רוצים לדעת מה באמת אומר מותג של מקום? תשאלו את מי שביקרו שם (והתשובות מפתיעות).

תל אביב דירוג גולשים

תל אביב דירוג גולשים

מנהלי מותגי הערים מנסים נואשות לשנות ולשפר את התדמית שלהן, ולפעמים נראה אפילו כי הם מצליחים. עד שמגיע סקר תיירים שטורף את הקלפים, ומראה לנו מה באמת מעניין את המבקרים, מדוע הם נוסעים למקומות שבחרו, איך הם בילו שם ועל מה ימליצו.

לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת

בירושלים לא שולט הליכוד, חיפה לא אדומה, ותל אביב לא שמאלנית. תוצאות הבחירות בערים

בחירותתוצאות הבחירות לכנסת ה-19 מגלות כמה נתונים מעניינים, וחלקם חדשים, לגבי ערי ישראל ואופן הבחירה הפוליטית של תושביהן. במודיעין עילית נרשם שיעור ההצבעה הגבוה ביותר, 90.69%, כשהרשימה השולטת, לא עוררין, היא יהדות התורה, השנייה מבחינת אחוזי הצבעה היא מודיעין-מכבים- רעות עם 78.73% מצביעים (יותר מבני ברק 77.93%).

באילת ובבקעה אל גרביה נרשמו אחוזי ההצבעה הנמוכים ביותר מבין הערים,כ-42.5%, שהלכו בעיקר לליכוד ולרע"מ בהתאמה. בירושלים המפלגה שזכתה למירב הקולות היא יהדות התורה, ובתל אביב מרבית הבוחרים בחרו במפלגת המרכז יש עתיד של יאיר לפיד. בעיר חיפה שולט הליכוד ללא עוררין, כמו גם בבאר שבע, אשדוד, אשקלון, בת ים, חולון, נתניה, פתח תיקווה, ראשל"צ, רחובות ועוד.

מפלגת יש עתיד זכתה במירב הקולות בערים גבעתיים, הוד השרון, הרצליה, כפר סבא, מודיעין, נס ציונה, קריית אונו, רמת גן, רמת השרון, רעננה ותל אביב. מפלגת העבודה לא זכתה במירב הקולות באף אחת מהערים, ואילו ש"ס היא המפלגה הנבחרת ביותר באופקים ובנתיבות. יהדות התורה היא המפלגה הנבחרת ביותר ב-4 ערים: בית שמש, בני ברק, ירושלים ומודיעין עילית, חד"ש היא המפלגה הנבחרת ביותר באום אל פאחם, נצרת ושפרעם, ורע"מ היא הנבחרת ביותר בבקעה אל גרביה וברהט.

מאמרים קשורים: דירוג המדינות הדמוקרטיות בעולם | דירוג המדינות המושחתות בעולם | איפה הישראלים הכי רוצים לגור? | סיכום דוח מבקר המדינה 2012 | מיהם ראשי הערים הטובים בארץ?


מיתוג ערים ומדינות- תנאים להצלחה וגורמים לכישלון, ומדוע אסטרטגיית השיווק של ישראל זקוקה לשינוי

כנס חיפה ה-4 לתיירות התקיים היום באוניברסיטת חיפה, ולהלן תקציר ההרצאה שלי בכנס:

בניית מותג מסחרי, מותג עיר/ מדינה ומותג תיירות

בניית מותג מסחרי, מותג עיר/ מדינה ומותג תיירות

קיימים שני הבדלים עיקריים בין מיתוג מסחרי לבין מיתוג של עיר או מדינה. ההבדל הראשון נוגע לאופן בו בונים את המותג: כשמדובר במותג מסחרי, בוחנים את צרכי הצרכנים, את הרצונות שלהם ובהתאם בונים מותג שיענה על הצורך – המותג מותאם ותפור לפי צרכי השוק והצרכנים, כלומר, תהליך המיתוג נעשה מן החוץ (הצרכן) אל הפנים (המותג).  אולם כשמדובר במיתוג של עיר או מדינה, אופן פעולה זה אינו אפשרי. לא ניתן להתאים עיר או מדינה לצרכי הציבור, מפני שתהליכים עירוניים ומדינתיים נמשכים שנים ועשרות שנים, ומתבססים על ההיסטוריה, התרבות והמורשת של המקום. בתהליך מיתוג של עיר או מדינה אופן הפעולה הוא מן הפנים (עיר/מדינה) אל החוץ (צרכן). נבחנים הנכסים של המקום, החוזקות שלו והפוטנציאל שלו, מוצאים בהם את נקודות העניין שיעניינו את הצרכן, ורק אז נעשית פניה אל הציבור.

ההבדל השני נוגע לאופן שבו הצרכנים או הציבור מתייחס למותג. כשמדובר במותג מסחרי, הצרכן עושה בו שימוש כדי לענות על צורך שיש לו, והנאמנות למותג אינה גבוהה במיוחד. הצרכן יחליף את המותג ללא היסוס עבור מותג טוב יותר, זול יותר או מעודכן יותר, או במקרה שהצרכים שלו ישתנו. יחס הציבור כלפי מותג של עיר או מדינה הוא שונה. רמת ההזדהות שלנו עם מקום המגורים שלנו היא גבוהה במיוחד. אנחנו מוגדרים, במידה רבה, לפי המקום בו נולדנו ובו אנו חיים, ואנו גם מגדירים אותו. החלפת המותג של עיר מגורים לדוגמה, היא תהליך ארוך ומורכב, וגם אם נעשה, עיר המקור דובקת בנו לטוב או לרע, וממשיכה להגדיר את זהותנו במידה רבה.

מותג תיירות הוא מקרה מעניין המשלב מאפיינים ממותג מסחרי וממותג של מקום גם יחד. בניית מותג תיירות דומה לבניית מותג של עיר או מדינה- הוא מבוסס על הנכסים הקיימים, הוא אינו ניתן להתאמה אל הצרכן, וכמו במיתוג עיר או מדינה, מיתוג תיירות למקום נעשה מהפנים אל החוץ. אולם כאן מסתיים הדמיון למיתוג מקומות, וזאת משום שמותג תיירות, מצד הצרכן/התייר, זוכה ליחס זהה לזה של מוצר צריכה. התייר צורך את יעד התיירות כמוצר- הוא רוכש חוויה, זיכרון, חופשה, הנאמנות שלו כלפי המותג נמוכה, והוא יחליפו בזריזות עבור הצעה טובה יותר.

אוסטרליה וונקובר- הפרדה בין מותג העיר או מדינה למותג התיירות

אוסטרליה וונקובר- הפרדה בין מותג העיר או מדינה למותג התיירות

מסיבה זו מדינות וערים ברחבי העולם מפרידים הפרדה מוחלטת בין מותג המדינה למותג התיירות למדינה, או בין מותג העיר למותג התיירות לעיר. יש הגיון רב בהפרדה זו, מכיוון שקהל היעד ואופן צריכת המותג שונים בתכלית. מותג המדינה או העיר פונים, בראש ובראשונה אל תושבי העיר או אזרחי המדינה, בעוד מותגי התיירות פונים אל כל אלה שאינם תושבים או אזרחים.

מותג התיירות לישראל הוא מותג מסוכסך. הקונפליקט הפוליטי המתמשך מעיב על המותג, ואינו משחרר את דימוי המותג מהבעיות הפוליטיות הקשורות בו. צרכן התיירות, כפי שצויין קודם, מאופיין בנאמנות נמוכה, וחווה את מותג התיירות כמו זה של מוצר צריכה, ואם יש דבר שצרכנים מתרחקים ממנו, הוא מותגים מסוכסכים- מותגים שנקשרים לדימויים שליליים. אף תייר לא רוצה לשלב בחלום החופשה שלו ובזיכרונות שהוא רוכש בעיות פוליטיות, אתיות, חברתיות או אחרות. כדוגמה, ניתן לראות את המקרה האחרון של משחטות תנובה, הסערה הציבורית שהתעוררה והתרחקות הצרכנים מן המותג, אף על פי שהמוצר לא השתנה כהוא זה- הבשר נשאר אותו בשר, המחיר גם כן, ובכל זאת, הצרכן אינו מעוניין בכל נגיסה להיזכר בדימויים שנקשרו במנה שעל צלחתו, והתרחק מהמותג המסוכסך.

תוצאות חיפוש בגוגל על המילה ישראל

תוצאות חיפוש בגוגל על המילה ישראל

הפעולה הראשונה שעושה תייר, כשהוא שוקל את חופשתו הבאה, היא חיפוש בגוגל אודות היעד. החיפוש הזה, תחת המילה ישראל, יציף את המסך שלו בדימויים הכוללים צבא, מפות וסכסוכי גבולות, דימויי של כיפת ברזל וכיוצא בזה (תוצאות חיפוש מהיום). אלו הם הדימויים האחרונים שתייר רוצה לראות בבואו לבחור את יעד החופשה שלו.

לפני 20 שנה סגנון הנסיעות שלנו היה מאד שונה. היינו נוסעים אז ל- "6 מדינות ב-8 ימים" או ל"8 מדינות ב-6 ימים". אולם מאז הרגלי הנסיעות שלנו השתנו. לאן נעלמו אותן מדינות אליהן היינו נוסעים?

תפישת המדינה דרך העיר המרכזית

תפישת המדינה דרך העיר המרכזית

אם נבדוק לאיזה 'מדינות' אנו נוסעים כיום נמצא ברשימה מדינות כמו הודו, תאילנד, גיאורגיה, מקסיקו, קובה… אולם יש מדינות שהפסקנו לנסוע אליהן: אנחנו כבר לא נוסעים לאנגליה- אנחנו נוסעים ללונדון, אנחנו לא נוסעים לגרמניה, אלא לברלין או מינכן, אנחנו כבר לא נוסעים לארה"ב, כי אם לניו יורק, שיקגו ולוס אנג'לס. ההבדל בין שתי רשימות אלה הוא ההבדל בין העולם הראשון והשלישי, והוא משקף את העלייה בחשיבות הערים בעולם המתקדם, על פני המדינות. הערים מרכזות היום את הכלכלה, התרבות והחברה בעולם, ומקום המדינות הולך ומצטמצם.

יתרה מכך, גם את המדינות המוכרות לנו ביותר, אנו תופשים דרך הערים המרכזיות שלהן. הדימוי המוכר לנו ביותר של ארה"ב היא העיר ניו יורק, אין לנו דימוי אחר, של המדינה. הדימוי המוכר ביותר של בריטניה הוא לונדון, וכן הלאה.

מדינת ישראל לאורך שנים מנסה לשווק לתייר או אותו מותג מסוכסך, ולא מצליחה להעלות באופן משמעותי, שמשקף את הפוטנציאל התיירותי של ישראל, את כמות התיירים המגיעים ארצה. מספר התיירים לישראל עולה עם השנים, זה נכון, אבל ישראל לא הצליחה לבצע קפיצת מדרגה משמעותית בתחום. הסיבה לכך היא כי ישראל, לאורך שנים, ממשיכה באותה אסטרטגיה שגויה, של ניסיון למכור מותג מסוכסך, ואין פלא שהתיירים אינם מתלהבים.

מותגי המשנה של ישראל- נקיים מפוליטיקה

מותגי המשנה של ישראל- נקיים מפוליטיקה

לו הייתה ישראל משנה גישה, ובמקום להשקיע משאבים רבים כל כך במותג בעייתי, הייתה מתרכזת בקידום התיירות ישירות אל מותגי המשנה- תל אביב, ירושלים, אילת – בדיוק כמו שאנו נוסעים לברלין, ברצלונה, או לונדון, היו התיירים מגיבים באופן מיידי, משום שמותגי משנה אלה חפים מבעיות פוליטיות, ובסופו של דבר, המותג שהיה יוצא ברווח הגדול ביותר מאסטרטגיה זו היה המותג 'ישראל'.

מאמרים קשורים: מיתוג ישראל- הבעיה היא לא מה שחושבים עלינו | מיתוג התיירות לירושלים | עידו אהרוני על מיתוג ישראל | המסרים התיירותיים של ישראל לא קליטים | סיכום התיירות ב-2011: בעולם עלייה, בישראל ירידה


סיכום התיירות ב-2011: בעולם עלייה, בישראל ירידה

משרד התיירות מפרסם את הדוח השנתי של התיירות לשנת 2011, המשקף מגמות בתיירות הנכנסת והיוצאת לישראל, התפלגות מדינות המקור לתיירות ומאפיינים של התייר המגיע לישראל.

בשנת 2011 נרשם שיא חדש בתיירות העולמית, שהסתכמה, על פי אומדנים של ארגון התיירות העולמי, ב-982 מיליון נוסעים, 5% יותר מבשנת 2010. ההכנסות מתיירות בעולם עלו ביותר מ-4%. בישראל לעומת זאת, נרשמה ירידה של 2% בתיירות הנכנסת, והיא הסתכמה בכ- 3.4 מיליון תיירים: מאירופה הגיעו ישראל 2.2 מיליון תיירים (64% מכלל התיירים)- ירידה של 3% בהשוואה ל-2010. מאמריקה הגיעו 854,000 מבקרים (25% מכלל התיירים) – ירידה של 3%. 211,000 מבקרים הגיעו מאסיה (6% מכלל המבקרים).

מדינה

מספר מבקרים

שינוי בהשוואה ל-2010

ארצות הברית

634,000 (19%)

3%-

רוסיה

491,000

11%-

צרפת

301,000

1%-

בריטניה

221,000

10%+

גרמניה

220,700

10%+

איטליה

151,000

18%-

אוקראינה

137,000

51%+

פולין

96,000

26%-

קנדה

77,000

4%-

הולנד

63,000

9%+

התפלגות התיירות לישראל לפי מדינות מוצא

התפלגות התיירות לישראל לפי מדינות מוצא

מברזיל ומספרד הגיעו 56,000 מבקרים (כ-2% מכלל התיירים)- עלייה של 9% וירידה של 25% בהתאמה. התיירות מסקנדינביה הסתכמה ב-2% מכלל התיירות, 79,600 מבקרים, עם עלייה של 9% בעיקר מדנמרק (30%+) ונורווגיה (18%+). מכל אחת מהמדינות הבאות הגיעו כאחוז אחד מכלל התיירים: ניגריה (42%+), שווייץ (19%+), רומניה (3%-), בלגיה (5%+), אוסטריה (9%+), ואוסטרליה (3%-). מהמזרח הרחוק הגיעו בסך הכל כ-159,000 מבקרים (1%+): 39,000 מהודו (4%-), 33,000 מקוריאה (18%-), 22,000 מאינדונזיה (24%+), 17,000 מסין (31%+), ו-14,000 מיפן (2%+). מירדן הגיעו לישראל 21,000 מבקרים (13%+), וממצרים 2,700 (5%-). מארגנטינה ומדרום אפריקה הגיעו 23,000 מבקרים (1%-, 5%+ בהתאמה), ממקסיקו הגיעו 21,000 מבקרים (20%-), מיוון 19,000 (32%-) ומצ'כיה 21,000 (24%-).

התפלגות לינות התיירים בישראל

התפלגות לינות התיירים בישראל

לינות תיירים: פחות בירושלים, יותר בתל אביב ובאילת: בשנת 2011 היו בישראל 337 בתי מלון, שכללו 47,600 חדרים. 11,000 באילת, 9,300 בירושלים, 6,800 בתל אביב, 4,200 בטבריה ו-4,000 בים המלח. סה"כ נרשמו 21.9 מיליון לינות ב-2011, בדומה ל-2010. 10 מיליון לינות הן של תיירים והשאר של ישראלים.

3.2 מיליון, שהם 32% מלינות התיירים נרשמו בירושלים (5%-), 2.3 מיליון (23%) מלינות התיירים נרשמו בתל אביב (3%+), 1.1 מיליון, שהם 11% מלינות התיירים נרשמו באילת (7%+), בטבריה התארחו 7% יותר תיירים מבשנה שעברה ובים המלח 4% יותר. בנתניה נרשמה עלייה של 9% (352,000), ובבתי הארחה של הקיבוצים חלה ירידה ש 3%.

התפלגות התיירות לאילת לפי מדינות מוצא

התפלגות התיירות לאילת לפי מדינות מוצא

חצי מהמבקרים באילת הגיעו מרוסיה – 66,000 תיירים הגיעו לאילת בטיסות ישירות ב-2011, עלייה של 9%. כמעט מחציתם- 33,000 תיירים, הגיעו מרוסיה (41%+), 23% מצרפת (16%-).

ההכנסות מתיירות נכנסת בשנת 2011 הסתכמו ב-4.5 מיליארד דולר (2%+), והיוו 17% מסך יצוא השירותים ו-5% מסך היצוא של ישראל. היצוא ש ישראל ב-2011 עלה בסך הכל ב-3% (חקלאי 2%+, תעשייתי 5%+, שירותים 12%-). ההכנסות מיצוא שירותי תיירות היו יותר מפי 3 בהשוואה להכנסות מהיצוא החקלאי, ומבחינת נתוני הערך המוסף, מראים הנתונים כי הערך המוסף מתיירות הסתכם ב-3.2 מיליארד דולר.

התפלגות התיירות לישראל לפי סיבת הגעה

התפלגות התיירות לישראל לפי סיבת הגעה

מי מבקר בישראל: 26% מהתיירים היו יהודים, 11% פרוטסטנטים, 29% קתולים, 15% מזרמים אחרים בנצרות, והשאר ציינו דת אחרת או ללא שייכות דתית. מבין התיירים מצרפת היוו היהודים 63%.

11% באו למטרת חופשה או מנוחה, 30% למטרת טיול, 22% הגיעו למטרת צליינות. כל אלה יחד היוו 63% מהתיירים. השאר- 20% הגיעו לבקר קרובים וידידים, 10% לעסקים, וכאחוז אחד למטרות רפואיות.

31% מהתיירים הגיעו במסגרת חבילת סיור מאורגן, ו-22% קנו חבילת תיור שלא במסגרת קבוצה. 47% הם נוסעים עצמאיים (FIT). עבור 60% מהתיירים היה זה ביקור ראשון בישראל, והשאר כבר ביקרו פה לפחות פעם אחת (מתוך התיירים החוזרים 65% ביקרו פה בשנתיים האחרונות).

72% מהתיירים לנו בבתי מלון, 17% אצל קרובים וידידים, 4% באכסניות נוער, 2% באכסניות נוצריות, 2% בדירה/חדר שכור, והשאר (3%) באמצעי אכסון אחרים. השהות הממוצעת לתייר ששהה פחות מחודש בישראל היתה 8 לילות

התיירים דירגו את הביקור בישראל מציון 1 (גרוע) עד ציון 5 (מצוין):הציון הממוצע הכללי היה 3.9, כשהתיירים מארה"ב ומבריטניה דירגו את הביקור בציון 4.0, ואילו התיירים מרוסיה, גרמניה ואיטליה דירגו את הביקור בציון 3.9 בממוצע.

מאמרים קשורים: מבט על התיירות ישראל | תיירות מקיימת- מה זה? ואיך זה קשור לישראל? | הוסטל זה לא מה שחשבת |שיווק ניו זילנד מול שיווק ישראל |מיתוג ישראל- הבעיה היא לא מה חושבים עלינו


תיירות מקיימת: מה זה? ואיך זה קשור לישראל?

תיירות היא עסק ענק, שהגיע בשנת 2010 להיקף של טריליון דולר בשנה. במדינות מסוימות (העניות בעיקר) התיירות אחראית ל-70% מהכנסות המדינה.

בשונה מהאופן בו רבים תופשים את התיירות המקיימת, כמגמה חדשה, הרעיון הזה התפתח כבר משנות ה-60 בקרב התנועה הירוקה למען הסביבה. בעוד הציבור סביב העולם מבין יותר ויותר את ההשלכות של סגנון החיים המערבי על הסביבה, התרבות והחברה, זהו מושג שמתייחס לתעשייה המחויבת לצמצום ההשפעה הסביבתית והתרבותית תוך יצירת הכנסה עבור מקומיים. הנושא של תיירות מקיימת ואחראית רלוונטי במיוחד בימים אלה, בהם יש סלידה גוברת והולכת מתרבות הבזבוז והשפע, וחיפוש אחר אופני צריכה אחראיים יותר, גם כלפי הסביבה וגם כלפי החברה.

כדי לפשט את הרעיון מה היא תיירות מקיימת, ניתן לומר כי הכוונה היא לשמור על העולם. רעיון שלפיו נכדינו יוכלו לחוות את אותם אתרים יפים שלנו הייתה הזכות לבקר בהם. קיימת הנחה מוטעית לפיה תיירות מקיימת יכולה להיות מושגת רק על ידי החרמת טיסות ונסיעות לטווחים ארוכים, החלפת המפואר בכפרי, ולא לגעת בחלקים ה"אמיתיים" של העולם. אבל כל זה פשוט אינו נכון. תיירות מקיימת אינה עורכת רשימה של דברים שאין לעשות. היא עוסקת בדרכים לשיפור הדברים שאנו כן עושים, ובלהבטיח כי בעוד 20 שנה, אותן הזדמנויות עדיין יהיו קיימות.

תיירות מקיימת עוסקת במספר נושאים:

  • נסיעות ליעדי טבע, המצמצמים את התלות באטרקציות תיירותיות גדולות, כגון פארקי נושא ואתרי חופשה גדולים (resorts), שלעיתים קרובות בעלי השפעה עצומה ומזיקה על הסביבה.
  • מינימום השפעה – בעולם אידיאלי, לתיירות לא תהייה השפעה על הסביבה. זה כמובן אינו אפשרי, אולם, תיירות מקיימת מנסה לפגוע עד כמה שפחות בסביבה באמצעות בחירת אופני תחבורה ידידותיים לסביבה, מניעת זיהום, ואפילו הימנעות מאזורים מסוימים.
  • מודעות סביבתית –  יש תיירים הבוחרים חופשות התומכות בתכניות המקדמות מודעות סביבתית, או חופשות שהכנסותיהן מועברות לטובת שימור צמחיה, בעלי חיים וטבע בסכנת הכחדה או הרס.
  • חופשות שהכנסותיהן תורמות לקהילות והאוכלוסיות המקומיות (במקום לרשתות מלונאות בינלאומיות), והבטחה כי צורות חיים מסורתיות יושפעו באופן המינימלי מהתיירות.
  • תמיכה בזכויות אדם ותנועה דמוגרפית – לצד המיקוד בנושאי הסביבה והטבע, איכות החיים של החברה גם כן נלקח בחשבון, על ידי הימנעות מנסיעה למדינות בהן קיימת פגיעה בזכויות אדם.

עד לא מזמן, אנשים התלהבו מהרעיון של הטיסה עצמה, והיו מוכנים לעלות על מטוס רק בכדי להחליף את מזג האוויר. אבל הצרכנים השתנו בעשורים האחרונים, וכיום זה לא מספיק. אנשים רוצים יותר מסתם לנסוע למקום כלשהו. תיירים מחפשים כיום נסיעה עם משמעות, עם ערך ועם חוויה, ולחזור בתחושה של גילוי, של עשייה, או של תרומה.

חברות רבות בעולם מתמחות בחופשות מסוג זה, חופשות שאינן סביב השיזוף או הקניות. כתרבות, אנו נעשים יותר מודעים לבחירות בסגנון החיים שלנו, ועם עסקים ירוקים, מוצרים אורגניים, תכניות לחסכון באנרגיה, ומודעות לבריאות, תיירות מקיימת הינה צעד מקומי שהולך יד ביד עם הרצון של הציבור להרגיש גאה בעצמו בזכות בחירות מסוג זה.

טרקים בקניה או קוסטה ריקה, ביקור בחופי אוסטרליה הבלתי נגמרים, לחוות את החיים באפריקה, או לבקר בכמה מהאתרים המרוחקים ביותר בעולם לא חייבים להיות בעלי עלויות לסביבה. כשהתיירות אחראית לכ-30% מההכנסות של המדינות המתפתחות, תיירות מקיימת יכולה להיות הדרך בה ההכנסה מגיעה לידיים הנכונות. ההבדל המשמעותי שמציעות תיירות אחראית ותיירות מקיימת הוא המיקוד החזק בהשקעה ושימור לא רק של הסביבה, אלא גם של האנשים, והתעשייה עצמה.

ועכשיו לישראל: מפת התיירות לישראל, עבור התייר הנכנס, מורכבת למעשה מ-3 יעדים: תל אביב, ירושלים ואילת. זהו גם האופן בו משרד התיירות משווק את ישראל בעולם- אילת משווקת כיעד תיירות שיזוף וים, המתבסס על אפס עשייה, חוסר תנועה, ללא תוכן תרבותי, ואין פלא שהתיירות לעיר נמצאת במגמת ירידה מתמשכת. תל אביב וירושלים משווקות כמרכזים תרבותיים עירוניים, ירושלים גם כמרכז היסטורי ודתי, ונקודות מוצא לטיולים חד יומיים באתרים כגון קיסריה, מצדה, הכנרת וכדומה.

רוב שטחה של ישראל אינו נמצא כלל על מפת התיירות, ואינו מציע חלופה לשלוש הערים המוזכרות, וחבל. הצפון והדרום של  ישראל יכולים להיהפך למרכזים לתיירות מקיימת, המציעים גם חוויה תרבותית עשירה, עם מגוון האוכלוסיות והדתות המיוחד שיש בישראל (יהודים, מוסלמים, נוצרים, בדואים, דרוזים…), גם חוויה המחוברת לטבע, ולערכים הייחודיים לישראל כמו מכתש רמון, ים המלח, הגליל ואחרים, ואפילו לטבע שקיים בארץ הכולל טבע מדברי ייחודי, נדידת ציפורים, צלילה ועוד.

מעבר לכך, התיירות כמנוע צמיחה, יכול להביא פריחה כלכלית, יצירת מקומות תעסוקה ועסקים לפריפריה, שלא מצליחה למשוך מקורות תעסוקה משמעותיים אחרים, ולמעשה הולכת ודועכת, ואת הפתרון הממשלתי אפשר לסכם בסיסמה "לקרב את הפריפריה למרכז". גישה זו משקפת הכרה בחוסר היכולת לשקם את הפריפריה ולייצר סיבה ותנאים לחיים באזורים אלה, ולכן הפתרון בדמות "לקצר להם את הדרך למרכז" נראית כפתרון היחיד.

המרחק הקצר של ישראל מאירופה, ומרחקי הנסיעה הקצרים בתוך ישראל, בשילוב הנכסים התיירותיים, היו יכולים להציע לתייר הנכנס מוצר תיירותי, קרוב לאירופה, שלצד התיירות העירונית הקיימת, תציע סוג אחר של תיירות- מקיימת, סביבתית, מחוברת לטבע, לתרבות ולמגוון האוכלוסייה בישראל.

בפוסט קודם הצגתי מאמר מאת מעוז ינון, יזם תיירות (שזכה בפרס היוקרתי של Responsible Tourism Awards), המפרט את הכשלים של מדיניות התיירות בישראל, ומציע במה כדי לישראל להתמקד. בפוסט נוסף הצגתי בפירוט את נושא התיירות האקולוגית והצפרות בעולם, ומה ישראל עושה בתחום (רמז- לא מספיק). אתר משרד התיירות על תיירות מקיימת בישראל

מאמרים קשורים: מבט על התיירות בישראל | ציפורים נודדות ותיירות אקולוגית | קידום תיירות מקיימת באמריקה הלטינית ובקריביים | מגמות בתיירות העולמית 2012 | המדינה שאוהבת אופניים


מדד הערים בישראל – מי הכי ירוקה?

לאחרונה קיימת פעילות הולכת וגדלה של רשויות מקומיות לקידום עשייה סביבתית בעיר ולהעלאת המודעות בקרב התושבים לשיפור איכות החיים המקומית. יותר ויותר ערים מכריזות על עצמן כ"ערים ירוקות", ומקדמות יוזמות סביבתיות שונות: פרויקט גינות קהילתיות בירושלים, שיקום מדרון יפו בתל אביב, בנייה ירוקה בכפר סבא, התייעלות אנרגטית באשדוד, חינוך סביבתי בדימונה ועוד. לאחרונה החלו גם פרויקטים נרחבים של הפרדת פסולת ומיחזור ברשויות רבות.

"המרכז לקיימות מקומית" של "מרכז השל" וחיים וסביבה – ארגון הגג של ארגוני הסביבה, פיתחו מדד הבוחן את העשייה של העיריות לפי "עשרה העקרונות לעיר מקיימת", שאומצו על-ידי מרכז השלטון המקומי והמשרד להגנת הסביבה, ועל-ידי מרבית הערים עצמן. המדד בוחן את העשייה בפועל של כל אחת מהערים בתחומים הבאים: חסכון במשאבי מים וחשמל, שימור השטחים הפתוחים, קידום סביבת מחייה בריאה בעיר, חינוך סביבתי ועוד. המדד יתפרסם אחת לשנה ויבחן את התקדמותן של הרשויות המקומיות בקידום תכניות סביבתיות בתחומן.

נתוני המדד מצביעים על כך שיותר ויותר רשויות מקומיות לוקחות תפקיד פעיל בהגנה על הסביבה ובחסכון במשאבים, במטרה לשפר את איכות החיים של תושביהן. העובדה שקרוב ל-50 ערים הגישו תכניות להפרדת פסולת במקור, ועשרות הצטרפו לתכנית "תג הסביבה" להפחתת שימוש באנרגיה ומים, מצביעה על המחויבות הגבוהה לנושא בקרב ראשי הערים. השנה, כפיילוט, המדד נבחן על כ-20 הערים שהשתתפו ב"שעת כדור הארץ" ושהתחייבו באופן רשמי לקידום מדיניות סביבתית, ובעתיד הוא יכלול רשויות נוספות. המגמות המרכזיות העולות מן המדד:

  • השלטון המקומי הופך לשחקן משמעותי, יש עשייה רחבה בתחומי איכות הסביבה ברשויות בכל רחבי הארץ.
  • כאשר נושא הקיימות נמצא על סדר יומם של מקבלי החלטות מרכזיים, הוא הופך למרכזי ומקבל משאבים ותשומות.
  • כשרשות מקומית מאמצת ומיישמת קיימות, ניתן לראות עשייה רוחבית, בשילוב מספר רב של אגפים ומחלקות.
  • ברוב העיריות נעדרת ראייה כוללת. בשלב זה רוב הרשויות עדיין אינן פועלות מתוך אסטרטגיה כוללת ואינטגרטיבית.
  • העדר משמעותי בתקנות פנים עירוניות, למשל בתחום הרכש, הנסיעות. הרשויות עדיין לא הפנימו את עקרונות הקיימות בתוך המינהל העירוני והציבורי בישוב.
  • למרות שניתן לזהות מספר התחלות במדיניות של חלוקת משאבים, בהיבטים כמו תשתיות ודיור בהישג יד, הנושאים הללו עדיין בשלבים התחלתיים ואינם בסדר היום של מרבית הרשויות.
  • למעט עיריית אילת ודימונה, אף עירייה אינה מקדמת מדיניות ברורה לעידוד כלכלה מקומית מקיימת ותעשייה ירוקה.
  •  וועדות איכות סביבה הופכות לכתובת קבועה ברשות המקומית
  • מנגנוני שיתוף הציבור עדיין מצומצמים ואקראיים
  • קיים מחסור בנתונים לגבי שטחים פתוחים עירוניים, בעיקר בכל הנוגע לפריסתם ואיכותם.

למרות שהמדד נמנע מלהעניק ציונים מספריים סופיים, אם בשל מורכבות החישוב של משקל כל מאפיין על הסביבה העירונית ואם בשל הניסיון להימנע מלדרג את הערים, תרגמתי את הטבלה המסכמת (בה הציונים מוצגים בסמלים של פרצופים שמחים יותר ופחות) לטבלת מספרים כדי להקל על קריאת הנתונים. ציון 4 משמעו ע"פ הדו"ח- דוגמה מצוינת, 3- מתקדמים בצורה טובה, 2- רצוי להשקיע יותר מאמץ, 1- נדרשת מחויבות והקצאת משאבים, 0- הנושא לא על בדר היום של הרשות. הציון המקסימלי האפשרי הוא 40 (וכאמור, אין בציונים התייחסות למשקלם בהשפעה על הסביבה והתושבים). לדו"ח המלא. דירוג הערים:

1. תל אביב. 30 נק'

2. כפר סבא. 26 נק'

3. רעננה, ירושלים, בת ים, הרצליה. 22 נק'

4. נס ציונה, נתניה ופתח תקווה. 20 נק'

5. אשדוד, יבנה. 19 נק'

6. ירוחם, חיפה, חולון, ערד. 17 נק'

7. מודיעין, ראשל"צ, דימונה. 16 נק'

8. רחובות, אילת,, יקנעם. 14 נק'

9. גבעתיים. 11 נק'

מבחינת הדוח עולה כי התחומים בהם הרשויות זכו לניקוד הגבוה ביותר הם: טיפוח ושמירה על שטחים פתוחים – חיפה רעננה ותל אביב קיבלו את הציון המירבי. שימור וטיפוח מקורות המים – יבנה, חולון, הרצליה, בת ים, כפר סבא, נתניה ופתח תקווה קיבלו את הציונים המירביים. צמצום נפח הפסולת – כפר סבא ומודיעין קיבלו ציונים מרביים.

בתחום החינוך הסביבתי כל הערים קיבלו ציון 2 או 3, למעט אילת ורחובות שקיבלו ציון 1. בתחום שימור האנרגיה דורגו כל העיריות בציון 2 או 3, למעט ירוחם, רחובות, ערד בת ים ובעתיים שקיבלו ציון 1. בולט במיוחד לרעה תחום הניהול הסביבתי של העיריה בו 15 עיריות דורגו בציון 1, 6 עיריות בציון 2, ועיריית ירוחם בציון 0.

מאמרים קשורים: מיתוג ישראל- פתאום אנחנו מדינה ירוקה | הרצליה עוברת לבנייה ירוקה | איך האופנים משנים את הערים | ת"א – שדרות רוטשילד יהפכו למדרחוב | ראשי הערים הטובים בארץ


התכנית החדשה לפיתוח אילת: אנרגיה מתחדשת, תיירות ומסחר, ביולוגיה ימית, ואקדמיה

על פי דו"ח שהגיש לאחרונה מזכ"ל ה-OECD אנחל גורייה לראש הממשלה ולשרי האוצר והתמ"ת, לאזור הנגב יש פוטנציאל ממשי להפוך למעצמת קלינטק של המזרח התיכון. פרסום דו"ח ה-OECD לפיו הנגב יכול וצריך להפוך למרכז בינלאומי לתעשיית הקלינטק עורר עניין רב בנגב וראשי הרשויות התאחדו בקריאה להפוך את הדו"ח למסמך עבודה מחייב. על פי הדו"ח לנגב יש פוטנציאל ממשי להפוך למעצמת קלינטק על בסיס שורה של נתונים חיוביים במיוחד של תעשיית הקלינטק בנגב, שרשמה גידול כפול מבשאר אזורי הארץ ובה מבוצע שליש מהמחקר בתחום.

מהדו"ח, עולה כי למרות הנתונים החיוביים הרי שהדרך להגשמת החזון של הפיכת הנגב למוקד קלינטק עוד ארוכה, בשל שורה של כשלים בתחום כוח האדם והתעשייה באזור. בין השאר מצאו חוקרי ה-OECD כי הנגב סובל ממחסור בעובדים משכילים בתחום הקלינטק, כמו מהנדסים וחוקרים, בשל הקושי למשוך אותם לעבור לגור באזור.

בעבודת מחקר שערך משרד התמ"ת זוהו ארבעה עוגנים לקידום ופיתוח העיר אילת, בעלי יתרון יחסי ויכולת למימוש: אנרגיה מתחדשת, תיירות ומסחר, ביולוגיה ימית, ואקדמיה. עבודת המחקר בחנה את האמצעים הדרושים לצורך גיוון מקורות התעסוקה בעיר, לרבות איתור כשלים וחסמים. בין החסמים שזוהו- באילת קיימת הסתמכות קיצונית על ענף התיירות המחייב פיתוח ענפים נוספים  (למעלה מ-50% מהמועסקים עוסקים בתיירות), משק סגור ומרוחק, תחלופה גבוהה של עובדים, שיעור גבוה של מהגרים אפריקאים ופליטים, והיעדר כח אדם מקצועי.
בתחום האנרגיה המתחדשת מציע התמ"ת לבחון את המשמעויות להפיכת אילת ל"עיר ירוקה", באמצעות סיוע בקידום פרויקטי התייעלות אנרגטית בעסקים ובבתי מגורים, סיוע בהתקנת מתקנים פוטו וולטאיים ביתיים ומסחריים לצורך התפתחותה של תעשייה מקומית.  המשרד החליט לאמץ את כנס אילת איילות לאנרגיה מתחדשת והוא תומך בו ושותף מלא כבר מספר שנים. המשרד הוביל והוציא לפועל הקמת המרכז הטכנולוגי לאנרגיות מתחדשות בחבל איילות מה שיתרום משמעותית לפיתוח כלכלי וטכנולוגי באזור. לדברי השר שמחון יש לפעול למיתוג האזור כולו והעיר כעיר ירוקה המקדמת תחום האנרגיה המתחדשת לאור יתרונות האזור, מיתוג שישפיע על תפיסת העיר ועל האוכלוסייה הפוטנציאלית להגיע אליה. (העיר אילת סיימה לא מכבר תהליך מיתוג תחת הסיסמה אילת+. פירוט בהמשך)

ביולוגיה ימית ואקדמיה – תמיכה בתכנית לפיתוח כלכלי של תחום הביולוגיה הימית באילת וסביבתה ולבחון הקצאת המשאבים הנדרשים לפעילות התוכנית לצורך מימוש הפוטנציאל המדעי מחקרי, הכלכלי והתעסוקתי של תחום הביולוגיה הימית תוך ניצול יתרונותיו הייחודים של האזור.
השר שמחון הציע להקים ועדת היגוי, אשר תמליץ על  תכנית לפיתוח תחום הביולוגיה הימית. כן תבחן הקמת מאגד באילת, אשר יוכל לשמש כמטה פעילות ולהוות גוף מתאם ומנחה בתחום הביולוגיה הימית בתחומי התעשייה, ארגון ומינהל, הנגשת מידע, הכשרה מקצועית וחינוכית ועוד.
ההצעה מתבססת על הנתונים שעלו במחקר התמ"ת, על פיהם לאילת יתרונות בתחום המחקר הביולוגיה הימית, אשר אינם קיימים במשולב במיקום אחר בארץ: שונית אלמוגים טרופית- הופכת את מפרץ אילת לשטח מחקר ימי ייחודי בעולם, עומק המים – עקב השבר הסורי אפריקני, מגיעים המים במפרץ אילת לעומק רב במרחק קצר מן החוף. נתון זה מאפשר ביצוע מחקר באזור החוף ללא שימוש באמצעי תעבורה שונים, המייקרים את עלויות המחקר. בנוסף, רמת קרינת שמש גבוהה- באזור אילת (ובפרט באזור אילות שם קיימת רמת קרינה גבוהה), אשר מסייעת בפיתוחם של חומרי טבע שונים , ובדגש על תעשיית המיקרו אצות.
כמו כן, ריכוז גורמי אקדמיה, כח אדם מקצועי וגורמים מסחריים בתחום באילת וסביבתה – באילת ובסביבתה מספר מוקדי ידע בתחום מדעי הים (מחקריים ותעשייתיים), אשר אינם קיימים בריכוז שכזה באזורים אחרים בישראל. חלק ממוסדות אלו נחשבים למוסדות המובילים בתחומם בישראל.
השר שמחון אמר במהלך הישיבה כי "מטרתנו להביא לפיתוח תחומי הכלכלה, החברה, הסביבה והממשל, באמצעות הפיכתה של העיר אילת למרכז לאומי ובינלאומי לביולוגיה ימית, קידום מקצועי של ענף הביולוגיה הימית, הבאת מסה קריטית של אוכלוסייה אקדמית ומקצועית לאזור (הן כמבקרים והן כתושבי קבע), הרחבת הגיוון התעסוקתי באזור וחיזוק הכלכלה המקומית, הגדלת המעגל התעסוקתי המשני של התחום (נותני השירותים ותמיכה), חיזוק אקדמי והגדלת אוכלוסיית הסטודנטים באזור.

מיתוג אילת – העיר אילת סיימה תהליך מיתוג בשנת 2011 (שהתרכז בתחום התיירות) באמצעות משרד הפרסום אדלר, ובו התעורר הצורך להתמודד עם הבעיות הרבות בעיר, התחרות הגוברת מירדן ומצרים, חוסר הבידול בין היעדים השונים בתחום התיירות ועוד.

עם ההתפתחות העצומה של ענף התיירות בעולם, מוצאת את עצמה אילת בעמדת נחיתות, כשלמעשה המוצר התיירותי האילתי הוא דל ביותר. מזג אויר טוב ונוף יפה זה פשוט כבר לא מספיק כיום. התיירים מחפשים תרבות, פעילות ועניין – ובאילת, בוא נודה על האמת, אין יותר מדי מה לעשות. דבר זה הוביל את האסטרטגיה שפותחה בתהליך המיתוג שהובילה ללוגו אילת+. משמעות האסטרטגיה היא, למעשה, שמכיוון והיהצע באילת הוא דל ולא מספק, יש לצרף לאילת מוצרים תיירותיים מחוץ לעיר: אילת+ ירושלים, אילת + ים המלח, וכולי.

עוד עלה בתהליך המיתוג הצורך הדחוף להשקיע בתוכן תרבותי, פסטיבלים וכנסים בעיר, שאינם מספקים. ובמיוחד הצורך בטיפול בתשתיות העיר ושיפור רמת השירות בתחום התיירות.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מאמרים קשורים: מגפת המיתוג של ערי הדרום ולמה זה יכשל | ביקורת מיתוג: באר שבע בירת ההזדמנויות | דברים מחוץ לארץ עבור אנשים מחוץ לארץ- התיירות בישראל | ציפורים נודדות ותיירות אקולוגית | מגמות במיתוג ערים בישראל