ברוכים הבאים. איך מקבלות הערים את הבאים אליהן

פסל החירות ניו יורק

פסל החירות ניו יורק

כבר מימי קדם נהגו ערים להשקיע משאבים ניכרים במונומנטים שיקבלו את פני הבאים בשעריהן. שניים משבעת פלאי העולם העתיק, המגדלור של אלכסנדריה והקולוסוס של רודוס, קיבלו את הבאים לנמל העיר, בימים ובמקומות בהם התחבורה הימית הייתה הדרך הפופולרית ביותר לנסיעות. היו אלה מונומנטים שמטרתם לא רק לברך את הבאים, אלא גם להשאיר עליהם רושם כביר אודות העיר בה הם מבקרים.

בשנת 1886 הוצב בכניסה לנמל העיר ניו יורק פסל החירות The Statue of Liberty Enlightening the World, והיה למראה הראשון שנגלה למיליוני המהגרים שהגיעו לשער הכניסה לניו יורק, לארצות הברית, ליבשת אמריקה, או ל"עולם החדש", כפי שנתפשה אז. הפסל מאז הפך לסמל עולמי לחופש, קבלת הזר, לאייקון עיצובי ומסחרי, וגם לאתר תיירות המושך קרוב ל-4 מיליון תיירים בשנה.

מאז אותם ימים דרכי התחבורה השתכללו והתרבו, וכיום אנו מגיעים לעיר חדשה במקרים רבים דרך טרמינל תעופה או רכבת, שבעצמם הופכים למונומנטים, אולם ריבוי הכניסות ודרכי התחבורה לערים, הגדולות בעיקר, מעקר את מושג הכניסה לעיר, שגם גבולותיה כבר אינם ברורים כבעבר.

אברהם קורנפלד החל לפני 4 שנים את פרויקט "שלט כניסה" בו הוא מתעד את שלטי הכניסה לערים וישובים בישראל. קורנפלד שלמד צילום ותקשורת חזותית, עבר במהלך לימודיו למגורים מחוץ לעיר באזור השרון, וקיבל תזכורת ל"חיים מחוץ לתל אביב", כדבריו. כמי שעוסק בעיצוב גופנים (פונטים) הוא החל להתעניין בדרך בה כל ישוב בוחר לברך את הבא בשעריו, והחל לתעד את השלטים השונים ולבחון את ההבדלים בין הישובים. את האוסף התמונות הוא העלה לאתר הפרויקט http://alefalefalef.co.il/a/sheletknisa/.

"אחת לכמה זמן אני יוצא מהעיר במטרה לצלם את שלטי כניסה של הערים בארץ. לפני שאני יוצא לדרך אני בוחר איזור בארץ ונוסע לשם כדי למצוא את שלטי הכניסה ולצלם אותם. ביום אחד של חיפושים אני מצליח לצלם בסביבות ה-15 שלטים. לפעמים לוקח זמן למצוא את השלטים של מקומות מסויימים ולמקומות רבים יש יותר מכניסה אחת וצריך לבדוק אם אין יותר משלט אחד. לא לכל יישוב יש שלט. לפעמים התאורה הטבעית בחוץ לא מספיק טובה על השלט ואז אני לא מצלם, אלא רושם תזכורת בראש לחזור ביום אחר כדי לצלם בשעה טובה יותר של היום.

בתור מעצב אותיות אחד הדברים שהכי סיקרן אותי בכל יישוב היה הדרך שבה בחרו לברך את הבאים לשעריה. עניין אותי מידת הטיפול בשלט של כל מקום, הפונט שהם בחרו, הטכניקה השונה.

את צילומי השלטים אני מקטלג לתוך האתר ואוסף, כאילו היו חפץ. ומנסה להשלים את כל אלבום המדבקות. נכון להיום אני חושב שאני ברבע הדרך עד שאשלים את האוסף. הדרך עוד ארוכה. מצד שני ביום שאסיים את כל האוסף…. אצטרך להתחיל שוב מההתחלה כי עד שאגיע לשלט אחרון – הראשון כבר ייראו אחרת – בעקבות פגעי הזמן והסביבה ויוחלפו בשלטים חדשים."

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מאמרים קשורים: מגדל האורביט- יצירת האמנות הגדולה בבריטניה | כשאופניים הופכות לסמל עירוני כדאי שהן יעוצבו על ידי פיליפ סטארק | הספרייה של ברמינגהם אינה סתם בניין. זהו שלט פרסומת לעיר | האם כך יראו האייקונים העירוניים בעתיד? קזבלנקה | הישראלי שיביא למיאמי את האייקון הבא

מודעות פרסומת

One Comment on “ברוכים הבאים. איך מקבלות הערים את הבאים אליהן”

  1. זאב הררי הגיב:

    שלטי הכניסה ביישובים, בעיקר במגזר הכפרי, ברובם אינם מייצגים עיצוב חזותי-סביבתי שניתן להתברך בו. הם אכן מאפיינים תרבות חפיפניקית, צעקנית, ואף ילדותית. במילים בהירות יותר: מעין תת-תרבות של קומבינה, שבה מתקיים בדרך כלל שילוט-בלתי-נשלט, סתמי ועלוב. הערכה זאת נסמכת על נסיוני בייעוץ ליישובים על פני הארץ בתחומי תכנון ועיצוב מערכי השילוט להכוונה ולהסבר. דווקא שיקומם של האייקונים הכפריים, כגון מגדלי המים והתבואות, בתי התושבים ובתי-העם, מייצגים טוב יותר את הרובד התרבותי-ההיסטורי של הסביבה שאליה נכנסים המבקרים. ולהבדיל – שדרות העצים, המדשאות ושאר נופים פתוחים ובנויים. עצם תיעוד שלטי הכניסה ליישובים, הוא מעשה חביב. ייתכן שניתן לקבל ממנו רמזים פה ושם על תהליכי השינויים התרבותיים והחברתיים המתרחשים בקהילות שבפריפריה.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s