מי הן המדינות והערים המאושרות בעולם, ואיך בכלל מודדים אושר?

המדינות המאושרות בעולם

המדינות המאושרות בעולם

בשנת 2006 פרסם ניק מרקס, מייסד the Centre of Well-Being at the nef דוח שהפך במהירות לויראלי, ומתפרסם מאז מדי שנה. הדוח נקרא "מדד האושר העולמי", ותואר כדרך "למדוד את מה שחשוב" – האופן בו מדינות מציעות חיים ארוכים וטובים עבור תושביהן.

המדד המדרג את אושר המדינות, בו ישראל דורגה במקום המאושר 15 בעולם, נראה כמאתגר את ההיגיון של אנשים רבים. המדינות המדורגות גבוה ביותר, יכולות להציע שיעור למדינות המערב ותושביהן באיך להירגע, ולהציע חיים מלאים. מתוך 15 המדינות המובילות, 11 הן מדינות מרכז ודרום אמריקאיות, 2 הן במזרח הרחוק (אינדונזיה ווייטנאם , אחת באסיה (בנגלדש) ואחת במזה"ת (ישראל). המדינה האירופית הראשונה בדירוג היא אלבניה (18), והמדינה המפותחת הראשונה היא ניו זילנד (28). בהרצאה ב-TED הוא מסביר את המדד:

הערים המאושרות בעולם

הערים המאושרות בעולם

מה גורם לתושבי עיר להיות מאושרים? על פי סקר שנערך בקרב 10,000 משיבים ב-20 מדינות, ושנערך על ידי חברת הייעוץ GfK של יועץ המיתוג הבינלאומי סיימון אנהולנט, שגם מדרגת מדי שנה את מותגי המדינות, האושר הוא תוצאה של תפיסה מבוססת מיקום: האם העיר שלך מציעה לך מקומות שעושים אותך מאושר? למעשה, הפער בין התפישה למציאות הוא הדבר המעניין את מנהיגי הערים. אושר הוא מצרך חולף במציאות, הוא בא והולך, אבל התפישה לגבי אושר היא השורה התחתונה המניעה את הערים ואת המותגים שלהן.

במדד הערים המאושרות מדורגת בואנוס איירס 10, פריז 9, רומא 8, סן פרנסיסקו 7, מדריד 6, מלבורן 5, אמסטרדם 4, ברצלונה 3, סידני 2 וריו דה ז'ניירו 1. הדירוג הזה הוא מפתיע הרבה פחות מדירוג המדינות המאושרות, והערים המאושרות ביותר לפי הדירוג הן די צפויות. אלו ערים המציעות בידור רב ותרבות עשירה, בתוך נוף עירוני יפיפה ואורח חיים רגוע יחסית. סיימון אנהולט אמר על הסקר כי גם לפני 100 שנה הייתה הרשימה הזו זהה כנראה, למעט הערים האוסטרליות, שאותן כינה "פלא מיתוגי".

מלבורן וסידני זוכות למקום של כבוד בדירוג בזכות מזג אוויר מושלם, קהילה מקומית מכלילה, התפישה של הערים כיעד תיירות, והקסם שהמקומיים מקרינים כלפי זרים ומבקרים. איכות החיים הים תיכונית מציבה את ברצלונה ומדריד גבוה בדירוג, והיצירתיות והאסתטיקה של רומא ופריז מבטיחות את ייצוגן כמרכזי תרבות. הזוכה, ריו דה ז'ניירו, היא עיר של אורח חיים רגוע ומאפיינים של התרבות הברזילאית אוהבת החיים בכלל. יחד עם הקרנבל המהווה סמל של אושר, העיר זוכה במקום הראשון.

מאמרים קשורים: העיר המאושרת ביותר בארה"ב | איפה הכי כדאי להיוולד ב-2013? | איפה אתה הכי מאושר? התשובה באפליקציה | מדד מותגי המדינות 2013 | דירוג איכות החיים בערים בעולם

מודעות פרסומת

הקמפיין שמנסה להביא תיירים לישראל הוא מסע בזמן של אוסף מסרים מבולבלים

כרזת התיירות לכנרת

כרזת התיירות לכנרת

מאז מבצע עמוד ענן נמצאת התיירות הנכנסת לישראל במשבר. אתר התיירות educational travel פרסם בשבוע שעבר כי: "נשיא התאחדות המלונות עמי פדרמן קרא לגורמים הכלכליים הרשמיים במדינה לנקוט צעדים מידיים כדי למנוע את "קריסתה המיותרת של תעשיית התיירות" כתוצאה מהיעדר תכנית יזומה לטיפול במשבר הפוקד את תעשיית התיירות הנכנסת מאז מבצע עמוד ענן.

בחודש האחרון פנו המלונאים מספר פעמים למשרד התיירות בבקשה להקצות תקציבים שייעודו להעלאת קמפיינים שיווקיים במדינות מקור לתיירות ברחבי העולם אך נענו כי בהיעדר תקציב מדינה מאושר, אין ביכולתו לפעול בנימוק כי יתרות התקציב מאשתקד נוצלו מזמן." למאמר

אולם מסתבר שלמשרד התיירות יש תכניות, אפילו תכניות גדולות, לשיווק ישראל באמצעות שלטי ענק לאורך האוטוסטרדות בארה"ב, במטרה למשוך את התיירים הנוצרים להגיע לישראל. הכרזות שיפרסמו שני יעדים לתיירות נוצרית, הכנרת והעיר העתיקה בירושלים הוצבו לצידי כבישים ראשיים סביב הערים אטלנטה, שיקגו, דאלאס, לוס אנג'לס, מיאמי, טמפה וניו יורק. הסיסמה שמלווה את הכרזות היא: "Visit Israel. You’ll never be the same" . את הקמפיין ילוו גם פרסומות במדיה הדיגיטלית, דפוס ודיוור ישיר.

כרזת התיירות לירושלים

כרזת התיירות לירושלים

שתי הכרזות המכוונות להבאת תיירות נוצרית כאמור, נראות כאילו נשלפו מהארכיון הלאומי, או הופקו על ידי סטודנט מתחיל. הדבר הבולט ביותר בכרזות הוא הלוגו – visit Israel – בו נטוע המגן דוד בחינניות שתזכיר לכולם שגם אם הפנייה היא לקהל הנוצרי, שלא ישכחו מי פה בעל הבית. הלוגו הזה, מעבר לעיצוב המיושן והכבד שלו, לא מופיע באתר אותו הוא מקדם goisrael.com, שם גם הסיסמה היא שונה – come find the Israel in you.  חוסר העקביות בשפה התקשורתית וההמשכיות המסרים מהכרזה אל אתר האינטרנט מלמדים על העדר אסטרטגיה מגובשת, והתמקדות במסר חד וברור. הכרזות עצמן, אף כי הן מכילות מעט מאד אינפורמציה לכאורה, מעבירות תחושה של עומס ובלבול. הפונטים המתחלפים מדי שורה, הסיסמאות השונות, הלוגו והאתר אינם מתחברים למסר מגובש קליט וברור, ובעיקר מעבירים תחושה של חוסר מקצועיות, חוסר השקעה מחשבתית, וגישה ותוצאה מיושנות במיוחד.

גם אתרים היסטוריים, ואפילו אתרים דתיים ניתן לשווק באמצעים ובדרכים חדשניות, שיפרצו את השבלונות המוכרות והמיושנות. למעשה, רק בגישה חדשנית ובאופני הגשה חדשים ניתן לפרוץ את עומסי המסרים  שתיירים פוטנציאליים נחשפים אליהם ללא הפסק, וקמפיין זה רחוק בכל מובן מלהכיל איזשהו מרכיב שיצליח לגבור על הרעש התקשורתי, ולעורר עניין או ריגוש.

מאמרים קשורים: מיתוג ישראל – האמת יוצאת לאור | המסרים התיירותיים של ישראל אינם קליטים | דירוג מותגי התיירות של המדינות | מדוע אסטרטגיית השיווק של ישראל זקוקה לשינוי | "כל אחד מביא אחד"- הגירסה שעובדת


עיר וטכנולוגיה: הערים השמחות/העצובות ביותר בארה"ב, אפליקציית תיירות ירוקה בשטוקהולם, ואיך נראים 16 מיליון נוסעים בלונדון

המדינות השמחות והעצובות ביותר בארהב

המדינות השמחות והעצובות ביותר בארהב

לואיזיאנה היא המדינה העצובה ביותר בארה"ב, והוואי השמחה ביותר. כך על פי צוות מה-Vermont Complex Systems Center, שבחן וניתח 10 מיליון ציוצי טוויטר, בפרויקט שמכונה hedonometer (מד שמחה). 5 המדינות השמחות ביותר הן הוואי (1), יוטה (2), איידהו (3), מיין (4) ווושינגטון (5). 5 המדינות העצובות ביותר הן לואיזיאנה (51), מיסיסיפי (50), מרילנד (49), דלאוור (48) וג'ורג'יה (47).

העיר העצובה ביותר, מבין 373 הערים שנבדקו, היא בומאונט (Beaumont) במזרח טקסס, והשמחה ביותר היא נאפה, קליפורניה. העיר היחידה מבין 15 הערים העצובות ביותר, שלא נמצאת בדרום ארה"ב היא ווטרברי, קונטיקט. לצורך המחקר, החוקרים קידדו כל ציוץ על פי התוכן שלו, והתבססו על הופעת מילים שמחות או עצובות ותדירותן.

Hammarby Sjöstad שטוקהולם

Hammarby Sjöstad שטוקהולם

קיימות ודאגה לסביבה הן עניין רציני מאד בשבדיה. בפוסטים קודמים הצגתי את השכונות הירוקות של שטוקהולם, ואיך העיר מציגה את ההישגים בתחום התחבורה הירוקה.  אבל מעבר לתרומה לאיכות החיים, מסתבר שהקיימות היא גם מגנט למשיכת תיירים. שטוקהולם, שנבחרה לשמש כבירה הירוקה של אירופה בשנת 2010, מציגה דרך חדשנית לקידום תיירות אקולוגית- דרך הטלפון הנייד. מדי שנה, אלפים מגיעים לעיר כדי לראות מדוע זכתה בתואר הבירה הירוקה, ובמיוחד את אזור Hammarby Sjöstad בדרום העיר שחודש במשך ה-20 שנים האחרונות. האזור שהיה מוזנח במשך שנים הוא כיום מודל לחיים ירוקים ופיתוח עירוני מקיים, וכבר יותר ממנו שוקם, ושיקום יתרת האזור צפוי להסתיים עד 2015.

כשתוכנן האזור, השימושיות שלו נלקחה בחשבון בצורה מחושבת. כתוצאה מכך, Hammarby Sjöstad הוא נגיש במיוחד בתחבורה ציבורית, מבנה הרחובות מונע צפיפות, יש לו רשת של שטחים ירוקים ופארקים, ובנוסף, הבתים בנויים באופן המצמצם צריכת אנרגיה. העיר כל כך גאה באזור עד שהיא יצרה סיור מודרך לטלפונים ניידים, והתיירים מוזמנים ללמוד על האזור על ידי האזנה למדריך שמע.

המדריך מוביל את המאזין סביב האזור ומציג לו את הדברים שעושים אותו למודל עירוני להתחדשות ופיתוח מקיים. כל מה שהמאזין נדרש לעשות הוא לעקוב אחרי הוראות המדריך, וכך יזכה לראות דוגמאות להטמעת קיימות עירונית בצורות של פאנלים סולריים, סולמות לדגי סלמון, בריכות טיהור מים, מידע על המערכת התת קרקעית השואבת אשפה ומטפלת בה, ועוד. האפליקציה היא פלטפורמה בשם OnSpotStory, המציעה סיורים במקומות היסטוריים או תרבותיים עבור מבקרים ותיירים, וכוללת סיורים בעקבות ציורי גרפיטי, סיורי נוף או מקומות היסטוריים ואתרי תיירות בשבדיה.

בכל פעם שנוסע עולה על איזשהו כלי תחבורה ציבורית בלונדון, הוא מעביר את כרטיס ה"אוייסטר" שלו, ופעולה זו נרשמת כאחת מתוך מיליוני נקודות מידע, בכל יום בשנה במטרופולין העמוס, ותוך כדי כך מייצר תמונה של התנועה בעיר. אבל מה ניתן לעשות עם כל המידע הזה? קודם כל, ניתן להציג אותו. מתכנן התחבורה ג'יי גורדון, הפך 16 מיליון רישומי נוסעים בתחבורה הציבורית בלונדון, ביום רביעי טיפוסי אחד, לסרטון בן דקה.

המידע ששימש להכנת הסרטון הוא Transport for London שמסר אותו לידי חוקרים ב- MIT . כחלק מעבודת המאסטר שלו ב- MIT , גורדון המציא שיטה להסקת מסקנות מדפוסי נסיעה, תוך שימוש במידע מה"אוייסטר".

הנקודות הירוקות מייצגות נוסעים ברכבת או אוטובוס (ככול שהנקודה בהירה יותר, מספר הנוסעים רב יותר). הנקודות הכחולות מייצגות את מיקומם של אותם נוסעים לפני או אחרי הנסיעה. הנקודות האדומות מציגות נוסעים ממתינים בין נסיעות, או בהחלפת כלי תחבורה.

במהלך היום, משעה 03:00, ניתן לראות את לונדון מתעוררת, ונוסעת מהאזורים השונים של העיר אל המרכז, עד שאחרי הצהריים כיון התנועה מתחלף, והמאסה של הנוסעים מתפזרת שוב הביתה, אל אותן נקודות כחולות.

מאמרים קשורים: כך נראים 5 מיליון נוסעי אופניים בלונדון? | מידע זמין מראה לנו את העיר כמו שמעולם לא ראינו. לונדון | איפה אתה הכי מאושר? התשובה באפליקציה | הערים הופכות למפעלי מידע עצומים | המגמות העכשוויות שמשנות את הערים


הקניון הראשון בארה"ב עובר הסבה למיקרו-דירות

הקניונים בארה"ב הולכים וגוססים. כיום, כשליש מהקניונים בארה"ב מכונים "מתים" או שהם בדרך לשם. לא כולם ריקים. אבל המחיר לשטח צנח, והרשתות הגדולות עזבו. כשליש מהקניונים עדיין משגשגים, ואלו הם הגדולים, והחדשים ביותר. אבל אמריקה כבר לא בונה כבישים מהירים, כך שלא נוצרים מיקומים חדשים לפיתוח. ההמצאה שהזניקה את הקניון – מיזוג האוויר- כבר לא מרשימה אף אחד, והדמוגרפיה בפרברים השתנתה באופן דרמטי. הקניונים מושכים בעיקר את הנוער, ולבייביבומרס המאכלסים את הפרברים כבר אין בני נוער בבית.

דונהם ג'ונס שכתבה את הספר Retrofitting Suburbia, מעריכה כי יותר מ-40 קניונים ברחבי ארה"ב יעברו בקרוב שינוי מהותי, ו-29 כבר עברו שינוי ייעוד. ערים רבות מחפשות רעיונות באשר מה ניתן לעשות עם המבנים העצומים שהקניונים הגוססים מותירים, ואיך יוצרים התחדשות עירונית. בקליבלנד הפכו קניון לגנים מקורים ומרכז רפואי, אבל בפרובידנס, רוד איילנד,  יהפוך קניון לקומפלקס של מיקרו-דירות בשתי קומות, כשמתחתן קומת מסחר.

הבניין

הפרויקט הזה מציע לתושבי העיר להתגורר באחת היצירות הארכיטקטוניות המרשימות ביותר בעיר, שנבנה בשנת 1828 והוסב לשמש כקניון הסגור הראשון בארה"ב. הבניין נכנס לרשימת הבניינים ההיסטוריים הלאומיים ב-1976, אבל עד שנת 2010 כבר נכנס לרשימת עשרת המבנים בסיכון בפרובידנס.

משרד האדריכלים Northeast Collaborative Architects חילק את שתי הקומות העליונות של המבנה ל-48 דירות. 38 מהן מוגדרות כמיקרו-דירות בגדלים שבין 21 מ"ר ל-42 מ"ר, מה שקרוב יותר לתכנון המקורי של הבניין, שחולק לחדרים קטנים. הדיירים שישלמו 550$ שגר דירה, לא יצטרכו להביא הרבה, מכיוון והדירות מצוידות במיטות, אמבטיה מלאה ומקומות איחסון. אין בדירות תנור, כך שהדיירים יאלצו להסתדר עם מכשיר המיקרו שבדירת המיקרו, או פשוט לרדת לקומת הקרקע ולאכול שם. אתר הפרויקט.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מאמרים קשורים: הקניון חוגג 60, (ומתכונן לפרוש) | פורסמו הזוכים בתחרות לתכנון מיקרו-דירות בניו יורק | התחדשות עירונית באיסטנבול | מיתוג פרויקט התחדשות עירונית בלונדון | פרויקט התחדשות ומיתוג- הארטלנדס, בריטניה


עד כמה הרחוב שלך "הליך"? אתר חדש מדרג את כל הרחובות בעולם

walkonomicslogoערים רבות בעולם הן צפופות מאד, וכל ניסיון לחצות כביש טומן בחובו סכנת פגיעה ממכוניות, אופנועים, רוכבי אופניים או הולכי רגל אחרים, אשר נחושים להגיע ליעדם בדרך המהירה ביותר. משום כך, ערים בהן ההליכה היא רגועה ונעימה הן מעטות, וחוויית ההליכה ברגל בעיר אינה תמיד נעימה. מנגד, הניסיון של ערים לעודד את תושביהן ללכת יותר ברגל, ולהשתמש פחות ברכב, הוא אתגר של ממש, וערים שונות נוקטות באמצעים שונים להפוך את המרחב הציבורי ליותר "הליך" -walkable.

דרך חדשה לבחון עד כמה העיר היא "הליכה", או נוחה להולך הרגל מציעה Walkonomics המציג עד כמה הרחובות בעולם נוחים להליכה, ועוזרים לגלות את העיר בזמן ההליכה.

בעשורים האחרונים מתנהלת מלחמה של ממש במרחבים הציבוריים של הערים המרכזיות ברחבי העולם בין הולכי רגל, רוכבי אופניים ומכוניות, שכולם רוצים נתח גדול יותר לעצמם. בפוסטים קודמים הצגתי את הדברים שעושים את העיר לידידותית להולכי רגל, את הכיבוש מחדש של הרחובות על ידי הולכי הרגל בערים שונות, איך ערים נלחמות במכוניות הפרטיות, עד כדי תכניות להגבלת תנועת כלי רכב, ואפילו עיר חדשה המתוכננת בסין, בה הכל במרחק הליכה, ורכב פרטי יהיה בה מיותר לחלוטין.

בכדי לדעת אילו רחובות הם בטוחים, נוחים ונעימים להליכה, Walkonomics שואל את המשתמשים "עד כמה הרחוב שלך 'הליך'?". האתר יצר מאגר מידע רחב המציג את נוחות הרחובות להליכה ברחבי העולם, על פי מאפיינים כמו "בטיחות הרחוב", "קל לחצייה", "פחד מפשע", "יפה וחכם", "גבעתי" ועוד. האתר משתמש במידע מהציבור ובמודל מחשב כדי לדרג את הרחובות, ואחר כך משתמשים יכולים להוסיף אינפורמציה ולדרג רחובות נוספים בעיר.

לשם דוגמה, רחוב אוקספורד המפורסם בלונדון, זוכה מהמדרגים לציון האומלל של 1.7 (מתוך 5). הוא מקבל ציון 1 על בטיחות בכביש, 0.5 על קלות החצייה, המדרכות זוכות לציון 2.5 וגם בשאר המדדים הוא מדורג נמוך.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

השדרה החמישית בניו יורק זוכה לציון 2.4 , עם דירוגים נמוכים בתחום הבטיחות, קלות החצייה, וההנאה מהרחוב. לעומת זאת, בזכות היותה השדרה הצמודה לסנטרל פארק היא זוכה מהמדרגים לציון 4.5 על יופי, וציון 4 על החשש מפשע.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

כדי להשתמש ולדרג האתר דורש הרשמה, והוא זמין כאתר אינטרנט וכאפליקציה למכשירי אפל ואנדרואיד.

מאמרים קשורים: מדוע הרחובות שייכים למכוניות ולא לאנשים? | עיר חדשה שהכל בה במרחק הליכה | מסועים במקום מדרכות. חווית ההליכה בעיר משתנה | הדברים שעושים את העיר ידידותית להולכי רגל | עיר ללא מכוניות, בוגוטה, קולומביה


עיר ירוקה: סן פרנסיסקו- אפס זבל עד 2020

בכל העולם ערים מנסות לשפר את איכות החיים והסביבה העירונית. בפוסטים קודמים הצגתי את תחרות הבירה הירוקה של אירופה, המעודדת ערים לפעול בכיוון הקיימות, ועל הדרך הארוכה שעשתה העיר ננט, הבירה הירוקה של אירופה 2013 כדי לזכות בתואר. באופן כללי ניתן לומר, כי באירופה המודעות לסביבה היא גבוהה מאד. דנמרק ממתגת את עצמה כמדינה ירוקה, היא המובילה העולמית בתחום הקלינטק (אחריה ישראל), ובירתה, קופנהגן, דורגה כעיר הירוקה ביותר באירופה. גם שבדיה היא מובילה עולמית, ובתחום הטיפול באשפה המדינה כל כך יעילה, עד כי את כל האשפה היא הפכה לאנרגיה, וכעת שבדיה מייבאת אשפה ממדינות אחרות.

בצפון אמריקה המצב הוא יותר מורכב. תרבות הצריכה האמריקאית מייצרת כמויות עצומות של אשפה, והאמריקאים אינם מורגלים בחיסכון, מיחזור וחשיבה סביבתית ברמה אליה מורגלים האירופאים. בדירוג הערים הירוקות ביותר באמריקה הצפונית דורגה סן פרנסיסקו ראשונה, וונקובר שנייה. וונקובר פיתחה תכנית שתהפוך את אותה לעיר הירוקה בעולם עד 2020, ואילו סן פרנסיסקו פועלת במישורים רבים במקביל, שאחד ממנו הוא הטיפול באשפה עם תכנית להגיע ל-0 זבל עד שנת 2020.

סן פרנסיסקו אפס זבל

סן פרנסיסקו כבר הצליחה לבסס את עצמה כמובילה עולמית בכל הקשור לניהול אשפה, תוך העברת 77% מהאשפה העירונית למשרפות, במקום להטמנה. העיר הגיעה להישג זה דרך גישה המבוססת על 3 עיקרים: חקיקה תקיפה לצמצום אשפה, שיתוף פעולה עם חברות לפיתוח תכניות חדשניות וחדשות, ויצירת תרבות של מיחזור וקומפוסטינג. הפעילות של העיר בתחום צימצום האשפה החלה בשנת 1989, עם חקיקה שדרשה מערים ומדינות בארה"ב להפנות 25% מהאשפה המוצקה עד 1995 ו-50% עד שנת 2000. בשני העשורים האחרונים, סן פרנסיסקו פיתחה על גבי תכנית זו תקנות נוספות שהתייחסו גם לסוגים אחרים של פסולת.

ב-2002, העיר הציבה לעצמה מטרה של 0 פסולת עד שנת 2020. מאז, החקיקה המשיכה לדחוף את העיר, התושבים והעסקים להגדיל את אחוזי המיחזור. בשנת 2009, לאחר שתושבים ועסקים התרגלו לשימוש בקומפוסטינג מרצונם, העיר העבירה חוק הדורש מכל חנויות המסחר לספק שקיות ממוחזרות, או ניתנות למיחזור החל מ-2012. חוק זה וחוקים נוספים תוזמנו באופן שהתאים לביסוס התשתית, ושלמשתתפים ניתנה תמיכה, כלים והדרכה.

חוק מדינה חייב החזר כספי לבקבוקי זכוכית ופלסטיק, ויצר יותר מ-20 מרכזי מיחזור בעיר, בהם תושבים או אוספי בקבוקים יכולים להחזיר את הבקבוקים ולקבל החזר כספי. סן פרנסיסקו גם הפעילה וחיזקה מנהיגים אזרחיים. סיבה נוספת להעברת החוקים הייתה העלויות הקשורות להטמנת אשפה, באתר שהיה מרוחק יותר מ-80 ק"מ מהעיר, וכך ציצמום ההטמנה חסך לעירייה כספים רבים.

סן פרנסיסקו סביבההעירייה עצמה אחראית ל-15% מהאשפה העירונית, והיא מחויבת להציב דוגמה. מסיבה זו, 3 עובדי עירייה אחראיים על צימצום וניהול האשפה העירונית. כדי לצמצם את האשפה, מחסן וירטואלי אונליין משמש להחלפת אספקה עודפת בין אגפי העירייה, ועוזר לרכישה מקיימת עבור העירייה. מחלקת הסביבה של העירייה אחראית להגעה למטרה של 0 פסולת. למחלקה יש צוות קטן שממוקד בהשגת המטרה, הטמעת תכניות עירוניות, ומדיניות מתקדמת ברמה עירונית וברמת מדינה. בנוסף, קיימות תכניות שונות המעסיקות עובדים נוספים, שרובם הגיעו מתכנית ההכשרה השנתית Environment Now המנוהלת על ידי המחלקה. משתתפי התכנית מגיעים מכל חלקי העיר, ובעיקר מהשכונות החלשות. מאחר והם מגיעים מאזורים אלה, הם יכולים להגיע בצורה טובה יותר לתושבים ולשפר את השתתפות הקהילות ביוזמות הסביבתיות.

חלק מההצלחה של העיר ניתן לזקוף למימון הקבוע, שלא מגיע מהעירייה, אלא ישירות מההכנסות המגיעות מאיסוף האשפה. התקציב הכולל של תכנית האפס אשפה הוא כ-7 מיליון דולר לשנה, ומגיע מהכנסות איסוף אשפה של השותף הפרטי לעירייה לאיסוף האשפה וניהולה.

recologyהעירייה עובדת עם חברת Recology, שהיא אוספת האשפה היחידה בעיר. החברה היא איגוד של עובדים  שאוספי אשפה, ממחזרים ונפטרים ממנה בכל השכונות והאזורים המסחריים בעיר. עם הזמן, העירייה והחברה פיתחו יחסים סימביוטיים, כשהעירייה מפתחת מדיניות, פיקוח מחקר וטכנולוגיה, ואילו החברה יוצרת, בוחנת ומנהלת תשתיות לאיסוף וטיפול באשפה. העירייה עוקבת אחר פעילות החברה באמצעות תהליך בחינה המתרחש מדי תקופה, וכן נפגשת עם החברה ברמה שבועית לדון בבעיות, נושאים וצעדים נוספים לתכנית. החברה גם פיתחה שוק לקומפוסט הנשלח לחוות מקומיות.

אחת התוצאות של שיתוף פעולה זה היא מערכת המיחזור ה- Fantastic 3 . התכנית החלה ב-1999 ומשתמשת במיכלים נפרדים לסוגי אשפה שונים, המופרדים על ידי תושבים ועסקים. עוד רווח מהשיתוף פעולה הוא שהעירייה והחברה מעריכים העסקה מקומית ותשלום הוגן. ההסכם בין העיר והחברה דורש ש-Recology תאייש משרות התחלתיות במועמדים מתוך מערכת פיתוח כח האדם של העירייה, כך שהמשרות הולכות לאנשים משכבות מוחלשות בעיר. השכר במשרות אלה מתחיל מ-20$ לשעה, בעוד שכר המינימום בעיר הוא כ-10$ לשעה בלבד. העירייה גם דורשת מהחברה לספק לעובדים זכויות רפואיות, ומאז שהעובדים קנו את החברה הם החלו גם בתכנית חלוקת אופציות לעובדים.

סן פרנסיסקו קרובה להטמעה מלאה של תכנית Fantastic 3. המהלך נמשך כמעט שני עשורים, כדי להטמיע את השינוי החברתי והתרבותי בעיר. בשנת 2010 העבירה סן פרנסיסקו להטמנה 15% פחות זבל מבשנת 2009, וכחצי ממה שהעבירה בשנת 2000. כל תושב העיר מייצר בממוצע 1.7 ק"ג אשפה, מתוכם 77% ממוחזרים. העירייה מעריכה כי מתוך יתרת ה-23%, שלושה רבעים הם ניתנים למיחזור, ויביאו את העיר לרמות מיחזור של 90%.

מאמרים קשורים: בניין המשרדים הירוק בעולם, פארק עצי פרי וחקלאות עירונית | סאו פאולו- תכנון עירוני ירוק | תל אביב הירוקה- שכונה ירוקה ומיחזור בעיר | איפה בישראל ממחזרים וכמה | הערים המזוהמות בעולם


מיתוג ערד – חוויה אתגרית

מיתוג ערדבחודש דצמבר נערך בערד שלב נוסף בהליך שיתוף הציבור, כחלק מתהליך המיתוג העירוני, בו אמרה ראש העיר, טלי פלוסקוב: "היה לי חשוב שכמה שיותר תושבים יהיו שותפים לקבלת ההחלטה המכרעת, שכן אלו שאלות שכולנו עוסקים בהם: איך תיראה העיר בעוד עשר שנים? מי התושבים שיחיו בה? מה תהיה הסיבה שבגללה יגיעו תושבים ותיירים לעיר? "

מיתוג ערד הוא חלק ממהלך שמובילה קרן מיראז', למיתוג במקביל של כל ערי הדרום על ידי חברת 'שיר שפיצר'. על המהלך הגורף ועל הבעייתיות שבו פרטתי בפוסט בחודש יוני – מגפת המיתוג של ערי הדרום, ולמה זה ייגמר בכישלון – והסברתי מדוע לא כל עיר בנגב זקוקה למיתוג, ואיך גישה אסטרטגית מוטעית מובילה למהלך שכזה. בפוסט אף הצעתי אסטרטגיית מיתוג חלופית ולפיה יש לקיים מהלך אזורי, במקום מיתוג כל עיר בנפרד.

לפי האסטרטגיה שהצעתי ימותגו אזורים שלמים בנגב, לדוגמה ערד ודימונה כמזרח הנגב; אופקים, נתיבות ושדרות כמערב הנגב; אזורים בהם הערים בו אינן נבדלות כמעט זו מזו, וחסרות ייחודיות באזור עצמו, אבל לאזורים בהם הן נמצאות יש ייחודיות ברמה הארצית. אזורים כאלה צריכים להתאחד למיתוג אזורי, המגדיר את הייחודיות המקומית ויתרונותיה, וכולל גם יישובים לא עירוניים. איחוד כוחות בין ערים ויישובים למיתוג אזור שלם, ולא כל עיר בנפרד.

התחרות שנפתחה בין ערי הנגב לא תהיה לטובתן, אלו ערים קטנות, ללא כוח תקשורתי ותשתית מספיקה בכדי להילחם מלחמה שכזו ברמה הלאומית. יש כאן כשל אסטרטגי של ניתוח הבעיה. המלחמה אותה יש לנצח ראשית היא: האם בכלל לעבור לנגב? זו מלחמה שמתחוללת מאז קום המדינה ועדיין לא הוכרעה. הנגב עצמו עדיין לא הוצג ומוצב כחלופה אמיתית למרכז, ושילוב כוחות יכול היה להכריע מלחמה שכזו. אולם כשכל עיירה נלחמת לבד, היא נלחמת בעיקר בשכנתה.

ראיות לבעייתיות של הליך המיתוג המתנהל לערי הנגב, ניתן לראות במיתוג ערד. בשל אי ההצלחה באיפיון הייחוד המקומי, בבידול העיר מול שכנותיה, בחרו בתהליך המיתוג "להמציא" את העיר מחדש. אין התייחסות לקיים או לעבר, אלא מתקיים ניסיון להגדיר את ההווה בעיר, על פי התכניות לעתיד, וכך זוכה ערד לסיסמה: ערד – עיר הספורט האתגרי!

עוד בעיה בהליך מיתוג זה, כמו באחרים שהתקיימו בישראל בשנים האחרונות, הוא ההמצאה הישראלית של נוסחת "עיר ה_____" (מלא את החסר). זו תופעה שאין לה אח ורע בעולם כולו, ונוגד עקרונית את רעיון המיתוג. מיתוג הוא תהליך שמכוון להרחבת התפיסה הציבורית לגבי מקום, וערים ומקומות המוכרים בזכות אתר תיירות מסוים, או תכונה עירונית ייחודית, עושים מאמצים עילאיים כדי להרחיב את התפישה של הציבור ולהציג פנים נוספות של המקום, שיש בו יותר ממה שמוכר. אבל בישראל, תחת הסיסמאות "עיר ה____" קורה בדיוק ההפך. הצמדת שמות לעיר כמו "עיר הספורט", "עיר המוזיקה" וכדומה מצמצמות את התפיסה על העיר ומציגות אותה באופן חד מימדי, שטוח וכאתר ספורט או מתקן אימונים, ומסתיר את כל הפנים האחרות של העיר.

אז מה בין העיר ערד ובין ספורט אתגרי? את הרעיון למיתוג ערד כעיר הספורט האתגרי, קיבלו מהנתונים הטבעיים הייחודיים של ערד: שטח שיפוט גדול ופתוח, נוף עוצר נשימה, אקלים המאפשר פעילות ספורטיבית לאורך כל השנה, אוויר נקי, תשתית תיירותית ותשתיות פיזיות כמו: היכל ספורט, נבחרות ספורט, שביל ישראל שעובר דרך העיר, שבילים מסומנים סובב ערד, קרבת העיר לאתרי תיירות חשובים כמצדה, ים המלח, מדבר יהודה.

כתכנית אסטרטגית לעיר, הבחירה בפיתוח תחום הספורט האתגרי היא לגיטימית. על פי המיתוג, ערד תכוון עצמה בשנים הקרובות לתחום הספורט האתגרי, על כל ענפיו: אופניים, טיולים רגליים, פעילויות אתגריות לכל המשפחה ואולי אפילו ספורט מוטורי. "המונח 'ספורט אתגרי' במשמעותו הרחבה כולל גם את הבחירה באורח חיים בריא, קיימות, תיירות מרפא ותפיסה ירוקה של המרחב העירוני" מציינת ראש העיר.

אולם כלל ברזל בתהליכי מיתוג הוא כי אין לצאת בהכרזות לפני ביסוס מציאות בשטח, וזה בדיוק מה שקורה במקרה של ערד. ראשית מפרסמים כי העיר היא מרכז הספורט האתגרי, ובנתיים גם מנסים לייצר את המציאות הזו בשטח.

מבחן המיתוג יהיה ביכולת ליישם אותו ולבנות כמה עוגנים מרכזיים בתחום הספורט האתגרי, שימשכו לערד משפחות וחובבי ספורט מהארץ ומהעולם. ההערכה בעיר היא כי התוצאות יראו רק בעוד 5 שנים. פלוסקוב: "מדובר בתהליך ארוך ומורכב, אליו נפנה את כלל המשאבים העומדים לרשותנו בשנים הקרובות, תוך גיוס שותפים נוספים לדרך. אני מאמינה בכל לבי שבעקבות המיתוג החדש, תגיע תנופה חדשה של התיישבות, תיירות והתחדשות לעיר – לטובת העתיד החדש שבחרנו לעצמנו". בנתיים אפשר היה להתאפק עם הפרסום, ולהתמקד בבניית המציאות החדשה.

מאמרים קשורים: מגפת המיתוג של ערי הדרום, ולמה זה ייגמר בכישלון | לוגו 50 שנה לערד, ומיתוג העיר | גם מקומות קטנים יכולים להיות מותג אטרקטיבי, אבל..! | מגמות במיתוג ערים בישראל | מיתוג באר שבע – בירת ההזדמנויות