרטגיה של העיר, על אופיה, על עצמאותה ועל רצון תושביה, ולא פלא שלא נשמעה ביקורת מצד תושבי העיר על ההחלטה, אלא רק ברכות. אז מה לשר התחבורה ולזה? הצהרתו של שר התחבורה ישראל כץ כי "הפעלת פרויקט תל-אופן ביום כיפור מהווה פגיעה בסמל המקודש ביותר של מדינת ישראל: מדובר בחציית קו אדום ובשבירה של כל המוסכמות…" משקפת את הבעייתיות הקשה של מבנה הממשל המאד ריכוזי בישראל.

משרד התחבורה אינו שותף לפרויקט לא בתכנון ולא במימון, אבל הוא  שולח את ידיו הארוכות בכל עת שהוא חפץ, ואף מחלק לעצמו מחמאות לא ראויות. רמת הריכוזיות של הממשל בישראל כמעט ואינו מאפשר לעיריות לעשות דבר ללא אישור משרדי הממשלה, שלמעשה חונקים את הערים מלהתפתח באופן עצמאי. ההצהרה הפופוליסטית של שר התחבורה משקפת את המדיניות הממשלתית המתמשכת (לאורך דורות) של התערבות רק מתי שניתן להפיק ממנה רווח פוליטי, ואוזלת יד כאשר מדובר בעשייה ממשית (ראו מקרה הרכבת התחתית, והתחבורה הציבורית בכלל).

המאבק המתמשך בין עיריות וממשלות על מתן יתר עצמאות לעיריות לנהל את עצמן, מלווה את ההיסטוריה לכל אורכה. יחסי הכוחות בין ערים ומדינות עוברים שינויים גדולים בעשורים האחרונים. עליית כוחן של הערים המרכזיות בכלכלה ובפוליטיקה הבינלאומית והמקומית, ההכרה בכוחן כקטרים רבי עוצמה לפיתוח אזורי, והמורכבות הגדלה והולכת של ניהולן, מוביל למגמה הולכת וגוברת ברחבי העולם, בה מדינות מעניקות יותר ויותר עצמאות לערים לנהל את עצמן.

במדינות שונות הערים המרכזיות ביותר כבר זוכות למעמד ייחודי ועצמאי מזה זמן, ומדינותיהן הכירו בצורך לשחרר אותן מהשלטון המרכזי, בכדי לאפשר להן התפתחות מהירה. והמגמה הזו הולכת ומתרחבת. בשני פוסטים קודמים הצגתי את התהליך המעניק יתר עצמאות לערים גדולות בבריטניה וביפן.

מאמרים קשורים: עליית הערים העצמאיות- יפן | החזרה אל הפוליס – העיר העצמאית | באיזו עיר יש את שירות האופניים הטוב ביותר? | איך האופניים משנים את העיר | רם עמנואל רוצה להפוך את שיקגו לעיר הידידותית ביותר לאופניים