איך מעצבים דיקטטורה? צפון קוריאה

כתבה ב"הארץ" של נעם דביר, על מדריך אדריכלות חדש שכתב האדריכל והמו"ל הגרמני פיליפ מויזר מאיר לראשונה את ההישגים והכישלונות האדריכליים, של המשטר הצפון קוריאני. הספר נקרא "מדריך אדריכלי ותרבותי לפיונגיאנג" ויצא בהוצאת DOM בברלין. מתוך הכתבה:

שורה של מונומנטים אדירים הקים המשטר הצפון קוריאני מאז שנות ה 50 של המאה החולפת. רחובות הבירה הם דוגמה מופלאה ומצמיתה לארכיטקטורה בשירות הדיקטטורה: שדרות רחבות וריקות מאנשים, מבני ציבור עצומים, אנדרטאות גדולות מהחיים המוקדשות לפולחן אישיות של המנהיגים ושיכונים שמזכירים את התקופות הפחות נוצצות של הבנייה המודרניסטית. במרכז העיר ממוקם גם האיצטדיון הגדול בעולם, המכיל 150 אלף מושבים. הוא מארח פסטיבלים לאומיים, כינוסים מפלגתיים גדולים ומשמש כביתה של נבחרת הכדורגל הלאומית, שמדורגת במקום ה 111 בעולם.

ז'ונג-איל, שהלך לעולמו בדצמבר בשנה שעברה, פירסם מניפסט מפורט המכיר בממד האידיאולוגי של האדריכלות ומעניק הכוונה כיצד להשתמש בה כדי לקדם את האינטרסים של האליטה השלטת במדינה. הוא מגדיר את המתכננים כ"כלי נשק תיאורטיים ופרקטיים" של המשטר, שמטרתם ליצור אדריכלות שתלווה את האזרחים בכל שלב בשגרת יומם: מהתכנון העירוני ועד לקירות הפסיפס של הרכבת התחתית בפיונגיאנג שמעוטרים בציורים המתארים את המורשת התעשייתית, החקלאית והפועלית של צפון קוריאה.

אחד מן הרשמים החזקים של מויזר מביקוריו בצפון קוריאה הוא הדיסוננס שבין התדמית שמבקש המשטר להציג לבין חיי היומיום של התושבים. המונומנטים הגדולים מטופחים להפליא ומוארים בלילה באמצעות מערכות תאורה מתקדמות, בעוד לחלק ניכר מהאוכלוסייה אין כלל חיבור לחשמל. הדאון-טאון של פיונגיאנג מעוטר אמנם בבנייני משרדים בסגנון מערבי, אבל במדינה ללא שוק פרטי, חברות ביטוח או בעלי מקצועות חופשיים אין כמעט ביקוש לחללים מסוג זה.

המשטר הצפון קוריאני הקים גם אוטוסטרדה של 43 קילומטרים שמקשרת בין בין עיר הבירה לעיר נאמפו. היא נבנתה על ידי 50 אלף "מתנדבים" וכוללת ארבעה מסלולים לכל כיוון. רק לתושבים מעטים בצפון קוריאה יש יכולת לרכוש מכונית ועל כן בתמונה שמתפרסמת בספר נראות בדיוק ארבע מכוניות על גבי הכביש.

לדברי מויזר, פיונגיאנג היא "עיר של ריקנות". "בכל מקום שאתה הולך אליו יש חללים עצומים ריקים. זו עיר עם שדרות ענקיות של עשרה מסלולים אבל בשום מקום בה אין מכוניות. היתה לי תחושה שקנה המידה של העיר גדול מדי על מידותיה או צרכיה", הוא מסביר. לכתבה המלאה. ממולץ.

מאמרים קשורים: עיר העתיד – דרום קוריאה | אקספו 2012, יאוסו, דרום קוריאה | איזו השפעה יש למדינות על העולם? | המקומות הטובים והגרועים בעולם לחיות כאישה | את מי האמריקאים הכי אוהבים?

מודעות פרסומת


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s