מחאה והמרחב הציבורי: איך הכיכרות תורמות או מזיקות לדמוקרטיה

דמוקרטיה והמרחב הציבורי

דמוקרטיה והמרחב הציבורי

מחאה ציבורית בשנים האחרונות עברה אל הרשת. ניתן לבנות תנועת מחאה בפייסבוק, לארגן אותה עם Foursquare ולתעד אותה עם אינסטגרם. העולם התאהב ברעיון של מהפכה חברתית המונעת על ידי טוויטר, על פי הדוגמה של האביב הערבי.

אבל כל הכלים הדיגיטליים הללו לא משנים את הצורך הבסיסי של דמוקרטיה: מרחב ציבורי ממשי ואקטיבי. מובן כי מצרים צעירים וזועמים ארגנו את עצמם בעזרת טלפונים חכמים בינואר בשנה שעברה. אבל עדיין הם היו זקוקים לכיכר תחריר. גם בישראל המחאה החברתית שניזונה כל כך מהרשת, לא זכתה לתהודה דומה לזו של האוהלים בשדרות רוטשילד, ולהפגנות הגדולות בשטח.

ג'ון פרקינסון, חוקר פוליטי מאוניברסיטת וורוויק בבריטניה, נסע אל 11 ערי בירה בעולם בניסיון להבין את הקשר בין המרחבים הציבוריים והדמוקרטיה. "מה יכולה דמוקרטיה להרוויח ממרחב ציבורי" הוא שאל "האם יש לה צרכים פיזיים כדי לצמוח? וכיצד ערים מודרניות מספקות צרכים אלו?"

את הממצאים שלו הוא פרסם בספר Democracy and Public Space: the Physical Sites of Democratic Performance המציע מבט שונה על כיכרות ופארקים אשר לרוב נבחנים בהקשר של יכולתם למשוך תיירים, פסטיבלים וקונצרטים, ולא הפגנות. לאחר שביקר בכל עיר, תוך בחינת הנגישות, הגודל, מאפיינים של ביטחון, פרקינסון גיבש דירוג מפתיע של המרחבים הציבוריים בערים במובן של טוב או רע לדמוקרטיה:

  1. ברלין, גרמניה
  2. וולינגטון, ניו זילנד
  3. אוטווה, קנדה
  4. קנברה, אוסטרליה
  5. וושינגטון, ארה"ב
  6. הונג קונג
  7. מקסיקו סיטי
  8. לונדון, בריטניה
  9. טוקיו, יפן
  10. סנטייגו, צ'ילה
  11. קייפטאון, דרום אפריקה

אז איך זה שוושינגטון נמצאת באמצע הדירוג, ולונדון קרוב לתחתית? "למלא את ה'נאשיונאל מול' (הכיכר המרכזית בוושינגטון) זו משימה שמאד קשה להשיג" אומר פרקינסון. "הרבה מהבירות האחרות מציעות מרחבים ציבוריים דלים במיוחד בקדמת המוסדות הפוליטיים שלהם. כיכר צ'ארטר גארדן, הכיכר המרכזית בהונג קונג, יכולה להכיל רק 5000 איש. בהונג קונג כל כך הרבה יותר קשה להביע את הגודל הפיזי של המחאה." אומר פרקינסון.

אבל לוושינגטון יש מספר בעיות. הכיכר היא מאסיבית, אבל לא קל להשתמש בה למחאה, היא עמוסת מנגנוני שיטור מסוגים שונים, ומאד קשה לצלם בה וידאו. גם השטח הציבורי הנוסף, קומפלקס הקפיטול, אינו נגיש כל כך עבור אזרחים. פרקינסון גם אומר כי דירדרנו את האיכות הפוליטית של מקומות אלה על ידי הפיכתם למוקדי תיירות הומים.

המחאה החברתית תל אביב

המחאה החברתית תל אביב

"ערים רבות משקיעות מאמצים רבים בהתייחסות לאתרים אלה כאתרי מורשת, כאתרים חצי מקודשים של דת אזרחית" הוא אומר. "וכך אתה אמור לבוא למקום כזה עם גישה חצויה".

הבעיה של לונדון היא שונה במקצת. "הכיכר המרכזית שמול הפרלמנט בלונדון היא קטנה, והיא אי תנועה. כינוסים דמוקרטיים בכל גודל בלונדון צריכים להעשות בהייד פארק, שם הסביבה שונה לחלוטין (וגם התחבורה לשם יקרה). בבריטניה קיים גם חוק המגביל הפגנות בשטח המקיף את הפרלמנט, וכל מי שרוצה להפגין שם צריך לקבל רשות, ולרוב נדחה."

בקנדה, המצב טוב בהרבה מזה שבוושינגטון או לונדון. הפרלמנט הקנדי נלחם בקביעות במשטרה המנסה לסגור את השטח הציבורי מחוץ לו. כך שאם אתה קנדי שרוצה להביא את זכותך הדמוקרטית להפגין ממש ליד הפרלמנט, אתה יכול. למעשה, אתה יכול לצעוד ממש לתוך הבניין ולפגוש את נבחרי הציבור שלך בחדרים ציבוריים השמורים במיוחד לשם כך. אתה אילו יכול להתחתן שם, אומר פרקינסון.

מאמרים קשורים: מדוע הרחובות שייכים למכוניות ולא לאנשים? | איך מעצבים דיקטטורה? צפון קוריאה | המקומות הטובים והגרועים בעולם לחיות כאישה | מצעד הגאווה במוסקבה נאסר ל-100 השנים הבאות | הפרס האירופאי למרחבים ציבוריים 2012

מודעות פרסומת


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s