הקניון חוגג 60 (ומתכונן לפרוש)

מרכז הקניון הסגור הפך לשם נרדף לנוף הפרברים האמריקאי, במידה שקשה כיום לדמיין את מקור הרעיון. ברור כי האמריקאים רוצים חווית קניות של אלפי מטרים רבועים ממוזגים של חניות, וברור כי צריך אזור עם מסעדות להפסקת אוכל ושתיה, וברור שצריך אלפי מקומות חנייה, אבל פעם זה לא היה קיים.

הרעיון למרכז הקניות הסגור שמור לאדריכל ויקטור גרואן, שהציג את הרעיון לראשונה בשנת 1952 במאמר שהכה את הקוראים בתדהמה. רוב האמריקאים אז עדיין עשו את הקניות שלהם במרכז העיר. הרעיון היה להפוך את דפוס הקניות, ואת כל הסביבה שלו, למעשה. הוא פתח את הקניון הראשון באדינה מינסוטה בשנת 1956, והקונספט התפשט כמו שריפה בשדה קוצים. בשיא הפופולריות שלהם, ב-1990, נפתחו בארה"ב 19 קניונים חדשים. אולם מאז 2006 לא נפתח אפילו קניון אחד חדש. להפך, ניתן לראות דרכים שונות בהם קניונים אלה משנים ייעוד, וחוויית הקניות משתנה שוב.

גרואן ניסה לייצר גירסה טובה יותר של הדאון טאון האמריקאי בפרברים. הוא רצה שמרכזים אלה ישמשו כמרכזים אזרחיים באותה מידה שישמשו כמרכזים מסחריים, ושיכלולו גני ילדים, ספריות, דואר, מרכזים קהילתיים ואמנות. הוא רצה שהקניונים יהיו עבור הפרברים מרחב ציבורי כמו הכיכרות בערי אירופה העתיקות. למעשה, אותו קניון באדינה, הקרוי סאות'דייל, אמור היה להיות מרכז של תכנית אב הכוללת בתים, דירות, בנייני משרדים, מרכז רפואי ובתי ספר. ביום בו נפתח הקניון, 75,000 איש הציפו אותו.

הוא גם בנה סדרה של קניונים סביב דטרויט. כשתפתח הראשון, ב-1954, דטרויט הייתה העיר החמישית בגודלה בארה"ב, והעיר הצומחת במהירות הרבה ביותר במידאיסט. כמובן שהקניונים האלה אינם הסיבה היחידה להתדרדרות של העיר מאז. אבל הרעיון שלו עזר להניע מהלך שקרה בערים רבות מאד. הקניונים משכו את הקונים אל מחוץ לעיר, איפה שמצאו חניה. תנועת הקונים הזו גררה עסקים ותושבים לעבור אל הפרברים, ואילו במרכזי הערים שהתרוקנו, התחיל להרוס בניינים וניסו ללא הצלחה לספק חווית קניה וחנייה דומה לזו שהציעו הפרברים, מה שרק החמיר את הבעיה.

תכנית האב של גרואן לקניון הראשון וסביבתו לא יצאה לפועל. אולי הוא היה נאיבי להאמין כי יזמים יקצו שלטחים עבור הקהילה (שאינם רווחיים), אבל המחירים סביב הקניון החלו לזנק. השטחים הללו החלו להימכר לכל המרבה במחיר, והפכו לשיכונים ענקיים ללא ייחוד או תכנון נאות.

כיום, כשליש מהקניונים בארה"ב מכונים "מתים" או בדרך לשם. זה לא אומר שכולם ריקים. אבל המחיר לשטח צנח, והרשתות הגדולות עזבו. כשליש מהקניונים עדיין משגשגים, ואילו הם הגדולים, והחדשים ביותר. אבל אמריקה כבר לא בונה כבישים מהירים, כך שלא נוצרים מיקומים חדשים לפיתוח. ההמצאה שהזניקה את הקניון – מיזוג האוויר- כבר לא מרשימה אף אחד, והדמוגרפיה בפרברים השתנתה באופן דרמטי. הקניונים מושכים בעיקר את הנוער, ולבייביבומרס המאכלסים את הפרברים כבר אין בני נוער בבית.

דונהם ג'ונס שכתבה את הספר Retrofitting Suburbia, מעריכה כי יותר מ-40 קניונים ברחבי ארה"ב יעברו בקרוב שינוי מהותי, ו-29 כבר עברו שינוי ייעוד. ב-2010 קולומבוס אוהיו הרסה את הקניון המת, בורהיס ניו ג'רסי הרסה חצי קניון מת, ובנתה רחוב ראשי חדש תוך העברת בניין העירייה לתוך מה שנשאר מהקניון. בדנוור, 8 מתוך 13 הקניונים האזוריים מתוכננים לפיתוח מחדש.

מאמרים קשורים: הזוכים בפרס האירופי למרחבים ציבוריים | מתחם הנופש והפנאי החדש של המרכז | הדברים שעושים את העיר ידידותית להולכי רגל | האם התאורה היא המפתח לערים מצליחות | תחרות כספית לערים שיפתרו בעיות מהותיות

מודעות פרסומת


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s