אירוטרופוליס – עתיד הערים תלוי בשדות התעופה שלהן

מי שעוקב אחרי הבלוג בקביעות שם לב ודאי למספר הפוסטים הרב המתייחסים לשדות תעופה ולהשפעה שלהם על כלכלת הערים והמדינות, באופן ישיר ובאופנים עקיפים. הערים שישימו את שדות התעופה שלהן במרכז, הן הערים שישגשגו במאה ה-21, והסימנים להולדת עולם של ערי ה"אירוטרופוליס" ניכרים כבר כיום. כבר כיום ברור, ומגמה זו רק תתגבר, שערים בהן יש שדות תעופה גדולים, מקושרים היטב ויעילים, הן הערים שישגשגו יותר מאחרות, והמקומות המהירים ביותר, המחוברים ביותר ינצחו.

קיים קשר הדוק בין שדות תעופה ושגשוג הערים הצמודות להם, וקשר זה יתחזק יחד עם השינוי העובר על שדות תעופה, שכבר אינם רק מקום להמריא או לנחות אלא הופכים ליעדים בפני עצמם. בעולם מתנהל קרב עיקש בין שדות תעופה, שיש לו השלכות עמוקות על כלכלת הערים והמדינות, וערים שהציבו את שדות התעופה שלהן ככלי אסטרטגי קוטפות את הפירות כבר כיום – בדובאי יהיה השדה העמוס בעולם עד 2015, לונדון, איסטנבול ובייג'ינג משקיעות בשדות התעופה שלהן, ואפילו עמאן, ירדן, מתייחסת לשדה התעופה החדש ככלי לאסטרטגיה לאומית. כל זאת בשילוב הכוח הכלכלי של התיירות בעולם, האחראית ל-9% מהתמ"ג העולמי, ומכאן החשיבות העצומה שיש לשדות התעופה.

טיפוס חדש של עיר מתפתח בעולם, בו שדה התעופה אינו נמצא בחוצות העיר אלא בליבה. זוהי ה"אירוטרופוליס". בעוד שדות התעופה גדלים, הם הופכים יותר ויותר להדמות לערים עצמן. אזור הקניות בשדה התעופה של אינדיאנפוליס לדוגמה, נותן תחושה של כיכר עירונית. בשדה התעופה ארלנדה בשטוקהולם מתקיימות 6,000 חתונות מדי שנה, מוזיאון הרייקס של אמסטרדם מציג תערוכות בסכיפול, והפילהרמונית של לונדון מנגנת בהיתרו.

Squaire, פרנקפורט - "קרוב לכל מקום בעולם"

Squaire, פרנקפורט – "קרוב לכל מקום בעולם"

מי שרוצה לראות את העתיד יכול להתבונן בפרויקט Squaire, בניין זכוכית חלק ונוצץ בשדה התעופה של פרנקפורט, שנמצא "קרוב לכל מקום בעולם", בזכות קרבה ישירה לצ'ק אין, באחד משדות התעופה המקושרים בעולם, ונושא את השלט "ברוכים הבאים לניו יורק" – השם שניתן לקונספט הייחודי. דוגמאות נוספות הם שדה התעופה אינצ'און הצמוד לעיר החכמה סונגדו בדרום קוריאה. דובאי, שכבר זכתה לכינוי "שדה תעופה עם אמירות צמודה", וסינגפור, שהצמיחה שלה נקשרת באופן הדוק לשדה התעופה המרשים שבעיר.

Squaire, פרנקפורט - "קרוב לכל מקום בעולם"

Squaire, פרנקפורט – "קרוב לכל מקום בעולם"

רעיון האירוטרופוליס העתידני הוא גם רעיון מצמרר. העיר המדומיינת נראית כמקום המהווה שילוב של כללים עסקיים ושלטון המדינה, עם רמת ביטחון גבוהה ושליטה המתלוות לשדות תעופה. תחת הדיקטטורה של מהירות, כל מה שהוא אישי, נעלם. מרכז קניות בשדה תעופה לעולם לא יהיה כמו כיכר של עיר, משום שכל דבר שם מתוכנן ומנוהל, והספונטניות והיוזמה נעלמות.

אבל לחזון העתידני הזה מנסים כיום ארכיטקטים להכניס מעט "נשמה". גם מרכזי הקניות הגדולים נדמו לנו בעבר כמקומות קרים, לא אישיים, וכשהחלו לחדור לעולמנו היינו שואלים "מי רוצה לאכול במסעדה או לשתות קפה בקניון?". אבל נדמה ששאלות כאלה מתמעטות והולכות, וקניון מלאכותי כבר יכול להכיל סוגי בילוי שעד לא מזמן נראו בלתי אפשריים בו. וכך שדות התעופה של היום כבר כוללים בילויים כמו מגרשי גולף, תעלות מים עם סירות, ופארקים.

רוב שדות התעופה הם עדיין דומים יותר לבתי חולים, וכל אדם הנמצא בהם מחפש את הדרך המהירה ביותר לצאת מהם. לונדון הצליחה לבסס את עצמה לאורך שנים כבירת התעופה העולמית, כשבהיתרו, גאטוויק, סטנסטד ולוטון יחד עוברים כ-130 מיליון נוסעים מדי שנה. זהו מספר גדול יותר מבניו יורק, פריז, טוקיו או כל עיר אחרת, ויש עוד לאן לגדול.

שדה התעופה החדש בלונדון בעיצוב זאהה חדיד

שדה התעופה החדש בלונדון בעיצוב זאהה חדיד

בוריס ג'ונסון, ראש עיריית לונדון, מאמין מאד ברעיון האירוטרופוליס, ובחשיבות שדות התעופה עיר, ומחפש דרכים להגדיל את היקף התנועה האווירית ללונדון. לאחרונה נבחרה אדריכלית העל זאהה חדיד לתכנון שדה תעופה חדש ללונדון בדרום מזרח העיר. חדיד, יחד עם כלכלנים מאוקספורד וחברות הנדסה, מפתחים תכנית למרכז תחבורה אווירית שימלא תפקיד משמעותי בהתפתחות הכלכלה של הבירה הבריטית. ג'ונסון אמר כי זהו צוות חלומות שיבוא עם פתרון לבעיה האווירית בזמן הקצר ביותר, תוך הכרה במשמעויות העצומות לכלכלה המקומית והגלובלית. "פרויקט זה הוא חיוני כדי לספק את פתרון התחבורה האינטגרלי ביותר עבור לונדון, ויאפשר לעיר לשמור על מעמדה כאחת הכלכלות ומרכזי התרבות והמסחר החשובים ביותר, ויבטיח את המשך צמיחת העיר ופיתוחה." אמר ג'ונסון.

טרמינל 2 היתרו

טרמינל 2 היתרו

טרמינל 2 בהיתרו הוא הצצה לעתיד שדות התעופה. בניגוד לרוב שדות התעופה שאנו מכירים, ההגעה לטרמינל היא במרומי הבניין, ולא בקומת הקרקע. איזור הצ'ק אין הוא מאוורר מאד באופן מפתיע, משום שרוב הנוסעים כבר לא מבצעים צ'ק אין בשדה התעופה, במקום זאת, עמדות אוטומטיות ממתינות לנוסעים שכן צריכים לעשות צ'ק אין, אבל רוב הנוסעים רק ירצו למסור את מזוודותיהם.

לנוסע הטיפוסי בטרמינל 2 יש הרבה כבודה. חברות התעופה המשתמשות בטרמינל כוללות את יונייטד האמריקאית, סינגפור איירליינס, חברת התעופה של דרום אפריקה ואייר קנדה, וטיסות לטווח ארוך נוטות להתלוות בכבודה רבה יותר. לאחר מסירת המזוודות, הנוסעים יכולים להסתובב בחצר המקורה המפרידה בין הטרמינל לחניון- צורך המוכתב מאימת מכוניות תופת, והצעד הבא, גם הוא מוכתב על ידי הטרור – איזור בדיקות הביטחון הגדול ביותר שתתקלו בו.

לאחר מכן, אור טבעי מושך את הנוסעים אל האיזור בו יבלו את מרבית זמן ההמתנה, ואיזור זה עוצב באופן שיעלה את מצב הרוח, ויראה אנושי יותר משדות תעופה רגילים, בעיקר משום שהוא שטוף באור יום. הכוונה אינטואיטיבית ששולבה בטרמינל משמעה שהנוסעים ימצאו את דרכם בקלות לשערי העלייה למטוס.

מפעילי שדות התעופה כבר הבינו כי אנשים יבלו יותר זמן בשדות התעופה, וגם הרבה כסף, אם יתנו להם חנויות מעולות, אוכל טוב, ספא ושאר פינוקים. בשנת 2010 שדות התעופה באירופה הובילו את הוצאות הנוסעים שהגיעו ל-7 מיליארד דולר, על בילויים, אוכל ומשקאות בלבד. באסיה הסכום הגיע ל-6 מיליארד דולר ובצפון אמריקה ל-1.7 מיליארד. שדות התעופה מחפשים להציע חווית טרמינל חדשה עם "מגע אישי", וחברות התעופה מצטרפות למאמץ, מתוך הבנה כי הקרב על הנוסע בעתיד לא יוכרע דווקא במחיר כרטיס הטיסה, אלא על ידי כמה שמחים ומיוחדים הנוסעים חשים.

בהודו מתמודדים עם השינוי שעוברת המדינה, והמקום המרכזי שהיא הולכת ותופשת בכלכלה העולמית. שדה התעופה בדלהי הוא אמצעי בו הודו נעזרת כדי לשקף את הודו המשתנה, עם שדה תעופה שהוא סביבה ממותגת עם תחושת מקום. ב-2006 נבחרו החברות שיהפכו את שדה התעופה בדלהי ל"airport city" הכולל מלונות, מגורים, תאטראות, מסעדות ומסחר, והכל עם נגישות נוחה לטרמינל 3 החדש.

שדה תעופה הוא הרושם הראשון שיש למבקר אודות העיר או המדינה אליה הוא מגיע, ועד לפני כעשור, אפשר היה לראות בשדות התעופה של הודו טרמינלים מאובקים, תאורה עלובה, עובדי שדה יחפים, שירותים מלוכלכים, ובסך הכל, קבלת פנים מאד לא מלבבת. אבל הודו השתנתה מאד, וכשחקנית משמעותית בכלכלה העולמית, שדה התעופה של דלהי, אחד הראשיים במדינה, היה צריך לשקף זאת.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מיתוג השדה התבסס על הקונספט Expressive India, שאחד הביטויים הוויזואליים שלו הוא סמל המשולש, המשולב בכל המערכת הוויזואלית. הקונספט מאפשר שילוב חום ואנושיות, ונותן לנוסע תחושה של מקום. המגוון התרבותי של הודו משתקף בעיצוב הטרמינל, המתאר את ההיסטוריה ההודית, ועד ריקודים מסורתיים וכלים מוזיקליים. אחד המאפיינים הבולטים ביותר הם צחות הנחושת והזהב.

את שדה התעופה החדש של דנוור, קולרדו תכנן האדריכל הספרדי סנטיאגו קלטוורה (גשר המיתרים בירושלים), אולם הוא פרש מהפרויקט לאחר שהתקציב קוצץ באופן דרמטי. את שדה התעופה בכוויית תכנן משרד האדריכלים פוסטר אנד פרטנרס (שדה התעופה בעמאן, והצעה לשדה תעופה צף בלונדון), שהציעו מבנה הנראה כחללית. לבניין 3 כנפיים, והוא עושה שימוש בתאורה הרבה המסוננת דרך זכוכית הדוחה חום, והגג משולב בפאנלים סולריים. כשיסתיים בשנת 2016, הטרמינל יוכל לשרת 50 מילון נוסעים בשנה ויהיה הטרמינל הראשון בעולם בעל הדירוג הסביבתי LEED Gold.

מנהלי שדה התעופה אינצ'און ערכו תחרות ב-2011 עם הנחיות לטרמינל יחיד שיוכל לאכלס 72 שערי יציאה. הטרמינל גם נדרש להיות עתידני מבחינה טכנולוגית, לשלב טכניקות של בנייה ירוקה, ולהיות גמיש מספיק לשינויים בהתפתחות שווקי התעופה. בתחרות זכתה חברת האדריכים קורגן. הטרמינל צפוי להתפתח ב-2020.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מאמרים קשורים: הקרב העולמי בין שדות תעופה ואיך הוא משפיע על הכלכלה של המדינות | שדות התעופה של העתיד הם הרבה יותר ממקום לנחות | הקשר בין שדות תעופה ושגשוג של ערים | שדה התעופה העמוס בעולם יהיה במזה"ת | שדות תעופה: לונדון מובילה, איסטנבול מזנקת, דוברי מהמרת ובייג'ינג בונה

מודעות פרסומת

One Comment on “אירוטרופוליס – עתיד הערים תלוי בשדות התעופה שלהן”

  1. יובל הגיב:

    שום שפה עלי אדמות לא הפיקה מעולם את הביטוי "יפה כמו נמל תעופה", ובלי ספק אין זו מקריות גרידא.
    נמלי תעופה הם מכוערים. חלקם מכוערים מאוד. אחדים מהם מגיעים למדרגת כיעור שאי-אפשר להשיגה בלי מאמץ מיוחד.

    את הפסקה הזו כתב דאגלס אדמס והיא מבטאת בצורה מצויינת את האופי של נמלי התעופה בעולם כולו. הרעיון של ה"אירופוליס" לטעמי הוא המצאה של אנשים שלא מבינים ולא מבחינים בין סיבה לתוצאה. אין באמת אף עיר שבה נמל התעופה גרר את כלכלתה קדימה. התהליך הפוך – קודם העיר מצליחה ואז נמל התעופה שלה נגרר לתהליך.

    ככלל ככל שהתחבורה מהירה וקלה יותר כך יורד ערכה של תחנת המעבר. מתחנות הרכבת הענקיות ונמלי המסחר הגדולים של פעם ועד לתחנות האוטובוס שהיו מרכזי מסחר רק לפני מספר עשרות שנים. היכולת של אנשים להמלט מהר מהתחנה מוריד מערכה. פעם לנמל ים היה יתרון על מרכז היבשת בגלל עלות השינוע של הסחורות אל פנים היבשת וממנה. היום היתרון הזה נשחק. נמל תעופה לא מספק שום יתרון יחסי. אפשר להקים את השדה הבינלאומי של ישראל בלוד ועדיין תל אביב תהיה המרכז.

    נכון, טרמינל יכול להיות מרכז רווח לא קטן, הקהל בו שבוי למספר שעות ונוטה לבזבז אבל הרעיון לכלוא את הקהל בו אידיוטי, עדיף למדינה להכניס אותו עמוק יותר, כמה שיותר מהר. תיירים תמיד יבזבזו יותר ביום בירושלים מאשר בשעתיים בנתב"ג.

    (-:
    אחלה בלוג, בלי קשר. אני קורא אדוק.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s