הספרייה של ברמינגהם אינה סתם בניין, זהו שלט פרסומת לעיר

הספרייה של ברמינגהםערים מדרגה שנייה נאבקות באופן קבוע על מעמדן, ומנסות תדיר להוכיח את קיומן. הספרייה החדשה של ברמינגהם מקבילה בכך למוזיאון החדש במרסיי, המוקדש לתרבויות הים התיכון. עם זאת, הנוף הנשקף מבעד לחיפוי של הספרייה בברמינגהם אינו הים התיכון, אבל באופן דומה מעטפת שני הבניינים הללו עוטפים מוסדות הירואים ומסקרנים.

ההשוואה בין שני מוסדות אלה אינו כעומק המעטפת, אלא עמוק הרבה יותר. במרסיי, הארכיטקט רודי ריקיוטי אמר כי הוא רוצה, ולא ניתן לתרגם את הביטוי, “demuseumify museums” (משהו כמו- לפרק מוזיאונים מהמוזיאליות). באופן דומה, בברמינגהם הזוכים בתחרות לעיצוב הבניין, משרד הארכיטקטים ההולנדי מקאנו (Mecanoo), רצו להגדיר מחדש את הספריות הציבוריות.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

גם לשמות יש משמעות בהקשר זה. הדור הוותיק של הארכיטקטים, כמו רוג'רס, גריי, פוסטר, חדיד ואחרים, היו מזוהים בשמותיהם, אולם כיום, כמו מקאנו, או המשרד הנורבגי סונהטה, שמותיהם של משרדי אדריכלים נשמעים יותר כמו להקות פופ. אין זו הצטנעות פתאומית של האדריכלים, אלא הכרה בתהליכי מיתוג, וכי לקוחות מתגאים ומציגים את משרדי האדריכלים שלהם כמו פרסים. אף אחד לא יתנגד לספרייה חדשה, גם אם היא מוזרה למראה. אבל לברמינגהם כבר יש ספרייה מצוינת, אולם הייתה לה בעיה אחת: היא נבנתה בתקופה בה שלט הברוטליזם האדריכלי של שנות ה-70, וכיום כבר אינה אופנתית, ואינה מסוגלת לעמוד בדרישות המחמירות של דימויים לשיווק ערים בעולם גלובלי של מותגים עירוניים, ולכן הספרייה החדשה של ברמינגהם, אינה מקום לקריאה, כמו שהיא פרסומת לעיר. (דוגמה דומה ומקומית לכך ניתן לראות בתכנון מוזיאון איינשטיין בירושלים על ידי משרד נורמן פוסטר אנד פרטנרס)

הכל התחיל במוזיאון הגוגנהיים, בילבאו

הכל התחיל במוזיאון הגוגנהיים, בילבאו

כל הסיפור הזה מתחיל בבילבאו, והזכרתי זאת מספר פעמים בהקשרים שונים. פרנק גריי שתכנן את מוזיאון הגוגנהיים בעיר הספרדית הצפונית, לא יצר רק גלריה לאמנות אלה שינה כליל את דימוי העיר, והכיר לעולם מקום שאיש מחוץ לספרד לא שמע עליו קודם לכן. מנהיגי ערים בכל העולם רודפים מאז אחרי ה"גוגנהיים אפקט" עם דרישה למבנים מוניומנטיים ומפורסמים. לעיתים קרובות מבנים כאלה אינם מצליחים להביא את התוצאה המוקשת, ודוגמאות לכך פזורות בכל רחבי העולם, בניינים יקרים להחריד, שאינם מתאימים לסביבתם, ובמקום לשמש כתכשיט לעיר הופכים לגרוטסקה ולאנדרטה לשאיפות יומרניות וביזבוז כספי ציבור.

חיפוי המתכת של אולם המוזיקה של דיסני בלוס אנג'לס, שתוכנן על ידי פרנק גריי, משקף אנרגיה סולרית בדרך שעוברי אורח מוצאים בלתי נוחה. בניין MAXXI  שתכננה זאהה חדיד ברומא נמצא כלא שימושי עבור אמנות מודרנית, אבל למעשה מבנים אלה נועדו יותר לפרסם את האדריכלים מאשר להיות שימושים.

מאמרים קשורים: בילבאו- השקעה תרבותית שהשתלמה | סוף עידן הראוותנות ואיך זה קשור לבילבאו | מוזיאון תרבויות הים התיכון במרסיי ומיתוג העיר מחדש | 3 אייקונים אדריכליים חדשים | הישראלי שמביא למיאמי את האייקון האדריכלי החדש |

מודעות פרסומת


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s