ההייפ סביב ההייפרלופ: האם התחבורה העתידנית הזו תפעל? והאם אנחנו רוצים שתפעל?

הייפרלופהתחבורה בערים ובינהן היא מהנושאים המורכבים, המאתגרים והחשובים ביותר כיום להתפתחות ערים ושגשוגן הכלכלי, עד כדי כך שיש הטוענים כי מה שמונע כיום מתל אביב מלהיות עיר גלובלית היא בעיות התחבורה של מטרופולין גוש דן, וברמה העולמית מתפשטת התאוריה של האירוטרופוליס, התולה את שגשוג הערים בעולם בשדות התעופה שלהן ובקישוריות שהם מציעים לערים אחרות.

החשיבות העצומה של התחבורה להתפתחות הערים והכלכלה מולידה רעיונות יצירתיים שחלקם על גבול הדמיוניים, וכולם מנסים למצוא דרכים חדשות שיפתרו את בעיות התחבורה, משך זמני הנסיעה והעלויות של אמצעי התחבורה הקיימים, ורק לאחרונה תוקצב בתל אביב פיילוט שוני במחלוקת למערכת תחבורה על מסילה תלויה, בעוד הקמת הרכבת התחתית מתעכבת.

לאחרונה פרסם היזם האמריקאי אלון מסק, מי שהקים את מערכת התשלומים האינטרנטית פייפאל, ומיזם הרכבים החשמליים טלסה, כי הפרויקט הבא שלו הוא מערכת תחבורה חדשה, שתקרא הייפרלופ, המבטיחה לשנע אנשים מהר יותר ובמחיר זול יותר, מכל מערכת תחבורה קיימת.

המערכת תורכב מצינורות מוגבהים עם מערכת הרמה מגנטית הדומה לזו המשמשת רכבות מהירות. אולם החידוש יהיה בצינורות הסגורים שבתוכם ינועו קפסולות שיוכלו להגיע למהירות של 6,000 קמ"ש. עלות הקמת המערכת היא עשירית מזו של רכבת מהירה, ורבע מעלות סלילת כביש מהיר, על פי היזם, ואילו עלות הנסיעה הצפוי מלוס אנג'לס לניו יורק תהיה 100$, ותארך שעה אחת בלבד.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

בעוד היזם מפרסם תכנית שאפתנית ואופטימית מאד, רבים חושבים כי מערכת כזו לא תצליח לעמוד לא בעלות ההקמה הנמוכה, לא בעלות הנסיעה הזולה, וכנראה שאפילו לא במהירות הנסיעה המובטחת, והכרזות היזם התקבלו בספקנות רבה בקרב מומחים.

רעיונות מסוג זה היא מציתים את הדמיון ומאפשרים לנו לחלום על תחבורה טובה יותר בעיר עתידנית, ומציגים את התחבורה הקיימת כמיושנת ובלתי ניתנת לתיקון . אולם בו בזמן, רבים מרעיונות אלה כלל אינם עומדים במבחן המציאות, מסיטים תקציבים ותכנון ממערכות ותשתיות קיימות, ובמקרים שהם מצליחים לצאת לפועל, מוסיפים עוד מערכת תשתית על התשתיות הקיימות, במקום לחפש פתרונות לשיפור, שדרוג ושימוש מחדש בתשתיות הקיימות.

הערים בעולם גדלות ומצטופפות במהירות, והמרחב הציבורי בהן הוא יקר ערך. התפישה העומדת מאחורי מיזם זה היא בזבזנית ובלתי מקיימת במהותה, בכך שהיא דורשת הקמת תשתית חדשה לגמרי, שאמורה להתווסף על התשתיות הקיימות, ולגזול עוד ועוד שטחים, חומרים וכספים, בתוך הערים ומחוץ להן.

מנגד, מתפתחים מיזמים בתחבורה העושים מהלך הפוך – שידרוג תשתיות קיימות ושימוש בהם מחדש, כמו מערכת האוטובוסים החשמליים החדשה בוינה, שממחזרת למעשה את תשתיות הטראם הישנות, או פרויקט המכוניות החשמליות ללא נהג ביוסטון, המציע דרך לצמצום השטח המיועד לכבישים וחנייה בערים, תוך מתן פתרון לתחבורה ציבורית.

מאמרים קשורים: רכבת מרחפת בתל אביב? | עיר העתיד: מכוניות ללא נהג, והרבה שטח ציבורי | האוטובוס החשמלי הראשון בעולם הנטען תוך 15 שניות | שיתוף מוניות- עוד שלב באבולוציה של התחבורה | הכירו את הקו הוורוד

Advertisements


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s